בכל ערב חג השבועות היה יעקב צמח מגולל בפני משפחתו ובפני חברי קיבוץ בארי את סיפור הפרהוד – הפוגרום האכזרי שנעשה ביהודי עיראק באותו חג. משפחתו שרדה את פרעות הפרהוד רק בזכות שכנה מוסלמית מבוגרת שהגנה על בית המשפחה ממש בגופה, ולא נתנה לפורעים להיכנס אליו.
"עלינו מעיראק לישראל כדי שערבים לא יוכלו להיכנס לבתים של יהודים ולרצוח אותם" הסביר צמח לחבריו בקיבוץ ולמשפחתו. צמח שרד את הפרהוד בבגדד, הצטרף לתנועת "החלוץ", עלה לישראל והקים את ביתו בקיבוץ בארי. יותר משבעים שנה לאחר מכן סיפר לי אחד מבניו של יעקב, דורון צמח, בדמעות, איך נזכר במשפט הזה ב-7 באוקטובר, כשהתחבא שעות ארוכות בממ"ד ביתו שבקיבוץ. שחר צמח ז"ל, בנו של דורון ונכדו של יעקב, היה חלק מכיתת הכוננות שניסתה להגן על בארי באותה שבת, ונלחם במשך שעות ארוכות בקרב ההגנה ההירואי והקשה על הקיבוץ ושם נהרג.
***
פרעות הפרהוד היו פוגרום של כמה ימים שעבר על יהודי עיראק בערב חג שבועות 1941. בתים וחנויות של יהודים נבזזו ויהודים בערים שונות בעיראק נרצחו באכזריות רבה. התיאורים של שורדי הפוגרום מזוויעים [זהירות, התיאור הבא גרפי ביותר – י.א] הם סיפרו על תינוקות שידיהם ורגליהם בותרו מגופם כדי לקחת את עדיי הזהב שעליהם. הם חזו באונס וחטיפת נשים צעירות שמעולם לא נראו שוב.
הפרעות האיצו את תהליך עזיבתם של רוב יהודי עיראק ועלייתם ארצה, בעזרת פעילים ציוניים, שנשלחו על ידי ההנהגה הציונית בארץ. פרופ' אסתר מאיר-גליצנשטיין, ראש מכון המחקר במרכז מורשת יהדות בבל, מסבירה שבאותה תקופה התנועה הקיבוצית הייתה מרכזית מאוד בפעילות הציונית בגולה. וראתה את הפוטנציאל של יהודי עיראק כחלק משמעותי בהתיישבות הציונית בארץ. הרעיון היה לחנך את הפעילים לעלייה לארץ ולהשתתפות בקבוצות חלוציות. החל מ-1942 מתחילים לעלות מאות צעירים מעיראק לישראל. חלקם מתקבצים בגרעינים ובחוות הכשרה בארץ ומחכים לעלות להתיישבות.
בערב יום הכיפורים 1946, מגשים גרעין של עולים מעיראק, הגרעין הבבלי של תנועת הנוער "החלוץ" את חלומו. במסגרת ליל 11 הנקודות שמוקמות בנגב באותו יום, קיבוץ בארי עולה על הקרקע באדמות נאחביר, כמה ק"מ מערבית לאדמות בארי של היום. להקמת בארי התאחדו גרעין של הנוער העובד; גרעין הצופים ב' והגרעין הבבלי – גרעינים בני הארץ וגרעין של עולים.
מעט לאחר העליה לקרקע בארי, התבקשו חלק מאותם בני הגרעין הבבלי על ידי התנועה הציונית לחזור למולדתם כשליחים. הם עבדו שם כמדריכים בתנועות הנוער ועסקו בהכנת הנערים והנערות לקראת עלייה לארץ.
יעקב צמח היה אחד מהנערים האלו, שבני הגרעין הבבלי עזור לו לעלות ארצה. הוא היה נער בתנועת הנוער בבגדד, ובהמשך היה חלק מגרעין נח"ל שהצטרף לחיזוק קיבוץ בארי בתחילת שנות ה-50'. כנער בעיראק הכיר את חלק מאנשי הגרעין הבבלי שהקימו את בארי וכנערים הם שיתפו כוחות כדי לתמוך במעשה החלוצי שהתרחש בארץ ישראל אליה חלמו להגיע בעצמם:
"אספנו כסף, דמי כיס, כדי שיבנו לחלוצים בבארי מועדון. חודשים שלא הלכנו לקולנוע, לא שתינו מיץ, לא נסענו באוטובוס לבית הספר. אספנו את הכסף ונתנו לתנועה כדי לבנות מועדון בנאחביר. קיבוץ של יוצאי התנועה – דוגמה ומופת בשבילנו".
מתוך הספר "מאותו הכפר – חברים ובני משפחות מדברים על שכול בקיבוץ בארי", ע"מ 18
כשמבינים את האופן בו הוקם הקיבוץ, ואת ההיסטוריה של העם היהודי כולו השזורה בקיבוץ הדרומי, מתגלה כסוד הכוח המופלא של קיבוץ בארי – הרקמה האנושית המגוונת שמאכלסת אותו.
העולים מעיראק העשירו את חיי הקיבוץ ותרמו מהתרבות וההשכלה שלהם לחלוצים הצברים הצעירים, שחלקם בקושי סיימו תיכון. חברי הקיבוץ צוחקים כשהם מספרים שהעולים מעיראק היו משכילים יותר מחלק מה"צברים", שהיו עסוקים יותר בהגשמה ובתנועה מאשר בהשקעה בבית הספר. גם הבישול בחדר האוכל בקיבוץ הושפע מחבריו העיראקי, "אפילו את גפילטע פיש עשו בטעם מזרחי" מספר אברהם דבורי (מנצ'ר), בן 80, שנולד למשפחה עיראקית והגיע בגיל 8 לקיבוץ בו התגורר אז אחיו הגדול. מנצ'ר היה בכיתה הראשונה של בארי, קבוצת "אשל". הוא נשאר בקיבוץ כל חייו, וגם חמשת ילדיו ו-15 נכדיו גרים בו. הוא מספר כי גם במשפחה העיראקית שאימצה אותו אליהם בקיבוץ, דיברו רק עברית. "שכחתי לגמרי את הערבית שידעתי מהבית" סיפר. מנצ'ר, שחזר בחודשים האחרונים להתגורר בבארי יחד עם כ-100 ותיקים וצעירים בני הקיבוץ סיפר לנו על המשמעות של בארי עבורו: "יש בו חברים ממעל 30 ארצות מוצא. הכל מעורבב עם הכל, זו ארץ ישראל מבחינתי. זה מה שנותן לקיבוץ תחושה של חמימות".
הקשר האמיץ בין קיבוץ בארי ליהדות עיראק קיבל משנה תוקף בשנת ב-2002. מנצ'ר היה אז ראש המועצה האזורית אשכול שבארי נמצאת בתחומה. שנתיים קודם לכן, בסיור שגרתי שערך לאורחים באזור, פנה אליו חבר הכנסת לשעבר מרדכי ביבי, ממובילי ארגון עולי בבל, ונתן למנצ'ר מכתב מתפורר משנת 1945:
"הנני מאשר שחברי תנועת "החלוץ" מבבל אספו תרומות בסך 3,500 דינר לנטיעת יער לזכר נרצחי הפרהוד".
על המעטפה כתב יוסף וייץ, יו"ר קק"ל בשנים שלפני קום המדינה, שעומד לקום קיבוץ באדמות נאחביר ויהיה בו גרעין של החלוץ מבבל. שם, החליט, יינטע יער לזכר חללי הפרהוד.
מנצ'ר הרים את הכפפה ודאג שהתכנית תצא לפועל, גם אם באיחור של כמה עשרות שנים. האנדרטה שהוקמה צנועה אמנם, ומזכירה בצורתה את האנדרטה שהקימה הקהילה היהודית בבגדד, ליד קבר האחים בבית הקברות היהודי בעיר. אנדרטה שנהרסה לאחר מכן על ידי השלטון בעיראק. האנדרטה בבארי, לעומת זאת, שוכנת לצד יער בארי, וצמודים אליה גן משחקים נקודת מים, שירותים ופינות ישיבה מוצלות כך שבימי האביב היפים היא הייתה מתמלאת מבקרים ונופשים. בשבעה באוקטובר שימש היער שסמוך לאנדרטה כאחד מאזורי ההתארגנות של מחבלי החמאס לפני שיצאו לתקוף את בארי וישובים נוספים.
"אנחנו חונכנו שההתיישבות האזרחית היא שקובעת את תחומי מדינת ישראל, במיוחד בנגב" אומר מנצ'ר, "ולכן היה ברור לי שאני חוזר לפה. כל אחד כמה ומתי שהוא יוכל. לי זה ברור שאף אחד אחר לא ישקם את הקיבוץ אם אנחנו לא נהיה שם".
