אביגדור הרצוג נולד בכפר צ'וז בסלובקיה, את לימודיו התיכוניים השלים בעיר נובה-זמקי. מילדותו אהב מוזיקה והיה בעל קול ערב והוזמן לשיר באירועים משפחתיים ובבית הכנסת. כילד ביקש מאביו ללמוד מוזיקה אולם לא היה בכפר מורה שרצה ללמדו ועל כן דחה זאת עד הגיעו לבודפשט. לבודפשט הגיע כדי ללמוד נגרות ושם שם החל ללמוד פסנתר. בשיחתו עם המלחין והמוזיקולוג ההונגרי אנדרה היידו תיאר הרצוג את אותם הימים: "בבוקר נגר ובערב תלמיד למוזיקה" (לב שומע: ירושלים, 2006: 20). המסורת המוזיקלית אותה ספג בילדותו הייתה של יהודי פרשבורג, מסורת שליוותה אותו כל חייו ועיצבה את אישיותו המוזיקלית ועבודתו המקצועית בארכיון הצליל שנים לאחר מכן.
בתקופת מלחמת העולם השנייה גויס למחנה עבודה ועבר תלאות רבות. לאחר המלחמה פגש בבודפשט קבוצת יהודים אשר האמינה בשילוב שבין דת וציונות ובהמשך הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא". באותה התקופה התקבל הרצוג ללימודים באקדמיה היוקרתית למוזיקה בבודפשט שם לימדו מלחינים דגולים ביניהם המלחין הנודע בלה ברטוק. בין המורים שהותירו בו חותם היה המלחין זולטן קודאי. קודאי בדומה לברטוק קודמו, עסקו באיסוף של חומר מוזיקלי עממי כבסיס ליצירת מוזיקה לאומית הונגרית חדשה. הרצוג מצא שזו הדרך ליצירת מוזיקה לאומית יהודית: איסוף מוזיקה מסורתית יהודית שעל גביה ניתן יהיה ליצור מוזיקה ישראלית חדשה. לפי עדותו הוא החל לאסוף לחנים מסורתיים כבר בשנת 1946 בבודפשט, וכך הוא כותב: "המגמה של זקיפות קומה תרבותית-מוזיקלית קיבלה אצלי יותר תוקף אחרי שהצטרפתי לתנועת הנוער בני עקיבא. הרוח שספגתי במסגרת זו זרזה אותי לפעילות יתר בעניין זה וחיזקה את 'ציוניותי המוזיקלית' הפרטית. כי אם אנחנו עולים לארץ ישראל ועזה שאיפתנו לבנות בה תרבות שורשית ואיתנה, חדשה-ישנה, אזי ארץ ישראל צריכה להפוך לא רק למרכז העם היהודי, אלא גם למרכז המוזיקה היהודית."
לאחר המלחמה, עוד בהיותו בהונגריה עסק הרצוג בחינוך וארגון של נוער והכשרתו לעלייה ארצה. את הנוער לימד עברית, זמרה, תרגילי סדר וחקלאות. בשנת 1949, לאחר שהמוסדות בהן עבד נסגרו, עלה לארץ וחיפש עבודה בהוראת מוזיקה. מציאת עבודה במוזיקה הייתה קשה בעוד שבנגרות היה קל יותר למצוא פרנסה. בסופו של דבר הצליח הרצוג לשמש כמורה לנגרות ובהמשך כמורה למוזיקה במוסד של עליית הנוער. לאחר מכן למד קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בירושלים, אולם רצונו האמיתי היה להתמקד באיסוף מסורות מוזיקה יהודיות ומחקרן, אפשרות שלא ניתנה למימוש במסגרת האקדמיה למוזיקה. הוא המשיך בעיסוקו כמורה למוזיקה שם גם פגש את מנהל המוסד למורים ומדריכים בבית וגן בירושלים וזה הציע לו לעבוד במסגרת המחלקה לתרבות תורנית של משרד החינוך.
כמנהל פעילות סניף המוזיקה, רכש טייפ-רקורדר (רשמקול) וכך במשך שנתיים (1954-1955) הקליט הקלטות רבות. תחילה הקליט את תלמידיו בסמינר – עולים שהגיעו מג'רבה שבתוניס ובהמשך עדות יהודיות נוספות כמו תימנים, כורדים, שומרונים ועוד. בשנת 1954 מונה למנהל המכון למוסיקה דתית, בתפקיד זה שימש עד לשנת 1963 אז הוזמן על ידי פרופ' ישראל אדלר, מנהל מחלקת המוזיקה ומקים ארכיון הצליל, לשמש כמנהלו בפועל של הארכיון החל משנת 1965. הרצוג רכש ציוד הקלטה והוקם אולפן מקצועי בארכיון הצליל. במקביל, יצר הרצוג טפסים מיוחדים לרישום הקלטות וקטלוגן טרם עידן המחשב. כרטיסי הסרט, הטפסים המתעדים את המידענים האירועים וההקלטות מצויים עד היום בארונות עץ מיוחדים שהרצוג היה שותף לבנייתם בארכיון הצליל שבספרייה.
הרצוג האמין שהמוזיקה היהודית צריכה לשמש כבסיס למוזיקה הישראלית: "לא הייתי נגד התנועה הכבירה של בריאת יש מאין של השיר הישראלי החלוצי-לאומי, אבל התנגדתי לבלעדיות המקבעת, המתעלמת לחלוטין מן המסורות המוזיקליות החיות של העדות" (לב שומע, 2006: 52).
בשנות השישים של המאה הקודמת הקליט הרצוג בסיוע חוקרים מוזיקולוגים נוספים הקלטות רבות על גבי סלילים מגנטיים שאפשרו הקלטות באורך של מספר שעות. המודעות הגבוהה לאפשרות היעלמותן של מסורות גרמה לו להקליט הרבה ולהדריך אחרים להקליט מסורות שונות. וכך הוא מתאר את עבודתו:
אביגדור הרצוג האמין שהמקום הנכון ביותר ליצירת אוסף מוזיקה יהודית, שמירתו והנגשתו הוא הספרייה הלאומית של מדינת ישראל. הוא האמין שהספרייה צריכה להכשיר צוותים חדשים בכל דור ודור ולהמשיך בהקלטה ובהפצה של החומרים בארץ ובעולם כולו: "כל חומרי הקול צריכים להיות בפונותיקה הלאומית". לדבריו הפונותיקה הלאומית של ישראל פיתחה תהליכים מן המתקדמים בעולם באוסף המוזיקה הייחודי שלה. הפונותיקה, לדידו, היא הגשמת החלום הציוני – שילוב בין ארכיון, חינוך ויצירה חדשה.
ואכן, זכה אביגדור להשאיר אחריו הקלטות רבות (חלקן עדיין מחכות למחקר ופענוח אולם שימורן והנגשתן ממשיך כל העת), להקים דור של מוזיקאים ומוזיקולוגים אשר מתעדים ומשמרים את המסורת המוזיקלית של העם היהודי, ודור של מקטלגים (ספרנים) אשר רושמים את ההקלטות בהתאם לעקרונות שהתווה תוך התאמה למערכות הקטלוג המשוכללות של הספרייה הלאומית.
זכיתי גם אני להכיר את אביגדור ולהתייעץ אתו לאורך השנים כמוזיקולוגית וכמנהלת מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית. ארונות העץ של אביגדור יוחלפו בקרוב בארונות אחרים אולם רוחו ומפעלו ימשיכו לפעם בפונותיקה הלאומית בספרייה הלאומית החדשה.
אביגדור הרצוג נפטר בירושלים ב-9 בדצמבר 2022.
יהי זכרו ברוך
