ב-29 בנובמבר בשעה חצות וחצי נפל דבר בארץ ישראל ובעולם. האומות המאוחדות אמרו כן לתכנית החלוקה, ומשם הדרך למדינה יהודית בארץ ישראל הייתה קצרה. המבוגרים וגם הילדים עקבו כבר חודשים ארוכים אחרי הדרמה המדינית שהתחוללה, והנה סוף סוף, התקבלה ההחלטה. כעת, ביקשו לכתוב לילדי ישראל על גודל המאורע, לאותם ילדים שיוטל עליהם בעוד כמה שנים להגן על מדינתם החדשה, לטפח ולפתח אותה.
עיתונות הילדים של התקופה כבר הייתה בפריחה. כמעט לכל העיתונים היומיים היה גם מוסף שבועי לילדי ארץ ישראל. חזרנו היום לעיין בעיתוני הילדים שפורסמו בימים שאחרי כ"ט בנובמבר 1947 כדי לגלות כיצד בישרו לילדי היישוב על המאורע ההיסטורי.
המבוגרים לא ניסו להסתיר דבר מהילדים. המסר לילדים, שחזר כמעט בכל עיתוני הילדים, היה פשוט: התרחש פה נס אבל, עליכם הילדים מוטלת החובה לצקת תוכן ולהפוך את החלום למציאות.
על שער עיתון "דבר לילדים" שנדפס ב-4 בדצמבר 1947 התנוססו דגל ישראל וציטוט מנבואת הנחמה של ירמיהו ל"ב, שנמסרה בימים שבהם הייתה ירושלים תחת מצור והארץ עמדה בפני כיבוש וחורבן. לפי הנבואה מבטיח האל לקבץ את העם מכל הגלויות ולהשיב אותו אל הארץ המובטחת.
"אתם ילדי ארץ ישראל הגאולים", קרא עורך "דבר ילדים" בטורו מאותו יום, "היו שליחי העם וקראו לכל דורות העבר: היה טעם לחייכם והיה טעם למותכם, היה טעם לסבלכם והיה טעם לחלומכם, היה טעם לעקשנותכם והיה טעם לחזונכם – הגאולה באה.
רונו, רונו ילדי ישראל, אתכם רן לב מיליונים של עם ישראל חי. בדמעות בעיני אני כותב אליכם ושם ידי על ראשיכם ומברך אתכם: יהי רצון שכוחם וגבורתם של כל דורות בישראל יפעמוכם ויהי בכם העוז והחכמה והבינה לבנות ארץ ישראל שלמה באהבה ובצדק."
ב"הצופה לילדים", ניסו כתבי העיתון לתאר מעט ממה שהתחולל בשעות שבהן ניתנה ההחלטה ההיסטורית. "בליל קבלת החלטה על מדינה יהודית אלפי ילדים לא עלו על משכבם, אלא חיכו עד אחרי חצות לשמע הבשורה", דווח בעיתון. "משנתפשטה הידיעה בין קהל הרבבות, שקום תקום מדינה יהודית – אפשר היה לראות את שמחתם העמוקה של הילדים: הם קפצו על כתפי הוריהם ומחאו כף עלו על מכוניות ורקדו, הניפו דגלי תכלת-לבן, וכל הלילה הריעו וחזרו והריעו: 'דוד מלך ישראל חי וקיים!'."
ומה היה היחס כלפי אותם מדינות חצופות שהעזו להגיד "לא" למדינה היהודית? הנה חלק מדו-שיח מצחיק שפורסם ב"משמר לילדים" בין הילדים הבדיוניים דן ודינה:
"והנה הם שומעים כי יוון היא נגד…
"הם חוזרים על מעשי אבותיהם אומרת דינה שהתנגדו לעצמאות יהודית בארץ ישראל…"
"הם פשוט התבלבלו, הם נגד חנוכה ולכן הם מצביעים נגד חלוקה…"
שמחה רבה שמחו על מפלתו של נציג סיאם שהצביע נגד, ואחרן כן, ביטלה לו ממשלתו את זכות ההצבעה…
"סיאם סיימה הפעם את תפקידה!"
למחרת בלילה, ספר דן את הקולות והכריז בשמחה:
"33 בעד, 13 נגד"
ודינה הוסיפה:
"מעתה נדליק בחנוכה לא 8 נרות כי אם 33 – כל כך גדול היה הנס!"
בעיתוני הילדים גם לא "ברחו" מהאמת ההיסטורית שהמדינה שתקום לא תהיה מדינה גדולה כפי שקיוו רבים, על כל שטחי ארץ ישראל.
"רק מעט ניתן לנו מארץ זו, שכולה הובטחה לעם ישראל", סופר לילדים בעיתון "הבוקר לילדים". "רק מעט מתקוותינו בא. אבל – לו המעט הזה יחיה לפנינו! יום גדול היה יום ההכרעה, כי בו הכירה מרבית אומות העולם בזכותנו לחרות ולעצמאות בארץ אבותינו: בזכותנו לכנס עמנו את כל פזורינו".
לקריאה נוספת
דפדפו בגיליון המלא של "הבקר לילדים", 4.12.1947
דפדפו בגיליון המלא של "הצופה לילדים", 4.12.1947
דפדפו בגיליון המלא של "דבר לילדים", 4.12.1947
דפדפו בגיליון המלא של "משמר לילדים", 4.12.1947
