מרגש

'בבקשה ממך, בבקשה ממך, תפרי שמלה לבתי הבובה!': שמלת השבת המפוחמת של חנה'לה, הייתה בגלגולה הראשון שמלת-בובה

​​חומרים רבים ומגוונים נקלטים בספרייה הלאומית. לא פעם, מתלווה להם סיפור. ולעתים הם מגיעים אליו מלווים בתהייה על פרט חסר או על מידע לא שלם. אמנם כשמדובר בחומרים בני זמננו, אפשר היה לצפות שהמידע יהיה שלם וקל להשגה, אבל במקרים מסוימים החידה ממתינה לפתרון. כך קרה לא מזמן עם הגעתו של תקליטור חדש למחלקת המוזיקה, אסופה של ניגונים, כשבתקליטור עצמו נותר סיפור הממתין לפתרונו ביחס לאחד הניגונים.

השנה היא 1945 וחבורת צעירים מהיישוב העברי המתפתח מחליטה לצאת למסע מסוכן לאילת. זאת אומרת, אילת העתידית – באותם הימים עוד נקרא האזור בשמו הערבי, אום-רשרש. זה סיפור על החוויות שעברה החבורה הצעירה בדרכה ועל השם החדש שהעניקה לאחד מחבריה, שמעון פרסקי בן ה-23. ​

"אני עדיין צעיר, אני רוצה עדיין לחיות": גם ברגעים האפלים ביותר האסירים במחנות ההשמדה הנאציים כתבו שירים

בשנות ה-70 מונה יעקב ארז לכתב הצבאי של עיתון מעריב. במהלך החודשים הארוכים של שנת 1973 צפה בהכנות המצריות והסוריות למלחמה ושוחח עם עשרות רבות של קצינים וחיילים בצה"ל, אשר התריעו בפניו על ההתקלחות הקרבה. כל האזהרות ששיבץ בכתבותיו צונזרו שוב ושוב על ידי הצנזורה הצבאית, אולם האבסורד הגדול הגיע ב-5 באוקטובר, יממה לפני פרוץ המלחמה.

"אישה יקרה, אני בריא ואני עובד כחייט. איחולים לבביים ונשיקות…" מכתבים וגלויות שנשלחו ממחנות הריכוז הנאציים

בשורות שיריה של לאה גולדברג מקופלת חוויה עזה, שחוזרת גם ברומן "והוא האור" – חוויה של שיממון ובדידות, מועקה ואימה גדולה

המאבק העיקש שהובילה קבוצת האינטליגנציה לפתיחת בית ספר עברי ראשון

תוצאות הפרהוד שיכנעו את רחל ינאית בן-צבי שהאדמה מתחת לרגלי יהדות ארצות ערב בוערת

בספרייה הלאומית קיימים כ-1500 פריטים הקשורים ללימוד הקריאה והכתיבה בעברית. ריכזנו כאן כמה נבחרים