"משפחה, אני שונא אותך!" זה המוטו שבפתח הפרק המוקדש לַבן אסא ברומן "גירושים מאוחרים" של א.ב יהושע. המשפט מיוחס לסופר אנדרה ז'יד וממצה את הסבך הרגשי מלא הסבל והתקוות שבו לכודות כל הדמויות בְּרומן.
"גירושים מאוחרים" מציג גישה דומה. על פי הרומן, המשפחה היא כור מצרף מייסר שלעולם אינו שובת ממלאכתו. יחסי ההורות, האישות והאחאות בספר – כולם חיוניים למעורבים בהם, אך בה במידה יש בהם מידה של רעילות. לכל אורך הספר בנים והורים כאחד מרגישים שרובץ עליהם עול כבד מנשוא של מחויבות, עולו של הזולת התובע את תביעותיו הרגשיות.
ראוי להדגיש שהעולם המשפחתי שיהושע ברא ברומן אינו עולם חסר חמלה. הדמויות אינן מתעבות זו את זו ואינן שואפות להזיק בזדון; על פי רוב הן אוהבות וזקוקות זו לזו בדרכים שונות, אלא שכל אחת מהן שבויה ב"עלילה אישית" משלה. המטרות הנבדלות של כל דמות, הפערים בהבנה ההדדית, התסכול שנוצר עקב כך ולעיתים חוסר העניין של הדמויות להבהיר את עצמן זו לזו – כל אלה גורמים קונפליקטים מלאי כאב.
על אף הבדלי האישיות והסגנון בין הדוברים בספר הגבולות הרגשיים ביניהם קורסים שוב ושוב, שלא בטובתם, וכמו ברומנים הרב-קוליים האחרים של יהושע, "המאהב" ו"מר מאני", בני משפחה וקרובים מהדהדים זה את קולו של זה. ואולם ההדהוד אינו מתואם ואינו מסונכרן, ואותות החיבה אינם מגיעים ליעדם: הוריו של גדי קונים לו מתנה שהגיעה לכאורה מסבו, ואסא מתייסר על כך שלחש "אהובתי" לזונה במקום לאשתו. זאת ועוד, בין הדמויות ישנה סימטריה מוזרה ופגומה: לזוג הצעיר אסא ודינה אין תינוק, לאב הקשיש יהיה תינוק בקרוב, וגדי הילד הושאר לטפל בעצמו בְּתינוקת.
בלבולי הזהות תכופים ומוזרים לכל אורך הספר. השוטרים אוזקים בטעות את עו"ד קדמי במקום את העציר שאותו הוא מייצג, רפאל קלדרון מתעקש לחגוג את החג עם משפחת קמינקא כאילו הייתה משפחתו שלו, ואילו הבת יעל מאשימה את עצמה שהיא:
"מזדהה בלי מחיצה, עם כל אחד, עם מי שיהיה, עוברת מאחד לאחר, בלי הבחנה… מי שמתקרב אלי, מיד אני מזדהה אתו, מאמצת אותו בלי שיפוט, בלי מחשבה".
למרות הפעפוע המתמיד ביניהן התחושה של "כלא תמידי" מלווה את הדמויות רובן ככולן. אומנם כל אחת מהן מקבלת פרק משלה ונושאת מונולוג, אך רובו לא מגיע לאוזני הדמויות האחרות. ככלל, התקשורת המשפחתית ברומן הזה אינה צולחת. רוב הזמן בני המשפחה אינם מצליחים להסביר את עצמם זה לזה ומטיחים זה בזה דברים קשים בלי תוחלת.
גם את זעקתם של ילדי המשפחה איש אינו מפענח. רקפת התינוקת צורחת זמן ממושך בלי שאיש יצליח להבין מדוע, הפעוט מוזס מגמגם (כבד פה כמשה), וגדי מתלונן במשך ימים על כאב שהוריו פוטרים כ"הצגה". תיקון סמלי נעשה כשקדמי מבין סוף-סוף את פשר התלונה של בנו, מפנה אותו לבית חולים ועל ידי כך מציל אותו. העובדה שקולו של גדי מקבל מענה ונרפא מעידה על נתיב חלופי, גם אם צדדי ונשכח, למסלולים שבהם סובבת משפחת קמינקא במשך שנים בדפוסים קבועים ובמנהגים כובלים בלי להקשיב זה לזה ובלי למצוא מזור.
"גירושים מאוחרים" יצא לאור לראשונה ב-1982 וזכה להוצאה מחודשת וערוכה ב-2010. בריאיון עם א.ב יהושע ועם מנחם פרי, עורך הספר, סיפר פרי כי בעבודה על המהדורה המחודשת של הרומן מצא פגמים רבים בעבודתו הקודמת. בעבר, כך אמר פרי, היה נאמן לחלוטין לכל תו ותג של הסופר: "זאת הייתה חרדת קודש. כל מה שיהושע כתב היה קדוש והעברתי את הכול. חשבתי שאם הוא לא שם פסיק, הוא בוודאי התכוון לזה, אז נשאיר את זה ככה. פתאום ראיתי היום שיש כאן עמודים שלמים בלי פסיקים, ובלי סיבה. אני חושב שבגלל זה הייתי עורך גרוע. העבודה עכשיו על הספר מילאה אותי צניעות."
לנוכח תפיסה מחודשת זו של העורך הוכנסו בטקסט המחודש אין-ספור תיקונים זעירים. רובם נגעו לעדכון של שפת הכתיבה, שב-2010 כבר התיישנה מעט; נדרשה הורדה מסוימת של משלב הכתיבה והתנסחות בשפה פחות "גבוהה" ויותר דיבורית. במקומות רבים אחרים התמקד העורך בהקניית יתר שטף וזרימה לטקסט, שבגלל העדפה ספרותית ותיקה של יהושע הורכב באופן גורף ממשפטים ארוכים מאוד. לשם כך נוספו פסיקים, משפטים ארוכים חולקו באמצעות נקודה ועוד. אופן שלישי של תיקון היה חידוד ההבדל בין הקולות הדוברים השונים בספר, שבמקור נקראו באופן אחיד יותר.
על פי רוב, עבודתו של עורך נועדה לשפר את מלאכת הסופר תוך שמירה על רוחו המקורית של הטקסט. לעיתים דרושים שינויי עריכה שיאפשרו לסיפור לשמור על עקביות בפרטים, על היגיון עלילתי ועל קצב העברת המידע לקורא, ומתוקף כך יתחייבו למשל העברה של פסקה או של פרק שלם למקום אחר בסיפור. לעיתים השינויים מאפשרים לסיפור להותיר רושם סגנוני אחיד – למשל בחזרה על ביטויים מסוימים – על משלב הדיבור של הדמויות, ועוד. ברמה העדינה יותר של העריכה נמצאים תיקוני תחביר ופיסוק, שמשפיעים על זרימת המשפטים בסיפור ועל "אורך הנשימה" שלו.
מה שנעשה בעבודה המחודשת על הטקסט של "גירושים מאוחרים" היה שינוי כללי ברמה העדינה הזו, מתוך הבנה מאוחרת של דרכים נוספות להנגיש את הספר לקורא בלי לפגום בכוונות המקוריות של הכתיבה. הרושם המתקבל מהשוואה בין שתי הגרסאות הוא של טקסט קולח ואמין יותר בגרסה החדשה, שמקל את החיבור הרגשי אל הספר ואת ההזדהות עם דמויותיו.
יהושע מצידו קיבל את נחיצותם של התיקונים החדשים ואמר: "הקוראים פחות מדי נותנים דעתם על מקומו של העורך, גם אצל סופרים שנחשבים כבר ככאלה שאינם זקוקים לעריכה."
בריאיון מאוחר איתו הוסיף יהושע, "למרות שאינני מאמין בתיקונים או בשיפורים של יצירות שהושלמו, אני מאמין בתיקון או בשיפור שעובר מיצירה פגומה או חסרה ליצירה הבאה […] ברומן 'גירושים מאוחרים' השתדלתי שלכל דמות יהיה סגנון משלה. כך שיש תיקון ושיפור, אולם הוא נעשה בדרך הקשה, העוברת מיצירה ליצירה."
המפגש התמידי בין כותב לעורך עלול להפוך בקלות לקונפליקט שמעורבים בו אגו ועיקשות. מן המפגש ב"גירושים מאוחרים", שהיו בו כמסתבר זהירות לצד ענווה, יצא הספר נשכר.
המרכז ללימודי רוח בשיתוף הפיקוח על הוראת הספרות יצר עבורכם, מורות ומורים לספרות, את ערוץ הבלוג הזה. בכל שבוע יפורסם בלוג שמתמקד ביצירת ספרות או בנושא מתוך תכנית הלימודים. בבלוג תמצאו רעיונות חדשים, פריטי ארכיון נדירים, סרטונים ותמונות שיאפשרו לכם להעשיר את ההוראה בכיתה ולהוסיף לה זוויות חדשות ומפתיעות.
רוצים לקבל את הבלוג השבועי בוואטסאפ? הצטרפו כאן.
להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר החינוך של הספריה הלאומית הצטרפו כאן.
