פרשת "אלטלנה" היא אולי אחת הפרשות המסעירות והמדהימות ביותר בתולדות המדינה הצעירה. בקושי חודשיים מהקמתה של מדינת ישראל, ובזמן שהיא נאבקת על קיומה במלחמת הישרדות אכזרית כנגד צבאות ערב, פרץ עימות קרבי שאיים לגרור חלקים בעם למלחמת אחים.
מה באמת קרה באותם ימים ספורים, ומה קדם להם?
הספינה "אלטלנה" בוערת לאחר ההפגזה, מאוסף ארכיון לע"מ
קיץ 1947: האונייה LST 138 של חיל הים האמריקני נרכשת על ידי סניף של האצ"ל בצפון אמריקה. שם הספינה מוחלף ל"אלטלנה". משמעות השם הוא נדנדה באיטלקית, שם העט של זאב ז"בוטינסקי.
מודעה משנת 1950, הכרזה מתוך אוסף מכון ז"בוטינסקי
סוף 1947: הספינה מועמסת בקרוב לאלף עולים ולוחמים (חלקם ניצולי שואה), אנשי צוות וציוד צבאי רב.
11 ביוני 1948: לאחר עיכוב של כמעט חודש, מפליגה "אלטלנה" מצרפת אל חופי ישראל. עיכוב זה חותם את גורלה, היות שההפלגה מתבצעת לאחר חתימת הסכם שילוב אצ"ל בצה"ל בתחילת החודש.
מתוך כתבה שפורסמה ב-2 ביוני בעיתון "הצפה"
מועצת הביטחון של האו"ם, שבמשך כל זמן המלחמה גילתה מעורבות בשאלת ארץ ישראל, הגבירה את המאמץ להביא את הקרבות לידי סיום, ובמקום קריאות בלתי מחייבות הוציאה צו הדורש משני הצדדים להסכים לנסיגה – ולא, יוטלו סנקציות על הצד המסרב. ב-10 ביוני 1948 הסכימו הצדדים להצעת המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, להפסיק את האש. למחרת היום נכנסה לתוקפה הפוגה בת ארבעה שבועות.
מתוך כתבה שפורסמה ב-11 ביוני בעיתון "על המשמר"
15 ביוני 1948: מפקד האצ"ל בארץ, מנחם בגין, נפגש עם נציגי ממשלת ישראל ומודיע להם כי האונייה הפליגה מנמל בפריז בניגוד להוראתו. בגין מתעקש שחמישית מהנשק על הספינה תועבר ליחידות האצ"ל העצמאיות בירושלים והשאר לצה"ל (עם קדימות ליחידות האצ"ל שנטמעו בו). דוד בן גוריון מאשר את העברת חלק מהנשק ליחידות האצ"ל בבירה, שאר הנשק – מכריז ראש הממשלה – יועבר לצה"ל בדחיפות וללא כל תנאים מוקדמים. חילוקי הדעות והחשדנות ניכרים בשני הצדדים.
כותרת ידיעה שפורסמה ב-25 ביוני 1948 בעיתון "דבר"
20 ביוני 1948: בעוד ה"אלטלנה" עוגנת בכפר ויתקין ואנשי צוותה מתחילים בפריקה, מתקיימת ישיבת ממשלה סוערת בנוגע להמשך האירועים. החלטת הממשלה: "לתת סמכות למטה (צה"ל) לפעולה נגדית, באם ירכז כוח מספיק במועד הדרוש. על המפקד במקום להשתדל למנוע בלי כוח, באם לא יקבלו דינו – ישתמש בכוח".
"אלמלא ההבלגה, מלחמת אחים איומה היתה פורצת בתוככי המולדת הנצורה", הכרזה מתוך אוסף מכון ז"בוטינסקי ישראל
21 ביוני 1948: כיתור כפר ויתקין הושלם על ידי חטיבת אלכסנדרוני. מפקד הגזרה שולח אולטימטום למנחם בגין – מסירת האונייה על כל תכולתה לרשות הצבא. על האולטימטום יש לענות תוך עשר דקות.
מה באמת קרה? הגרסה של האצ"ל בכתבה שפורסמה ב"המשקיף" הרוויזיוניסטי ב-23 ביוני
משלא נענה האולטימטום, פורצים חילופי אש בהם נהרגים שישה לוחמי אצ"ל ושני לוחמי צה"ל. מנחם בגין עולה על סיפון ה"אלטלנה" והיא נמלטת אל חופי תל אביב.
מתוך כתבה שפורסמה ב-24 ביוני בעיתון "על המשמר"
22 ביוני 1948: כוחות יבשה גדולים בפיקודו של יגאל ידין נשלחים להכניע את "אלטלנה". חילופי אש קשים מתפתחים בין כוחות צה"ל והאצ"ל הנמצאים על החוף. מחשש לפרוץ מלחמת אזרחים קורא בגין לאנשי האצ"ל שעל הסיפון שלא להשיב אש.
מתוך כתבה שפורסמה ב-23 ביוני בעיתון "על המשמר"
התותחן שקיבל את הפקודה לפתוח באש על האונייה מסרב בטענה שהוא מוכן להישפט ואפילו להיות מוצא להורג, ולא לירות ביהודים. התותחן השני מהסס לפתוח באש, אך לבסוף משתכנע ויורה על האונייה. במהלך חילופי האש נהרגים עשרה לוחמי אצ"ל ולוחם צה"ל נוסף.
