כשאני מחפש מקום חנייה לרכבי במרכז ראשון לציון, אני מחנה אותו לרוב ברחוב נחמה, בקצה המדרגות המובילות לבית הכנסת הגדול. מי זו בעצם נחמה זו, הסתקרנתי.
נחמה פוחצ'בסקי נולדה בבריסק שבליטא ב-27 במארס 1869. היא למדה בגימנסיה רוסית וכן למדה עברית אצל מורים פרטיים. בגיל צעיר החלה לכתוב, בעידודו של המשורר י"ל גורדון. מרגע שלמדה עברית, בגיל 16, היא החלה לפרסם מכתבים ומאמרים בעיתון "המליץ". בתקופת לימודיה בגימנסיה חיזר אחריה אציל רוסי, לא-יהודי, נשוי ואב לילדים. הוריה, שפחדו מחטיפתה, שכרו לה מורה פרטי שגר בביתם ולימד אותה עברית, תנ"ך ותולדות עם ישראל. בזכות המורה, הפכה הנערה לציונית נלהבת.
ובינתיים בארץ ישראל, יחיאל מיכל שלמה זלמן פוחצ'בסקי היה מדריך חקלאי בראשון לציון מטעם הברון רוטשילד. בשנת 1889 ביקש הצעה לשידוך, והוצע לו להכיר את נחמה לבית פיינשטיין. הם החליפו תמונות והתכתבו ביניהם. הצעירה התלהבה מהרעיון לעלות ארצה, והוריה שמחו לשידוך שהרחיק אותה מכל הסכנות בעירה. היא עלתה לארץ, התחתנה עם מיכל פוחצ'בסקי והם התיישבו בראשון לציון.
פוחצ'בסקי חשבה לתומה שהתחייה הלאומית בארץ ישראל תכלול גם תחייה נשית. אבל די מהר הבינה את גודל הטעות, וגילתה שהאישה בארץ ישראל של המושבות הראשונות הייתה נטולת כל זכויות. כמו הגבר, היא טרחה בשדות ובכרמים. כמו הגבר, היא התייסרה בחום ובקור. וכמו הגבר, היא חלתה בקדחת וראתה את המוות בעיניים. אבל בניגוד לגבר, לה לא הייתה הזכות להשתתף באספות המושבה. ובמילים אחרות, נמנע ממנה להביע דעה, להציע הצעות, לכהן בתפקיד ציבורי וגם לא לבחור ולהיבחר.
פוחצ'בסקי התקשתה לקבל את המוסכמה השוביניסטית הזו וניסתה להיאבק בה. אך למרות כל ניסיונותיה לקדם פעילות נשית ציבורית, היא מצאה עצמה שקועה בניהול תובעני של משק הבית בתנאים סניטריים קשים במיוחד. לאחר ששני ילדיה נפטרו החמירו תחושותיה הקשות והיא סבלה מדיכאונות חוזרים. בעקבות זאת החליטה לחזור עם בנה לבית הוריה בליטא. היא למדה שם צילום ותכננה להישאר לתקופה. אך מיכל המשיך לשלוח לה מכתבי אהבה וסליחה, ואחרי שנה היא חזרה אליו לראשון לציון. כעבור שנה נולדה בתם אפרת והיא פתחה דף חדש, הפעם כאישה עצמאית, נחושה ודעתנית.
היא רתמה נשים נמרצות נוספות, ויחד הן בחרו תחומים לא מטופלים שהגברים במושבה התעלמו מהם ושראוי לטפח ולקדם. הן הקימו את אגודת "דבורה" ללימוד השפה העברית והפצתה; ניהלו את חברת "לינת צדק" לרווחת נזקקים, טיפול בחולים והשאלת אביזרי רפואה; סייעו בקליטת יוצאי תימן שהגיעו לראשון לציון ב-1909 והדריכו את האימהות העולות בנוגע לתזונה הנהוגה בארץ.
בבית פוחצ'בסקי הונהג הדיבור בעברית, והבית שימש מרכז לצעירי המושבה. בביתם הייתה ספרייה גדולה, ובה נעזרו סטודנטים יהודים ציונים שלמדו בארץ עברית וחקלאות. מספרים שיום אחד שאל ד"ר ארתור רופין את אחד הסטודנטים היכן הוא נמצא. וכשזה ענה: "בבית פוחצ'בסקי", השיב לו רופין: "אתה נמצא באוניברסיטה."
בהנהגת נחמה פוחצ'בסקי, התאגדו נשות ראשון לציון ב"אגודת נשים" למאבק למען זכות בחירה לנשים לוועד המושבה. ב-1919, לאחר מאבק שנמשך שנתיים, אישר ועד המושבה חוק שוויון זכות הבחירה לגברים ולנשים כאחד. בבחירות שנערכו באותה שנה השתתפו נשים רבות, ולתדהמת כולם זכתה פוחצ'בסקי במרבית הקולות, והייתה אמורה להתמנות ליושבת ראש ועד המושבה.
אולם ככל הנראה הגברים במושבה סירבו להשלים עם המהפכה, וגייסו להצדקת עמדתם את מלחמת העולם הראשונה שהסתיימה חודשים ספורים קודם לכן. הגברים טענו כי בתקופה של פוסט-מלחמה אין לאפשר לאישה חסרת ניסיון לנהל את המושבה. פוחצ'בסקי נאלצה לוותר על ראשות הוועד והסתפקה במינויה לחברת ועד.
ההישג המקומי הדרמטי היה הפתיח לפעילותה במישור הארצי. היא ייסדה את "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל", ארגון נשים ארצי על-מפלגתי שנועד לקדם את מעמד האישה לשוויון בכל תחומי החיים. ההתאחדות התהדרה בסיסמה: "חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה". כידוע, מהפכות לא מתחוללות ביום אחד. ואכן, המאבק שהובילה עם נשים רבות נוספות נשא פרי ב-1926 כאשר אסיפת הנבחרים של היישוב העברי אישרה לראשונה שוויון זכויות של האישה בכל התחומים.
לצד פעילותה הפוליטית, פוחצ'בסקי הייתה אחת האיכרות הראשונות בארץ. היא טיפלה ברפת ובלול, בגינת הירק ובערוגת הפרחים. מלבד כל אלה כתבה מאמרים בענייני ציבור וכן סיפורים ורשימות מחיי הארץ, תחת שם העט נפ"ש – ראשי תיבות של נחמה פיינשטיין, שם נעוריה. את פעילותה הספרותית החלה בכתיבה של סיפורים קצרים למבוגרים וילדים ובמאמרים. באמצעות הכתיבה לחמה פוחצ'בסקי להשיג את יעדיה הפמיניסטיים. בכתביה תיארה מצבים מחייהן של דמויות נשים כנועות במושבות העלייה הראשונה – גם עולות מאירופה וגם עולות מתימן – המושפלות ונלעגות על ידי הגבר רק בשל היותן נשים. מרבית סיפוריה מבטאים מלנכוליה ואכזבה מהחלום הציוני. יצירתה ספגה ביקורות קטלניות מצד מבקרים גברים שהותירו אותה מחוץ לאנתולוגיות, ספרי לימוד ותולדות הספרות העברית.
פוחצ'בסקי נפטרה ב-21 במאי 1934 בראשון לציון, שם גם נקברה ונקרא רחוב על שמה. השירות הבולאי הוציא ב-2016 בול עם דיוקנה של הסופרת, האיכרה ואשת הציבור הזו.
