אל פולין/ שיר מאת אברהם סוצקבר בתרגום בני מר, פרק א'

על הפואמה והתערוכה "אל פולין"

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק א'

אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל אַרְצִי וּמְעוֹנִי!

שׁוּב אֵלַיִךְ נוֹדֵד וְנִכְסָף צוֹעֲנִי.

כָּל דְּרָכַיִךְ כָּבוּ, אַךְ הוּא בָּא וּפָקַד

שׁוּב אוֹתָן לְחַפֵּשׂ אֶת גִּשְׁמֵי אֶשְׁתָּקַד.

בַּחֲלוֹם נִדְבְּקוּ וְכָלוּ הַצְּבָעִים,

וְשָׁמַיִךְ – שָׁתִיתִי מֵהֶם לְפָנִים

אַגָּדוֹת וְצִיּוּץ צִפּוֹרִים בְּשִׁירָה –

אֲחַפְּשֵׂךְ בְּפּוֹלִין. אַךְ אִמְרִי, מָה קָרָה?

אֵין תְּשׁוּבָה בִּשְׂפָתֵךְ, שֶׁיָּנַקְתִּי אָז עִם

אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה בְּכַנְפֵי הַזִּיוִים

שֶׁל הָעַיִן. שְׂפָתוֹ שֶׁל מִיצְקֵבִיץ'[1] פָּגְשָׁה

שׁוּב אוֹתִי בָּאָבָק. הִלָּתָהּ נִנְטְשָׁה.

גַּם הַיִּידִישׁ כְּבָר לֹא נִשְׁמְעָה, וּבָטַל

הֶעָבָר, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן, בְּכוֹסוֹת הַקְּרִיסְטָל,

הִתְאַחֲדוּ בִּנְקִישָׁה עֲרֵבָה בְּ"לְחָיַיִם".

עַד הַיּוֹם שִׁירָתֵךְ אֲהוּבָה וּבְרוּכָה – אִם

אֶרְצֶה וְאִם לָאו. הַיֵּאוּשׁ יַחְנֹק,

אַךְ מִמֵּי "פָּן טָדֵאוּשׁ" אוּכַל עוֹד לִינֹק:

מֵאוֹתָם יְעָרוֹת מֻכָּרִים, מֻשְׁרָשִׁים,

מִבְּרִיּוֹת שֶׁלִּמֵּד הוּא לִהְיוֹת אֲנָשִׁים –

קוֹל כָּאוּב בַּתִּזְמֹרֶת שֶׁל יַענְקְל[2] נוֹהֶה לִי,

וְאָהוּב גַּם עָלַי הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁל אַנְהֵלִי[3],

כִּי גּוּפוֹ – מֵחָלִיל הַקְּסָמִים מְרֻקָּם,

מִכַּבְלֵי שַׁלְשָׁלוֹת בְּקוֹלוֹת שִׁקְשׁוּקָם,

הַכְּבָלִים שֶׁל אֶחָיו בַּצָּפוֹן הַקָּפוּא.

וְגַם נוֹרְוִיד[4], מֵאָז שֶׁשִּׁירָיו נֶחְשְׂפוּ

לְעֵינַי, אֵצֶל פוּקְיֶר[5], כְּתוּבִים עַל קִירוֹת

אַרְגָּמָן עַתִּיקִים, וְאִתָּם מְקוֹרוֹת

לֵילוֹתָיו, חִזָּיוֹן מְשִׁיחִי וְנוֹעָז –

הֵן כָּרַעְתִּי לוֹ בֶּרֶךְ וְשַׁרְתִּי כְּבָר אָז.

עַד עַכְשָׁו מְלַוָּה שִׁירָתוֹ וְלֹא מָשָׁה

מִמֶּנִּי – הַלֵּל לִיהוּדֶיהָ שֶׁל וַרְשָׁה.

כְּבָר מָחַלְתִּי מִכְּבָר, וְאֵינִי נוֹטֵר רַע

גַּם לְכָל זַמָּרַיִךְ, שְׁאֵרַי לַשִּׁירָה –

כִּעוּרָם וְיָפְיָם כְּאֶחָד אֲהוּבִים –

נוֹהֲמִים כִּכְלָבִים בַּעֲדַת זְאֵבִים.

אַךְ כְּכָל שֶׁנִּסּוּ הֵם וְגַם זָאֲבוּ,

לֹא הוֹעִיל שׁוּם דָּבָר, הַתִּקְווֹת נִכְזְבוּ,

וַאֲנִי שׁוּב סוֹלֵחַ. כִּי מִי עוֹד יוֹדֵעַ

כְּמוֹ לֶשְׁמִיאָן[6] לָשִׁיר עַל עָלֶה וּצְפַרְדֵּעַ?

עַל הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֶרֶב, כְּעֵין תַּכְלִילִים,

וְעַל אָחוּ טוֹבֵעַ לְיַד הַגַּלִּים,

בַּחֲלוֹם מְחוֹלֵל הַמַּלְאָךְ וְהַכְּרוּב עִם

לִבְנִים. הָאִם יֵשׁ בָּךְ עוֹד יוּלִיאָן בֶּן טוּבִים[7]?

זוֹ סְתִירָה נוֹרָאָה. מִי יוּכַל לְהַסְבִּיר?

גַּם אֶת מִי שֶׁשֻּׁחְרַר הֵם רוֹצִים לְהַסְגִּיר.

הֵם נָעִים וְנָדִים וּמָרִים, וְעַל כֵּן

הֵם זוֹרְקִים מִמִּפְתַּן הַבָּתִּים כָּל זָקֵן

שֶׁחָזַר (כְּפִי שֶׁכָּךְ בִּימֵי קֶדֶם נִתְקַן,

שֶׁיִּבְרַח כָּל נִרְדָּף וְנִמְלָט לַמִּשְׁכָּן

וְיָבוֹא אֶל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ; יִגַּע

וְיִדְבַּק בְּחָזְקָה, וְכָךְ לֹא יִפָּגַע).

אַךְ בִּמְקוֹם אֲחָיוֹת וְאַחִים יֵשׁ קוֹצִים

בָּחֳרָבוֹת הַשְּׂרוּפוֹת, בַּקִּנִּים הַפְּרוּצִים.

לֹא בְּמֶלַח וְלֶחֶם וְלֹא בְּחִבָּה –

עַד הַיּוֹם לֹא הֵבַנְתִּי אֶת מְלוֹא הַסִּבָּה

שֶׁבַּדֶּרֶךְ עוֹמֵד שׁוּב בְּזַעַם כַּבִּיר

פּוֹלָנִי, שֶׁנּוֹדַע לִתְהִלָּה כְּאַבִּיר.

נְבִיאֵךְ[8], כַּנִּרְאֶה, בַּמֵּאָה שֶׁעָבְרָה,

הִתְעַוֵּר כְּיַנְשׁוּף בְּאוֹר יוֹם, לֹא רָאָה

כְּשֶׁיָּצַר בַּגָּלוּת יְהוּדִים בַּלִּגְיוֹן

מְנִיפִים שְׁלַל דְּגָלִים שֶׁל פּוֹלִין בְּגָאוֹן.

מָה קָרָה אָז אֵפוֹא לְנֶכְדּוֹ, לְלִבּוֹ שֶׁ-

Smutno mi, Boże!

[1] אדם מיצקביץ' (1855–1798) – המשורר הלאומי של פולין, מחבר הפואמה "פן טדאוש".
[2] יענקל – דמות ב"פן טדאוש" של חוכר פונדק יהודי, מוזיקאי שתומך במאבק הפולני.
[3] אנהלי – פואמה בפרוזה מאת המשורר הפולני יוּליוּש סלוֹבַצקי (1809–1849), שגלה מפולין ושיריו מלאים אהבה וגעגועים אליה. השורה החותמת את רוב הפרקים של "אל פולין" – Smutno mi, Boże! (עצוב לי, אלוהים) – לקוחה משירו "הימנון".
[4] ציפְּריאן נוֹרוויד (1821–1883) – משורר וצייר פולני שהשפיע רבות על סוצקבר.
[5] פוקייר – מסעדה עתיקה בכיכר השוק של ורשה.
[6] בּוֹלֶסְלָב לֶשְמיאן (1877–1937) – משורר ואמן פולני ממוצא יהודי.
[7] יוליאן טובים (1894–1953) – משורר פולני-יהודי ודמות מרכזית בספרות הפולנית. נודע בשיר הילדים "הקטר" ובמסה שכתב במלחמת העולם השנייה "אנו יהודי פולין". כאן קורא לו סוצקבר בשם המזכיר את שרה בת טובים, מחברת תפילות ותחינות ביידיש מהמאה ה-18.
[8] נביאך – הכוונה למיצקביץ'.