הטורים בחרוזים שסייעו לנצח במלחמת ששת הימים

האם היו אלה המקאמות של חיים חפר שבזכותן הושג הניצחון במלחמת ששת הימים? נעמי שמר חשבה שכן.

גם בזמן קרבות ששת הימים המשיך המשורר, הסופר ואיש הפלמ"ח חיים חפר לחבר את טורו הקבוע ב"ידיעות אחרונות". את תור המקאמות (פרוזה מחורזת) הקדיש חפר להעלאת המורל הלאומי לפני ובזמן המלחמה, ולהשתאות מהניצחון הישראלי המרהיב לאחר המלחמה.

 

"היום הגדול", "היום האפור" ו"יום השלום" – שלושת הטורים של חפר ביומה השני של מלחמת ששת הימים

 

ביומה השני של המלחמה, ב-6 ביוני 1967, חיבר חפר טור לכבוד "היום הגדול" ובו שלח מסר חד משמעי לקוראות הטור (אולי מתוך הנחה שקוראיו הקבועים לוחמים עתה בחזיתות השונות):

"לבשנה את השמלות הכי יפות וענודנה צמידים ועגילים / קשטו את בתיכם בשטיחים והניפו דגלים / צאו אל הרחוב עם חיוכים מאירי עיניים / חבקו את כל הנפגש בדרכיכם ונשקוהו על שתי הלחיים".

היות שטרם התבררו תוצאותיה של המלחמה, הועיד חפר תפקיד נוסף לקוראות במידה ותטה הכף נגד צה"ל: "ואם יהיה צורך והכרח / תצאנה למלחמה הנשים עם סכיני המטבח."

גם ביומה השני של המלחמה סירב המשורר הנערץ לסיים את טורו בנימה לוחמנית, ובמקום זאת ייחל ליום בו ניקח אוטובוס אגד ישיר "סתם ככה לטיול בקהיר / אולי נוכל עוד פעם, אם יהיה לנו חשק / לנסוע לקנות בשוקי דמשק".

 

"היינו כחולמים", הטור-שיר שפרסם חיים חפר ב-9 ביוני 1967

 

ביומה החמישי של המלחמה התברר מעבר לכל ספק גודלו של הניצחון. הדבר בא לידי ביטוי בטורו של חפר, אשר זכה לשם "היינו כחולמים". בהשראת כיבושי צה"ל בארץ התנ"ך, העלה חפר בדמיונו מפגש בין רמטכ"ל המלחמה יצחק רבין לבין דוד המלך.

"הר הבית שוחרר", מספר הרמטכ"ל למלך ומבטיח לו שלא רק חיילי צה"ל הם אלו שזכו בניצחון: היה זה מאמץ משותף ובין-דורי בין ישראל המודרנית ללוחמי עברה: חטיבה שלמה של לוחמי מצדה, אנשי בר-כוכבא, "וליד אלה שמענו היטב את הצעדים / של כל הנרצחים הטבוחים והשדודים / של כל אלה שמתו מכיוון שהם יהודים".

שלושה שבועות מתום המלחמה שלחה נעמי שמר פתק קצרצר לחברה הוותיק. על גבי תוכניה מודפסת של "ירושלים של זהב" כתבה מחברת השיר מספר מילות שבח לחיים חפר על תרומתו למורל הלאומי:

"לחיים – אני מכירה 4 טורים שניצחו במלחמה:
הטור של טליק, הטור של אריק. הטור של יפה – והטור של חפר.
נעמי שמר"

 

מזמינים אתכם לעונה השנייה של "קוטנר חופר בספרייה", והפעם על המוזיקה של 1967. כל הפרטים כאן:

 

בואו לבקר אותנו בספרייה עם סיורים מיוחדים לכבוד יום ירושלים. כל הפרטים כאן:

 

כתבות נוספות:

אייבי מחכה לנאצר: הטיסה שנועדה למנוע את המלחמה הבאה

"משחק הניצחון": הכירו את מונופול ששת הימים

איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

אך אנו עוד נקום: סיפורה של שיירת נבי דניאל

ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר

הפעם הראשונה בהיסטוריה בה נעשה שימוש במילה "ציונות"

המילה 'ציונות', שמסמלת את רצון העם העברי לשוב לארצו, נכתבה לראשונה דווקא בשפה הגרמנית. את המונח אימץ הרצל מהאדם שבעתיד יהפוך לאחד מגדולי מתנגדיו

הקונגרס הציוני ה-21 בז'נבה בשנת 1939

ציונות – מונח מלא משמעות לעצם הווייתנו. מילה שקישרה ועדיין מקשרת את העם היהודי לארץ ישראל, עליה רבים כל כך חלמו, גם כאשר עוד נראתה רחוקה מאוד. אך המדהים מכל הוא שאת המונח הזה המציא הוגה דעות מרתק, שבשלב מסוים הפך את עורו ונהיה לאחד ממנהיגי העדה החרדית.

את המונח "ציונות" המציא מי שהיה עתיד להיות מזכיר "אגודת ישראל" החרדית-אורתודוקסית, ובהתאם לכך גם מתנגד גדול לתנועה הציונית.

לחצו לתמונות נוספות של נתן בירנבוים מאוסף שבדרון
נתן בירנבוים, אוסף אברהם שבדרון

המונח הופיע בפעם הראשונה ב-1 באפריל, אבל ממש לא מדובר במתיחה. מילה זו, שמסמלת את רצון העם העברי לשוב לארצו, נכתבה לראשונה דווקא בשפה הגרמנית. את המונח "ציונות" אימץ הרצל מהאדם שבעתיד יהפוך לאחד מגדולי מתנגדיו.

 

זהו תיעוד של הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש במילה "ציוני".

"ההכרה כי הרעיון הציוני נכון הוא ובר-ביצוע, תכבוש חוגים רחבים יותר ויותר ותסלק משפטים קדושים שנתהוו בתקופת ההתבוללות". את המשפט הזה כתב נתן בירנבוים בכתב-העת שלו "זלבסט-אמאנציפאציון" ("שחרור עצמי", בתרגום לעברית), במאמר תחת הכותרת "למען כבודו ושלומו של עמנו", שהתפרסם ב-1 באפריל 1890. את השימוש במילה "ציוני" – ובגרמנית "ציוניסטיש" (Zionistisch) – לא מציג בירנבוים כחידוש או כהמצאה חדשה, אלא כפתרון לאנטישמיות, לעומת התבוללות.

משם, המונח "ציונות" על נטיותיו השונות החל להופיע בדרך קבע במאמריו של בירנבוים.

והנה כך, ארבעה חודשים לאחר מכן, שוב משתמש בירנבוים במונח "ציונות" – כערך וכתפיסה שתשיג את מה שלא הצליחה להשיג ההתבוללות:

"המטרה שלמענה נאבקו לשווא הלוחמים למען ההתבוללות, תתגשם על ידי הרעיון הציוני. הוא אשר יזקוף את עמידתם הכפופה של היהודים".

(התרגום מגרמנית מופיע בספר "הגותו הציונית של נתן בירנבאום" מאת יהויקים דורון)

וככה זה נראה שנתיים אחר כך:

 

"ציוניסמוס" (Zionismus)

כאן ניתן לראות את המילה "ציונות", "ציוניסמוס" (Zionismus), מופיעה בכותרת ב"זלבסט-אמאנציפאציון" במאמרו של בירנבוים "עקרונות הציונות", בגיליון שיצא בחודש פברואר 1892.

 

קראו עוד:

הרצל: ספרים, מאמרים, תמונות, ועוד

התנועה הציונית: סיפורים, מנהיגים, תמונות ועוד

מה זו ספרייה לאומית דיגיטלית, או בקיצור: מה אנחנו עושים כאן בכלל?

הספרייה הלאומית של מדינת ישראל היא המקום שבו שמורים אוצרות התרבות של החברה הישראלית לגווניה ושל העם היהודי לדורותיו. האוצרות האלו אינם שלנו, הם שלכם.

תרשו לי להתחיל בווידוי: עד לפני כמה שנים לא ידעתי מה עושה הספרייה הלאומית. למעשה, לא ידעתי בכלל שקיימת ספרייה לאומית במדינת ישראל. ואחרי ששמעתי שהיא קיימת, חשבתי לעצמי: היי, למה צריך ספרייה לאומית בעידן הדיגיטל? הרי במאה ה-21 כל מה שצריך קיים ונגיש עבורנו במרחק הקלקה. כל בניין הספרייה הלאומית יכול להיכנס בדיסק און קי אחד קטן.

אז הנה הפתעה ראשונה: ספריות ברחבי העולם כולו הפכו להיות רלבנטיות מתמיד בעידן האינטרנט. דווקא עם עומס המידע שקיים ברשת, עם אינסוף מסרים ותכנים שמפציצים אותנו כל הזמן בכל מקום שבו אנו נמצאים, יש חשיבות אדירה למקום שעושה סדר בבלגן: מקום שבו אפשר למצוא את פיסת המידע הנכונה בדיוק בזמן הנכון.

הספרייה הלאומית של מדינת ישראל היא המקום שבו שמורות כל פיסות המידע הללו – אוצרות התרבות של החברה הישראלית לגווניה ושל העם היהודי לדורותיו. שמורים כאן עשרות מיליוני ספרים, כתבי יד, פריטים ארכיוניים, עיתונים, תצלומים, כרזות, מפות, כל המוזיקה העברית שנוצרה אי פעם, חומרי רדיו וטלוויזיה ישראליים, ועוד ועוד. אפילו את האינטרנט הישראלי הספרייה "קוצרת" ושומרת למען הדורות הבאים.

אבל כל זה לא מספיק אם האוצרות הללו שוכבים במחסנים, או לכל היותר זמינים לעיון למי שמגיע לירושלים. כאן מגיע התפקיד שלנו: להעלות את כל האוצרות האלה לרשת, לוודא שיהיה אפשר למצוא אותם, לצפות בהם ולהשתמש בהם בקלות ובנוחות, וגם לספר לכם על כל האוצרות הנפלאים האלה – כדי שתדעו, תכירו, תיהנו ותשתפו.

הבלוג החדש הוא מקום שבו כותבים ומדברים על תרבות, ספרות, היסטוריה, מוזיקה עברית, יהדות, פילוסופיה, או בקיצור – כל תחום שיעלה על דעתכם ושמרכיב את מי שאנחנו בעצם. הבלוג הוא רק הצעד הראשון של המסע המופלא שלנו, מסע שסופו – כך אנחנו מקווים – הוא מהפכה אמיתית. אתם מוזמנים להצטרף אלינו ולהיות חלק מהמסע הזה.

ואם כבר אתם פה – אולי תאהבו:

צפו בסיפורו של מחזור קטלוניה

תמונות נדירות: 150 שנה בכותל המערבי

תיעוד נדיר: ילדי יהדות מרוקו מקבלים טיפול רפואי בשנות ה-50

 

70 שנה אחרי: האמת על פיצוץ מלון "המלך דוד"

ב-22.7.46 בצהריים, קרס האגף הדרומי של מלון המלך דוד המפואר וקבר תחתיו עשרות אנשים. תמונות נדירות וכרוזים מאוסף המחתרות שנמצאים בספרייה הלאומית חושפים את הזעם והתדהמה שעוררה הפעולה.

ב-22.7.46 בצהריים החריד קול פיצוץ איום את ירושלים. האגף הדרומי של מלון המלך דוד המפואר קרס וקבר תחתיו עשרות. בפיצוץ נהרגו 91 אנשים.

תמונות נדירות וכרוזים מאוסף המחתרות שנמצאים בספרייה הלאומית חושפים את הזעם והתדהמה שעוררה הפעולה.

מלון המלך דוד המפואר נחנך בינואר 1931 אחרי 13 חודשי בנייה וחודש "הרצה". משפחת מוסרי, משפחת בנקאים יהודית מאיטליה, שהתיישבה במצרים בראשית המאה ה-19, בנתה את מלון הפאר בירושלים על שטח ברחוב יוליאן, עם נוף עוצר נשימה לעיר העתיקה.

מראשית ימיו עמד מלון המלך דוד במרכז של מחלוקות: בנו אותו פועלים יהודים וערבים ועבדו בו בני לאומים שונים. הערבים ראו בו "מפעל ציוני" שבא לפגוע בענף התיירות הערבי, וביקשו להחרימו.

בתחילת ימי המלון הביאו את המזון ברכבת מקהיר. ב-1934 נפתחו בו בר ומסעדת יוקרה, "לה ריג'נס". המסעדה נעשה במהרה למקום הבילוי המרכזי בעיר והגישו בה צדפות ממרסי לאצילי ירושלים, אך גם למלכים נסיכים ורוזנים מאירופה, מהמזרח התיכון ומהמזרח הרחוק – לתפארת האימפריה הבריטית.

 

תצלום בניין מלון המלך דוד בעת בנייתו – חודש יוני 1930: סוכנות הידיעות האמריקנית Wide World  מחלקת הארכיונים, הספרייה הלאומית, ירושלים

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפקיעו שלטונות הצבא הבריטי עשרות חדרים בקומה העליונה של מלון לשימוש המטה הצבאי של הבריטים בארץ. בהמשך, הפקיעו גם השלטונות האזרחיים של המנדט עשרות חדרים, בשביל מזכירות השלטון הצבאי הבריטי. במרתף נבנה מרכז קשר צבאי.

בזמן המלחמה, המחתרות העבריות והבריטים הגיעו להסכמה על הפסקת הלחימה. תקופת המלחמה הייתה תקופת פריחה כלכלית בארץ שרבים מאנשיה התפרנסו מאספקת תוצרת לצבא הבריטי.

אחרי המלחמה באה תקופה קצרה של נצחון ושלווה, אך היא לא האריכה ימים.

בקיץ 1946 המחתרות העבריות חידשו את המאבק ב"ספר הלבן" של הבריטים ובהגבלות שהוטלו על עליית יהודים, פליטים וניצולי שואה. שורה של אירועים ומבצעים של המחתרות ופעולות נגד של הבריטים התחוללו באותה תקופה. שיאם היה ב"שבת השחורה" כאשר הבריטים עצרו את רוב מנהיגי היישוב ויחד איתם מאות אנשי מחתרות או חשודים כחברי מחתרות.

ב-22.7.46 פוצץ האצ"ל את מלון המלך דוד. לוחמיו, מחופשים לעובדים ערבים, חדרו למלון והגניבו כדי חלב מלאים ב-350 ק"ג חומר נפץ. הם שמו אותם באגף הדרומי, היכן שעמדה מזכירות הממשל הבריטי בארץ. אנשי האצ"ל הפעילו את פתיל ההשהייה של הפצצה ואז התקשרו למרכזיית המלון, למערכות עיתונים ולעוד מקומות והזהירו שיש לפנות מיד את המלון. בה בעת פוצצו שתי פצצות מחוץ למלון בתור פעולת הסחה. האזהרות נחשבו לאזהרות סרק והמלון לא פונה.

 

מלון המלך דוד לאחר הפיצוץ: הצילום נעשה כנראה אחרי אחד מצלמי העיתונות היהודים בארץ ישראל. מתוך אוסף התצלומים, מחלקת הארכיונים, הספרייה הלאומית, ירושלים

 

מהנדסי הצבא הבריטי עבדו מסביב לשעון בהצלת האנשים מההריסות. יותר ממאה נפצעו ו-91 נקברו למוות בין ההריסות. בין ההרוגים היו 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 מאורחי המלון.

 

 

היישוב העברי הזדעזע מן הפיצוץ שזכה לגינויים בעולם, גרם לקרעים בין המחתרות שתכננו אותו ביחד ובין היישוב לשלטונות המנדט. אנשי הצבא נקטו אמצעי ביטחון חריפים, נעו בשיירות מאובטחות ומיעטו לבוא במגע עם אנשי היישוב. הגנרל הבריטי ברקר פרסם הודעה חריפה ובעלת גוון אנטישמי שמכריזה על עונשים קולקטיביים ליישוב ומזהירה את החיילים הבריטים מלהתרועע עם אנשי היישוב, לשבת במסעדותיהם ולקנות מהם. הוא כתב שחור על גבי לבן שהפגיעה בכיס היא זו שתפגע ביהודים הכי הרבה. הכרוז הזה זכה לגינויים רבים ועלה לגנרל ברקר במשרתו.

 

 

עד היום לא ברור מדוע לא שעו הבריטים לאזהרות. אך, האשמה נותרה באנשי האצ"ל שנדרשו להסביר שוב ושוב שלא הייתה להם כוונה לפגוע בחפים מפשע ושהם נתנו אזהרות מראש, כדי למנוע את הפגיעה.

הם עשו זאת למשל בכרוז הזה, שיצא כעבור זמן קצר מהפיצוץ:

 

 

וגם בכרוז הזה שהתפרסם במלאות שנה לפיצוץ:

 

 

בעקבות הפיצוץ נעשה מלון המלך דוד למבצר מבודד ומאובטח ששירת רק את הבריטים. במשך שנים לא שוקם האגף ההרוס של המלון. כאשר עזבו הבריטים את הארץ, הוסר הדגל הבריטי מגג המלון.

רק אחרי מלחמת העצמאות חזר המבנה לתפקד כמלון.

הכרוזים בכתבה לקוחים מתוך אוסף פרסומי המחתרות: סדרה 1: האצ"ל – תיק 8, תש"ו