ישראלי

"היא לא זכרה מי אני והמבט בעיניים לא היה שלה. כאילו שד ישב בתוכה, מונע ממנה לזכור ולחשוב". סיפור קצר מאת יפעת טללייבסקי

"הספרות האוקראינית מעידה שהאוקראינים מעולם לא ויתרו על הצמא לעצמאות ולחירות מדינית, ובצד מאמצים מדיניים וצבאיים בכל הזדמנות, המשיכו לטפח לאומיות אוקראינית שואפת־עצמאות". אסף ברטוב על הספרות האוקראינית בתגובה למלחמה

"השפה מתפקדת כהסוואה של האמת; הדיבור – כאקט של התנגדות להסוואה הזאת; והקול – גשר שקורס שוב ושוב ביניהן, נשבר ונאלם." דינה עזריאל על "יש אנשים שמדברים ככה" מאת יונתן שגיב

"הזמן כולו הוא תמיד כבר מחוץ להישג ידינו, לא ניתן לשחזור אלא כרפליקה רצוצה, ולעולם לא נוכל לחוש את מרקמו בזמן אמת או לעמוד על טבעו אלא בדיעבד." אביטל נמזר על "ארבעה קוורטטים" לת.ס. אליוט, במלאת שמונים שנה לצאתו לאור

"ההרחקה של הפצוע מפציעתו – משל היה זה אפשרי להרחיק אדם מבשרו השרוף – מתגלה כתמה מרכזית בספר: עומדת מאחוריה המשאלה להכיר את האב טרם נצרב לתוכו הלם הקרב". מימס וילמה על "עבוֹר את הלילה בלוֹע האש", מאת שחר־מריו מרדכי

עדיה גודלבסקי מבצעת שני שירים מאת ענת לוין

שירים מאת דנה אמיר וערן צלגוב

"צעיר באבהות אך לא בשנותיו, הוא נותר לשכב על גבו, לחבק את סבלותיהם הקטנים, להביט בגרורות הכאב הקטנות שלו שפנים להן וגוף ושמות". סיפור קצר מאת אופיר פלדמן

"באמצעות שלל ציורי לשון מרהיבים, המתדפקים, חוזרים, ומשתרשרים מכיוונים שונים, שולים השירים מתוך המעגלים הריקים של ההווה את הרגע הנדיר, החי." דעאל רודריגז גארסיה על הספר "יממה", מאת רוני אלדד

"בפרוזה הזו אפשר לראות גם סדקי תהומות, בבחינת כתיבה על השפה כגיבורת הרומן, כתיבה הגותית שדומה יותר לשירה מאשר לפרוזה". זמירה פורן ציון על "שפת הסוד" מאת נג'וא ברכאת