חנה סנש נולדה בבית שהכתיבה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים בו. אביה, בלה, היה עיתונאי, מחזאי וסופר ילדים ידוע מאוד בהונגריה. ספריו נמכרו בהמוניהם והוא נחשב למחזאי פופולרי מאוד בבודפשט – אך הקריירה הקצרה שלו באה לקיצה באיבה בעקבות מותו המפתיע מהתקף לב בגיל 33 בלבד. חנה (או אניקו, אם תרצו) הייתה בת שש.
מהר מאוד התגלה שגם אניקו הקטנה נדבקה בחיידק הכתיבה. בנובמבר 2020 החליטה משפחת סנש להפקיד בספרייה הלאומית את אוסף חנה סנש המלא, ובו עשרות פריטים שנאספו לאורך חייה הקצרים מדי של סנש. באוסף יש גם לא מעט פריטים נדירים המתעדים את תחילת דרכה של הילדה היצירתית.
סנש "כתבה" עוד לפני שידעה אפילו לכתוב. היא הכתיבה לאחיה גיורא (ג'וּרי) ברכה עבור סבתה ואימה. כשהחלה לדלות שירים מראשה – עוד בגיל שש! – סבתא פיני הקפידה לאסוף אותם ולכתוב אותם בתוך מחברת שהוקדשה לכך, בכתב ידה של הסבתא.
מעט אחר כך, עדיין ילדה כבת 7 או 8, ניסתה חנה את כוחה בקריירה דומה לזו של אביה. היא החליטה שבית משפחת סנש זקוק לעיתון משלו, והיא הייתה העורכת הראשית. כך בא לעולם העיתון המשפחתי לו קראה "עיתון הסנשים הקטנים" (Kis Szenesek Lapja).
במשך מספר חודשים בשנת 1929 ערכה אניקו את העיתון הקטן. בראש כל גיליון הופיע תאריך, כיאה לעיתון אמיתי. את הכול הדפיסה חנה במכונת הכתיבה הביתית. סנש כתבה כתבות, בחרה שירים וסיפורים וציירה ציורים להנאת המשפחה כולה. אפילו מחזה שלם ניסתה לכתוב באותן השנים. בקרוב גם העיתון הזה יהיה זמין לצפייה בספרייה הלאומית.
אוסף חנה סנש המלא חושף בפני הקהל הרחב את עושר יצירתה של מי שזכורה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי והיהודי בעיקר כצנחנית אמיצה. היא החלה במלאכה עוד לפני שידעה לכתוב בעצמה, ובשפה ההונגרית, אך משהגיעה לארץ, מהר מאוד השתלטה על השפה העברית והמשיכה לכתוב גם בה. חנה סנש כתבה כמעט כל חייה, מימי ילדותה ועד ימיה האחרונים בכלא ההונגרי.
