בשנות החמישים נתנה אימה של חנה סנש במתנה לספרייה הלאומית ארבעה כתבי יד של שירים שכתבה בתה הצנחנית. כעת, עם הפקדת אוסף חנה סנש בספרייה הלאומית, יתאחדו השירים האלו עם מחברת השירים בכתב יד ממנה נלקחו
בראשית שנות החמישים מסרה קטרינה סנש, אימה של הצנחנית והמשוררת חנה סנש, כמה מסמכים מעזבונה של בתה לספרייה הלאומית. היו שם למשל כמה ממכתביה: כאלה ששלחה לאימה בעת שלמדה בבית הספר החקלאי בנהלל, מכתב ששלחה לאחיה בזמן ששהתה בקרב הפרטיזנים בבלקן, ומכתב ששלחה לחברתה. היו שם גם אסופת שירים שכתבה בהונגרית והדפיסה במכונת כתיבה, וגם ארבעה שירים עבריים בכתב יד.
ארבעת השירים בכתב יד זמינים לצפייה באתר הספרייה הלאומית, כאן. כולם נכתבו במהלך שנת 1941 במקומות שונים שנקשרו לביוגרפיה של סנש: חלקם בנהלל, אחד בקיבוץ שהייתה ממקימיו, שדות-ים, ואחד בגנוסר. מכשנמסרו לידי הספרייה הלאומית צורפו לאוסף שבדרון, המלקט דיוקנאות ודוגמאות כתב יד של אישים רבים.
פינותיהם העליונות של אותם כתבי יד ממוספרות, והם נראים כדפים תלושים ממחברת. הם באמת כאלה. כעת, אנו יכולים לספר כאן את סיפורם המלא של אותם דפים.
חנה סנש כתבה כל הזמן. היא נולדה לתוך בית שהכתיבה הייתה נוכחת בו, וכתבה בעצמה מגיל צעיר מאוד. תחילה בשפת אמה, הונגרית, ולאחר שהגיעה לארץ ישראל החלה ללמוד עברית ומהר מאוד השתלטה גם על הכתיבה בשפה זו. במהלך שנותיה בארץ כתבה כמעט כל הזמן. היא כתבה יומן לאורך שנים, וכידוע, כתבה בסתר את שיריה, שכולם התפרסמו לאחר מותה.
רגע לפני יציאתה למשימת הצניחה שממנה לא שבה, העתיקה סנש את שיריה למחברת אחת, מסודרת, בעלת דפים ממוספרים. היא קראה למחברת – שרובה ככולה שירים עבריים – "ללא שפה", וחתמה עליה בשמה המחתרתי, הגר. את המחברת הזו נתנה לחברתה הקרובה מרים יצחק, שלמדה איתה בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. בעמוד הראשון הוסיפה הקדשה: "למרים יצחק, לקוראת ומבקרת הראשונה והחביבה שלי, בידידות אמיתית, חנה".
מרים יצחק שמרה על המחברת, אך כשהגיעה קטרינה סנש לארץ והחלה לאסוף שירים ומכתבים לטובת הנצחת בתה, היא פנתה גם אל מרים בבקשה שתשלח לה כמה שירים בכתב ידה של חנה. במכתב שכתבה קטרינה לאברהם שבדרון סיפרה על הלבטים העצומים של מרים, שלא בקלות החליטה לתלוש אותם מן המחברת: "הפעם אני שולחת את השירים שהבטחתי, אלה שחברתה של חנה הייתה מוכנה לקרוע מהמחברת, אחרי היסוסים ארוכים", עדכנה את שבדרון. כך הגיעו הדפים אל ארכיוני הספרייה הלאומית. כעת, עשרות שנים לאחר מכן, מתאחדים כאן בספרייה הלאומית הדפים התלושים עם המחברת כולה.
לאחר מותה של מרים יצחק הגיעה המחברת לבני משפחתה של סנש, ובפרט לידיו של איתן סנש, אחיינה של חנה, שניהל, קיטלג ושימר את אוסף חנה סנש במשך שנים. בנובמבר 2020, כאשר החליטה המשפחה להפקיד את האוסף המלא של חנה סנש בספרייה הלאומית, התוודה איתן שבמשך שנים שאל את עצמו מה עלה בגורל אותם דפים חסרים מתוך המחברת, דפים ממוספרים בכתב ידה של חנה: 7, 8, 11, 12. איתן לא ידע שסבתו, קטרינה, מסרה כבר לפני 70 שנה את הדפים לספרייה הלאומית, והפקידה אותם בידיו הנאמנות של אברהם שבדרון. כעת מתאחדים סוף כל סוף העמודים האבודים עם המחברת המקורית שממנה נתלשו. יחד עם המחברת הופקדו עוד עשרות פריטים מעזבונה של סנש. מתוכם נזכיר את מכונת הכתיבה שלה, מצלמתה, תעודות, מסמכים מהונגריה, כתבי יד, מכתבים ותצלומים.
ולמרות הכול, בפני הארכיונאים של הספרייה הלאומית ניצבת כעת דילמה מקצועית, האם לאחד את הדפים התלושים ששלחה קטרינה עם המחברת המקורית של חנה סנש, או להשאיר אותם מחוץ למחברת באוסף האוטוגרפים של אברהם שבדרון. מתן ברזלי, מנהל מח' ארכיונים, היסס אבל קיבל לבסוף החלטה לא שגרתית: "למרות שאין ספק שהדפים נתלשו, ושתפקידנו לשקף את היצירה כפי שהיא במקור, במקרה הזה אני נוטה להשאיר את הדברים כפי שהם. הסיפור של חנה סנש לא נגמר ב 1944, הארכיון משקף גם את תהליך ההנצחה ויצירת המורשת סביב דמותה. ההתלבטות הכנה של קטרינה, הקשר שנוצר עם שבדרון ותלישת השירים לדוגמה – כל אלה נותנים לנו הצצה אותנטית לתרבות עיצוב הזיכרון בשנים הראשונות למדינה, למעורבות של קטרינה בהנצחת חנה בתה, וגם ליחס של הספרנים באותם הימים לשימור היצירה המקורית. לכן, למרות הדילמה, אני חושב שנשאיר את הדפים מחוץ למחברת, במקום שבו הם חיכו כבר 70 שנה".
תגובות על כתבה זו