שירים מאת ענבר שפרוני ואפרת בלום

"כשהיא יוצאת מהבית של סיגל גם הוא יוצא מהחצר של הבית שלו עם כדור והולך בעקבותיה. היא מרגישה שהוא מתקרב אליה ואז הוא שואל אותה אם היא רוצה לעשות סיבוב." סיפור קצר מאת רונית רפ, מתוך ספר בכתובים

"יש בקובץ השירים הזה גם חתירה עיקשת אל המוחשי, שבו 'דִּמּוּי הָיָה לְמַמָּשׁוּת', והיא בולטת במיוחד בתיאורים חוזרים של הליכה וצעידה. דומה שאת כף היד, שעתידה הייתה להיכרת, מחליפות עתה לעיתים כפות הרגליים." מעין הראל על ספר שיריה של צביה ליטבסקי, "עין הדומיה"

"מעבר ליופייה של כתיבה כזאת ששומעת, שמקשיבה, היא נחוצה במיוחד בהקשר הישראלי שבו לסביבה ולטבע הוקצה מעמד שולי של אובייקט – שממה שיש להפריחה, תפאורה למעשיו של האדם, גן שעשועים או משאב צריכה." עדנה גורני קוראת בהַייבּוּן "מפל" מאת אלכס בן־ארי

"היכולת להתפצל, להתאחד, להתחלף מאפיינת לא רק את האחים פודולסקי, אלא את התרבות כולה, ומכיוון שהתרבות היא גברית – את הגבריות כולה." אורית נוימאיר פוטשניק על ספרה של אילנה ברנשטיין, "חמתו של תמוז"

"הגיעו פרמדיקים, שאלו מה קרה, נטע גמגמה שהייתה לו כנראה נפילת סוכר, יש לו סוכרת, הוא מעד והתגלגל במדרגות." סיפור קצר מאת נולי עומר

"גינזברג כמו נשא את סבלו של הזולת. כמו ישוע, כמו סוקרטס, כמו הבודהה. מעת שהתייצבו האנשים האלה והכריזו את נוכחותם המתריסה ואדירת החסד, לא נותרה לָעולם ברירה: הוא היה אנוס להאזין להם ולפתוח את ליבו." פרק מתוך "שרב ראשון" מאת דורי מנור

בלהקת הנח"ל אסרו עליו לשיר. המורה המיתולוגית לתיאטרון אמרה שכדאי שיוותר על החלום לשחק. חזרנו לימיו הראשונים של יוסי בנאי, בדרן בלהקת הנח"ל, לפני שהפך לבכיר שושלת האומנים המוכשרת במדינה

היום כמעט כל סרט יוצא יחד עם סרטון של שעה על "מאחורי הקלעים" או "גרסת הבמאי". אבל לא תמיד זה היה כך, ובטח לא בישראל הקטנה. בזכות כמה צירופי מקרים ומעט זמן פנוי של עוזר צלם על הסט, התגלגל לספרייה הלאומית סרט צילום אחד שמתעד את יצירתה של אחת הקלאסיקות הקולנועיות הגדולות שלנו: הסרט "מציצים"

המשורר והמחנך יצחק שלו משרטט את האופן הנכון, לדעתו, לציין את יום הזיכרון ויום העצמאות וקורא גם להפריד את שני הימים: "אסור למעבר להיות חד כל כך"