מפתיע

איך טעות בירוקרטית של מדיניות הצנע אחראית להמצאת אחד החידושים הקולינריים הישראליים הייחודיים ביותר שיש? איך מתכון לפסח של יהודי אשכנז הגיע לשולחן החג של כל הישראלים? ומה צובע את שקדי המרק בצבע הצהוב שכל כך מזוהה איתם? בקיצור, איך נולדו שקדי המרק – גאווה ישראלית

בפעם הראשונה נחשפים המסמכים הנעלמים של יהדות וינה בימי מלחמת העולם השנייה, כחלק משיתוף הפעולה של חברת MyHeritage והארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בספרייה הלאומית. האוסף מכיל 228,250 רשומות וכולל גם תמונות סרוקות של המסמכים המקוריים שהגישו מהגרים יהודים מווינה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. מסמכים אלו, הזמינים באתר הספרייה, מספקים תובנות יוצאות דופן על חייה של הקהילה היהודית המשגשגת בוינה, בירת אוסטריה, בין השנים 1938-1939

השיר שהתעדכן כמה פעמים לאורך השנים, הנוטרים שכיכבו בו ואז נמחקו ממנו כלאחר יד, והלחן שהפך את השיר ללהיט המוכר ביותר בשירי ראש השנה

באמצע המאה ה-19 עלה מעמדם של זרים ולא-מוסלמים באימפריה העות'מאנית | כדי לשמור עליהם, הקציבו העות'מאנים שומרי ראש מיוחדים לרבנים, פטריארכים וקונסולים | הנוצרים ממשיכים להתהדר בשומרי הראש שלהם עד ימינו, אולם מה קרה לקאוואסים שהוקצבו ליהודים? ואיך זה קשור לרב עובדיה?

תל אביב – מרכז התעסוקה והתרבות של ימינו, גדלה והתפתחה בהדרגה. בחוברת שיצאה לאור לפני כמאה שנה נוכל לעקוב אחר שלבי צמיחתה, לגלות נקודות חן שחלקן היו ואינן עוד, ולהתרשם מבעיות שהיו אז, ונשמעות מוכרות גם היום

רבים מאיתנו משתמשים במילת הגנאי "שלוח" כדי לתאר אדם זרוק ומוזנח. כמה מאיתנו יודעים שמדובר בכינוי גנאי שהדביקו תושבי הערים הגדולות במרוקו לאנשי הכפר?

למה לא גיאנה? בסוף שנות החמישים פרחו היחסים בין ישראל לצרפת, ועל ירח הדבש הזה ניצח מנכ"ל משרד הביטחון הצעיר, שמעון פרס. בין שיתופי הפעולה העלה פרס רעיון יוצא דופן: למה שלא ניישב עשרות אלפי ישראלים בגיאנה, מושבה צרפתית נידחת בדרום אמריקה? מי תמך, מי התנגד ומה חשב על זה בן גוריון?

לפני יותר מ-150 שנה יצא לאור באנגליה ספר הרפתקאות שכתב בכלל מרצה למתמטיקה – וחולל מהפכה בתחום ספרות הילדים העולמית. אליס בארץ הפלאות שכתב לואיס קרול הפך לתופעת תרבות חובקת עולם וחוצת שפות, ולאתגר תרגום שרבים מנסים עד היום לפצח. ניסינו לברר איך מתרגמים לעברית חתול צ'שייר ובאיזה מרוץ משתתפת הציפור קאת?

הקלאסיקות הספרותיות לא ידעו שיבוא יום ומילת הגנאי שמתייחסת לבעלי צבע עור כהה, תימחק – ובצדק – מדפי ההיסטוריה. אז איך נכון להתייחס אליהן עשרות שנים אחר כך? האם הן יהיו מוקצות לנצח? ומה משותף לגבינת "אושי" ול"קרמבו"?

נעה ידלין הייתה כבר עם רומן אחד די מוצלח מאחוריה. הברה אחת בלבד, מבלי להתכוון, גרמה לה לפתע לעצור, לחשוב ולפקפק בעצם קיומו של הסיפור החדש שכתבה. הברה אחת שמסמלת את החרדה שבבסיס עבודת היצירה, ומעלה את השאלה הגדולה: מה הופך סיפור לסיפור ראוי?