ישראלי

"מיכל שלפני המוות הייתה נתקפת בעתה מהגוף ששכנה בו כעת, אבל הגוף הזה לא כאב ולא הכאיב." סיפור מאת רות קינן

"הפחד, הקיטוע, האובדן מגולמים במין מבוכים משוכללים בגוף ראשון, שחוזרים ושבים ללא מוצא אל מצב יסוד של ילד נטוש בעולם אלים." רתם פרגר וגנר חוזרת אל שיריו של דן פגיס, במלאת 35 שנה למותו

"כשנשא קנדטה במקרה את ראשו והביט אל השמיים, מעל לבריכת הדם, ראה קור עכביש כסוף מנצנץ, דק ועדין עד מאוד, מחליק מטה בהיחבא מן השמיים הרחוקים". סיפור מאת רִיוּנוֹסוּקֶה אָקוּטָגָאווה בתרגום אירית עקרבי ואיתי פרל

"הקוראת נותרת צבוטה במחאה הפמיניסטית הנוקבת שלה ובו בזמן שטופה ביופי העז שהיא בראה בעולמות של סיפוריה." ריקי כהן על קובץ הסיפורים של קתרין מנספילד, "אושר ועוד"

"השיר, שנועד להיות ילד יפה עטור תלתלים, הופך למכונה העשויה כדי לספוג תקלות וקלקולים, ממש כפי שהמשורר הפך לשעון אוטומטי." במלאת חודשיים למותו של אהרן אלמוג, עינה ארדל קוראת בשירו "לסי שובי הביתה"

"קירות האולם מכוסים במסכות טקסיות, עיניהן הריקות מתבוננות בנו, ואני מבין לפתע שעומאר בונגו הוא יותר ממלך, הוא אל." פרק מתוך "לאיבוד" מאת יפתח אלוני

גולדה מאיר, אחת הנשים החזקות בהיסטוריה הפוליטית של ישראל אם לא החזקה שבהן, הייתה האישה השלישית בעולם המודרני שעמדה בראש מדינה. בעוד שנהגה לבקר בקביעות את התנועה הפמיניסטית, הייתה גולדה בעצמה מוקד לביקורת ועניין סביב נשיותה. כיצד התמודדה עם הביקורת? מדוע הסכימה להיכנס לבית כנסת במוסקבה אבל לא בתל-אביב? ואיך זה קשור לאיגוד הכובענים הישראלי?

שירים מאת סמדר פלק־פרץ, רוני צורף וטובי לין קמנץ

"הן מעולם לא שאלו זו את זו: הצלחת לעבוד היום? אולי לפני עשרים־שלושים שנה היו שואלות, אבל עם הזמן הן למדו להתאפק." במלאת 20 שנה למותה של טוּבֶה ינסון, קטע מתוך תרגום בכתובים לספרה "משחק הוגן"

"ילדים זה ברכה, אני רוצה להגיד להם. מה אתם נאנחים ככה. אם לא רציתם, למה הבאתם אותם? אבל אני שותקת." סיפור קצר מאת תום יוגב