מרגש

לימור אילן, בעלת משפחתון ופזמונאית, כתבה בעקבות ה-7 באוקטובר גרסה מיוחדת לספר הילדים האהוב "איילת מטיילת" של רינת הופר. בסיפור המקורי – איילת אוספת אליה שלל חיות ונושאת אותן איתה. בגרסה של לימור, החיילת המטיילת אוספת ומצילה את כל הילדים החטופים, ומחזירה אותם אלינו הביתה בשלום. זהירות – קריאת הטקסט עלולה לגרור אחריה התייפחות בלתי נשלטת

לאחר שהייה של שעות ארוכות במרחבים המוגנים, כשמול חלונותיהם נלחמים בעוז חברי כיתת הכוננות ולוחמי מג"ב בודדים במחבלים חמושים שביקשו לפרוץ לקיבוץ, פונו תושבי יד מרדכי מבתיהם, לתקופה שאורכה עדיין אינו ידוע. לכאורה אפשר היה להניח שמדובר ב"חוויה" של פעם בחיים, אבל לא, עבור ותיקי הקיבוץ זו אינה הפעם הראשונה בה הם משאירים מאחור את בתיהם, בלי לדעת מתי, אם בכלל, ישובו

"אליהו יקירי, אתה מכיר את השיר 'מכורתי נוף מולדתי'? מי כתב אותו?", שאלה נעמי שמר את אליהו הכהן. כי כזה היה הכהן, אוצר בלום של ידע על זמר עברי. מחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית נפרדת

באישון ליל, תחת השפעת כדור שינה, הוברח יגאל כהן בן ה-3 יחד עם שאר ילדי קיבוץ ניר עם בפרוץ מלחמת העצמאות. הוא שב לקיבוץ, גדל והקים בו משפחה, בלי להעלות על דעתו שדבר כזה יכול לקרות בשנית. 75 שנה מאוחר יותר, בליל ה-7 באוקטובר הותקף הקיבוץ, שרד ופונה, יחד עם יגאל בן ה-78 פעם נוספת. זהו סיפורו האישי המקפל בתוכו את סיפור קיבוצו, ניר עם ושל החלוציות בישראל כולה

כאשר הגיעו הבולדוזרים ופינו את המושב "נתיב העשרה" בחצי האי סיני, עברו התושבים טראומה של ממש. הם יכלו היו לעבור למרכז, הרחק מכל סכנה, אבל רוח החלוציות שבהם הובילה אותם להתיישב מחדש, עשרות מטרים בלבד מרצועת עזה

כבר יותר מ-70 שנה שדפוס בארי נוגע בחיים של כולנו פה בישראל. לפחות כך היה עד לשבת הארורה של ה-7 באוקטובר, אז לפחות שמונים וחמישה מבניו ובנותיו של קיבוץ בארי נרצחו. למרות הכל, פחות מעשרה ימים לאחר מכן, חזר מפעל הדפוס של בארי לעבודה. זהו סיפורו של מפעל חלוצי – הדפוס של ישראל – שקם מחורבותיו, כעוף החול

סיפורם של הפליטים שנמצאו בלב ים אל מול חופי וייטנאם והגיעו מכל המקומות שבעולם דווקא לעיירה הקטנה אופקים במדינה קטנה שעל חופי המזרח התיכון

כאב, תסכול, תקווה ואופטימיות – קשת התחושות והרגשות של ילדי וילדות ישראל נפרשת שחור על גבי עיתוני הילדים. מי כתבה שיר מחאה שהקדים את זמנו ומה היה לנער יצחק הרצוג לומר על המלחמה? אשרת רביבו מספרת את סיפורם של הילדים והילדות של חורף שנת 73', כפי שהוא משתקף מתוך דפי עיתוני הילדים

מה שהתחולל בקיבוץ בית אלפא עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוא דוגמה אחת להתגייסותן של הנשים שנשארו מאחור לשמירה על מארג החיים העדין במדינה. הן תפקדו בנחישות ובתושייה, בתוך חוסר ודאות וחרדה גדולה: "חשבנו רק איך אנחנו שורדות את היום הבא". פרויקט מיוחד

בחזית המלחמה השתוללה, ובעורף היה מי שדאג להאיר את הרגעים הנחבאים והאנושיים שהתגלו דווקא בעת ההיא: המתנדבים הלא שגרתיים, בעלי התפקידים שמצאו עצמם לפתע חסרי עבודה והתלמידות שבתמימות פגעו ברגשותיה של אלמנה טרייה. פרויקט מיוחד