מרגש

כשנעמי שמר כתבה את הפזמון של "בקיץ הזה תלבשי לבן" היא לא חשבה על ימין ועל שמאל, אלא על כך שגם בחירות יכולות להיות מעשה רומנטי ומלא אהבה. "בקיץ הזה תלבשי לבן" הוא שיר אחר על בחירות – הבחירה בבחירי ליבנו

היא הייתה הזמרת הגדולה בתקופתה, גדולה יותר אפילו משושנה דמארי. טשרניחובסקי קרא לה "אסתרק'ה", וכולם קראו לה "הזמיר הארצישראלי". סיבובי ההופעות שלה הביאו אותה גם לביירות ולדמשק, אז מדוע פרשה אסתר גמליאלית מחיי הבמה כשהיא רק בת 22? סיפורה של הכוכבת הגדולה ביותר של היישוב העברי שנעלמה מהעין ומהלב של צלילי ההיסטוריה

יוסף זערור היה נגן קאנון מוכשר ששימש שנים רבות כמנהל המוזיקלי של רשות השידור בעיראק. עם עלייתו ארצה הוא נאלץ להיאבק על מקומו, אולם כשרונו הרב הוביל אותו להצלחה מחודשת גם בישראל

מלחמת יום הכיפורים לא השאירה את הספרייה הלאומית אדישה. גם עובדי הספרייה נקראו לחזית ונשארו לשרת עוד חודשים ארוכים במילואים לאורך קווי החזית. בזמן הזה הם עדכנו את חבריהם במחלקת הארכיונים וכתבי היד בנעשה, בשלומם, והביעו תקווה לשוב ולעסוק במה שבאמת חשוב: "טוב לראות שיש אנשים שעדיין מתעסקים בקטלוגים ובארכיונים"

במרכז כתר האימפריה המלכותי של המלכה אליזבת השנייה יושב יהלום עצום בגודלו, שחתיכה ממנו נמצאת בידי משפחה ישראלית. איך הוא הגיע לשם? זהו סיפורו של היהלום ששזור בסיפורה האישי של משפחה יהודית מיוחדת במינה

א.ב. יהושע ויורם קניוק היללו אותו. המבקרים אהבו אותו. הוא היה על המסלול המהיר בדרך להפוך לכוכב זוהר של הספרות העברית. רק מחלת ניוון שרירים אכזרית עמדה בדרך, והקריירה הספרותית הקצרה מדי של ישראל ברמה נגדעה בטרם עת

תגלית צנועה מארכיונה של נעמי שמר, חושפת כיצד תחביב קטן ומתוק של המשוררת היה למעשה הגלגול הראשון של שיר ה"אלף בית". ואיך קשור לזה אבנר להבי, האח של שלומית מ"שלומית בונה סוכה"?

אפלטון, קפקא, חז"ל ועוזי חיטמן – כולם ניסו למצוא תשובה לשאלה מה מקורה של האהבה הרומנטית, ולמה בני האדם כל כך כמהים אליה. תשובה אחת שמתגלגלת כבר יותר מאלפיים שנה מסבירה אולי מה חסר לנו כל כך – ואיך קשורים לכך אלי יוון?

יוסי בנאי היה עמוד תווך בתרבות הישראלית: איש תיאטרון, איש במה, כותב, במאי ומבצע, שתמיד חיפש את הדבר הבא. בשביל זה הוא עבד לא מעט ובילה שעות ארוכות באולפנים ועל הבמות. בכל הזמן הזה הוא גם התגעגע למשפחתו, לאשתו ולילדיו – ושיקע את אהבתו בפתקים קצרים שהשאיר להם. האהבה והגעגועים שלא ידעו גבול ניכרים מכל מילה בהודעות הקצרות, בשירים, במסרים ובברכות שכעת אפשר לקרוא בזכות ארכיונו העשיר שהופקד על ידי משפחתו בספרייה הלאומית

בזמן שהמוות נכח בכל רגע בטרזינשטאט ורכבות מלאות ביהודים נשלחו לאושוויץ, כתבו ויקטור אולמן ופטר קין אופרה שכולה ביקורת הומוריסטית ומכמירת לב על המציאות הבוערת באירופה. הם נשלחו לאושוויץ, אך מזוודת היצירות שניתנה לספרן הגטו שרדה לספר את סיפור הניצחון של רוח האדם על המוות