המלחין שהצליח לעצבן את הנשיא שז"ר

אנדרה היידו, מגדולי המלחינים והאתנומוזיקולוגים בהיסטוריה הישראלית, חתן פרס ישראל, לא תמיד היה בלב הקונצנזוס

עמית נאור | 30.10.19 |
Share
1
אנדרה היידו בביתו בירושלים. צילום: דנה שמעוני

שקט ודממה השתררו באולם כשהגיע רגע השיא ביצירה "משחק פסחא", יצירה מודרנית שכתב המלחין, חתן פרס ישראל לעתיד, אנדרה היידו. קול בודד העז לומר: "כבוד הנשיא, סליחה", לעבר הנשיא זלמן שז"ר שנתן חסותו לקונצרט המיוחד שנערך באוניברסיטה העברית בינואר 1971. זו הייתה הפעם השנייה בלבד שהיצירה הושמעה לקהל, לאחר שבכורת הקונצרט נערכה ערב קודם בתל אביב.

1

הקונצרט החגיגי היה "טסטימוניום": אירוע מיוחד שנערך אז בפעם השנייה, ולכבודו חוברו בכל פעם יצירות על עולם התנ"ך והיהדות. באותה שנה נתבקשו המלחינים המשתתפים על ידי מייסדת הקונצרט, רחה פריאר, לעסוק בימי הביניים. מי כמו אנדרה היידו מתאים לחבר יצירה בנושא? היידו, מגדולי האתנומוזיקולוגים בהיסטוריה הישראלית, אומנם התנגד לקישור בין הביוגרפי למוזיקלי, ובכל זאת, נספר כאן מעט על חייו יוצאי הדופן של האיש המרתק הזה.

אנדרה היידו נולד למשפחה יהודית בבודפשט בשנת 1932. הוא שרד את השואה ואחריה למד מוזיקה אצל גדולי המלחינים ההונגריים, ובהם בלה ברטוק וזולטן קודאי, שעסקו גם בהלחנה וגם במחקר אתנומוזיקולוגי. בעקבותיהם החל היידו את עיסוקו באתנומוזיקולוגיה ובפולקלור. הוא בילה שעות ארוכות בחברת בני הרומה המקומיים (מי שכונו בעבר "צוענים"), למד את שפתם וחקר את עולמם המוזיקלי.

משם המשיך היידו לפריז, שאליה הגיע בעקבות אירועי המרד ההונגרי ב-1956, אך לא מצא את עצמו שם והתפרנס בדוחק. הוא החליט לעבור לתוניסיה, ושם, בקרב הקהילה הייחודית של יהודי ג'רבה, גם "גילה מחדש" את יהדותו. כששב לצרפת החל ללמוד גמרא ולקיים מצוות. ההמשך היה אך טבעי: בעידודו של מי שהקים את ארכיון הצליל הלאומי והמרכז לחקר המוזיקה היהודית, ד"ר ישראל אדלר, עלה היידו לארץ ופנה למחקר של מוזיקה עממית אחרת: המוזיקה החסידית ונעימות הלימוד בבית המדרש.

על רקע זה, כאשר נתבקש לחבר יצירה לטסטימוניום, היה זה טבעי שהיידו יחבר מחזה מוזיקלי שעוסק במערכת היחסים בין יהודים לנוצרים, באנטישמיות ובמקומה בעולם. זהו אותו "משחק פסחא" ידוע לשמצה. במרכז היצירה מתוארת חבורת ילדים נוצרים שרוצחת את חברם המתחזה ליהודי במהלך משחק.

 

בריאיון שנערך עימו כמה שנים אחר כך, קרא ליצירה "פרובוקציה מכוונת": "זו הייתה מעין פסיכואנליזה של הנצרות…[האנטישמיות] תעבור מן העולם רק עם העולם עצמו". את היצירה כולה כפי שהוקלטה באותו ערב גורלי אפשר לשמוע כאן.

1
קטע מתוך "משחק הפסחא" בכתב ידו של היידו. באדיבות ארכיון היידו בספרייה הלאומית
1
מתוך מוסף "ימים ולילות" של עיתון "מעריב", 29 בינואר 1971

את הנשיא שז"ר זה הרגיז. היהודים במחזה לא מגיבים לרצח שמתחולל על מדרגות בית המדרש, והפסיביות הזו לא מצאה חן בעיניו. הוא נטש את האירוע ולא הגיע לקבלת הפנים החגיגית שנערכה לכבודו לאחר המופע. זמן מה לאחר מכן נערכה פגישה ליישור ההדורים בין המלחין לבין הנשיא, ללא הצלחה יתרה, אך הרגשות הסוערים שככו. בשנות התשעים כבר אפשר היה לשמוע את היצירה השערורייתית בשידורי רדיו של "קול המוזיקה". היידו עצמו המשיך בקריירה כחוקר, מרצה, ומלחין שחיבר יצירות על משניות, הלחין גם פסוקים מספר קהלת, ועוד.

1
מתוך עיתון "דבר", 6 בינואר 1971

דמותו המיוחדת של היידו ושיטות הלימוד שלו שנתנו מקום לאלתור, משכה אל תחת כנפיו שורת תלמידים ארוכה. גם מלחינים ויוצרים ישראליים המוכרים לקהל הרחב העריצו את המלחין שנפטר ב-2016: גיל שוחט, יוני רכטר, האחים יונתן ואהרן רזאל ועוד רבים אחרים.

על מערכת היחסים בין היצירות של אנדרה היידו לבין היהדות, הציונות והמוזיקה האומנותית בישראל, אפשר לשמוע עוד בהרצאתו הקרובה של המוזיקולוג ד"ר אסף שלג שתתקיים במסגרת סדרת "חוקר בצהריים" ביום שני, ו' במרחשון תש"פ, 4.11.2019 בשעה 14:00.

 

כתבות נוספות

החוקר המסתורי של קסמי המוזיקה

הצלילים של משה וילנסקי: מ"כלניות" ועד "סתו"

 

 

עמית נאור

עמית נאור, חובב היסטוריה בכלל והיסטוריה ישראלית בפרט, מתעניין כמעט בכל מה שקשור לתרבות הפופ, לפוליטיקה ולספורט. נשוי למעין ואב לאיתמר. המבקרת הכי גדולה שלו היא ג'ונו החתולה.

לכתבות נוספות של עמית נאור >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו