בשנת 1881 החלה ההגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה אל אמריקה. אמריקה הייתה בעבורם ארץ לא נודעת, אבל גם "דער גאלדענע מדינע", ארץ שיש בה הבטחה למקום מקלט בטוח, לחופש ולזכויות שוות, בלי כל קשר לדת.
יהודים ראו באמריקה גולה מסוג אחר לגמרי, שאפשר היה להמשיך בה את החיים היהודיים וגם לקחת חלק בבניית חברה חדשה ומתוקנת, שונה מהממשלים הלא-סובלניים והמדכאים שמהם באו.
אך מול הדימוי הנשׁגב של הארץ החדשה, היה גם דימוי שלילי של אמריקה: אמריקה שתושביה הם מהגרים מהשכבות הנמוכות, אמריקה שאורח החיים החדש בה מאיים על היהודים האורתודוכסים, אמריקה שחסרים בה תורה ויראת שמים, אמריקה קפיטליסטית שהאלוהים שלה הוא הזהב.
בעולם שלא היו בו אינטרנט וטלוויזיה, מי שעיצבו את דמותה של אמריקה בעיני היהודים במזרח אירופה, היו סופרים ועיתונאים כמו שלום עליכם (שלום יעקב רבינוביץ) וגרשון בן זלמן לייב רוזנצווייג שכתב מסכת היתולית על המידות הלא מהוגנות ועל המעשים והמנהגים המכוערים, "אשר לא נקו מהם בני עמיריקא".
רוזנצוויג נולד בביאליסטוק בשנת 1861. הוא למד ועבד שם בתור מורה וב-1888 עזב לאמריקה כדי לבנות לעצמו עתיד חדש. הוא חי בניו יורק והתפרנס שם ממלאכות שונות: הוראה, עבודה בחנות נעליים וכתיבה בעיתוני היידיש. במקביל הוא פעל גם "לזכות את ישראל באמיריקע בעיתון עברי". למרות אהבתו לארצו הטובה והחדשה, הוא לא היה עיוור גם לחסרונותיה וכתב עליהם בסגנון הכתיבה המיוחד שלו, סגנון פרודי ועוקצני. במילותיו, הוא היה אחד מאותם אַמעריקנים "היודעים את הארץ הזאת ואת המחיה ואת ה ק ל ק ל ה אשר בתוכה, ולא היושבים מעבר לים ורואים חלומות באמיריקה".
הפרודיה המפורסמת ביותר שלו היא "מסכת עמיריקא", גמרא היתולית שבה מובאת ביקורת על החומרנות ועל הדלות הרוחנית ועל רדיפת הבצע ועל שלטון הממון שגם הם היו חלק מחיי היהודים באמריקה.
את ה"מסכת" כתב רוזנצוויג בלשון התלמוד, בנוסח של הגמרא ופירוש רש"י. כך למשל, "סוגיה" דמיונית של רוזנצוייג שואלת: למה עמיריקא?
ו"הגמרא" עונה: "כי באו בה ריקים ופוחזים והיא מקום של עמא ריקא (עם ריק וטיפש)". וגם: "כי היא ממרקת את עוונותיהם של בני אדם חוטאים שנעשים בה טהורים ושל בני אדם פסולים שנעשים בה מיוחסים".
ומסכת עמיריקא ההיתולית ממשיכה: "עשרה יוחסין עלו בראשונה לעמיריקא ואלו הן: רוצחים, גנבים, מוסרים, מדליקי בתים, מדפיסי שטרות, מוכרי נפשות, עדים זוממים, פושטי רגל, עוברי חרם ובנים סוררים ומורים. ויש אומרים אף נערות שנתפתו".
רוזצוויג גם מסביר שמסכת עמיריקא היא חלק מתלמוד "ינקאי" (Yankee). למה ינקאי? על שם היאנקים – תושבי המדינות הצפון מזרחיות בארה"ב, ו"על שם האזרחים שינקו תורת עמיריקא בילדותם".
מוזמנים לקרוא את דף התלמוד הינקאי , להרחיב ולהתפלפל בנושא:
הכל זהב
המהדורה הראשון של מסכת עמיריקא ראתה אור בניו יורק בשנת 1892, שהייתה גם היא שנת בחירות. הנשיא שנבחר אז היה סטיבן גרובר קליבלנד, הנשיא ה-22 וה-24 – הנשיא היחיד בהיסטוריה האמריקנית שנבחר לשתי כהונות לא רצופות. זו הייתה הכהונה השנייה שלו. קליבלנד היה ידוע בתור לוחם בשחיתות, אדם ישר כסרגל וקפיטליסט מושבע שתמך בהפחתת מכסים והאמין שהממשל הפדרלי צריך להתערב בכלכלה כמה שפחות.
חלק מקמפיין הבחירות שלו נסוב סביב מדיניות המטבע של ארה"ב. קליבלנד לחם אז בעד "תקן הזהב" – מעין "הצמדה של המטבע" לזהב – שבזכותה יכול היה כל אדם לגשת לכל בנק ולקבל זהב בעד שטר הכסף שלו. בתקופה שקדמה לכהונתו של קליבלנד, "הצמידו" את הדולר לא רק לזהב אלא גם לכסף, שהיה יציב פחות. הדבר גרם לטלטלות במשק שהמשיכו גם בכהונתו של קליבלנד ואף החמירו. שלא באשמתו של קליבלנד, הכהונה השנייה שלו ידועה בשורה של אסונות כלכליים: התמוטטות של חברת רכבות, סגירה של מאות בנקים, אלפי חוואים ובעלי עסקים שפשטו רגל, נפילת הבורסה ומשבר כלכלי עמוק. המשבר היה כה קשה עד שהוא ריסק את המפלגה הדמוקרטית וגרם לפילוג בשורותיה.
אז איך נבחר נשיא באמריקה? הנה כמה "סוגיות" הנוגעות לדבר שמובאות ב"מסכת עמיריקא", אפשר שאפילו בהקשר של אותה מערכת בחירות סוערת, ושל "תקן הזהב":
איך נבחרים נשיאים באמריקה?
"כל נשיא ונשיא שממנין בעמיריקא, על פי הגורל ממנין אותו. מאי גורל שוחד".
לפי הגמרא ההיתולית של רוזנצוויג, אין נשיא נבחר בלי ששיחד את מצביעיו ופיזר מזהבו "לבעלי הפוליטיקין".
והוא מוסיף ומפרש:
"מתני' הזהב קונה את הנשיא ואת השופט ורבי ינקא אומר אף את הנוגש"
ומיד לאחר מכן בא דיון למדני עמוק שסופו המסקנה: "מכאן שכל מי שיש לו זהב נעשה נחמד טוב וטהור".
לא מאמינים? "הסוגיה" לפניכם:
במסכות ההיתוליות וברשימותיו בעיתון, המשיך רוזנצוויג לכתוב סאטירה על חבלי הקליטה של המהגרים ממזרח אירופה ועל חייהם החדשים ב"עמיריקא".. הוא ידוע גם בזכות "מסכת כזבים" על מתיחות האחד באפריל וב"מסכת מסווה" על תחפושות לפורים.
רוזנצוייג נפטר בניו-יורק ב-1914, אך הוא לא נשכח ועד היום קוראי עברית חוזרים וקוראים בתענוג ביצירותיו מ"העולם החדש" של אז, שרלוונטיות גם בימינו אנו.
