מפתיע

למה נקבע תשעה באב לציון יום חורבננו, ואיך הקמתה של גימנסיה "הרצליה" היא חלק ממסע הגאולה של העם היהודי? סיפור שמתחיל מאבל והרס ומסתיים בתקווה עברית

למה לא גיאנה? בסוף שנות החמישים פרחו היחסים בין ישראל לצרפת, ועל ירח הדבש הזה ניצח מנכ"ל משרד הביטחון הצעיר, שמעון פרס. בין שיתופי הפעולה העלה פרס רעיון יוצא דופן: למה שלא ניישב עשרות אלפי ישראלים בגיאנה, מושבה צרפתית נידחת בדרום אמריקה? מי תמך, מי התנגד ומה חשב על זה בן גוריון?

לפני יותר מ-150 שנה יצא לאור באנגליה ספר הרפתקאות שכתב בכלל מרצה למתמטיקה – וחולל מהפכה בתחום ספרות הילדים העולמית. אליס בארץ הפלאות שכתב לואיס קרול הפך לתופעת תרבות חובקת עולם וחוצת שפות, ולאתגר תרגום שרבים מנסים עד היום לפצח. ניסינו לברר איך מתרגמים לעברית חתול צ'שייר ובאיזה מרוץ משתתפת הציפור קאת?

הקלאסיקות הספרותיות לא ידעו שיבוא יום ומילת הגנאי שמתייחסת לבעלי צבע עור כהה, תימחק – ובצדק – מדפי ההיסטוריה. אז איך נכון להתייחס אליהן עשרות שנים אחר כך? האם הן יהיו מוקצות לנצח? ומה משותף לגבינת "אושי" ול"קרמבו"?

נעה ידלין הייתה כבר עם רומן אחד די מוצלח מאחוריה. הברה אחת בלבד, מבלי להתכוון, גרמה לה לפתע לעצור, לחשוב ולפקפק בעצם קיומו של הסיפור החדש שכתבה. הברה אחת שמסמלת את החרדה שבבסיס עבודת היצירה, ומעלה את השאלה הגדולה: מה הופך סיפור לסיפור ראוי?

חדש על המדף, והפעם: רבים מאיתנו מכירים דוברי הונגרית בארץ, אבל האם אי פעם הכרנו את הסיפור שלהם? טומי לפיד, קסטנר, קישון – הם השמות הבולטים של ישראלים שמוכרים גם כהונגרים. הם ועוד רבים, דוברי הונגרית בארץ, כמו המלט בבנין, אחד מחומרי היסוד המחזיקים הבלתי נראים ברשת של החברה

השפה הפרסית כפי שאנו מכירים אותה היום נולדה לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-8 לספירה. כתב יד מאוצרות הספריה הלאומית חושף את ההופעה הראשונה של הפרסית החדשה על בימת ההיסטוריה

הטיוטות הראשונות: חלון הצצה ל'פס הייצור' של השירים

אם אתגר קרת היה מקשיב לעצתו של עורך הלילה בעיתון, ספרו הראשון "צינורות" לא היה רואה אור וקרת היה הופך לדוקטור למדעים מדוייקים. אם קרת היה מקשיב לעצמו, יכול להיות שהסיפורים שלו לעולם לא היו יוצאים לאור בארצות הברית ומעניקים לו הצלחה בינלאומית. למרות הכל, קרת התעקש והלך על האינסטינקט, והרי לכם סיפור חדש שאתגר קרת עוד לא כתב – אבל חולק עם קוראי הספרייה הלאומית

שמחה אופורית, תקווה אופטימית וחרדות פסימיות לעתיד. עיון במכתביה האישיים של תושבת ירושלים, המשוררת לאה גולדברג, שנכתבו בתקופה הסוערת שאחרי איחוד העיר, חושף טפח מהלך הרוח הלאומי באותה עת