"לבי אומר לי, תקותי חזקה, כי יראו השופטים בעצמם כי רק עלילת שוא העלילו שונאי עלי, והוציאוני לחפשי"
לקראת חנוכה 1893, פרסם שלמה נפתלי הרץ יונאס מאמר בעיתון "הצבי" בשם "מצוות צריכות כוונה", בו קרא לחגוג את חנוכה כחג של גבורה יהודית על רקע התעוררות הרעיון הציוני. יונאס, חותנו של אליעזר בן יהודה, חתם את המאמר במלים: "לאסוף חיל ללכת קדימה". מתנגדיו של בן יהודה מקרב העדה החרדית, השתמשו במשפט זה כעילה להלשין עליו לשלטונות הטורקים. החרדים תרגמו את המילה "חיל" ל"צבא" ואת הביטוי "ללכת קדימה" ל"כיבוש המזרח" וכך פורשה מליצה תמימה זו ככוונה להקים צבא שימרוד בטורקים. היה זה אחד משיאיו של המאבק שבין "היישוב הישן" בירושלים כנגד מחיה השפה העברית. אליעזר בן יהודה, כעורך עיתון "הצבי", נאסר כ"מורד במלכוּת" ונידון לשנה של מאסר. 
כשנודע לו שיישלח לכלא, כתב אליעזר בן יהודה מכתב לבנו, איתמר.
בדיוק 120 שנה לאחר מכן, במסגרת סידור אחד מן הארכיונים שהגיעו לאחרונה לספרייה הלאומית, התגלה המכתב המקורי:
"בן ציון בני, הביאו לי הזמנה לדין ליום הרביעי הבא, כנראה בעניין המאמר על המשטרה. אולי מהראוי להתייעץ יחד מה לעשות, או אולי יותר טוב על כל פנים שאתה לא תהיה פה בשעת המשפט? אני במבוכה. לא ידעתי מה לעשות. אביך". 
מכתבו של אליעזר בן יהודה לבנו הניע את תהליך שחרורו; במהלך חג החנוכה שוחרר אליעזר בן יהודה.
בזמן מעצרו, שארך כשבועיים, כתב אליעזר בן יהודה מכתב אהבה לרעייתו השניה, חמדה. מכתב זה גם הוא שמור בספרייה הלאומית:
"חמדתי, רעיתי, חיי נפשי ורוחי, מחר יום הדין. לבי אומר לי, תקותי חזקה, כי יראו השופטים בעצמם כי רק עלילת שוא העלילו שונאי עלי, והוציאוני לחפשי; אני מרגיש כי זה לי הלילה האחרון בבית האסורים, למחר בעת הזאת נהיה יחד בבתינו. מה אחבקך, בתי היקרה, מה אנשקך רעיתי המתוקה! מה נעים לי בית האסורים הלילה הזה, מה יקר לי חדר כלאי, בתקותי להיות מחר אתך יחד! אבל, רעיתי חמדתי היקרה, בכל זאת אין איש יודע מה יולד מחר. מקרה היתר קל יוכל לגרם איזה בלבול, איזה עכוב קטן, ודי בזה להשיבני שנית אל חדרי לאיזה ימים. עלינו לחשב תמיד היתר רע, ולהיות נכונים לקבל את הרע באמץ רוח, כיאות לאנשים כמונו, כיאות לאשה כמוך. ועל כן, חמדתי היקרה, בכל תקותנו להתראות מחר בביתנו, נהיה נא נכונים ומזמנים גם להרע. אל נא יפול לבנו, נתחזק בההכרה הזאת, כי מפני חבתנו ועבודתינו לטובת עמנו ולטובת הקדמה התגוללו שונאינו עלינו והעלילו עלינו עלילות שקר. ההכרה הזאת דיה לנו לשאת ולסבול הכל באמץ לב ורוח. ועל כן רעיתי היקרה, חזקי ואמצי, ודעי כי במנוחתך אמצא מנוחה גם אני ובעדתי כי את תגברי על כל צרה הזאת שבאה עלינו והיית בריאה, אמצא גם אני כח לסבול למען נוכל אחרי כן להיות יחד ולשוב לעבודתנו הגדולה לטובת הקדמה כמקדם. אחבקך בתי הנעימה ואנשקך". 
שש עשרה שנה לאחר שחרורו, ב-18.12.1908, כתב אליעזר בן יהודה בעיתון "הצבי" על חג החנוכה:
"חנכה, חג החשמונאים. בפעם הראשונה, מזה שש עשרה שנה אני נושא מלה זו על שפתי בלי פחד ורעדה … אבל הנה זרח לנו שמש החרות בכל הדרו. האח! … לך, החרות! הכל לך! כי רק בך האדם הוא אדם! ולך, לך אלהותי, עבדו גם אותם הגבורים שלנו, שאת שמם יראתי להזכיר במשך חמש עשרה שנה, בשמך נלחמו ובשמך עשו הגבורות שתמהים עליהם כל גויי הארץ, בשמך נצחו ובשמך גרשו את הנכרים מהארץ, ויפרקו עול הזרים מעל צוארי אמתם, ובשמך יתנו לנו את החג המתוק הזה שאני אוכל לקרוא עתה בלי פחד ומגור: חנכה, חנכה, חנכה!"
תגובות על כתבה זו