את תקציר הוויכוח האידאולוגי שבין היהדות הציונית לחרדית אפשר למצוא בפגישה אחת בבני ברק אי שם באוקטובר 1952
יצאתי הבוקר לבני ברק לפגישה עם חזון איש. העתונים שוו לביקור ערך סנסציוני, ומצאתי בדרך וסביב ביתו קהל. קהל חסידיו חיכו בחוץ ובחדרים הקרובים. אתי נכנס רק יצחק נבון. העמדתי לפניו השאלה אשר עד כה לא קיבלתי עליה תשובה מספיקה מחברי האדוקים. אנו מפולגים, לפי כמה סימנים, לענין שלפנינו אנו מפולגים לפי יחסינו למסורת הדתית. יש יהודים כמוך וכמוני, איך נחיה יחד? איך נהווה יחידה?
יש קרבות שנדמה שנמשכים מאז ועד עולם: כזה היה המפגש בין שניים מהאישים החשובים ביותר בעם ישראל בדורם. המפגש ב-20 באוקטובר 1952, בין ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, ובין מעצב דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל, הרב אברהם ישעיהו קרליץ (הידוע בכינוי, 'החזון איש').
בדירה הצנועה והסגפנית שבה חי החזון איש בבני ברק נדחסו באותו ערב גורלי, ראש הממשלה, עוזרו (הנשיא לעתיד) יצחק נבון ומנהיג הקהילה החרדית הזעומה במדינת ישראל. ראש הממשלה פתח בשאלה הכה רלוונטית: "איך נוכל לחיות יהודים דתיים ושאינם דתיים, מבלי שנתפוצץ מבפנים. יש לנו השקפות שונות. איך נחיה יחד?"
לשאלה הזאת היה לחזון איש תשובה כמו מוכנה מראש. הוא העלה משל תלמודי ידוע על שני גמלים ההולכים בדרך, כאשר האחד נושא משא והשני לא. לפי ההלכה, הסביר הרב, על הגמל חסר המשא לפנות את הדרך לגמל הסוחב. הוא לא השאיר מקום לפרשנות ופירש בעצמו את המשל: אנו, בני הקהילה החרדית נושאים בעול תורה ומצוות. ולכן, על הציונים הכופרים לסור מדרכנו. בן גוריון, לא בדיוק המנהיג שנוטה לבטל את עצמו בפני איש, הגיב מיד: "ומה עם קליטת העלייה, הביטחון, הקמת המדינה, זה לא עול?"
מהר מאוד התברר ששני האישים רואים את הדברים בצורה שונה בתכלית. בן-גוריון אמנם הכיר בחשיבות העצומה שבלימוד התנ"ך, אבל רצה בתרומה ובשילוב הקהילה החרדית בארץ הנבנית. החזון איש הזדעזע מחילול השבת ופריקת עול המצוות על ידי הציונות, והאמין שרק חידוש עולם התורה שנחרב בשואה יאפשר את הצלת עם ישראל.
בסיומה של אותה פגישה הוציאה לשכת ראש הממשלה לעיתונאים את ההודעה הבאה:
ראש הממשלה, ד. בן-גוריון, ביקר אתמול בביקור פרטי אצל הרב א. י. קרליץ ("החזון איש") בבני-ברק. מטרת הביקור היתה החלפת דעות כללית על הבעיה: כיצד יכולים אדוקים ובלתי אדוקים לחיות בתיאום ושיתוף פעולה במדינת ישראל. לא נדונה כלל שאלת גיוס בנות ואין לביקור כל קשר לענינים מדיניים אקטאוליים.
אך בניגוד לאותה הודעה הייתה בפגישה הזו הרבה יותר מאשר "החלפת דעות כללית". ראש הממשלה הלך צעד נוסף לקראת תלמידי הישיבות והסכים להמשיך את הפטור משירות צבאי למספר קצוב של תלמידים חכמים. כבר בפברואר 1948, חודשים ספורים לפני הקמת המדינה, הוסכם על פטור מצומצם לצעירים חרדים מגיוס לצבא הנאבק במלחמת העצמאות. וב-9 בינואר 1951, הורה ראש הממשלה לרמטכ"ל על פטור לבחורי ישיבה משירות סדיר. פגישת בן גוריון והחזון איש לא הייתה הפגישה שמיסדה את הפטור החרדי – אך היא העניקה להסדר שנוי במחלוקת זה דחיפה משמעותית, ולא פחות חשוב מכך – תמיכה סמלית.
תגובות על כתבה זו