מרגש

משחר ילדותה חששה תרצה אתר מפני הלילה והחושך שבא עימו. אחד משיריה האהובים ביותר, שהולחן לאחר פטירתה, חושף חלק מהסיבות לכך. וגם – איך השפיע הלילה האחרון בחייה של אתר על התאונה שהביאה למותה?

"כשאני כותב 'שמש' זאת רק השמש בבנימינה", אמר פעם אהוד מנור כשנשאל על מילות שיריו שלדבריו עוסקות תמיד תמיד רק במקום אחד – במושבת הולדתו, מול כתף הכרמל. הגעגועים של מנור הגיעו לשיאם בשיר שמסמל אותו יותר מכל – ימי בנימינה. אז למה ביקש הפזמונאי לחזור שוב ושוב אל אותם ימים יחפים? וכיצד שיריו משתלבים בהיסטוריה של המושבה?

"אלו היו מראות עוצמתיים שחזיתי בהם – לתת צורה לכל הסבל הזה – ולהראות אותו לעולם – זה מה שתמיד התכוונתי לעשות". האומן דיוויד פרידמן צייר מאות דיוקנאות בפראג הכבושה על ידי הנאצים. מתוכם שרדו רק 94 פורטרטים של חברי הקהילה היהודית בעיר מהשנים 1940-1941. רבים מהאנשים שצייר פרידמן עדיין אינם מזוהים, גם 80 שנים מאוחר יותר. האם תוכלו לסייע לנו לפתור את התעלומה?

"אילו ראיתן, הוי אחיותיי! מה שחוויתי בעת הלידה": בשירים ששרו נשים יהודיות בתימן הן החזירו לעצמן את קולן המושתק והישירו מבט אל קשיי הלידה והחיים בחברה פטריארכלית

מסע בעקבותיו של לוחם פלמ"ח, אסיר המחתרות, שהצליח להיות גם, בזמנו הלא-חופשי בבית הסוהר המרכזי בירושלים, מתרגם ומאייר מוכשר

כשנעמי שמר כתבה את הפזמון של "בקיץ הזה תלבשי לבן" היא לא חשבה על ימין ועל שמאל, אלא על כך שגם בחירות יכולות להיות מעשה רומנטי ומלא אהבה. "בקיץ הזה תלבשי לבן" הוא שיר אחר על בחירות – הבחירה בבחירי ליבנו

מלחמת יום הכיפורים לא השאירה את הספרייה הלאומית אדישה. גם עובדי הספרייה נקראו לחזית ונשארו לשרת עוד חודשים ארוכים במילואים לאורך קווי החזית. בזמן הזה הם עדכנו את חבריהם במחלקת הארכיונים וכתבי היד בנעשה, בשלומם, והביעו תקווה לשוב ולעסוק במה שבאמת חשוב: "טוב לראות שיש אנשים שעדיין מתעסקים בקטלוגים ובארכיונים"

א.ב. יהושע ויורם קניוק היללו אותו. המבקרים אהבו אותו. הוא היה על המסלול המהיר בדרך להפוך לכוכב זוהר של הספרות העברית. רק מחלת ניוון שרירים אכזרית עמדה בדרך, והקריירה הספרותית הקצרה מדי של ישראל ברמה נגדעה בטרם עת

יוסי בנאי היה עמוד תווך בתרבות הישראלית: איש תיאטרון, איש במה, כותב, במאי ומבצע, שתמיד חיפש את הדבר הבא. בשביל זה הוא עבד לא מעט ובילה שעות ארוכות באולפנים ועל הבמות. בכל הזמן הזה הוא גם התגעגע למשפחתו, לאשתו ולילדיו – ושיקע את אהבתו בפתקים קצרים שהשאיר להם. האהבה והגעגועים שלא ידעו גבול ניכרים מכל מילה בהודעות הקצרות, בשירים, במסרים ובברכות שכעת אפשר לקרוא בזכות ארכיונו העשיר שהופקד על ידי משפחתו בספרייה הלאומית

כשמוטי קירשנבאום הפגיש בין נעמי שמר ועמוס קינן כדי לשמוע את דעתם על המצב במדינה, הוא לא ידע מה תהיה התוצאה. בצפייה חוזרת, 40 שנה אחרי, נראה ש"אל בורות המים" הוא סרט שהפך לשיר אהבה לארץ – סוערת ומורכבת ככל שתהיה. חזרנו לסיפור מאחורי הסרט, ולשיר שנכתב בעקבותיו. ומה הקשר ל"ירושלים של זהב?"