אל פולין/ שיר מאת אברהם סוצקבר בתרגום בני מר, פרק ב'

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ב'

כְּחֹל הַוִּיסְלָה[1] הָיָה הַכָּחֹל בְּעֵינִי,

וּמִמֶּנָּה זָרְמוּ הַדְּמָעוֹת וְהַנְּהִי

לְמֵימֵי הַנָּהָר שֶׁלִּטְּשׁוּ בֵּן וְאָב

זֶה דּוֹרוֹת, וּמֵעַל – אֳנִיּוֹת הַזָּהָב.

הוֹ גָּדוֹת שֶׁל נָהָר סַסְגּוֹנִי שֶׁרָחַשׁ,

שֶׁהָמָה חֲתֻנּוֹת מִכִּתְבֵי שָׁלוֹם אַשׁ[2];

שָׁם הַנֵּר שֶׁל שַׁבָּת בַּפָּמוֹט עוֹד מַרְטִיט,

לַחְלוּחִית יְהוּדִית שָׁם בְּרוּחַ גּוֹיִית!

בְּנֵי-גִּזְעִי הִשְׁתָּרְשׁוּ בָּךְ בְּרֹב אֱמוּנָה

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָאָרֶץ שֶׁלָּךְ, הַדְּשֵׁנָה.

לִכְבוֹדֵךְ הֵם יָצְרוּ וּפָרְצוּ וּפָרְחוּ

בְּשָׁנִים שֶׁל עַבְדוּת הִתְעַלּוּ, הִתְבָּרְכוּ,

וּבִמְקוֹם אֶת אַרְצָם – אָהֲבוּ אֶת אַרְצֵךְ

וּבְיַחַד אִתָּךְ הֵם סָבְלוּ בְּפִצְעֵךְ.

אַף עַל פִּי שֶׁיָּשְׁבוּ לִכְאוֹרָה כְּמוֹ בְּאִי,

בְּנֵי-גִּזְעִי הִשְׁתָּרְשׁוּ בְּמִין חֹטֶר פִּלְאִי

שֶׁעָבַר בְּסִינַי, בַּמִּדְבָּר, בַּנְּבִיאִים,

וְאוּלַי זֶה נָטַע בָּךְ קִיּוּם וְחַיִּים

וּבְרָכָה וּגְבוּרָה, שֶׁתַּרְבֶּה אֶת חֵילֵךְ –

וְשׁוּם צָאר וְאָדוֹן לֹא יָכוֹל לְחַסְּלֵךְ.

אַךְ אוֹתָם הַבּוֹנִים שֶׁהִרְבּוּ פְּעָלִים,

הֵם נוֹתְרוּ לְבַדָּם בְּצִנְעַת הַצְּלָלִים,

זֵר עֵצִים שֶׁל קוֹרוֹת שֶׁבְּבֵית הַקְּבָרוֹת.

וְלָכֵן קָמוּ בָּךְ עוֹד עָרִים, עֲיָרוֹת.

הַאֻמְנָם בֵּין אַחִים מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת?

הֲרֵי שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת לֹא הָיוּ נִפְרָדוֹת

זוֹ מִזּוֹ, וְהַיִּידִישׁ קְלוּעָה פּוֹלָנִית.

בַּדִּנְדּוּן הַקָּתוֹלִי צִלְצַלְתְּ וְעָנִית,

וּבְכָל זֹאת הֵן בְּיַחַד עָמְדוּ בִּתְפִלָּה –

עֲנָפִים שֶׁל גְּזָעִים נִפְרָדִים אֶל מוּלָהּ

שֶׁל שְׁקִיעָה, רוֹטְטִים עַד בְּלִי דַּי.

אֲבָל סַבָּא טָעָה. וַאֲנִי – בְּוַדַּאי.

אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי, אֶת קוֹלִי וּדְבָרִי?

אֶת הַכֹּל אַתְּ צְרִיכָה לְהַסְבִּיר. בָּאֲרִי!

אַתְּ הַכֶּתֶר, שֶׁאֶבֶן טוֹבָה בּוֹ בָּרְקָה

בֶּעָבָר, בְּתִפְאֶרֶת יָמִים רְחוֹקָה.

מַעְיָן לְמוֹרְדִים וּלְבַעַל-שֵׁם-טוֹבִים[3]

וְצָמָא שֶׁל דּוֹרוֹת – אֵיךְ מַרְוִים? אֵיךְ מַרְוִים?

כְּבָר חָשַׁבְתִּי: אוֹתָהּ מִלְחָמָה נִגְמְרָה.

וְהִנֵּה תְּאֻלַּף הַשִּׂנְאָה הַמָּרָה.

בְּאַלְפֵי הֶעָלִים שׁוּב הַוֶּרֶד יִפְרַח,

בָּחֳרָבוֹת עוֹד מְעַט יַעֲלֶה שַׁחַר רַךְ,

הָאַרְיֵה הַיְּהוּדִי וְנִשְׁרֵךְ[4] – הַשְּׁכֵנִים

שֶׁהֻתְּכוּ לְאֶחָד בִּמְנוֹרוֹת הַקָּנִים,

הֵם יָאִירוּ וַדַּאי בְּאוֹתוֹ אוֹר אֶחָד

חֲנֻיּוֹת עֲצוּבוֹת, בֵּית עָלְמִין מְפֻחָד.

אָז רָצוֹן לְרָצוֹן נְקַבֵּץ וּנְחוֹנֵן

אֶת פְּצָעֵינוּ – הַוִּיסְלָה תּוּכַל לְצַנֵּן.

הֶעָרִים יִצְמְחוּ, לְבֵנָה לִלְבֵנָה,

כְּנַף-שִׁמְשָׁה תִּתְנוֹפֵף וְתִהְיֶה לָהּ עֶדְנָה,

וְעִם כָּל הֶעָרִים יִתְרַבּוּ הַיְּלָדִים.

הַאֻמְנָם בְּכָל זֶה אַאֲמִין עוֹד בַּדִּין?

מָה קָרָה לָאַחֲוָה שֶׁל הָעָם בְּקִרְבּוֹ, שֶׁ-

Smutno mi, Boże!

לחצו כאן לפרק ג'

[1] ויסלה – הנהר המרכזי בפולין.
[2] שלום אש (1880–1957) – סופר יידיש פופולרי יליד פולין, שהקים שערוריות כשכתב בין השאר רומן על ישו ומחזה על בית זונות.
[3] בעל-שם-טובים – הכוונה בעיקר לדמותו של ר' ישראל בן אליעזר, הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות.
[4] נשרך – הנשר הוא הסמל הלאומי הפולני.