ב-20 ביולי 1969 צעד איש במסכת חלל מגושמת צעד קטן שהיה קפיצה גדולה לאנושות. אם נתעלם מתיאוריות קונספירציה למיניהן, היה אותו איש, ניל ארמסטרונג שמו, האדם הראשון שנחת על הירח. מאורע אדיר זה ריתק מאות מיליוני אנשים למסכי הטלוויזיה ועורר, לדבריו של הרב מנחם כשר, מבוכה גדולה בקרב יהודים ברחבי היקום כולו.

ציור מרהיב בצבע מתוך "ספר עברונות" משנת תע"ו (1716)

"חוות דעת תורנית על המאורע הגדול של נחיתת אדם על הירח"

"בששה לחודש אב שנת תשכ"ט, יום שני בשבוע, אירע דבר גדול והיסטורי בעולמנו. בשעה ארבע (לפי שעון ישראל) נחתו שני בני אדם על פני הירח, לראשונה מאז בריאת העולם, אחרי נסיעה של למעלה מארבעה ימים. ליתר דיוק 102 שעות, 45 דקות, ו-42 שניות, בחללית שכונתה בשם 'נשר' – 'אפולו' 11. הטייסים עברו בחללית זו מרחק 380 אלף קילומטר, שהוא המרחק בין כדור הארץ לירח, והגיעו ללא תקלות אל הירח.

(…)

מאורע גדול זה הביא מליוני אנשים לידי השתוממות והתפעלות, בראותם עד היכן התקדם והתפתח המדע בעולם, ואילו בקרב חלק מהיהודים האמינים עורר הדבר תהיות ומבוכה. בעת הזאת נשאלתי אם יש בידי להאיר את המאורע הזה באור תורני, להרגיע לב האנשים האלה, ולחזק אמונתם.

למטרה זו התחלתי לכתוב בעזהי"ת את הקונטרס דלהלן –" שם הקונטרס: האדם על הירח – לאור התורה והאמונה.

כבר מההקדמה לקונטרס "האדם על הירח" מתגלה הרב מנחם מנדל כשר כפוסק מקורי שמלבד שליטתו המופלגת בתורת ישראל, הכיר והבין היטב את ההתפתחויות המדעיות הכבירות שחלו בתקופת חייו. נראה שהניסיון לשלב בין ההלכה למדע היה אחד הנושאים היקרים ביותר לליבו של הרב שעסק ביצירתו ההלכתית בנושאים כמו פיתוח פצצת האטום ו"משלוח הספוטניק" הסובייטי לחלל.

אחרי הסבר קצר על הרקע ההיסטורי של אותו מאורע גדול, פונה הרב מנחם כשר לבסס את הרקע התיאולוגי. "אין ספק", כותב הרב בפרק א' של ספרו, "כי מאורע כביר זה, שהוא מוכיח את עליונות ארה"ב – על פני רוסיה, מכוון על ידי ההשגחה העליונה, בזכות עזרתה לעם ישראל." הרב כשר מציין גם כי בניגוד לטייסים הסובייטים שהיו אמנם הראשונים בפעולת הטיסה לחלל אך "ראו בהישגם בחלל חיזוק לדעות האפיקורסיות…" טייסי ארה"ב "הכריזו בהתפעלות בפעם הראשונה פסוקי בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ," וגם ברגע של התרוממות רוח זכרו והכירו "באפסיות האדם מול הגדלות האלקית שאפס קצהו התגלה לעיניהם," (עמ' 3) ושיתפו בכך את כל העולם.

הנחיתה על הירח, שהתרחשה בקושי שנתיים לאחר פרץ ההתלהבות הלאומית והדתית האדירה שבאה עם ניצחון מלחמת ששת הימים, מספקת לדעת הרב כשר "רמז ואות עידוד מן השמים לעם ישראל העומד במלחמה, מוקף אויבים הרוצים להכחידו והוא צריך לרחמי שמים" (עמ' 3). הוא רואה בנחיתה פתרון לפסוק "תמוה ולא מובן" מנבואת ישעיהו לתקופה הגאולה, שבו נכתב "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים" (ישעיה כד, כג). מה עניין חרפת הלבנה לגאולת ישראל? תמה הרב.

לאחר שסיפק ארבעה פירושים קדומים לאותו פסוק מסתורי, פירושים המתייחסים אל הלבנה כמי שבושתה תגרום לה להתכסות ולהתחבא, מציע הרב פירוש חדש משלו: "ואפשר שלאור המבצע הכביר הזה, שעצר את נשימת כל תושבי העולם מרוב התפעלות והתרגשות, יובן הביטוי של הנביא "וחפרה הלבנה", אולי הוא מרמז להמאורע שלפנינו שהתקיימה כבישת הלבנה, שהרי אין לך בושה גדולה מזו שאנשים הדרים על פני כדור הארץ באים בגבולה, חודרים לחלל, נכנסים לרשות הלבנה, נוחתים על פני הירח כאורחים בלתי קרואים, ועושים שם כבתוך שלהם, וכובשים אותה ובושה זו היא גם מנת חלקה של החמה, שכנתה של הלבנה" (עמ' 7). כאן מקשר המחבר בין נבואת ישעיהו שמאורע זה יתקיים כשבני ישראל יחזרו לארצם ומקשר בין מפלת אויבי ישראל לחרפת הלבנה (דגל מצרים) ו"בושת החמה" כרמז לאדום.

התלהבות הרב כשר ניכרת לכל אורך ספרו. בפרק ג', הנקרא "שאו מרום עיניכם", קובע הרב כי "כל מי שלמד להכיר את האלפא-ביתא של היהדות, יודע, שהתבוננות בטבע וההסתכלות בסודות הבריאה הן המעוררות ליראת שמים ומחזקות את הכרת הבורא," (עמ' 30) ועל כן – אין להסתתר מפני הגילויים החדשים, אלא להאדיר אותם ולדבר בהם.

ברכת לבנה מתוך "סדר קריאת שמע וברכת לבנה" משנת תצ"ח (1738)

מילים אלו משמשות את הרב לנגח את אויבה הגדול של הדת – כל דת – שהיא כמובן "הממשלה הרוסית וגרורותיה המשתמשים בתגליותיהם והשגיהם בחלל כתעמולה ומלחמה נגד הדת והאמונה ולהפיץ כפירה ומינות בעולם." אך בעיני הרב כשר, "ודווקא אותן ההמצאות והתגליות תעוררנה את בני האדם לאמונה, כנבואת ישעיה "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", וסוף סוף יכירו בני אדם את האמת והעם ההולכים בחושך יראו איזה דרך ישכון אור" (עמ' 37).

חוץ מהדיון, החשוב כשלעצמו, באפסות האדם לנוכח הבריאה האלוקית, מעלה הרב כשר שתי שאלות דוחקות לא פחות, שאלות שעד אותה נחיתה מפוארת התקיימו אך ורק בספירת ספרות המדע הבדיוני-היהודי: האם יש בכלל משמעות לתורת ישראל על הירח? והאם ניתן לקיים את התורה על הכוכבים?

בתשובתו מצטט הרב כשר רב קודם שפסק כי "אדם מישראל שיעקור מכדור הארץ לירח שלא על מנת לחזור, יהיה דינו כמקומו החדש והוא פטור מן המצוות". אך, הרב כשר קורא תיגר על פסיקה נמהרת זו באומרו ש"ההגדרה של ההלכה היא, שהחיוב לקיים מצוות התורה הוא חובת גברא, וכל בר ישראל חייב לקיים התורה בכל מקום שהוא חי, בשמים ממעל על הלבנה או במים מתחת לארץ בציר הצפוני או בציר הדרומי…" (עמ' 53) ולכן אין שום אפשרות לאדם מישראל להפטר ממצוות התורה, אלא במקומות שבהם הוא אנוס שלא קיימן.

הקביעה הנחרצת של הרב מחייבת עיסוק בנושא חדשני: שאלת חשבון הזמן על הלבנה: "הארכתי בזה במקום אחר ובררתי הדבר". הרב מודע לקושי הטמון בשאלה זו, ומבהיר לקוראיו "כי היום אין לנו כלל חשבון הלבנה, אלא הכל כפי החשבון שתיקן לנו הלל האחרון וככה נתקבל בישראל עד שיבוא הגואל, יש לנו חשבון מפורש, ולא אכפת לנו כלל איפה האדם הוא בלבנה או במאדים" (עמ' 52).

הרב לא מקדיש מקום רב לצעדים המעשיים שהעולה היהודי אל אדמת הירח נדרש לבצע כדי להתעדכן בחשבון הזמנים הארצי, אלא מציע כמה פתרונות שדלה מתוך הספרות העברית. בלי לבטל את אותם פתרונות, מומלץ ליהודי מאמין המתעד להגיע לירח להצטייד בלוח שנה כשר, שעון ארצי ורצוי גם במכשירי התקשרות עם כדור הארץ – למקרה של בעיות לא צפויות.

הקונטרס המרתק של הרב מנחם מנדל כשר, שהוא בין היתר סבו של פרופ' אסא כשר, מחבר הקוד האתי של צה"ל, האקדמיה ועוד הלכות אתיקה בתחומים שונים, כתוב בשפה בהירה וקלה להבנה, כך שגם מי שטרם הספיק למלא כרסו בש"ס ופוסקים, ושגמע עד היום בשקיקה רק מדע בדיוני וספרות יפה, יוכל להשכיל ממנו ולזהור כזוהר הרקיע.

חיבורו של הרב כשר ראה אור בניו יורק בשנת 1969. לדברי הרב הוא נכתב בתוך ארבעה ימים – בדומה למשך טיסת אפולו 11 אל הירח.

דיוקן הרב מנחם מנדל כשר

הכתבה חוברה בעזרתו של הרב אביעד רוזנברג.

כתבות נוספות:

אלמנטרי, גולם יקירי: האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס? 

הכירו את קומיקס האימה הראשון בעברית

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות