"הכנסת התפנתה אתמול לשעה קלה מן הנושאים ה'כבדים' ושמעה (בחצי חיוך, משום מה) פרטים על אלימות מסוג מיוחד בימינו: 'הכאת נשים על ידי בעליהן'"
("מעריב", 15 ביולי 1976)
היו"ר א. גיבלבר:
חברי הכנסת, נעבור להצעה הבאה לסדר היום, של חברת הכנסת מרשה פרידמן, בנושא: 'הכאת נשים על ידי בעליהן'. רשות הדיבור לחברת הכנסת פרידמן.
מרשה פרידמן (סיעה סוציאליסטית עצמאית):
כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה. – – –
מרדכי בן פורת (המערך):
מה על ההצעה השנייה, על הכאת בעלים על ידי נשים?
מאיר פעיל (מוקד):
אם אשה מכה את בעלה צריך לעצור את הבעל.
מרשה פרידמן (סיעה סוציאליסטית עצמאית):
אני מתפלאת שנושא זה הופך לכל כך מצחיק בשבילכם, וזה מוכיח כל מה שיש לי בדיוק להגיד היום.
קשה להאמין, אבל ככה נפתח הדיון הראשון אי פעם בבית המחוקקים הישראלי בנושא אלימות נגד נשים. כאשר העלתה את הנושא על סדר היום ח"כ מרשה פרידמן, היא בוודאי לא העלתה על הדעת שהקולגות שלה בכנסת יחשבו כי מדובר במשהו מצחיק. פרוטוקול הדיון, מראה כי במקום להתמודד עם התופעה, חברי הכנסת הגיבו פעם אחר פעם בלגלוג, צחוק, ו"הקשו" בטענה כי גם נשים מכות את בעליהן.
שר הבריאות ו. שם טוב:
אם אשה באה למשטרה ומתלוננת שבעלה מכה אותה – האם המשטרה פותחת תיק?
שר המשטרה ש. הלל:
ללא ספק.
פסח גרופר (הליכוד):
ואם יש מקרה הפוך, אם בעל מתלונן שאשתו מכה אותו – האם גם אז פותחים תיק?
מאיר פעיל (מוקד):
יש כמה בעלים שאולי לא היה מזיק שנשותיהם תכינה אותם.
שר הבריאות ו. שם טוב:
חבר הכנסת גרופר, אתה לא נראה כזה שאשתך מכה אותך.
שר המשטרה ש. הלל:
לא ראית את אשתו – איך אתה יודע?
פרוטוקול הדיון מראה כיצד פרידמן הייתה צריכה לשכנע את הנוכחים כי בכלל קיימת בעיה כזו. ואפילו השר שאמון על הנושא לא הבין בכלל על מה יש לדבר.
שר המשטרה ש. הלל:
בכל הרצינות… אינני יכול לומר שיש בעיה אחת ספציפית של תופעות אלימות מצד גברים כלפי נשותיהם.
מרשה פרידמן (סיעה סוציאליסטית עצמאית):
זו הבעיה – שאינך רואה זאת.
יצחק גולן (המפלגה הליברלית העצמאית):
הבעיה קיימת מאז ימי אחשוורוש וושתי.
שר המשטרה ש. הלל:
כפי שאמרתי, הבעיה הזאת קיימת בתוך מכלול הבעיות של תופעות אלימות בחברתנו.
מטילדה גז (המערך):
נראה כאילו הנושא משעשע ביותר.
אך למרות האווירה ה"קלילה" בדיון, ולמרות הדעה הרווחת שלא מדובר בתופעה שדורשת תשומת לב מיוחדת (אלא בבעיה כוללת שקשורה לאלימות), מרשה פרידמן לא חששה, ולראשונה מעל בית המחוקקים, נשאה נאום מרתק, מזעזע ושלראשונה פתח צוהר לעיסוק בנושא:
בימי שקספיר החוק קבע: 'אם אדם מכה פושע, בוגד, כופר דת, רשע או את אשתו – אין הדבר נחשב לו לעבירה על החוק'. בימינו החוק והמשטרה מגינים על כל אדם מפני התקפות אלימות, גם על הפושע, הבוגד, הכופר והרשע, ובצדק, אולם אשה נשואה עדיין מופקרת בידי בעלה, והוא עלול להכות אותה לעתים קרובות יותר מאשר אנו רגילים לתאר לעצמנו.
בגלל קשר השתיקה הקיים סביב נושא זה אין לנו מידע מבוסס על היקף הבעיה בארץ. המשטרה איננה רושמת את רוב התלונות המגיעות אליה משום שרוב המכות הן 'יבשות' לדבריה – כלומר אין שבר ואין דם. לכן אין אלימות זו נחשבת לפי מדיניות המשטרה לעניין ציבורי…
למרות קשר השתיקה אפשר להעריך שבארץ מספרן של הנשאים המוכות נמדד באלפים, ולא במאות. ועדה פרלמנטרית בריטית, שחקרה את הנושא באנגליה, גילתה שאחד מתוך כל מאה בעלים מתקיף את אשתו באופן קבוע. אין כל סיבה להניח שמצבנו טוב יותר. חשוב להבין שתופעת הכאת נשים איננה מוגבלת לשכונות עוני או לעיירות פיתוח.
פרידמן גם לא מפחדת להתעמת עם המשטרה שמתייחסת בסלחנות כלפי אלימות כזו:
כאשר האישה פונה למשטרה – היא נתקלת בתגובה משפילה וביחס של זילזול. התשובה הניתנת לה בדרך כלל היא בנוסח: 'אין זה עניין ציבורי, אנחנו איננו מתערבים בענייני משפחה'. לפעמים, כאשר השוטר חשוב עצמו חצי-פסיכולוג ושומר מוסר, הוא עשוי לומר לה: 'אילו היית בסדר, הוא היה מכה אותך, נסי להיות יותר נחמדה עליו".
בסיכומו של דיון עלו שתי הצעות. הצעה אחת, של לא פחות מאשר שר המשטרה, הציעה לא לכלול את הנושא בסדר היום של הכנסת. ההצעה השנייה ביקשה להעביר את הנושא לוועדה הרלוונטית בכנסת. ברוב של 20 לעומת 9, הצעתה של מרשה פרידמן התקבלה. וכך, בצורה רשמית, הפך נושא האלימות כלפי נשים מנושא ללא "עניין לציבור", לנושא רשמי ומוכר גם על ידי בית המחוקקים ורשויות המדינה.
ח"כ מרשה פרידמן, לא הסתפקה רק בדיבורים. היא גם הייתה ממקימות המקלט הראשון בישראל לנשים מוכות, ופורצת דרך בכל הקשור לזכויות נשים על גופן.
כתבות נוספות
"ואלס להגנת הצומח": השיר שנכתב נגד הטרדה מינית
מצעד הגאווה הראשון: כש"נעימים" ו"נעמות" צעדו בתל אביב
