מגילת העצמאות הצבעונית של הצייר חושפת את הקשר העמוק בין המדינה היהודית החדשה ובין העבר היהודי עתיק היומין.
ב-22 במאי 1948 קיבל המהגר היהודי-פולני, האמן ארתור שיק, את האזרחות האמריקנית שכה חפץ בה. על אף האהבה וההוקרה שחש כלפי המדינה המאמצת שלו, אליה נמלט מאימת מלחמת העולם השנייה ובה המשיך לעשות לעצמו שם של אמן הבוער בתשוקה להילחם בזוועות הפשיסטיות והנאציות, התגמדה ה"זכייה" הנחשפת באזרחות בפני אירוע אחר. שמונה ימים לפני כן, התבשר שיק על התגשמות גדול חלומותיו: הקמת מדינת ישראל. יוליה אשתו סיפרה לימים שכאשר שמע ברדיו את הבשורה פרץ האמן בבכי.
מאז שזכר את עצמו חי ארתור שיק בין שני קטבים: המודרני וההיסטורי. מגיל צעיר נמשך הילד שגדל במשפחה יהודית-חילונית לתנ"ך ולסיפוריו. כשנשלח בעידוד ובסיוע משפחתו לפתח את כישרון הציור שלו בפריז ולהיחשף לזרמים המודרניסטים ששלטו בבירת האמנות האירופאית, פיתח שיק סגנון ציור המשלב בין אהבתו לקריקטורות קומיקס, לבין סגנון העיטורים המקשטים כתבי יד מימי הביניים.
כשחזר לעיר מולדתו לודז', והוא בן 20, נסחף במהרה בפעילות הציונית הערה במקום והצטרף אל אחת האגודות הציונית בעיר, אגודת 'הזמיר'. הוא אף הצטרף למשלחת אל ארץ ישראל וחזה במו עיניו ביישוב היהודי המתפתח. בייחוד הוקסם האמן מ"העיר העברית הראשונה", תל אביב בת החמש. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב שיק לפולין, אך לאחר המלחמה עזב אותה תחילה עבור פריז ולונדון, ובשנת 1940 – היגר סופית לארצות הברית.
כבר בשנת 1934 הכיר בסכנה שהציב אדולף היטלר לשלום העולם כולו, ובשנת 1939 – עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, זנח את עבודתו האישית כדי להתגייס למען מאבק בעלות הברית בנאציזם, בפשיזם ובלאומנות הרצחנית של יפן. הקריקטורות שצייר זיכו אותו בשם של אמן רודף צדק שלא מסיר ידיו מהפוליטיקה הסוערת של תקופתו, אך גם שכנעו מבקרי אמנות רבים לקטלג את האמן היהודי-פולני כצייר קריקטורות תעמולתי ותו לא – התייחסות שלצערנו רווחת עד היום.
עם היוודעו על הקמת מדינת ישראל, מיהר שיק ופנה לממשלת ישראל בבקשה לעטר את מגילת העצמאות ואת העיתון הרשמי של מדינת ישראל המכריז על פתיחת העלייה לכל גלויות ישראל.
כיאה לצייר מודרניסטי-יהודי בעל אהבה לציונות שילב שיק שורה של דימויים במגילה המפוארת: עשרות מגיני דוד, תפילת "בָּרוּךְ אַתָּה יי", דמויות תנכ"יות דוגמת משה רבנו ואחיו אהרן הכהן, אך לא שכח לצרף את דמותו של חקלאי הזורע בדמעה וקוצר ברינה וחייל צה"ל המחזיק את דגל ישראל ביד אחת ורובה בשנייה.
אפשר שבכך ניסה שיק ליישב בין ההסתמכות המסורתית של היהודים על אהבת ודאגת האל המגולמת בפסוק "לא אירא רע כי אתה עמדי" לבין העמידה העצמאית והנחושה של המדינה הקטנה שהוקמה לפני מספר רגעים, קריאה שמאמצת את הכתוב במסכת אבות: "אם אין אני לי מי לי".
כתבות נוספות:
הסקיצות הראשוניות וההצעות שלא הגיעו לקו הגמר: כך נבחר "סמל המדינה"
משואה לתקומה: ניצולי ברגן-בלזן חוגגים עצמאות
משירי ארץ אהבתי – רשימת השמעה מיוחדת ליום העצמאות – האזינו
מכריזים עצמאות עם 150 לירות בכיס
תגובות על כתבה זו