ישראל תכננה שנה שלמה של חגיגות לרגל יום העצמאות העשירי שלה ובראשן תערוכה ענקית. אבל כרגיל, לא הכול עבד על הצד הטוב ביותר
ישראל תמיד אהבה לחגוג – ובגדול. אפילו ביום העצמאות הראשון, עוד לפני ששקטו לחלוטין תותחי מלחמת העצמאות, כבר תוכנן מצעד צבאי גדול ברחובות תל אביב. אבל בישראל כמו בישראל, כמעט כל אירוע גדול מגיע גם עם איזו שערורייה קטנה בצידו. המצעד שתוכנן ליום העצמאות הראשון הפך לפארסה וזכור בכינוי "המצעד שלא צעד"; במופע "פעמוני היובל" לרגל 50 שנות המדינה, רעשה המדינה בעקבות התנגדות החרדים להופעת להקת המחול "בת שבע", והרשימה עוד ארוכה.
ישראל תכננה חגיגות גדולות גם עבור שנת העשור שלה, 1958. תוכננו מאות חגיגות מקומיות בערים וביישובים, הוטבעו מטבעות ומדליות מיוחדות, נחגגו פסטיבלים, הגיעו תיירים, ואפילו נוסד חידון התנ"ך העולמי. גולת הכותרת בתוכניותיה של הוועדה המיוחדת שהוקמה לצורך חגיגות העשור הייתה "תערוכת העשור" – יריד ענק שבו הוצגו יצירות אמנות מכל התחומים, חידושים טכנולוגיים שפותחו בישראל, וביתנים מיוחדים של החברות הישראליות המובילות במשק.
החגיגות נחלו הצלחה גדולה. חידון התנ"ך נעשה מסורת. עשרות אלפי תיירים הגיעו לארץ בשביל לחזות באירועים המיוחדים ובחגיגות, וגם התערוכה הצליחה למשוך המוני מבקרים. מה ראו בה למשל? ממש הכול מכל. מעיון בקטלוג התערוכה אפשר לראות כמה חברות הציגו את מרכולתן ביריד. באגף הלאומי הוצג שריד מן המגילות הגנוזות ופסל המתאר את מבנה המשטר הדמוקרטי של המדינה. מהולנד יובא במיוחד "עוגב מים": כלי שנגינתו לוותה בסילוני מים צבעוניים. את הילדים יכולים היו לשלוח בינתיים ליהנות מקרוסלות וגלגל ענק שהוצבו במתחם.
אבל כאמור, פטור בלא כלום אי אפשר, וגם על האירוע החגיגי (והמוצלח! 200 אלף מבקרים) העיבו כמה תקלות ושערוריות. הגדולה שבהן הייתה פרשה שהעלתה שאלות על צנזורה, מערכת היחסים בין אמנים לבין הממשל והשימוש בתערוכה לצורכי תעמולה. לקראת הקמת התערוכה, הזמינה המדינה כמה עבודות אומנות שיוצגו בביתנים. אחת מהן הייתה ציור בשם "עֹצמה" שצייר האמן יוסף זריצקי, ציור שהוצב במקום מרכזי באחד הביתנים הבולטים. ערב פתיחת התערוכה סייר במקום ראש הממשלה דוד בן גוריון, שלא אהב את הציור המופשט. מנכ"ל התערוכה, טדי קולק, מיהר להעביר אותה למיקום בולט פחות, מה שגרר זעם מצד הצייר עצמו וגם מצידם של עיתוני האופוזיציה, שחלקם כינו את ההחלטה "סטליניזם".
התקלה המבדרת יותר בתערוכה התרחשה כבר בערב הפתיחה. כיאה לתערוכה החגיגית ביותר, הדובדבן שבקצפת חגיגות שנת העשור של ישראל, נקבע כי את התערוכה יפתח נשיא המדינה יצחק בן־צבי. בטקס החגיגי היה אמור בן־צבי להכריז "ויהי אור", ולמשוך בידית שתדליק בבת אחת 15 אלף נורות חשמל. בפועל, הנורות נדלקו לאיטן והאפקט המרשים כנראה ירד לטימיון. כך דיווחו על התקרית בעיתון "מעריב" שיצא למחרת:
התערוכה הוצגה במתחם בנייני האומה בירושלים במשך יותר מחודשיים. עם פירוקה הגיעו לסיומן חגיגות העשור המרהיבות. ישראל המשיכה הלאה, אל העשור השני שלה, שבו הספיקה להיפרד סופית מראש הממשלה הראשון והמייסד שלה, סבלה ממיתון עמוק וגם יצאה למלחמה השלישית מול שכנותיה. מצעד צה"ל שחגג עשרים שנות מדינה עבר כבר גם במזרח ירושלים.
בונוס לסיום:
מי שלא מסתפק רק בתמונות, יכול לראות כאן קטע וידאו קצר שצולם בתערוכה עבור "יומני גבע" ובאדיבות ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג.
בפעם הקודמת שעמדנו בתור למכולת: כך זה נראה בתקופת הצנע
לחוש את ישראל: הלן קלר מבקרת בארץ
חלומות או הזיות? תוכנית השלום הנשכחת של אורי אבנרי
תגובות על כתבה זו