האדם (עדיין) מחפש משמעות: כשויקטור פרנקל חזר פתאום לרשימות רבי המכר

בשלהי 1945 עמד ויקטור פרנקל מול השוקת השבורה שנותרה מחייו: אחרי ששרד בעצמו את מחנות הריכוז הנאציים הוא איבד את אהובתו, את העובר שנשאה ברחמה, את מעמדו המקצועי ואת כתב היד של ספרו. עכשיו הוא נאלץ להתחיל מחדש. אבל האם אפשר בכלל לעשות דבר כזה? האם אפשר לשרוד את התופת ולקום ממנה חזק יותר? התשובה שהוא סיפק לעולם לשתי השאלות הללו הייתה חד משמעית – כן

משוחררי שבי מהעבר: "אפשר לקום מהדבר הזה"

כשחזרו סוף סוף ארצה, עשו שבויי מלחמת ההתשה בחירה לא שגרתית לתקופתם – לספר מה עבר עליהם. הכתיבה לא הקהתה את הסבל שעברו אך אפשרה להם להתחבר גם לכוחות שהיו להם, לתקווה שנשארה בליבם ולחיים המשותפים בשבי שעזרו להם לשרוד. עבור בני משפחותיהם זו הייתה הצצה אל מה שלא היה ניתן לדבר עליו פנים אל פנים

בית קטן בהרי ירושלים: הילדים של גיבורי מעלה החמישה

האם הר טרשי, חשוף ומטווח על ידי אויבים הוא מקום טוב לגדל בו ילדים? כמה שמחה יכולה להיות לתינוקת בת עשרה חודשים שמאבדת את אביה לטובת חזון לאומי? סיפור על הילדות החלוצית בקיבוץ מעלה החמישה – אהבה, משובה וצחוק לצד איומים תמידיים ואבדן.

סיפור מלחמה: הספרים שמרפאים אותנו

"הצורך לארגן את התוהו ובוהו של המציאות סביב סיפורים הוא צורך אנושי שמתעורר ביתר שאת גם בעת הזו". אילה דקל מספרת על מקומם ותפקידם של ספרים וסיפורים בימים של מציאות שבורה וכאוטית

אנחנו נחזור: הרוח של קיבוץ נירים תנצח

שתי מילים נכתבו על ההצעה לחולצות שהכינו ניצולי קיבוץ נירים לחברי הקיבוץ: אנחנו נחזור. המילים האלו מגלמות בתוכן היסטוריה של אומץ, גבורה, חלוציות וציונות שצריכה לשמש דוגמה לכולנו. הקיבוץ שהוקם ב-1946 וכבר שנתיים לאחר מכן נאלץ להילחם קרב נואש על קיומו, שרד אז וגם היום בזכות הרוח המיוחדת המפעמת בין חבריו

239 בתים וגעגוע – המיצג למען החטופים בספרייה הלאומית

כמו כולם, הרגשנו צורך לעשות משהו שיעזור להפוך את המספרים והשמות מאחורי מאות החטופים שמוחזקים בעזה לאנשים ממשיים, כאלה עם אהבות, תחביבים ותקוות לעתיד. משהו שימחיש עד כמה כל אחד מהנשים, הגברים והילדים האלה הוא עולם ומלואו. הדרך שלנו לעשות זאת היא בעזרת הספרים שממלאים את הספרייה שלנו. טור של דורית גני, אוצרת המיצג "לכל חטוף יש סיפור משלו, לכל חטופה יש סיפור משלה"

חַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת: גרסת החטופים לספר הילדים הקלאסי

לימור אילן, בעלת משפחתון ופזמונאית, כתבה בעקבות ה-7 באוקטובר גרסה מיוחדת לספר הילדים האהוב "איילת מטיילת" של רינת הופר. בסיפור המקורי – איילת אוספת אליה שלל חיות ונושאת אותן איתה. בגרסה של לימור, החיילת המטיילת אוספת ומצילה את כל הילדים החטופים, ומחזירה אותם אלינו הביתה בשלום. זהירות – קריאת הטקסט עלולה לגרור אחריה התייפחות בלתי נשלטת

פליטים בארצם: ילדי יד מרדכי מפונים מביתם

לאחר שהייה של שעות ארוכות במרחבים המוגנים, כשמול חלונותיהם נלחמים בעוז חברי כיתת הכוננות ולוחמי מג"ב בודדים במחבלים חמושים שביקשו לפרוץ לקיבוץ, פונו תושבי יד מרדכי מבתיהם, לתקופה שאורכה עדיין אינו ידוע. לכאורה אפשר היה להניח שמדובר ב"חוויה" של פעם בחיים, אבל לא, עבור ותיקי הקיבוץ זו אינה הפעם הראשונה בה הם משאירים מאחור את בתיהם, בלי לדעת מתי, אם בכלל, ישובו

הפעוט שפונה מניר עם, פונה בשנית בגיל 78

באישון ליל, תחת השפעת כדור שינה, הוברח יגאל כהן בן ה-3 יחד עם שאר ילדי קיבוץ ניר עם בפרוץ מלחמת העצמאות. הוא שב לקיבוץ, גדל והקים בו משפחה, בלי להעלות על דעתו שדבר כזה יכול לקרות בשנית. 75 שנה מאוחר יותר, בליל ה-7 באוקטובר הותקף הקיבוץ, שרד ופונה, יחד עם יגאל בן ה-78 פעם נוספת. זהו סיפורו האישי המקפל בתוכו את סיפור קיבוצו, ניר עם ושל החלוציות בישראל כולה