מפתיע

הקלאסיקות הספרותיות לא ידעו שיבוא יום ומילת הגנאי שמתייחסת לבעלי צבע עור כהה, תימחק – ובצדק – מדפי ההיסטוריה. אז איך נכון להתייחס אליהן עשרות שנים אחר כך? האם הן יהיו מוקצות לנצח? ומה משותף לגבינת "אושי" ול"קרמבו"?

נעה ידלין הייתה כבר עם רומן אחד די מוצלח מאחוריה. הברה אחת בלבד, מבלי להתכוון, גרמה לה לפתע לעצור, לחשוב ולפקפק בעצם קיומו של הסיפור החדש שכתבה. הברה אחת שמסמלת את החרדה שבבסיס עבודת היצירה, ומעלה את השאלה הגדולה: מה הופך סיפור לסיפור ראוי?

חדש על המדף, והפעם: רבים מאיתנו מכירים דוברי הונגרית בארץ, אבל האם אי פעם הכרנו את הסיפור שלהם? טומי לפיד, קסטנר, קישון – הם השמות הבולטים של ישראלים שמוכרים גם כהונגרים. הם ועוד רבים, דוברי הונגרית בארץ, כמו המלט בבנין, אחד מחומרי היסוד המחזיקים הבלתי נראים ברשת של החברה

השפה הפרסית כפי שאנו מכירים אותה היום נולדה לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-8 לספירה. כתב יד מאוצרות הספריה הלאומית חושף את ההופעה הראשונה של הפרסית החדשה על בימת ההיסטוריה

הטיוטות הראשונות: חלון הצצה ל'פס הייצור' של השירים

אם אתגר קרת היה מקשיב לעצתו של עורך הלילה בעיתון, ספרו הראשון "צינורות" לא היה רואה אור וקרת היה הופך לדוקטור למדעים מדוייקים. אם קרת היה מקשיב לעצמו, יכול להיות שהסיפורים שלו לעולם לא היו יוצאים לאור בארצות הברית ומעניקים לו הצלחה בינלאומית. למרות הכל, קרת התעקש והלך על האינסטינקט, והרי לכם סיפור חדש שאתגר קרת עוד לא כתב – אבל חולק עם קוראי הספרייה הלאומית

שמחה אופורית, תקווה אופטימית וחרדות פסימיות לעתיד. עיון במכתביה האישיים של תושבת ירושלים, המשוררת לאה גולדברג, שנכתבו בתקופה הסוערת שאחרי איחוד העיר, חושף טפח מהלך הרוח הלאומי באותה עת

האזינו לסיפורה של תזמורת קול ישראל בערבית וסיפורם של הנגנים שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם הערבי והצליחו בכישרון, בעקשנות ובמסירות להפוך את המוזיקה שלהם לפופולרית ואהובה בכל שכבות הציבור בישראל  

כתבי היד מתעדים את משפטי הטריבונל של האינקוויזיציה בעיקר בליסבון ממאה שלושים השנים הראשונות של פעילותו. בדפים האלו מתועדים המשפטים אותם ניהלו הכמרים בין השאר כנגד יהודים מומרים, שהואשמו בכך שהמשיכו לקיים את מצוות היהדות בסתר

כך סייע הזמר המהולל למדינה שבדרך ושיטה בסוכני ה-FBl, למען ישראל