בארכיונו של אסי דיין מסתתרים שני פריטים שמעידים כאלף עדים על היחסים בין אסי דיין ואחותו הגדולה יעל דיין, שהלכה לעולמה זה לא מכבר. "היד שלי מדפיסה געגועים" כותב אסי ליעל, שמצידה כותבת לו מכתב נדיר בזמן מלחמה, שבו רגשותיה אליו מבצבצים מבין השורות
משה דיין ואסי דיין (ככל הנראה) מסתתר מאחורי שיערה של יעל דיין אחותו. קפה כסית, 1960. מתוך הארכיון הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.
תיקייה דקה שנמצאת בארכיוני הספרייה הלאומית חושפת צד רך ומתוק בקשר בין יעל ואסי, שני אחים באחת מהמשפחות המפורסמות והמתוקשרות ביותר בישראל – משפחת דיין.
התיקייה היא חלק מארכיונו של אסי דיין שנמסר לידי הספרייה הלאומית על ידי משפחתו, שנים ספורות לאחר מותו ב-2014. הארכיון כולל טיוטות ומסמכים הקשורים לתסריטים שכתב לסרטים וסדרות בארץ ובחו"ל, מכתבים לקרובים אליו ולידועים אחרים. אבל תיקיה אחת קטנה חושפת פן אחר, מלא הומור ואהבה – רגעים קטנים של חסד בין אח ואחות (שזורים בתוך ענייני השעה), ששמורים עכשיו אצלנו.
התיקייה הזו מכילה שני פריטים בלבד: מכתב שכתבה יעל דיין לאסי וכן שיר אחד מודפס שכתב אסי דיין לאחותו. המכתב של יעל לאסי נכתב ב-14 ליוני 1982, בשבוע הראשון של מלחמת לבנון הראשונה. אסי, שהיה לוחם בחטיבת הצנחנים, היה אז בן 37 בשירות מילואים. המסמך השני המצוי בתיקייה הוא ברכה של אסי דיין לאחותו משנת 1999, לכבוד ליום הולדתה ה-60.
***
במשפחת דיין האיקונית נדמה שלא היו שני אחים שונים יותר מאשר יעל ואסי דיין. היא – סופרת ואשת חברה נוצצת בעברה, ופוליטיקאית ופעילה חברתית ופמיניסטית רבת הישגים בהמשך חייה. הוא – שחקן, תסריטאי ובמאי, בעל ניצוצות של גאונות ושיגעון, שאחראי לכמה מהסרטים האהובים והחשובים שנוצרו פה.
יעל דיין, 1957. ארכיון בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.
הוריהם, משה ורות דיין, המצביא הצבאי והפעילה החברתית ואשת האופנה, היו מוכרים בכל בית בישראל. ילדיהם גדלו בצילם או אולי – לאורם. ילדותם של יעל ואסי עברה בין נהלל, ירושלים ומקומות נוספים בעיקר לפי הקריירה הצבאית והפוליטית של אביהם, וכבר כאנשים צעירים זכו לצבור חוויות לא שגרתיות בזכות הייחוס המשפחתי.
יעל הייתה האחות הבכורה לאודי (אומן ופסל) ולאסי, ממנו הייתה גדולה בשבע שנים. בנערותה תפקדה כ"אימא שנייה" לאחיה, כפי שסיפרה בריאיונות לעיתונות לאורך השנים: "לי היו הורים מצוינים לטעמי אבל אני בעצמי שימשתי תחליף הורים לאודי ואסי”.
אסי, מן הצד השני, היה בן הזקונים, זה שפורק כל עול: "גם אני וגם אודי ראינו באסי מושא לקנאה", סיפרה בעבר "הוא היה הילד הקטן, שסולחים לו, המפונק יותר, החמוד מכולנו. לא ראיתי בבית אף פעם שהצרו את דרכו כאמן."
משה ואסי דיין, 1967. צילום: סוכנות IPPA. מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.
למרות שלא זכתה ליחס סלחני ורך כמו זה שאסי קיבל, התפתחה יעל להיות צעירה עצמאית שמביעה את עצמה במילים – כסופרת. את הספר הראשון שלה, שהקדישה להוריה, הוציאה כבר בגיל 20, "פנים חדשות במראה". בספר היא מתארת בת דמותה בשם אריאל המספרת על חוויותיה משירותה הצבאי ומחייה האישיים כבת להורים מוכרים. גם מקומו של אסי אחיה לא נפקד (שם הוא נקרא בשם גל). הנה קטע שבו היא מספרת בספר על הגעתו לטקס בו היא נבחרת כחניכה מצטיינת, שמעיד מעט על היחסים בין האחים:
"אילו היית יותר צעירה, אריאל, הייתי מתחתן איתך", אמר גל.
"אי אפשר להתחתן עם אחות, גל".
הוא הרהר בדברי ואחר אמר: "אם כן, אני אתחתן עם אחת שתהיה כמוך".
[פנים חדשות במראה, ע"מ 93]
יעל דיין נשאה בגאווה את זהותה ובחרה לשמור על שם משפחתה המקורי גם לאחר נישואיה לתת אלוף דב שיאון. בספריה עסקה באופן גלוי וחשוף במשפחתה, המוכר שהם הוא "אבי, בתו" שהוא מעין ביוגרפיה על אביה ועל קשריה עימו. גם בספרה האחרון, "מנגד", שהוציאה בשנותיה האחרונות, היא כותבת בישירות ובכנות מכמירת לב ומרגשת, על עצמה וחייה ועל משפחתה, בכמעין אוטוביוגרפיה:
"הספרים היו כרטיס הכניסה שלי לעולם. בגיל צעיר קיבלתי ביקורות מצוינות על ספר ראשון, פגשתי מו"לים, סופרים, משוררים. הייתי מרצה מבוקשת. סבבי ההרצאות בעולם איפשרו לי לקלוט וגם להשתתף בתנועות שהנצו או התפתחו באותן שנים. ריחפתי בין עולמות, בין תרבויות, נוגעת וממריאה, נוסקת ונעלמת בין עננים. חוזרת עם ספר חדש, אהבה חדשה.."
כישורי הכתיבה המושחזים של יעל דיין וההומור היבש שלה באים לידי ביטוי גם במכתב האוהב והדואג ששלחה לאסי, שהיה אז כבר במאי ידוע ומצליח (אבל לא מוערך) ושחקן מוביל. המכתב, כפי שיעל מעידה בעצמה, הוא דרך תקשורת נדירה בין האחים, וייתכן שנכתב רק בגלל שלא הייתה דרך טובה יותר לתקשר עם אסי כשהוא במלחמה.
המכתב הקצר מספק הצצה מקסימה לקשר החם והאוהב בין האחים, ולאהבה של יעל גם לילדיו של אסי, איתם הקפידה לבלות כדודה פעילה ומעורבת:
"אסי חביבי,
לפי משאלת ליבי – כשהחבילה הזו תתפתל בכבישי ג'בל שוף כזה או אחר אתה כבר תהיה בדרך הביתה. היה די קשה לא לשמוע ממך כל הימים הכבדים האלו, וכששמענו ד"ש עקיפית והסתבר היכן אתה בדיוק – גם זו לא הייתה סיבה לשמחה.
אולי תשמח לדעת שהצמדת ארבע (לפחות) נשים לטלפון – אהרונה והילדים, קרוליין, אמא בוושינגטון ואני כאן. לא עוזר גם כשיודעים ש no news is good news.
אודי מצידו כמעט הגיע עָדֶיךָ, חזר, ונראה לי ששוב יצא לדרך מטעם הפרטיזנים, מוטב אולי לא לדעת ולדאוג פחות. אמא צלצלה מספר פעמים כמובן ובעיקר נפתלי על תקן אב-אם שלך, מודאג אמיתי. כמו כולנו.
העיקר שתחזור בריא ושלם – הביטוי הפרימיטיבי והבסיסי מתאים כאן מכל, ואת ערכיות המלחמה ותכניה נבחן בסלון על כוסית עם הרבה קרח ואלף מאבטחיך לכשיבשילו.
ביליתי קצת עם עמליה ואבנר, אבנר רוצה להרוג "לְבָבוֹנִים" אך הסכים שאגזור צפרניו, עמליה נבונה כתמיד, היתה אצלנו בשבת עם רחלי לצהרים, כל הילדים במשפחה מחפשים אותך בכתבות הטלוויזיה – לא שאפשר להכיר מישהו בעד לאפודות המגן ולקסדות העורף משונה, עבורי מלחמה ראשונה שלא במדים ופעם ראשונה שאיני נדחקת. אני מקווה שאינכם מודעים לתמונות ההרס האזרחי, ההרג וההשמדה + 600,000 פליטים חדשים. גם זה להג עורף, בינתיים שמור על עצמך.
כמה שזכור לי לא כתבתי לך אף פעם מכתב, גם זה לא נחשב כל כך, מוטב בע"פ.
במכתב יעל משמשת כנציגת המשפחה וחבריו הרבים של אסי, כולם דואגים וחרדים למצבו וגורלו עם פרוץ מלחמת לבנון – אמו, ילדיו ואפילו שותפו לעבודה ולסרטים – נפתלי אלטר, אבל יעל היא זו שכותבת לו בשם כולם. היא מקמצת במילות דאגה אבל בין השורות (ומעט בתוכן) אפשר לראות את האהבה שלה אליו והציפייה לשובו בשלום, כאשר הרצון הוא לראות את אסי ולדבר איתו פנים אל פנים.
המסמך השני המצוי בתיקייה הוא ברכה של אסי דיין לאחותו, לכבוד ליום הולדתה ה-60 שחל ב-1999:
השיר שהקדיש אסי לאחותו נכתב שבע שנים לאחר שהפכה לחברת כנסת פעילה. היא שימשה כמייסדת ויו"ר הוועדה הראשונה לקידום מעמד האישה וכן בוועדות נוספות בכנסת – חוץ ובטחון, חוקה וחוק ומשפט. בין האזכורים העכשווים, העקיצות וההומור, משלב דיין מילות ברכה ואהבה לאחותו.
המכתב והברכה שנשמרו הם כמו צילומי סטילס שמתעדים רגעים מתוך קשר ארוך שנים. בשניהם אפשר לראות עדות מלאת קסם לקשר האמיץ שבין האח היצירתי, השובב והפרוע, לבין האחות שימיה הפרועים חלפו, וכעת היא מיושבת ומסודרת. בשניהם ניתן לראות, כל אחד בדרכו, את הניצוצות המיוחדים של כישרון ומחשבה חריפה, שאפיינו את המשפחה, ובעיקר – את האהבה השוררת בין השניים.
יעל דיין, 1972. צילום: סוכנות IPPA. מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.
***
הנשים במשפחת דיין האריכו ימים יותר מהגברים. רות דיין חיה 40 שנה לאחר שמשה דיין הלך לעולמו. גם יעל הבכורה האריכה ימים אחרי אחיה אודי ואסי. הוריה ואחיה של יעל קבורים כולם בבית הקברות במושב נהלל שבעמק יזרעאל. לעומתם בחרה יעל דיין, שהלכה לעולמה ממחלת ריאות קשה במאי 2024, להיקבר לצד בעלה, דב שיאון, בבית העלמין בקרית שאול.
בבחירה אחרונה זו הזכירה לנו יעל דיין שההשתייכות למשפחת דיין אולי נתנה לכל אחד מבניה ובנותיה כוח וקשרים (וגם קשיים לא מעטים) אבל גם אפשרות לבחור ללכת בדרך עצמאית ומקורית משל עצמם. יעל ואסי דיין, כל אחד בקריירה העשירה שלו, היו יוצרים חשובים בתרבות ובפוליטיקה של מדינת ישראל. הרבה שערוריות סבבו את משפחתם אך שני המסמכים הקטנים הללו מנכיחים את האהבה וההומור שאפיינו את הקשר ביניהם.
