"אני בביתי המיתי, אבל אין לי שום הוכחה ואין לי אפשרות לנהל דיון ואין כל סכנה שאתחיל להאמין… מכיוון שאני לא דובר עברית, אני נהנה משתיקה לגיטימית"

כך תיאר לאונרד כהן, הזמר והמשורר היהודי-קנדי, את ביקורו בישראל בסתיו 1973, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. כהן שהה אז באי היווני הידרה עם בת זוגו, סוזן אלרוד, ובנם אדם. מערכת היחסים ביניהם עלתה אז על שרטון ולכהן הייתה זו תקופה קשה.

אפשר שהחלטתו הפתאומית להזמין כרטיס טיסה לישראל הושפעה חלקית מהמתח ההולך וגובר בין המדינה היהודית לשכנותיה, אבל נראה שהיו לכך גם סיבות אחרות. בספרו שלא ראה אור, The Final Revision of My Life in Art, כתב כהן: "בגלל שהעניינים בינינו איומים כל כך, אני אלך ואעצור את הקליע המצרי. תרועת חצוצרות ומסך של סכיני גילוח".

כהן לא הכיר אף אחד בארץ. זוג בטיסה הציע לו לשהות אצל קרובים שלהם בהרצליה. הביוגרף של כהן, איירה נדל, טען שהזמר קיים כמה רומנים עם מגוון נשים באותה תקופה, ושלעיתים קרובות העביר את שעות הערב בשוטטות ברחובות תל אביב, כשהוא בודד למדי.

יום אחד, אחרי שפרצה המלחמה, ישבה קבוצת מוזיקאים ישראלים – ובהם הזמרים אושיק לוי, מתי כספי ואילנה רובינא – בקפה "פינתי" הפופולרי בתל אביב, ולוי הבחין פתאום באדם שישב לבדו בפינה ונראה בדיוק כמו לאונרד כהן. לוי ניגש אליו, וידא שאכן איו טעות בידו, ואז שאל הזמר המקומי את אליל הפופ הבין-לאומי מה הוא עושה בישראל. כהן השיב שהוא מתכוון להתנדב בקיבוץ, כדי שיוכל לעזור בקציר וכך לאפשר למקומיים לצאת למלחמה.

המוזיקאים הישראלים הסבירו לכהן שתקופת הקציר חלפה מזמן, והוסיפו שבקרוב יסעו למדבר סיני כדי להופיע שם בפני החיילים, שמנסים בכל כוחם להדוף את מתקפת הפתע המצרית. הם הציעו לכהן להצטרף אליהם. האורח היסס והעלה כמה תירוצים: היותו פציפיסט, מחסור בגיטרה, שיריו העצובים – אבל כל אלה נהדפו, ולבסוף הסכים כהן להצטרף ללהקה.

הזמר היה אהוב בישראל, חרף העובדה שרק שנה קודם לכן הביע את עמדותיו הפוליטיות הפרו-ערביות. בריאיון לעיתון "דבר" אמר: "אני מצטרף לאחיי הנלחמים במדבר. לא אכפת לי אם המלחמה צודקת או לא. אני רק יודע שהמלחמה היא אכזרית, שהיא מכתימה את האדמה הקדושה בעצמות, בדם ובכתמים נוראים". בניסיון להסביר את השינוי בעמדתו הפוליטית אמר כהן: "יהודי נשאר יהודי. עכשיו עת מלחמה, ואין צורך בהסברים. קוראים לי כהן, לא?".

כהן דיבר על חוויותיו בסיני בחברת המוזיקאים הישראלים גם בריאיון שנתן לרובין פייק בכתב העת "זיגזג" שנה לאחר מכן: "פשוט הגענו לכל מיני מקומות קטנים, כמו בסיס טילים, והם האירו עלינו בפנסים שלהם ואנחנו שרנו כמה שירים. או שנתנו לנו ג'יפ ונסענו לעבר החזית ובכל פעם שראינו כמה חיילים מחכים למסוק או משהו כזה – שרנו להם קצת. וכשחזרנו לבסיס חיל האוויר לפעמים היינו מרימים הופעה קטנה, לפעמים עם מגברים. זה היה מאוד לא רשמי, ואתה יודע – מאוד אינטנסיבי".

את כהן, שהיה רק עוד זמר בשורה של זמרים שהופיעו בפני החיילים, ליווה אז מתי כספי בגיטרה. הוא גם שימש מתורגמן של כהן כשהזמר היה נושא כמה מילים בפני החיילים המותשים מקרבות. בהקלטה בגלי צה"ל נשמע כהן מציג את הלהיט שלו, "סוזן": "השירים האלה שקטים מדי בשביל המדבר. צריך לשיר אותם במקום שיש בו נשים ומשהו לשתות. במקום שבו אני מקווה שתהיו כולכם בקרוב מאוד".

כספי מתאר בעמוד הבית שלו כמה מחוויותיהם המשותפות, ומספר כיצד נכתב שירו המפורסם של כהן, "Lover, Lover, Lover" במהלך הופעותיהם המשותפות: "הוא בעצם כתב והלחין את זה על הבמה במהלך הופעה מול חיילים, ומהופעה להופעה הוא שיפר את זה".

ומי ייתן ורוח זה השיר
ינשוב בחופש הטהור
והוא יהיה לך שריון
מול האויב ומול הקור

– הבית האחרון מתוך "Lover, Lover, Love" ללאונרד כהן, בתרגום שלומי שבן

מתי כספי ממשיך ומספר: "אני זוכר תמונה סוריאליסטית שבה אנחנו ברפידים ליד מסלול הנחיתה בשדה התעופה, ראינו מטוס הרקולס נוחת, ומתוכו יצאו עשרות חיילים. לשמע הפקודה, הם התיישבו על המסלול ואני ליוויתי את לאונרד כהן ששר את שירו 'כמו ציפור על חוט תיל'. בסיום השיר, על פי פקודה, הם עלו על משאיות שנסעו לכיוון תעלת סואץ. מיד אחר כך, נחת הרקולס נוסף והכול חזר על עצמו. הם התיישבו על המסלול ולאונרד כהן שר את אותו שיר ומיד הם עלו על המשאיות שנסעו לכיוון התעלה".

כהן וכספי העבירו כך את כל היום, כשעוד ועוד משאיות מלאות בחיילים זוכות בהופעה קצרה של כוכב בינלאומי במקומות הכי פחות צפויים. אחרי שירד הערב עלו המוזיקאים על המשאית האחרונה ונסעו מערבה. הם חצו את תעלת סואץ והגיעו למובלעת בצד המצרי שנכבשה בידי חיילי צה"ל בפיקודו של האלוף אריאל שרון. כספי הוסיף: "מצאנו את עצמנו עוזרים לסחוב חיילים פצועים להליקופטרים. אלו אותם חיילים שהופענו לפניהם שעות מספר קודם לכן".

הסתייגותו של כהן מהמלחמה עולה בבירור מזיכרונותיו מהפגישה עם שרון: "הציגו בפניי את הגנרל הגדול, 'אריה המדבר'. אני לוחש לעברו, 'איך אתה מעז?'. הוא לא מכה על חטא. אנחנו יושבים על החול בצל טנק, שותים קצת קוניאק. אני רוצה את העבודה שלו".

חוויותיו של כהן במלחמת יום כיפור שימשו מקור השראה לאלבום הבא שהקליט, "עור חדש לטקס ישן", שיצא באוגוסט 1974. נוסף על השיר "Lover, Lover, Lover" נכללו באלבום גם שירים שנשאו את השמות "Field Commander Cohen", "There is a War" ו-"Who by Fire" – שיר המבוסס על תפילת יום הכיפורים, "ונתנה תוקף".

כהן סיפר לרובין פייק כיצד השפיעה עליו המלחמה מבחינה רגשית: "…זה תופס אותך. והמדבר יפהפה ולרגע או שניים אתה חושב שיש לחיים שלך משמעות. והמלחמה נפלאה. לעולם לא יוותרו עליה. זו אחת הפעמים הבודדות שבהן בני אדם פועלים כמיטב יכולתם. היא חסכונית כל כך מבחינות של מחווה ושל תנועה: כל מחווה היא מדויקת, כל מאמץ הוא בשיאו. אף אחד לא מפשל. כולם ערבים איש לאחיו. תחושת הקהילתיות והקִרבה והאחווה, המסירות. ישנן הזדמנויות להרגיש דברים שפשוט אי אפשר להרגיש בחיים העירוניים המודרניים".

לאונרד כהן הוסיף לבקר ולהופיע בישראל כל חייו. הוא נפטר בנובמבר 2016.

עוד על חייו של לאונרד כהן ועל חוויותיו במלחמת יום כיפור אפשר לקרוא בביוגרפיה מאת נדל, Various Positions – A Life of Leonard Cohen, הזמינה באוסף הספרייה הלאומית.

את התמונות ששולבו בכתבה שלעיל אפשר למצוא בגלריה פרקש.