פרשת "אלטלנה" היא אולי אחת הפרשות המסעירות והמדהימות ביותר בתולדות המדינה הצעירה. בקושי חודשיים מהקמתה של מדינת ישראל, ובזמן שהיא נאבקת על קיומה במלחמת הישרדות אכזרית כנגד צבאות ערב, פרץ עימות קרבי שאיים לגרור חלקים בעם למלחמת אחים.
מה באמת קרה באותם ימים ספורים, ומה קדם להם?
הספינה "אלטלנה" בוערת לאחר ההפגזה, מאוסף ארכיון לע"מ
קיץ 1947: האונייה LST 138 של חיל הים האמריקני נרכשת על ידי סניף של האצ"ל בצפון אמריקה. שם הספינה מוחלף ל"אלטלנה". משמעות השם הוא נדנדה באיטלקית, שם העט של זאב ז"בוטינסקי.
מודעה משנת 1950, הכרזה מתוך אוסף מכון ז"בוטינסקי
סוף 1947: הספינה מועמסת בקרוב לאלף עולים ולוחמים (חלקם ניצולי שואה), אנשי צוות וציוד צבאי רב.
11 ביוני 1948: לאחר עיכוב של כמעט חודש, מפליגה "אלטלנה" מצרפת אל חופי ישראל. עיכוב זה חותם את גורלה, היות שההפלגה מתבצעת לאחר חתימת הסכם שילוב אצ"ל בצה"ל בתחילת החודש.
מתוך כתבה שפורסמה ב-2 ביוני בעיתון "הצפה"
מועצת הביטחון של האו"ם, שבמשך כל זמן המלחמה גילתה מעורבות בשאלת ארץ ישראל, הגבירה את המאמץ להביא את הקרבות לידי סיום, ובמקום קריאות בלתי מחייבות הוציאה צו הדורש משני הצדדים להסכים לנסיגה – ולא, יוטלו סנקציות על הצד המסרב. ב-10 ביוני 1948 הסכימו הצדדים להצעת המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, להפסיק את האש. למחרת היום נכנסה לתוקפה הפוגה בת ארבעה שבועות.
מתוך כתבה שפורסמה ב-11 ביוני בעיתון "על המשמר"
15 ביוני 1948: מפקד האצ"ל בארץ, מנחם בגין, נפגש עם נציגי ממשלת ישראל ומודיע להם כי האונייה הפליגה מנמל בפריז בניגוד להוראתו. בגין מתעקש שחמישית מהנשק על הספינה תועבר ליחידות האצ"ל העצמאיות בירושלים והשאר לצה"ל (עם קדימות ליחידות האצ"ל שנטמעו בו). דוד בן גוריון מאשר את העברת חלק מהנשק ליחידות האצ"ל בבירה, שאר הנשק – מכריז ראש הממשלה – יועבר לצה"ל בדחיפות וללא כל תנאים מוקדמים. חילוקי הדעות והחשדנות ניכרים בשני הצדדים.
כותרת ידיעה שפורסמה ב-25 ביוני 1948 בעיתון "דבר"
20 ביוני 1948: בעוד ה"אלטלנה" עוגנת בכפר ויתקין ואנשי צוותה מתחילים בפריקה, מתקיימת ישיבת ממשלה סוערת בנוגע להמשך האירועים. החלטת הממשלה: "לתת סמכות למטה (צה"ל) לפעולה נגדית, באם ירכז כוח מספיק במועד הדרוש. על המפקד במקום להשתדל למנוע בלי כוח, באם לא יקבלו דינו – ישתמש בכוח".
"אלמלא ההבלגה, מלחמת אחים איומה היתה פורצת בתוככי המולדת הנצורה", הכרזה מתוך אוסף מכון ז"בוטינסקי ישראל
21 ביוני 1948: כיתור כפר ויתקין הושלם על ידי חטיבת אלכסנדרוני. מפקד הגזרה שולח אולטימטום למנחם בגין – מסירת האונייה על כל תכולתה לרשות הצבא. על האולטימטום יש לענות תוך עשר דקות.
מה באמת קרה? הגרסה של האצ"ל בכתבה שפורסמה ב"המשקיף" הרוויזיוניסטי ב-23 ביוני
משלא נענה האולטימטום, פורצים חילופי אש בהם נהרגים שישה לוחמי אצ"ל ושני לוחמי צה"ל. מנחם בגין עולה על סיפון ה"אלטלנה" והיא נמלטת אל חופי תל אביב.
מתוך כתבה שפורסמה ב-24 ביוני בעיתון "על המשמר"
22 ביוני 1948: כוחות יבשה גדולים בפיקודו של יגאל ידין נשלחים להכניע את "אלטלנה". חילופי אש קשים מתפתחים בין כוחות צה"ל והאצ"ל הנמצאים על החוף. מחשש לפרוץ מלחמת אזרחים קורא בגין לאנשי האצ"ל שעל הסיפון שלא להשיב אש.
מתוך כתבה שפורסמה ב-23 ביוני בעיתון "על המשמר"
התותחן שקיבל את הפקודה לפתוח באש על האונייה מסרב בטענה שהוא מוכן להישפט ואפילו להיות מוצא להורג, ולא לירות ביהודים. התותחן השני מהסס לפתוח באש, אך לבסוף משתכנע ויורה על האונייה. במהלך חילופי האש נהרגים עשרה לוחמי אצ"ל ולוחם צה"ל נוסף.
"נוׂעָה נוׂלְדָה בַּשָֹדֶה בֵּין דֶשֶא לְאֶבֶן / נוֹעָה הָיְיתָה כְּמוֹ אֵגֶל שֶל טַל / חַרְצִית הִיא קָטְפָה בַּשָֹּדֶה וּמִן הַכּוֹתֶרֶת / תָּלְשָה עַלְעַל עַלְעַל" כתבה נעמי שמר בשלהי שנות החמישים ללהקת "בצל ירוק". נועה שהיא גם נעמי, בת כנרת הקטנה, זו ש"נולדה בשדה בין דשא לאבן", גדלה ובגרה והפכה "נעמי שמר" – פזמונאית ומלחינה שחתומה על שירים רבים ומוכרים.
"בדרך כלל אני מאמינה שנטיות לבו של אדם נכרות בילדותו" אמרה נעמי שמר בתכנית טלוויזיה לילדים, "ואצלי זה היה המקרה. נולדתי בקבוצת כנרת, ושם עבודת האדמה הייתה ערך עליון ומהתחלה ראו שאני אהיה חקלאית רעה מאוד, ולעומת זאת ראו שאני בקלות רבה יכולה ללוות את השירה בציבור בקבלות שבת, ככה שמגיל רך מאוד ליוויתי את השירה". קובץ שירי הילדים "שירים מכנרת" ("הדואר בא היום", "אשכולית", "שיר סתיו", "אחינו הקטן", "גדי קטן", "דוגרת", "בגינה" ו"שבת") נחשב בדרך כלל לקובץ השירים הראשון המוכר שכתבה נעמי שמר. קובץ השירים שנכתב בראשית שנות החמישים בעבור ילדי קבוצת כנרת פרץ אל מחוץ לגבולות הקבוצה ובהמשך בוצע בידי הזמרת ריקה זראי ונתפרסם בביצועה של הזמרת יפה ירקוני בשלהי שנות החמישים. בדומה לדבריה של שמר כי "נטיות לבו של אדם נכרות בילדותו" ניתן לשער שכבר בשנות ילדותה הראשונות חברה שמר יצירות מפרי עטה.
בתאריך ב" בחשון תרצ"ט, ה-27 באוקטובר 1938, הופיעו בעיתון "דבר לילדים" במדור "דברי ילדים" מספר קטעים וכותרתם "מחיבורי ילדי כנרת ליובלה" ("ביום ב" חשון מלאו עשרים וחמש שנים לקבוצת כנרת". כך לפי מאמר הפתיחה). בין הקטעים השונים שנכתבו בידי לאה, רות, ה-ה, נח ונגה, בולט הקטע הפותח "בּׂקֶר בַּגָן" שהודפס באותיות גדולות ומנוקדות.
בּׂקֶר! הַטַל טֶרֶם נָמוֹג
אָקוּם מִמִטָתִי וְלַגָן אֵצֵא.
שָׁם רוּחַ קַלָה מְלַטֶּפֶת וְלוׂחֶשֶת:
קוּם רֵיקָא! קוּם! צֵא!
כֻּלָם: הַצִּפֳּרִים הַכְּחֻלוׂת
בְּכַנְפֵי-זְהָבָן,
הַשּׁוֹשַׁנִּים הַוְרֻדוׂת
בְּאׂדֶם רֹאשָׁן –
כֻּלָם שְׂמֵחִים לִקְרַאת בּוֹאִי…
וְהַשַחַר בַּעֲטֶרֶת זְהָבוֹ
נוֹהֵג לְאִטּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּפָה.
עַמוּד אֵשׁ מֵאֲחוׂרֵיהֶם.
וְלִפְנֵיהֶם צִפּוֹר פָּז עָפָה.
קִיר בֵּיתֵנוּ מְסֻיָד,
יָפָה מִמֶּנּוּ עֲרוּגַת שׁוֹשַׁנִּים,
יוֹם יוֹם אַשְׁקֶנָּה,
אָרִיחַ רֵיחָהּ יָמִים וְשָׁנִים.
על הקטע חתומה "נעמי (בת 8)". נעמי בת השמונה היא נעמי ספיר, לימים נעמי שמר. בשיר קצרצר וחינני מתארת נעמי הילדה בוקר טיפוסי בחייה.
השיר "בּׂקֶר בַּגָן" מאת "נעמי (בת 8)" בעיתון "דבר לילדים", כרך ו", חוברת ב", ב" בחשון תרצ"ט, 27 באוקטובר 1938
הטבע כולו שמח בבואה; הרוח מלטפת ולוחשת, הציפורים הכחולות, השושנים הוורודות. השחר והשמש מפציעים אט אט, קירות הבית מתרעננים גם הם ומתחרים ביופייה של ערוגת השושנים. קשה לקבוע האם מדובר בשירה הראשון של שמר, עם זאת סביר להניח שהשיר "בּׂקֶר בַּגָן" משתייך לקבוצת השירים הראשונים שכתבה.
נעמי ספיר בסרפן ושתי צמות
בארכיון נעמי שמר שבמחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית מצויות מחברות שונות של שמר מתקופת ילדותה. על אחת המחברות מופיע הכיתוב "נעמי לחבורים: כתה ה"-ו.תש"א-תש"ב". במחברת מספר חיבורים שכתבה נעמי שמר מלווים בהערות מורהּ עמינדב ישראלי. ברשימה שכתבה נעמי שמר וכותרתה "ספרים שאהבתי בילדותי" כתבה שמר:
"מורתי עליה השלום שושנה ישראלי נהגה לקרוא לנו ספרים בקול (אז היו נוהגים לומר "להקריא" ואני עדיין מעדיפה את הביטוי הזה). ילדי שנות-השלושים נהנו מסדרות ארוכות של תרגומי-מופת מספרות העולם, בניקוד מלא. שושנה נהגה לסיים את השבוע בקריאה בהמשכים של ספרים נבחרים. כך בכינו וצחקנו, אהבנו ושנאנו את גיבורי "עלובי החיים" של ויקטור הוגו, "באין משפחה" של הקטור מלו, ועוד ועוד. עד היום יש לי הכרות אינטימית עם נל ו-סטש גיבורי "בישימון ובערבה" של הנריק סנקביץ. לפעמים ההקראה הזאת הייתה נערכת בחוץ; מדובר בבית-החינוך המשותף לעמק-הירדן בדגניה, שהגינון שלו היה לשם דבר, והרבה שיעורים – אם לא התרחשו בקיץ בתוך הירדן ממש, היו מתרחשים בתוך הצמחיה העשירה שלו. "בן המלך והעני" גם הוא היה חלק מילדותנו. אפשר לומר שההיכרות המוקדמת הזו עם ספרי-מופת פתחה לנו שער לעולם הספרות בכלל".
כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":
"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק
כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?
השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך
ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12
"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית
ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה
כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!
בני הזוג שושנה ועמינדב ישראלי, מחנכים ומורים שגידלו תלמידים רבים בעמק הירדן של אותן השנים, היו למוריה המשפיעים והמעצבים של נעמי שמר. "חבור מס" 9" מהתאריך ט"ז טבת התש"א, 16.1.41, שפותח את מחברת החיבורים של התלמידה נעמי נושא את הכותרת "מעשה במלך ובנו ובתו". וזה לשונו:
ליל אפל עיר הקדש לוטה בערפלי שחור דומיה אטומה וסודית שוררת בכל. בין הסמטאות הצרות והאפלוליות נחבאת חורבה עתיקה. דשא קמל מכסה את קרקעה, אבנים שבורות זרועות פה ושם, שיחים קוצניים סמוך לכתלים המטים לנפול… לפתע בקע את החורבה קול המית יונה, המיה נכאה ונוגה, המדובבת בלאט אגדת קסמים טמירה מלאת בלהות ואימים… מעשה במלך גדול, שהיו לו בן ובת. שם הבן "ישראל" ושם הבת "שבת" ויחטא הבן לאביו וייסרו האב ויגרשו מהיכלו אל רועיו ואל צאנם, לחיות את חייהם ולרעות את הצאן. והיה הבן מתענה בגלותו עד כי הסכין עמה ולא זכר את אביו עוד מעט ונטמע בין הרועים וכלביהם לעד… ואולם האב לא שכח את בנו, ומדי שבוע בשבוע תעזב בתו את היכלה. תרד אל מכלאות הצאן המבאישות והפיצה באפלה את אורה הרך – וזכר ישראל לפתע את עברו המזהיר, ונדלקו בלבו הגעגועים לשוב אל בית אביו כקדם, וזמר לאחותו ממיטב זמירותיו אשר שמע בילדותו בבית אביו, ושפך לפניה את כל המרורים אשר נצפנו עמק-עמק בלבו, ויערה לפניה את כל נפשו – ורוח לו… ואולם עוד לא הגיעה העת לחוננו, ובצאת השבת הפך שוב לגלגולו הקודם… ואולם יום יבוא, ונצר בן המלך המקולל את זיק התקוה אשר נפחה, ולבה אותו מים רבים בלבבו, עד כי יהיה למדורה גדולה ויוקדת, ונכמרו רחמי המלך על בנו, אשר אש הכסופים והנחם תאכלנו, והשיב את המנודה להיכלו הנאדר, וטפחהו באהבה כמקדם… נדם קול היונה. רק מבין הדשאים תתעורר מנגינת תוחלת חשאית: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה! יש-שכר לפעולתך – ושבו בנים לגבולם!
אם ממשיכים ומעלעלים במחברת נגלים חיבורים נוספים "וכתתו חרובתיהם (כך במקור. ת.ז.) לאתים", "חבור מס" 11 ע"פ "האולר" לשלום עליכם", "הנביא", "ירמיה (מחזה)", "משיח ע"פ "משיח לדוד פרישמן", "…יהודי במרחקים", "על משמרת (ע"פ ספורו של אוקראינצב)", "בשולי דמויותיהם של עזרא ונחמיה".
בסמוך לחיבור האחרון שבמחברת מופיעה פיסת נייר קטנה שמסכמת אולי בצורה הטובה ביותר את ניצני כישורי הכתיבה של נעמי, הילדה הקטנה מכנרת, שתהפוך ברבות הימים ליוצרת נעמי שמר:
"הערה: היות ואת העבודה המתארת את פעולות עזרא ונחמיה כבר כתבתי, כתבתי את החיבור בצורה יותר "חבורית" כמו שאנו רגילים להבדיל "חבור" מ"עבודה". נעמי". 
