כ-3 שנים לפני פרוץ המלחמה, הגיע אדולף אייכמן, יחד עם מפקדו הישיר בסוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית, לביקור חשאי בארץ ישראל. מטרתם הייתה לברר האם ניתן לגרש את יהודי גרמניה לשטחה. מה הייתה מסקנתו מהביקור?
עוד בשנת 1937, שנים רבות לפני שנלכד אחד מגדולי המרצחים של גרמניה הנאצית, ביקר בארץ ישראל אדולף אייכמן במסווה של עיתונאי גרמני. את "ביקורו" השני של אייכמן בישראל כבר ארגן לו המוסד, 24 שנים לאחר מכן. מה חיפש אייכמן בארץ ישראל שלפני המלחמה? מדוע היה לו חשוב כל כך לראות במו עיניו את היישוב העברי? והשאלה האחרונה והמחרידה ביותר: מה הייתה מסקנתו של אייכמן מהביקור – בכתבה הבאה.
עוד בטרם נרקח "הפתרון הסופי" במוחם של ראשי המשטר הנאצי, קיותה גרמניה של היטלר לפתור את "הבעיה היהודית" באמצעות הגירה כפויה של היהודים שתחת השלטון הנאצי. כמעט שלוש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1937, נשלח פקיד אפרורי בשם אדולף אייכמן יחד עם מפקדו הישיר בסוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית (האס דה הידוע לשמצה) לביקור חשאי בארץ ישראל בכדי לברר האם ניתן לגרש את יהודי גרמניה לשטחה.
קדמה לביקור פגישה חשאית בברלין, שהתקיימה בין אייכמן ובין נציג לא רשמי של "ההגנה" בשם פייבל פולקס בנוגע לאפשרות של עקירת היהודים הנרדפים מגרמניה לארץ ישראל. הקצין הנאצי ביקש לחזות במו עיניו ביישוב העברי ולבדוק האם הוא מסוגל בכלל לקלוט את המוני המגורשים.
ב-2 באוקטובר 1937 עגנה הספינה "רומניה" בנמל חיפה. היא נשאה את שני הבכירים הנאצים במסווה של עיתונאי וסטודנט. בקשתם להיכנס לשטחה ארץ ישראל המנדטורית נדחתה על ידי רשויות המנדט; לא ברור האם זוהו השניים או שאשרות הכניסה שלהם עוררו את חשדם של פקידי המנדט. בכל מקרה, ניתן להם אישור זמני הקביל ללילה אחד בלבד. השניים, מאוכזבים מכישלון משימתם, סיירו בחיפה והעבירו את הלילה בהר הכרמל. בתום השהות שהוקצבה להם, הפליגו למצרים ונפגשו שם עם המופתי ועם נציג ההגנה.
למרות ששהו שני נציגי המשטר הנאצי בקושי יממה אחת בתוך גבולות ארץ ישראל, אדולף אייכמן ראה את עצמו מומחה מוסמך לעתידה של המדינה שבדרך. בדו"ח מפורט שחיבר למפקדיו טען אייכמן שמצבו הכלכלי של היישוב העברי איום ונורא, ולא נראה שהוא עומד להשתפר בקרוב. הוא לא תלה את המצב הקשה בתנאים חומריים או גיאו-פוליטיים כאלו ואחרים, אלא (כיאה לנאצי אדוק) האשים בכך את אופיים הערמומי וההרסני של היהודים, הנאלצים לרמות אחד את השני בהיעדר ארים לרמותם.
החשש הגדול ביותר של אייכמן היה שגירוש היהודים מגרמניה יתרום בעתיד להקמת ישות יהודית חזקה ומשגשגת, שתסתמך על הרכוש הרב שיביאו איתם המגורשים לארץ ישראל. אייכמן פחד כי ברבות השנים אותה מדינה יהודית תהווה איום לגרמניה הנאצית.
בסופו של דבר, פרוץ המרד העברי וההתנגדות של ההנהגה הערבית באזור להגירתם הכפויה של יהודי הרייך לשטחה הורידה את התכנית מעל הפרק. לא תרמה אף העובדה שהבריטים פעלו להגביל את העלייה היהודית, עד שעצרו אותה לחלוטין בזמן מלחמת העולם השנייה.
בתום תפקודו כאחד מראשי תלייני העם היהודי במלחמת העולם השנייה ועם מפלתה המוחצת של גרמניה הנאצית, נפל אייכמן בשבי האמריקני. עם עזרה מחבריו הנושנים, הצליח להימלט ממחנה השבויים תחת זהות בדויה לארגנטינה. בשנת 1960 עלה המוסד על עקבותיו, חטף אותו והביאו למדינת ישראל למשפט. בתום משפט ארוך, הורשע ונשפט לגזר דין מוות. בלילה שבין ה-31 במאי ל-1 ביוני, 1962, הוצא להורג על ידי אותה מדינה יהודית, שכה חשש מהקמתה עוד טרם המלחמה.
חוה אשכולי, "הציונות בארץ-ישראל ויחסה לנאציזם ולרייך השלישי: היבטים היסטוריוגרפיים (1939-1932)"
שלמה אהרונוסון, "היטלר, בעלות הברית והיהודים"
תגובות על כתבה זו