התלמוד הינקאי מ-1892 חוזה מי ינצח בבחירות בארה"ב

הסיפור של מערכת הבחירות ב-1892 ו"מסכת עמיריקא" של גרשון רוזנצוויג, סופר עברי ומהגר יהודי בעולם החדש. לשאלה מי ינצח בבחירות היה רוזנצוויג עונה ודאי – מי שיש לו יותר זהב.

מהגרים יהודים ממזרח אירופה מתקבלים בזרועות פתוחות על ידי אחיהם האמריקאים, שלהי המאה ה-19. מתוך הספר "בעקבות קולומבוס: יהודים באמריקה", בית התפוצות, תשמ"ז

בשנת 1881 החלה ההגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה אל אמריקה. אמריקה הייתה בעבורם ארץ לא נודעת, אבל גם "דער גאלדענע מדינע", ארץ שיש בה הבטחה למקום מקלט בטוח, לחופש ולזכויות שוות, בלי כל קשר לדת.

יהודים ראו באמריקה גולה מסוג אחר לגמרי, שאפשר היה להמשיך בה את החיים היהודיים וגם לקחת חלק בבניית חברה חדשה ומתוקנת, שונה מהממשלים הלא-סובלניים והמדכאים שמהם באו.

אך מול הדימוי הנשׁגב של הארץ החדשה, היה גם דימוי שלילי של אמריקה: אמריקה שתושביה הם מהגרים מהשכבות הנמוכות, אמריקה שאורח החיים החדש בה מאיים על היהודים האורתודוכסים, אמריקה שחסרים בה תורה ויראת שמים, אמריקה קפיטליסטית שהאלוהים שלה הוא הזהב.

בעולם שלא היו בו אינטרנט וטלוויזיה, מי שעיצבו את דמותה של אמריקה בעיני היהודים במזרח אירופה, היו סופרים ועיתונאים כמו שלום עליכם (שלום יעקב רבינוביץ) וגרשון בן זלמן לייב רוזנצווייג שכתב מסכת היתולית על המידות הלא מהוגנות ועל המעשים והמנהגים המכוערים, "אשר לא נקו מהם בני עמיריקא".

רוזנצוויג נולד בביאליסטוק בשנת 1861. הוא למד ועבד שם בתור מורה וב-1888 עזב לאמריקה כדי לבנות לעצמו עתיד חדש. הוא חי בניו יורק והתפרנס שם ממלאכות שונות: הוראה, עבודה בחנות נעליים וכתיבה בעיתוני היידיש. במקביל הוא פעל גם "לזכות את ישראל באמיריקע בעיתון עברי". למרות אהבתו לארצו הטובה והחדשה, הוא לא היה עיוור גם לחסרונותיה וכתב עליהם בסגנון הכתיבה המיוחד שלו, סגנון פרודי ועוקצני. במילותיו, הוא היה אחד מאותם אַמעריקנים "היודעים את הארץ הזאת ואת המחיה ואת ה ק ל ק ל ה  אשר בתוכה, ולא היושבים מעבר לים ורואים חלומות באמיריקה".

הפרודיה המפורסמת ביותר שלו היא "מסכת עמיריקא", גמרא היתולית שבה מובאת ביקורת על החומרנות ועל הדלות הרוחנית ועל רדיפת הבצע ועל שלטון הממון שגם הם היו חלק מחיי היהודים באמריקה.

 

מסכת עמיריקא מן תלמוד ינקאי, גרשון ראזענצוויג. ניו-יורק, 1892. חתומה על ידי המחבר

 

את ה"מסכת" כתב רוזנצוויג בלשון התלמוד, בנוסח של הגמרא ופירוש רש"י. כך למשל, "סוגיה" דמיונית של רוזנצוייג שואלת: למה עמיריקא?

ו"הגמרא" עונה: "כי באו בה ריקים ופוחזים והיא מקום של עמא ריקא (עם ריק וטיפש)". וגם: "כי היא ממרקת את עוונותיהם של בני אדם חוטאים שנעשים בה טהורים ושל בני אדם פסולים שנעשים בה מיוחסים".

ומסכת עמיריקא ההיתולית ממשיכה: "עשרה יוחסין עלו בראשונה לעמיריקא ואלו הן: רוצחים, גנבים, מוסרים, מדליקי בתים, מדפיסי שטרות, מוכרי נפשות, עדים זוממים, פושטי רגל, עוברי חרם ובנים סוררים ומורים. ויש אומרים אף נערות שנתפתו".

רוזצוויג גם מסביר שמסכת עמיריקא היא  חלק מתלמוד "ינקאי" (Yankee). למה ינקאי? על שם  היאנקים – תושבי המדינות הצפון מזרחיות בארה"ב, ו"על שם האזרחים שינקו תורת עמיריקא בילדותם".

מוזמנים לקרוא את דף התלמוד הינקאי , להרחיב ולהתפלפל בנושא:

 

הכל זהב

המהדורה הראשון של מסכת עמיריקא ראתה אור בניו יורק בשנת 1892, שהייתה גם היא שנת בחירות. הנשיא שנבחר אז היה סטיבן גרובר קליבלנד, הנשיא ה-22 וה-24 – הנשיא היחיד בהיסטוריה האמריקנית שנבחר לשתי כהונות לא רצופות. זו הייתה הכהונה השנייה שלו. קליבלנד היה ידוע בתור לוחם בשחיתות, אדם ישר כסרגל וקפיטליסט מושבע שתמך בהפחתת מכסים והאמין שהממשל הפדרלי צריך להתערב בכלכלה כמה שפחות.

חלק מקמפיין הבחירות שלו נסוב סביב מדיניות המטבע של ארה"ב. קליבלנד לחם אז בעד "תקן הזהב" – מעין "הצמדה של המטבע" לזהב – שבזכותה יכול היה כל אדם לגשת לכל בנק ולקבל זהב בעד שטר הכסף שלו. בתקופה שקדמה לכהונתו של קליבלנד, "הצמידו" את הדולר לא רק לזהב אלא גם לכסף, שהיה יציב פחות. הדבר גרם לטלטלות במשק שהמשיכו גם בכהונתו של קליבלנד ואף החמירו. שלא באשמתו של קליבלנד, הכהונה השנייה שלו ידועה בשורה של אסונות כלכליים: התמוטטות של חברת רכבות, סגירה של מאות בנקים, אלפי חוואים ובעלי עסקים שפשטו רגל, נפילת הבורסה ומשבר כלכלי עמוק. המשבר היה כה קשה עד שהוא ריסק את המפלגה הדמוקרטית וגרם לפילוג בשורותיה.

אז איך נבחר נשיא באמריקה? הנה כמה "סוגיות" הנוגעות לדבר שמובאות ב"מסכת עמיריקא", אפשר שאפילו בהקשר של אותה מערכת בחירות סוערת, ושל "תקן הזהב":

איך נבחרים נשיאים באמריקה?

"כל נשיא ונשיא שממנין בעמיריקא, על פי הגורל ממנין אותו. מאי גורל שוחד".

לפי הגמרא ההיתולית של רוזנצוויג, אין נשיא נבחר בלי ששיחד את מצביעיו ופיזר מזהבו "לבעלי הפוליטיקין".

והוא מוסיף ומפרש:

"מתני' הזהב קונה את הנשיא ואת השופט ורבי ינקא אומר אף את הנוגש"

ומיד לאחר מכן בא דיון למדני עמוק שסופו המסקנה: "מכאן שכל מי שיש לו זהב נעשה נחמד טוב וטהור".

לא מאמינים? "הסוגיה" לפניכם:

 

במסכות ההיתוליות וברשימותיו בעיתון, המשיך רוזנצוויג לכתוב סאטירה על חבלי הקליטה של המהגרים ממזרח אירופה ועל חייהם החדשים ב"עמיריקא".. הוא ידוע גם בזכות "מסכת כזבים" על מתיחות האחד באפריל וב"מסכת מסווה" על תחפושות לפורים.

רוזנצוייג נפטר בניו-יורק ב-1914, אך הוא לא נשכח ועד היום קוראי עברית חוזרים וקוראים בתענוג ביצירותיו מ"העולם החדש" של אז, שרלוונטיות גם בימינו אנו.

החיפוש אחר קמע בדוק ומוכח, כזה שעל כוחותיו העל-טבעיים יוכל המשתמש להסתמך בבטחה, הוביל את קוני הקמעות להעדיף נוסחאות קבועות ומוכרות המופיעות על הקמעות שרכשו. היות שהקמעות הנפוצים ביותר הידועים לנו הן הקמעות להגנת היולדת, אפשר לשער ששלושת המלאכים המעטרים את סוג הקמעות הזה הם מהדמויות הנפוצות ביותר בקמע העברי. שמם: סנוי סנסנוי וסמנגלף.

הקמע, הכתוב על קלף, נכתב במזרח, כנראה בתחילת או אמצע המאה העשרים

 

הקמיע בתמונה מתוך אוסף ביל גרוס, פרויקט "מסע בזמן"

 

מהו מקור המלאכים? בספרות חז"ל המקיפה יותר מאלף שנה של יצירה ופרשנות, התפתחו כמה דמויות שטניות הפועלות ללא הרף כדי לחזק את אחיזת הרע בעולם. ראש וראשון לשדים התלמודיים הוא סמאל, המכונה לא פעם בלשון נקייה בשם "סטרא אחרא" – הצד האחר. הוא נחשב לשרו של עשו הרשע, ובספרות התלמודית מרבית חטאו היא בניסיון להכשיל צדיקים.

מסוף תקופת התלמוד יזוהה סמאל כמקור כל רע, ובשליחותו מוכרע הטוב האנושי. עזר כנגד סמאל היא אשתו לילית. הזיווג המפלצתי הזה נוצר ככל הנראה במאה השלוש-עשרה, אז הוצמדו השניים עד שנעשו לכוחות השליטים בתחום הטומאה.

קמיע ללידה עם תיאור אדם וחוה, הקמיע היהודי הקדום ביותר שיצא בדפוס נייר. אמסטרדם, 1700 בקירוב. מתוך הספר: "לכל הרוחות והשדים", עורך: פיליפ ווקוסובוביץ

 

במיתולוגיה היהודית נחשבת לילית אשת האדם הראשון, שסולקה מצידו בטרם הספיקה ללדת לו בנים. בניסיון נואש לנקום באדם ובכל צאצאיו, מתנכלת לילית לרך הנולד וליולדת. שני תפקידים עיקריים לשדה: חונקת ילדים רכים בשנתם, ויצור מיני המפתה גברים לשכב איתה – מן הזרע היוצא לבטלה מתעברת לילית ויולדת בנים חורגים דימוניים. בנקודה זו נכנסים שלושת המלאכים לתמונה.

בחיבור "אלפא ביתא דבן סירא" בן המאה העשירית לספירה מופיע סיפור היחסים בין האדם הראשון ללילית, הנזכרת כמי שנבראה (כמו האדם הראשון) אף היא מעפר, "ומשום כך" משער החוקר יוסף דן, "ראתה עצמה כשווה לו בכל".

לזכר אדם וחוה חוץ לילות, קמע מגן מפני שדים ומזיקין, מתוך ספר התערוכה "בחזרה לעיירה: אנ-סקי והמשלחת האתנוגרפית היהודית", מוזיאון ישראל, 1994

 

כיצד התבטאה תחושת השוויון? לילית ראתה עצמה כמי שרשאית לעזוב את בעלה, ובשעה שהוא סירב "לקבל גזירת שוויון זו בחיי המין שלהם" – כשהכוונה כנראה לכך שרצתה להיות מעל בעלה בזמן יחסי המין, "פרחה לה ונמלטה לו".

המלאכים שנשלחו להשיב את האישה לבעלה היו סנוי, סנסנוי וסמנגלף. השלושה לא הצליחו להשיב את לילית לבעלה. היא טענה כי "כבר בא עליה השד הגדול", הוא סמאל, ולכן לא תוכל לחזור לאדם. המלאכים הצליחו לסחוט ממנה את ההבטחה שלא תפגע בצאצאי אדם מאשתו השנייה חווה.

קמיע עם שמות המלאכים ושמות אדם וחוה, חוץ לילית. השמות מוקפים בשלוש מסגרות: הראשונה עם איורים של לידה וברית מילה; השנייה עם פסוקים, השלישית עם עטורים

 

הבטחה זו היא היסוד לקמע המפורסם המשמש יולדות ונולדים עד היום, והחיבור "אלפא ביתא דבן סירא", הפך את 3 המלאכים לפופולריים, זאת לצד איורים של דמותם המופיעים בקמיע.

עלי יסיף שחקר את סיפורי בן סירא בימי הביניים,  טוען כי מנהג כתיבת קמיע עם שמות המלאכים, היה קיים עוד קודם למאה ה–8, והסיפור המובא בו נועד לנמק מנהג קיים. כך גם לגבי סיפורה של בריאת לילית כאישה הראשונה ובריחתה מאדם. נראה שאלו היו ידועים עוד לפני שפרצו לתודעה בעקבות סיפורי בן סירא.

שמות המלאכים סנוי, סנסנוי וסמנגלוף בולמים את פעולותיה של לילית. הם עושים זאת בעזרת הטקסט הכתוב ובעזרת מוטיבים גרפיים של דמות המלאכים. עוד נוסף לקמע זה מוטיב ווקאלי מאיים, הנובע מעצם צליל האונומטופיאה היוצר חיקוי של קול טבעי, המהסה ומזהיר את לילית כלחשוש הנחש או כרחש האש, לבל תתקרב אל היולדת או אל תינוקה.

החזרה המרובעת על הצליל סנסנסנסמ, מחדדת את תנועת הצליפה השורקנית של פעולת האיום.

שמם של סנוי וסנסנוי חוזרים ונשנים בעברית מן המאה הראשונה לספירה, וניתן למצוא אותם גם בקערת השבעה שנמצאה בחפירה בניפור.

קמיע לשמירה לילד וליולדת ובה השבעה נגד לילית, היא חוה ראשונה. על הדף נשמר מקום ריק לרישום שם היולדת. בפריט זה רשום שם קונה הקמיע: סילמאן בן כאתון, להגנה "לכל אנשי ביתו"

בקערת ההשבעה הנמצאת אצלנו בספרייה שנכתבה בעת העתיקה, לפני סיפורי בן סירא מימי הביניים, ניתן למצוא את הנרטיב של הקמיע להגנה על היולדת.  בקערה זו שנכתבה על ידי סופרת בשם דוכתיש בת בהרוי מסופר על דמות בשם שממית, אם לשנים עשר בנים שנהרגו בידי שד אלים בשם סידרוס  .(Sideros)שממית בורחת מפני השד אל הר מבודד שעליו היא בונה בית מבוצר. ארבעה אורחים מגנים על שממית מפני השד. שמות שלושה מהם הם: סוני, סוסוני, סניגלי. כמו שניתן לשמוע, הצליל השורקני של סנסנסנסמ בשמות האורחים שומר על הצליל המקורי.

קערה בעלת כיתוב בארמית בבלית יהודית. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

בגרסאות נוצריות של קמעות להגנה על היולדת, הכוחות העוזרים מכונים קדושים. מבחינה אטימולוגית ניתן לעקוב אחרי שינויי שמות המלאכים שהתגלגלו לאורך שנים והשתנו כדי להתאים עצמם לכל תרבות שאמצה אותם, וכך – סנוי הפך לקדוש Sisoe, סנסנוי ל-Sisynios  וסמנגלוף מופיע כ-Synidores.

קמיע ליולדת, מתוך אוסף הקמיעות של הספרייה הלאומית

 

לקריאה נוספת

יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית (כרך ג'), מרכז זלמן שזר, תשס"ט

שדים, רוחות ונשמות: מחקרים בדמונולוגיה מאת גרשם שלום (בעריכת אסתר ליבס), הוצאת מכון בן-צבי, תשס"ד

דורית קידר, מי כתבה קערת השבעה, הוצאת אדרא, 2019

 

כתבות נוספות

מי אתה המלאך מטטרון?

לא לילדים: הכירו את לילית הערפדית היהודית

קערות מכסחות שדים מבבל

 

`;