מערכת המוסך ממליצה על שמונה ספרים שראו אור בשנתיים האחרונות וחבל שתפספסו

"מה שעושה את השיר הזה לשיר אחרון הוא האופן הדחוס ובה בעת הרופף שבו הוא אוסף דברים וחלקי דברים מכל שירתה למעין מכירת חיסול." רתם פרגר וגנר קוראת ב"חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה", במלאת 15 שנה למותה של דליה רביקוביץ

"הסורגים הם הפנים והכלא הוא בפנים. אין יציאה. יש שגרה: בבוקר דייסה. בצהריים עוף. בערב ביצה." ארבע תמונות מבית אבות, מאת אילנה אילתי־שליט

"המשורר בז לתרבות הנשף משום שהייתה 'תרבות הפופ' ההמונית והשטחית, ובעיקר משום שהתחנחנה והתחנפה לשלטונות, ל'משפיענים' ולמקורבים". נדיה אייזנר־חורש על יחסו של פושקין לתרבות הנשף הרוסית

"המחלות נמצאות במאגר אלוהי. ה' מחזיק וגם מפעיל נשק ביולוגי להשמדה. הוא מדביק אותך בַּדֶבֶר, הוא מכה אותך בשחפת ובשחין, והתוצאה קטלנית וטוטאלית." אסנת ברתור על מחלות ודיאגנוזות ספרותיות במקרא

ישראל תכננה שנה שלמה של חגיגות לרגל יום העצמאות העשירי שלה ובראשן תערוכה ענקית. אבל כרגיל, לא הכול עבד על הצד הטוב ביותר

"החלום, לא פחות מדמותם של ההורים ומדמות האהובה, הוא הגיבור הראשי של שירת חתוכה." אורית נוימאיר פוטשניק קוראת בספרי השירה "יבשת" ו"אי"

"היא מתבוננת לאחור אך מספרת לנו בה בעת משהו קריטי מאוד, סמוי מאוד, על הזמן הזה שמתוכו הדברים נכתבים ונקראים". נעמה צאל על ״לקראת אוטוביוגרפיה מינורית״, קובץ מסות מאת מיכל בן־נפתלי