גימנסיה הרצליה: בית המקדש השלישי?

למה נקבע תשעה באב לציון יום חורבננו, ואיך הקמתה של גימנסיה "הרצליה" היא חלק ממסע הגאולה של העם היהודי? סיפור שמתחיל מאבל והרס ומסתיים בתקווה עברית

אילה דקל
01.08.2022
1
גימנסיה "הרצליה", צילום: בוריס כרמי. מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

תשעה באב הוא היום שבו אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. דורות של יהודים עצרו ביום הזה את השגרה, צמו, התפללו וקוננו על הבית שנחרב לפני שנים רבות כל כך. עד היום, כל שנה מחדש אנחנו מתאבלים על החורבן ההוא. 

במסכת תענית מתואר מדוע נבחר דווקא התאריך של תשעה באב כדי לזכור את החורבן (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כ"ט עמוד א'). הייתה התלבטות גדולה באיזה יום לציין את האבל בתשעה באב או בעשירי באב, שהרי במקרא ניתנים שני תאריכים לשריפת בית המקדש. בספר מלכים מסופר שנבוזראדן, רב טבחים, מפקד בכיר בצבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, שרף את בית המקדש בשבעה לחודש החמישי, כלומר שבעה באב. בספר ירמיהו נכתב שבית המקדש נשרף בעשרה באב. חכמינו נותנים הסבר לפערים: בשבעה לחודש נפרץ בית המקדש, ועד ליום תשעה באב טימאו אותו. לקראת סופו של יום זה, עם בוא החשיכה, הדליקו את האש כדי לשרוף את בית המקדש. אבל המקדש נשרף כל היום למחרת. כלומר בעשירי בחודש אב. בסופו של דבר הטענה התלמודית היא שבחרו בתשעה באב כיוון ששם הייתה ראשית הפורענות. שם התחיל החורבן.

1
הגימנסיה "הרצליה" נראית למרחוק בקצה רחוב הרצל. צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

הימים האלה, של תשעה באב ושל העשרה באב מכילים בתוכם לא רק את כאב החורבן אלא גם את פוטנציאל הגאולה. במדרש איכה רבא (א', נ"א) מסופר על רגע החורבן. מתארים שם איש יהודי שהיה חורש את השדה שלו בתשעה באב, ואז געתה הפרה שלו געייה מרה. באותה שעה אמר לו איש נוכרי שהיה לצידו – "יהודי הפסק לחרוש, התר את הפרה שלך, בית המקדש שלכם נחרב". עוד לפני שהחדשות התפרסמו ברחבי הארץ, אותו נוכרי כבר ידע לספר שבית המקדש נחרב משום שהוא יודע להבין את געיית הפרות. אבל רגע לאחר מכן, הפרה געתה שוב. ואותו הנוכרי אמר "יהודי, המשך לחרוש, כיוון שהמשיח של היהודים נולד". 

לפי המדרש, רגע אחרי שנחרב בית המקדש נולד גם המשיח. ממש בעת החורבן נולד גם הפוטנציאל לגאולה. 

בהמשך הסיפור, המשיח ששמו מנחם ייעלם, אותו יהודי ילך לחפש אותו אבל לא ימצא. ומאז – יהודים מחכים למשיח ומחפשים אותו לאורך כל הדורות. המסורת שנשארה היא שהמשיח יוולד ממש בזמן הזה. באותו היום שבו אנחנו מתאבלים על החורבן. 

1
הגימנסיה "הרצליה". צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

תאריך החורבן ההיסטורי הופך לסימן לגאולה

"ברביעי בשבת, בעשירי לחודש מנחם אב, בשנת אלף שמונה מאות ארבעים ואחת לחורבן בית המקדש. בשנה השתים עשר לכנסייה הציונית, הונחה אבן הפינה לבניין הגימנסיה העברית ביפו". 

אלה המילים שהכריזו על בניין הגימנסיה העברית ביפו שתקרא הגימנסיה "הרצליה". התאריך שנבחר להקמת אבן הפינה לבניין הגימנסיה היה דווקא העשרה לחודש מנחם אב. אותו היום שבו על פי המסורת נחרב בית המקדש. אותו היום שבו לפי המדרש גם נולד ועתיד להיוולד המשיח. למקימי הגימנסיה היה חשוב להניח את אבן הפינה לבניין דווקא בתאריך הכל כך סמלי ומשמעותי בהגות היהודית. וגם לספור ולציין בהכרזה את מניין השנים שחלפו מאז חורבן המקדש השני. שוב, חורבן וגאולה משתלבים יחדיו.

בעצם המעשה הזה מתחברים מקימי הגימנסיה אל הסיפור ההיסטורי והמסורתי של כולנו ומנסים להיות ממשיכי הדרך של אבות אבותיהם שיצאו לגלות לפני שנים רבות כל כך. ואולי הם גם מנסים באופן סימבולי לומר – אנחנו יוצרים את הגאולה. 

את המבנה המפורסם של הגימנסיה בנו באופן שמזכיר את בניין בית המקדש. בחזית שלו ניצבים שני עמודים גבוהים שמזכירים את "יכין ובועז", שני העמודים שניצבו בחזית בית המקדש לפי המסורת. הקצה העליון של העמודים מעוצב בדומה לארבע קרנות המזבח. 

1
גימנסיה "הרצליה". באדיבות נדב מן, ביתמונה. מאוסף שקופיות זכוכית בכנסיית המשיח. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

הניסיון הראשון להקים את הגימנסיה היה כבר בשנת תרס"ו , 1905, על ידי ד"ר יהודה לייב מטמון כהן ואשתו פניה מטמון כהן שהקימו את בית הספר בביתם שביפו. בשנה הראשונה בית הספר מנה שבעה עשר תלמידים ותלמידות בלבד. העקרון המנחה של בית הספר היה ללמד את התלמידות והתלמידים בעברית בלבד והוא היה בית הספר העל יסודי הראשון שהתנהל ביום יום בלשון הקודש. 

תחיית השפה העברית הייתה אחד העקרונות המנחים של היישוב העברי בארץ ישראל בעת הזו והיכולת ללמוד לימודים על יסודיים בעברית בלבד היתה התגשמות החזון הציוני. לכן כשעברה הגימנסיה לרחוב הרצל בשכונת אחוזת בית שזה עתה קמה, החליטו שתיקרא על שמו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל – ונוסף לה שמה "הרצליה". 

הגימנסיה מוקמה ממש במרכז השכונה הצעירה. מבנה הגימנסיה היה גדול ומפואר הרבה יותר משאר המבנים שסביבה והיא כמו הביטה מלמעלה על כל המתרחש והראתה לכולם כמה חשוב רעיון החינוך העברי והתרבות בעיר תל אביב הקטנה. זו אמנם הייתה עיר חדשה שנבנתה מן החולות, אבל תל אביב, כשמה כן היא, עיר ישנה חדשה, אלטנוילנד. בניין הגימנסיה סימל פרק חדש בתולדות העם ששואף להמשיך סיפור מאוד מאוד ישן. את הסיפור של העם היהודי כולו.

1
גימנסיה "הרצליה" בקצה רחוב הרצל הלא סלול, על גבי גלויה מראשית המאה ה-20. התמונה היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

דווקא ביום הזה, דווקא בעשרה באב, דווקא במועד החורבן. דווקא כל כך קרוב לרגע הגאולה לפי המסורת היהודית, בחרו מקימי הגימנסיה "הרצליה" להקים את המבנה המפואר שנמצא במרכז העיר. הם ביקשו להתחבר אל התאריך המיוחד ולנסות לומר – גם אנחנו חלק מהסיפור הזה. אנחנו נדאג להקים את השפה העתיקה ואת סיפורו של העם העתיק שלנו לתחייה. 

כשאנחנו מציינים את תשעה באב חשוב לזכור: זהו אמנם היום של החורבן אבל זהו גם היום שבו טמון הפוטנציאל לגאולה, הפוטנציאל לתיקון. מאז, ועד היום. 

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation