אל פולין/ שיר מאת אברהם סוצקבר בתרגום בני מר, פרק ה'

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ה'

כֹּה עָצוּב, אֱלֹהִים! אֵיךְ בִּכְלָל מַשְׁאִירִים

מֵאָחוֹר אֶת עִמְקֵי הַבָּכָא, הַקְּבָרִים

הַבָּתִּים? אֵיךְ אַצִּיב לַשְּׁמָמָה יָד, גַּלְעֵד,

שֶׁתַּגִּיעַ לְנֶכֶד-נֶכְדִּי בַּמּוֹעֵד?

מָה עוֹשִׂים, כְּדֵי שֶׁגַּם הָאֶתְמוֹל יִתְגַּלֶּה

בַּמָּחָר? אֵיךְ לוֹכְדִים אֶת הַהֵד הָעוֹלֶה

בַּתְּפִלּוֹת הַקְּטוּעוֹת? אֵיךְ שׁוֹתִים מִן הַנֹּאד

שֶׁמִּמֶּנּוּ הַמָּוֶת שָׁתָה? שׁוּב אֶנְדֹּד,

אֲנַסֶּה לַחְתֹּם אֶת אֵינְסוֹף הַקְּבָרִים

בְּשִׁירִים, בֵּין אוֹתָם מִקְדָּשִׁים הַפְּזוּרִים

בְּלוּבְּלִין וּבִקְרָקוֹב, בְּבֵית הָעָלְמִין.

עַל גִּבְעָה אֶתְכַּוֵּץ, וְהִנֵּה אַאֲמִין

שֶׁזְּקָנָהּ שֶׁל פּוֹלִין שׁוּב שָׁחֹר וּפִתְאוֹם

זֶה הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי בַּלְהוֹת-גֵּיהִנֹּם,

וְדוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמִי הַשֵּׁמוֹת הַמֵּתִים.

בְּפָנִים שֶׁל עָפָר הֵם קָמִים וּפוֹשְׁטִים

עַל גּוּפִי בְּסִחְרוּר, נִכְנָסִים בִּמְהֵרָה

וּבִן רֶגַע הוֹפְכִים עֲשָׂבִים חֲזָרָה,

עַל גְּבָעוֹת מִסָּבִיב בַּחֶמְלָה הָרַבָּה.

אַךְ מִתַּחַת לָעֵשֶׂב יֵשׁ רַעַשׁ נֶחְבָּא,

כְּמוֹ יָצְאוּ הַמֵּתִים לְהָגֵן עַל בֵּיתָר,

וּבְקֶרֶן שְׁחֹרָה מְרִיעִים שֶׁנּוֹתַר

בָּהֶם כֹּחַ חַיִּים. וּבְבֵית הַקְּבָרוֹת

אַלּוֹנִים עוֹד עוֹצְרִים אֶת הַזְּמַן, צַמָּרוֹת

מַשִּׁירוֹת אֶת זְהַב-עֲלֵיהֶן הָאָצִיל.

בֵּית עָלְמִין, בֵּית עָלְמִין, מִי יוּכַל לְהַצִּיל?

וְהֵיכָן הֵם אוֹתָם בְּנֵי-סְלָעִים עֲנָקִים,

שֶׁיָּבוֹאוּ לָקַחַת, מֵתִים לְהָקִים

עַל שִׁכְמָם בַּלֵּילוֹת, בַּכִּשּׁוּף הֶחָשׁוּב,

לְשׁוֹתְלָם מֵחָדָשׁ בְּמָקוֹם שֶׁיִּשּׁוּב

יְהוּדִי יִוָּלֵד? –––

אֲבָל אוֹי לִי, הַצִּילוּ!

כִּי בְּבֵית הָעָלְמִין נִכְרָתִים כְּבָר אֲפִלּוּ

עֵצִים! אֵין לִרְאִי הַדּוֹרוֹת בָּבוּאָה.

בְּצִיּוֹן הַחוֹזֶה[1], בְּלוּבְּלִין הַבְּלוּאָה,

שִׁכּוֹרִים מוּטָלִים גַּם בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּר.

כְּמוֹ לִפְנֵי סְעָרָה, מִין עִפּוּשׁ וּפִרְפּוּר,

בְּצִיּוּן הָרָמָ"א[2] שֶׁבִּקְרָקוֹב: וְעֵז

בַּצְּלָלִים מִתְהַלֶּכֶת, יוֹצֵאת לְפַזֵּז

וְלִרְמֹס אֵיזֶה פֶּתֶק, שֶׁשָּׁם מִתְגּוֹלֵל.

וּבְגֶנְשָׁה עוֹמֵד וּמְחַכֶּה לַגּוֹאֵל

עוֹד הָאֹהֶל שֶׁל פֶּרֶץ[3]: כְּנָפָיו הַשָּׁחוֹת

עַל אֲבַק-יַהֲלוֹם-הַמְּשׁוֹרֵר מַשְׁגִּיחוֹת.

הוּא הֵאִיר גֶּטָאוֹת לֹא מִכְּבָר בְּשִׁירָיו

וּכְלִי נֶשֶׁק חָלוּד הוּא מִלֵּא רוּחַ-קְרָב.

שָׁם, בָּאֹהֶל, אֲנִי מִתְבּוֹנֵן וּמַבְחִין

שֶׁבַּטַּחַב נֶחְבָּא כָּאן מִסְתּוֹר, שֶׁהֵכִין

יְהוּדִי מֵהַגֶּטוֹ: לַמְרוֹת הַשְּׁחִיטָה

לְשַׁלְשֶׁלֶת-זָהָב[4] תִּהְיֶה פֹּה שְׁלִיטָה;

יִשָּׁאֵר בֶּן אָדָם אַחֲרוֹן שֶׁדָּבַק

פֹּה בַּפֶּרֶץ, לָעַד הִתְגּוֹלֵל בָּאָבָק.

בַּיָּמִים הוּא הָיָה מִתְהַפֵּךְ בַּמְּחִלָּה,

תּוֹלָעִים שָׁם לִמְּדוּהוּ סוֹדוֹת קַבָּלָה.

כְּשֶׁבְּאֶצְבַּע גְּרוּמָה הַיָּרֵחַ לְמַעְלָה

נָקַשׁ בַּלֵּילוֹת – הוּא נִרְגַּע וְנִשְׁמַע לָהּ.

עָלָה וְיָצָא לְבַדּוֹ מִמִּפְתַּן

מַחְבּוֹאוֹ וְקָרָא בְּקוֹל-טִיט שֶׁל פַּיְטָן

אֶת הַכְּתֹבֶת בָּאֹהֶל: "אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים

בְּשִׁירָה וְרִקּוּד"[5]. וְהָיוּ אָז שְׂמֵחִים

צֵרוּפִים לוֹהֲטִים בְּרוּחוֹ, לְחַזֵּק

וְלִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּזֵק.

וַאֲנִי, שֶׁהִגַּעְתִּי לְפֹה לִפְרֵדָה,

אֶת הָאֹהֶל עַל שֶׁכֶם אֶקַּח לְצֵידָה,

וְאֶקַּח מַנְגִּינָה לְדַרְכִּי הַנּוֹדֶדֶת –

בֶּעָבָר הִיא חִזְּקָה וְהָיְתָה מְעוֹדֶדֶת –

וְאֶל יוֹם הַמָּחָר תַּחְרֹשׁ נְתִיבוֹת:

"כָּךְ אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת,

הַנְּשָׁמוֹת, בַּלֶּהָבוֹת".

פולין, יולי-ספטמבר 1946

[1] החוזה מלובלין – ר' יעקב יצחק הורוביץ (1815-1745), מחשובי האדמו"רים בפולין. כוּנה כך בגלל כוח הראייה החודר שיוחס לו.
[2] הרמ"א – ר' משה איסרליש (1530–1572) – פוסק ההלכה הגדול של יהדות אשכנז, שחי בקרקוב.
[3] פרץ – יצחק לייבוש פרץ (1851–1915) – מגדולי המשוררים והסופרים ביידיש, יליד זאמושץ' בפולין ותושב ורשה.
[4] שלשלת זהב – "די גאָלדענע קייט", מחזה מאת י"ל פרץ, המתאר שושלת חסידית בעת המודרנית.
[5] אנחנו הולכים – שורות מתוך המחזה "שלשלת הזהב".