המילה "מרד" מוגדרת כ"התקוממות, פריקת עול, התפרצות נגד שלטונו של מישהו". מרד מתקיים מול מערכת שכבר התייצבה, ולכן טומן בחובו הגדרה ברורה של הניגוד בין המצב הקיים לבין ההתרסה נגדו והניסיון לשנותו.
בשיר "שני יסודות" הגדירה זלדה ניגוד כזה בין גורם יציב – הברוש – לגורם מתסיס – האש, שניהם מופיעים בו כצמד שתכונותיו מנוגדות ומשלימות כאחד.
הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש
כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶל טֵרוּף
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶל דִּמְיוֹן
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶל חֵרוּת
בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַמִּמְסָד
שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
הַבְּרוֹש שׁוֹתֵק,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָּבִין
הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַּאֲמִין.
השיר, שנדפס לראשונה בספר "שנבדלו מכל מרחק", קָסם ליוצרים רבים וזכה לכמה לחנים וביצועים שונים זה מזה, בהם של רפי פרסקי, אסתר ראדא והצמד מאיה בלזיצמן ומתן אפרת.
מה מרגיז את הלהבה? השאננות והגאון של הברוש, היותו נשוא פנים, סבלני ושקט. תכונות אלה מתפרשות אצלה כחולשה, והיא מבקשת לסכסך אותן, להטיל בהן מהומה. היא מעלה טענות שונות נגד הברוש, ביניהן עניין ה"תלות הארורה" – תלות ביסודות מחזוריים ונצחיים, בכל מה שמאפשר לצמחים פריחה ושגשוג, הזנה של האדמה, של הברואים ושל האדם.
אִזכור הטל והמטר מהדהד את קינת דוד:
"הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן". (שמואל ב א, כא)
דוד, שחברו אהובו יהונתן נהרג בשדה הקרב, מקלל את הרי הגלבוע ומקווה שלא ייהנו עוד מהטל, מהמטר ומלבלוב ירוק לאחר שנשפך עליהם דם לוחמים. כאבו גורם לו להתקומם נגד סדרי הטבע הנינוחים, שלהבדיל מבני האדם, אינם זקוקים לאיש ונותרים תמיד בעינם.
גם ב"ברכת השנים" מוזכרים טל ומטר כחלק מסדרי הטבע האחראים להזנתם של האדמה ושל האדם:
"וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּעֵנוּ מִטוּבָהּ".
(הקלטה של השיר המולחן ניתן למצוא בארכיון הספרייה הלאומית)
השֹוֹבַע, ההודיה על גשמי הברכה, הנחת משפע היבול – כל אלה מופיעים כמשאת נפש, אך מנקודת מבטה של השלהבת הם נטל. התלות המחזורית בהם יוצרת שעבוד, כך טוענת האש, ואולי משום כך היא מכנה את תקופות השנה "ממסד". להבדיל ממחזור המים בטבע או מסדרן של עונות השנה, ממסד הוא פרי החלטה אנושית, לכן המרידה בו אפשרית ובעלת משמעות.
הברוש אינו עונה לשלהבת ונראה בתחילה פסיבי וכנוע, אלא שתגובתו נגזרת מאופיו ומתאימה לשקט הפנימי שלו. לא סתם בחרה המשוררת בברוש, עץ זקוף ועיקש, ולא בעץ רחב צמרת ועתיר פוארות. סגפנותו של הברוש שונה מאוד מהמוחצנות המתלהבת של האש. הוא אינו רואה טעם בשיחה, שהרי כבר נצבעה בצבעי ההתרסה והדווקאיות. יתרה מכך: הברוש הסבלני אינו יכול להתקיים לצד הלהבה ההרסנית. גאוותו עתיקה וקבועה באופן שהלהבה לא תוכל להיות לעולם, שכן אש – טבעה להתפשט במהירות ואז לדעוך או לכבות במוקדם או במאוחר; היא זמנית ואינה מסוגלת להאריך ימים.
נראה כי זלדה חשה את עוצמתם של שני הגורמים הללו – האש והעץ, ההשתלהבות והשלווה – והיטיבה לתת להם ביטוי. בכתובים אחרים שלה מופיעה הסערה הפנימית או החיצונית ומולה השקט העמוק של הנפש והרצון להישאר יציבה ובוטחת.
בקטע "ליבי יוצא אל שבת המלכה" (מתוך "גני האַיִן") כתבה זלדה כך:
"יסוד האש מעורר את קולות האבדון שבנפש ובדם. אם אתפתה לו, אם ארוץ לשלהבת (שאין שיעור ליופיָה), אמות באמצע הדרך ולא אגיע למקדש האורות.
רק נרות השבת אינם שרים להרס. המנונים המנונים שפריחתם לבנה על אף לידתם באש, שפונים לנקודה הפנימית שבי, לנקודה הזכה מכול, והדלקתם היא ריצה נסתרת אל בורא העולמות, ריצה במעמקים בתוך סופות נוראות".
לדברי זלדה, האש הרסנית מטבעה, וגם אם יופייה מפתה, אך אין להיענות לו. על פיה, הדרך היחידה שבה ניתן לשלוט באש ללא הרס היא מִשטוּרה והכפפתה לזמן קצוב, לקצב העולם והאדם, ובמקרה הזה – לשבת, שהיא זמן מוגדר הקורא למיקוד פנימי ולשיחה רוחנית. יסודות השקט והעוצמה הפנימית מאפשרים לשלוט באש ולכוון אותה אל מקום חיובי. ללא שני אלה הלהבה תביא לידי הרס בלבד ותגרום מוות.
אם כך, המרד אצל זלדה הוא קריאת תיגר לא רק על תכונות ספציפיות, כמו שלווה ויציבות, אלא על מהלך הזמן עצמו, על המחזוריות ועל הבנייה האיטית של תהליכים. המנוסה מפני האש מאלצת להשלים עם מחיקת ההיסטוריה ולמצוא מקומות חדשים להתיישב בהם. לצד זה תשוקה, עזות וחריפות הן תכונות חיוניות שהאש מביאה, והן נותנות לזמן את טעמו ומצילות אותו משיממון נצחי.
בגלל הסתירה החזקה ביניהם, בלתי אפשרי למצוא דרך אמצע בין ההשתוללות קצרת המועד ובין הזמן המתמשך, אלא יש ללמוד להתנהל ביניהם ולמַצות את יתרונו של כל אחד לפי הצורך ובעת המתאימה. בהקשר הזה, הדלקת נרות לכבוד מועד מיוחד היא טקס המאפשר למזג באופן מדויק את האש והזמן.
וריאציה נוספת של זלדה על מרד מופיעה בשיר "חי חי הוא יודֶךָּ", שבו את תפקיד המורדת מגלמת "הציפור הפרועה", ואילו בתפקיד היציב והשלֵו משמש פֶּסל נחושת. הציפור, ששירתה עקשנית, נזכרת לצד טירוף, יופי, חום ודם, ואילו הפסל קר, מעוצב באופן מלאכותי, חסר חיים ומקובע. שלא כמו הברוש, הדָבק בדרכו ובשלוותו אל מול האש, הפסל אינו מצליח לתת מענה ראוי להתרסה של הציפור ונותר דומם, מוגן ולא תקשורתי.
גם בשיר "ליבי דומה לתינוק אווילי" מתקיים מאבק בין ניגודים: זלדה מנסחת בו מחדש את הניגוד העומד בבסיסו של המרד בסדר הקיים, והפעם בצורת הניגוד הבסיסי שבין פזיזות לשיקול דעת:
לִבִּי דּוֹמֶה לְתִינוֹק אֱוִילִי
שֶׁאֶל יָם תְּהוֹמִי יָרוּץ כְּאֶל דּוֹד.
וְאֶל שַׁלְהֶבֶת יִגַּשׁ כְּאֶל אָח נוֹצֵץ
כְּאֶל אָח פִּלְאִי..
התינוק מוקסם מכל דבר חדש ונמשך לגעת בכל חפץ למרות הסכנה האפשרית. מולו ניצב המבוגר, המנוסה והרגוע יותר, שהתינוק אמור ללמוד ממנו, אך לא תמיד משתף פעולה.
הניגוד הזה בין תינוק למבוגר מקביל לניגוד בין האש ובין העץ: עץ צריך להתבגר, וצריכות לעבור שנים אחדות לפני שיעמיק שורשים וייתן פירות. האש, לעומתו, נשארת צעירה תמיד.
המאבקים בין הלהבה לברוש, בין האש לנר השבת, בין התינוק למבוגר – כל אלה הם צורות שונות של פריעת סדר. המרד יכול להיות מאבק בין שני מזגים הפוכים של אנשים שונים או מאבק פנימי בנפשו של אדם אחד. על כל פנים, בגרסאות שהעניקה להם זלדה יש טעם וחן גם בצורות השונות של ההתקוממות וקריאת התיגר כמו גם בשלווה הנינוחה של העולם היציב, שאינו נענה לכל גחמה ונותר עומד על תילו.
המרכז ללימודי רוח בשיתוף הפיקוח על הוראת הספרות יצר עבורכם, מורות ומורים לספרות, את ערוץ הבלוג הזה. בכל שבוע יפורסם בלוג שמתמקד ביצירת ספרות או בנושא מתוך תכנית הלימודים. בבלוג תמצאו רעיונות חדשים, פריטי ארכיון נדירים, סרטונים ותמונות שיאפשרו לכם להעשיר את ההוראה בכיתה ולהוסיף לה זוויות חדשות ומפתיעות.
רוצים לקבל את הבלוג השבועי בוואטסאפ? הצטרפו כאן
להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר החינוך של הספריה הלאומית הצטרפו כאן
