הנער ששלח מתנת יום הולדת לפילוסוף מרטין בובר, ונרצח באושוויץ

מכתב וציורים ששלח הנער וולפגנג שטייניץ למרטין בובר, לכבוד יום הולדתו ה-60, חושפים כישרון ורגישות נדירים של היוצר שיכול היה להיות

מרטין בובר בחנות הספרים "העתיד" בירושלים, 1946

כשחיפשתי חומר תיעודי על משפחתי במחלקת הארכיונים שבספרייה הלאומית בירושלים, העלה החיפוש כותר בשם "מכתב של וולפגנג שטייניץ אל הפילוסוף פרופ' מרטין בובר". וולפגנג שטייניץ ממשפחתנו, היה אנתרופולוג, בלשן וקומוניסט נודע בגרמניה. שיערתי שייתכן מאוד שהתכתב עם בובר. הסתקרנתי לדעת מה המשותף לבלשן ולפילוסוף הציוני, וביקשתי מהארכיונאי לראות את המכתב. כעבור כשעה, הגיע אלי התיק מארכיון מרטין בובר ובו המכתב.

פתחתי את מעטפת הדואר, שנעדרה ממנה כתובת השולח, ומתוכה שלפתי מכתב הכתוב ללא כל ספק בכתב יד של ילד, ללא תאריך, ושוב, ללא מען. אל המכתב צורפו שלושה דפים מצוירים.

 

 

הנה המכתב בתרגומי:

אדון פרופסור בובר הנכבד מאוד!

כשקיבלתי באביב, שנה שעברה, כפרס את ספרך "סיפורים של מלאכים, רוחות ושדים" (Erzählungen von Engeln, Geistern und Dämonen), ניסיתי לאייר את התוכן.
את הציורים המצורפים אני רוצה לשלוח לך בצירוף ברכות ליום הולדתך ה-60. כדי שתוכל להעריך אותם ברצוני לציין שאהיה בר מצווה בשבת "משפטים".

ברכות לבביות,

וולפגנג שטייניץ

 

 

תוכן המכתב לא התיישב עם וולפגנג שטייניץ ממשפחתנו, שהיה צעיר מבובר ב-27 שנים, וביום הולדתו ה-60 של בובר, ב-8.2.1938, כבר לא היה נער. מה גם שבהכירנו את ההיסטוריה המשפחתית, לא סביר היה שחגגו לוולפגנג ממשפחתנו בר מצווה. ובכל זאת קיוויתי שאולי עליתי על תעלומה עלומה במשפחתנו. שיגרתי צילום של מכתב הילד לבִתו של וולפגנג שלנו בברלין, עמה אני בקשר, ושאלתיה האם אביה צייר בילדותו והאם הוא חגג בר מצווה. על שתי השאלות נעניתי בשלילה.

במקביל למחקר המשפחתי, חיפשתי ומצאתי באינטרנט את ספרו של בובר שאותו ציין הילד במכתבו. הספר כולו סיפורי חסידים צדיקים והווי עיירות וחצרות רבנים, בשפה ארכאית ולא קלה לקריאה.

בעודי תרה אחר כיווני חקירה שונים, שאלה אותי בתי: "וביד ושם חיפשת?".

 

 

מחשבותי אפילו לא הובילו אותי לשם… מיד כתבתי ליד ושם, והתשובה המצמררת לא איחרה לבוא:

כשצירפתי את המידע שהגיע מיד ושם, מפרשת בר המצווה ומיום ההולדת ה-60 של בובר, הגעתי למסקנה שכותב המכתב הוא ילד מהעיר גרה (Gera) שליד לייפציג, ששלח לבובר את הציורים כשהיה בן 13 ונרצח באושוויץ והוא בן 19 שנים בלבד.

כתבתי על ממצאי התחקיר שלי למוזיאון לאמנות של יד ושם ושאלתי אם יש להם עניין בציורים, כמו כן שאלתי האם יש באוספיהם ציורים נוספים של הנער הזה. לא נעניתי. נותרתי עם הסיפור שאותו אני חושפת כאן לראשונה.

לתחושתי, ראוי שהציורים השמורים בארכיון כ-80 שנה, יראו אור בדרך כלשהי, הן בשל כשרון הציור המשתקף מהם והן בשל האפשרות שחשיפה זו תוביל אולי אל יצירות נוספות של נער מחונן זה, ששנות חייו היו כה מעטות.

 

תודה לעזבון מרטין בובר על הרשות לפרסם את הדברים.
תודה לד"ר סטפן ליט ממחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית.

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

 

כתבות נוספות:

סיפור שוד הספרים היהודיים בידי הנאצים

"המכתב מוחזר לשולח: מועצת היהודים איננה קיימת עוד"

"אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחיה אותה" – המכתבים של שטפן צווייג נחשפים

 

 

 



תגיות

רבקה שטייניץ

רבקה שטייניץ היא מוזארכיונאית. יוצרת בתווך שבין ארכיון למוזיאון. מעלה ממעמקי הארכיונים דמויות ועולמות נשכחים ומביאה אותם בתצוגות וסיפורים.

לכתבות נוספות של רבקה שטייניץ >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו