כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

"מתנת גומלין קטנה": אלבום תצלומי האוויר האזרחיים הראשון של ארץ ישראל

בתוך קופסת קרטון עטופה בבד פשתן משובח, נארזו 40 תצלומי אוויר איכותיים של ארץ ישראל. על הקופסה לא נכתב דבר, אך דף נייר מצהיב שהונח בתוכה, מעל התצלומים, ובו הקדשה קצרה בעברית ובגרמנית, מגלה את סיפור יצירתה.

גיל וייסבלאי | 27.07.17 | 4 דק' |
Share

זהו פרי שיתוף פעולה יחיד במינו בין איש עסקים, נדבן ומוציא-לאור לבין אחד מגדולי הצלמים שפעלו בארץ ישראל. הקשר שביניהם, הוא שהביא להפקתה של סדרת תצלומי האוויר האזרחיים הראשונה של ארץ ישראל, שלא למטרות צבאיות.

 

לחצו לאלבום המלא

 

בימים הנוראים שבין מאורעות דמים בארץ ישראל לגזירות היטלר בגרמניה, נערכה בירושלים מסיבת יום הולדתו השישים של שלמה זלמן שוקן. בקומה השנייה של בניין הספרייה שתכנן עבורו האדריכל הנודע אריך מנדלסון, כינס שוקן ב-23 באוקטובר 1937 קבוצה קטנה ונבחרת של עמיתים ובני-חסות. לאיש עסקים קשוח, רב-עוצמה ונכסים כשוקן, לא היו ידידים של ממש. ויחד עם זאת, רבים היו אלה שביקשו לברך את מי שהיה לפטרונו של הספר העברי ואיחד סביבו את מיטב כוחות היצירה ביישוב העברי הקטן של אותם ימים.

 

ירושלים. משמאל ניתן לראות את "בית אגיון" לימים בית ראש הממשלה. מצד ימין בית זלמן שוקן "וילה שוקן", למעלה: קולג' טרה סנטה.

 

האיש שהצליח להקים רשת בתי כלבו משגשגת בגרמניה והיה לאיל הון במולדתו, השכיל לבנות לעצמו בית בירושלים ולהעביר אליו את מרבית ספרייתו העצומה, שהיתה נכס תרבותי ממדרגה ראשונה. עם הגיעו לגיל שישים, היה שוקן בשיא מעמדו הציבורי בארץ ישראל. מי שהחזיק בתפקידים הבכירים של יושב-ראש הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית וחבר הנהלת הסוכנות היהודית, רכש כשנה קודם לכן עבור בנו את עיתון הארץ, אחד מן העיתונים היומיים החשובים ביישוב העברי של אז. את מרב מרצו הוא השקיע, במקביל לניסיונות הצלה של רכושו שנשדד בידי הנאצים, במיזמי תרבות מקוריים וחדשניים, ובראשם – ניהול הוצאת שוקן.

 

העיר העתיקה בירושלים.

 

הסופר ש"י עגנון עמד בראש קבוצת הסופרים שאימץ וטיפח שוקן, ובנדיבות רבה דאג לרווחתם. חיים הזז, שאול טשרניחובסקי ואחרים, זכו גם הם באותה תקופה למלגות קיום שמימן שוקן בנדיבות, בתמורה לבלעדיות על פרסום יצירתם. אין ספק כי שוקן מילא בימים ההם את תפקידו של פטרון הספרות העברית, ומכוני המחקר שיסד תחת חסותו (לחקר השירה העברית, לחקר הקבלה ועוד) היוו מקלט בטוח לגדולי המלומדים היהודים, בשעה שיהדות אירופה עמדה בפני חורבן.

אך בעוד אשר פעילותו של שוקן בשדה הספרות והמחקר ידועה למדיי, מעט מאוד נכתב עד כה על יוזמתו החדשנית לביצוע צילומי-אוויר של ארץ ישראל. מי היה האיש שקשר בשנת 1937 בינו לבין נחמן שיפרין, מנהל "החברה המזרחית לצילומים בשביל העתונות"? לפי שעה, אין בידינו תשובה ברורה לכך, אך אין ספק כי הקשר בין השניים הביא לאחד המיזמים הנחשוניים שהטביעו את חותמם על תולדות הצילום בארץ ישראל.

 

אמני הצילום עולים ארצה

ארבע שנים קודם לכן, מכר שיפרין את סוכנות צילומי העיתונות הגדולה שהיתה בבעלותו בברלין, ועלה ארצה עם אחד מטובי הצלמים שעבדו בשירותו, זולטן קלוגר. ההגבלות שהטילו הנאצים על פעילותם של צלמי עיתונות יהודים, כבר בחודשים הראשונים לאחר עליית היטלר לשלטון, הביאו את שיפרין למסקנה כי עליו לעלות לארץ ישראל. הוא הבין כי המוסדות הלאומיים בארץ זקוקים לתצלומים איכותיים, כחלק ממחלקות התעמולה והפרסום שלהן, שהלכו וצברו תאוצה.

 

תל-אביב.

 

שיפרין עצמו, יש לציין, היה יזם מוכשר, איש עסקים ממולח ורב תושייה, אך הוא עצמו לא היה צלם. את יהבו הוא השליך, אפוא, על צלם צנוע, רב-אמן בעל כשרון אדיר, שכוכבו דרך בברלין של סוף שנות העשרים: זולטן קלוגר, בן העיר קצ'קמט שבהונגריה.

האיכות הטכנית והאמנותית המופלאה של התצלומים שביצע קלוגר עבור המוסדות הלאומיים, מייד עם בואו ארצה, בנובמבר 1933, בצירוף עם הביצוע המדויק והמהיר שדאג להם אמרגנו, נחמן שיפרין, הפכו אותו לצלם המועדף על קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל.

אך ההצלחה המיידית שהאירה פניה לקלוגר ולשיפרין לא מנעה מהם לחפש אחרי אפיקי פעילות חדשים, שיפתחו פער גדול עוד יותר בינם לבין שאר צלמי העיתונות שפעלו אז בארץ. העלייה החמישית הביאה עמה ממרכז אירופה קבוצה גדולה של צלמים מקצועיים, אחדים מהם בעלי מוניטין בינלאומיים, שהביאו לתסיסה בתחום ולהתפתחותו המקצועית – אך גם לתחרות קשה.

 

תחנת הכוח בנהריים.

 

שיפרין חשש מן התלונות שהפנו צלמים אחדים אל המוסדות הלאומיים, שהעלו את בעיית חוסר ההגינות שבעבודה כמעט בלעדית עם קלוגר. אותו קשר אמיץ, שהציף את שיפרין וקלוגר בעבודה, היה משמעותי וחשוב, והשניים חשבו על מיזם חדש בתחום הצילום, שיהיה מקורי ונועז באופן שיבליט את עליונותם על יתר הצלמים בארץ.

 

ארץ ישראל ממעוף הציפור

האם שירת קלוגר כצלם בחיל האוויר האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, והוא זה שהגה את הרעיון לבצע תצלומי אוויר של ארץ ישראל? או שמא היה זה נחמן שיפרין, היזם התוסס, שהציע זאת ראשון? ואולי בכלל זכות הראשונים שמורה לשלמה זלמן שוקן, שאף הוא היה ידוע ברעיונותיו המקוריים, בייחוד בתחום הפרסום והתעמולה?

שוקן, מכל מקום, היה אישיות מרכזית ביוזמה לשכור מטוס אזרחי ולתעד את ארץ ישראל, לראשונה בתולדותיה, בצילום מן האוויר. עד אז, צילום האוויר של ארץ ישראל היה נחלתם של אנשי הצבא בלבד, ונעשה במסגרות של חיל האוויר הגרמני והבריטי, בייחוד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. כעת, בזכות מימון נדיב שהעניק שוקן לקלוגר ושיפרין, אפשר היה לשכור את שירותיה של חברת "אוירון", חברת התעופה הראשונה ביישוב העברי, ולהעלות על אחד ממטוסיה את קלוגר עם מצלמתו.

 

נהלל.

 

התצלומים המרהיבים של קלוגר לא איכזבו גם הפעם: מבטי-על נפלאים של מדבר יהודה, עמק הירדן, תל-חי, דגניה, עין חרוד, בית יוסף וטירת צבי, וכן יישובי מישור החוף, ובראשם – תל אביב; כל אלה היוו חידוש של ממש בגלריית התצלומים של ארץ ישראל. ואולם, גולת הכותרת של סדרת צילומים אלה היוו תצלומיה של ירושלים מן האוויר.

במחווה (ואולי על-פי בקשה מפורשת?) לפטרונו של המיזם, שלמה זלמן שוקן, צילם קלוגר את בית שוקן ואת ספרייתו שבפאתי שכונת טלביה, בתי פאר שתוכננו בידי האדריכל הבינלאומי אריך מנדלסון, ונחנכו זמן קצר קודם לכן. הבריכה והגן שסבב את וילה שוקן, אשר טופח בידי גנן שהובא במיוחד מגרמניה, הם חלק מפרטי-הפרטים המרתקים שניתן לזהות בתצלומים. תצלומי אוויר אלה הם תעודות חשובות לחקר ירושלים היהודית בתקופת המנדט, והם מצטרפים לתצלומי אוויר נהדרים של איזור הר הצופים, ובתוכם בניין הספרייה הלאומית.

 

ירושלים: מבט ממזרח למערב. במרכז התצלום נראה הר הצופים ובו בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי ויתר מבני האוניברסיטה.

 

"אדם כל זמן שמזקין גדוֹלה בלִבּו הנטייה ליתן הודיה", כתב מרטין בובר, והוסיף: "מי שהוא אומר 'אני מודה לך' אומר לזה שהוא פונה אליו: 'אשמור אותך בזכרוני'". שוקן, שהעריץ את בובר והיה שותף להשקפת עולמו בעניינים רבים, אימץ גם ראיית עולם זו, וביקש להודות לחלק מן האישים הרבים שבירכוהו לכבוד יום הולדתו השישים. בתהליך שנתארך, בשל קפדנותו הרבה של שוקן על כל פרט ותג, הפכו תצלומי האוויר של קלוגר לאלבומים, שבהם הדפסי כסף איכותיים הוצמדו ללוחות קרטון ונארזו בתוך קופסה. לאלה, הוסיף שוקן דף שעליו נדפס בגרמנית ובעברית:

"הנני שמח לשלוח לכבודו, אם גם באיחור זמן, קובץ של צלומי אוירון מארץ ישראל בתור מתנת-גומלין קטנה על ברכתו האדיבה לרגל יום הולדתי הששים."

 

 

תחת הקדשה זו, הוסיף שוקן מלים אחדות בכתב ידו הזעיר, בגרמנית, וחתם את שמו. יש להניח כי הפקתו המוקפדת של האלבום, שהביאה להוצאתו "באיחור זמן", עלתה ממון רב. שוקן, איש העסקים המחושב, שהיה זהיר מאוד בענייני ממון, החליט להפיק כמות קטנה בלבד של אלבומים שיכילו את כל 40 התצלומים האיכותיים שבחר.

לאלה, הוא הוסיף עוד שני מיני אלבומים, שבהם מבחר מצומצם יותר, של שישה ושל שנים-עשר תצלומים בלבד. מי זכה באלבום עב-הכרס, ומי באחַיו הצנומים יותר? תשובה חלקית ניתן למצוא במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית, בה שמורים כמה עותקים מן האלבומים, שהגיעו עם ארכיוניהם האישיים של אחדים ממקורביו של שוקן.

 

עתלית.

 

פרוץ מלחמת העולם השנייה הביא להגבלות על התעופה האזרחית בארץ ישראל, ובכלל זה איסור על צילום מן האוויר. מפעלם המשותף של קלוגר, שיפרין ושוקן נותר התיעוד הלא-צבאי היחיד של הארץ למשך עוד שנים רבות. גם כיום, מקץ שמונים שנה בדיוק, הוא מעורר התפעלות והשראה מיופיו ומאיכותו.

 

פיתולי נהר הירדן.

 

לא הספיק לכם? לחצו לאלבום המלא!

 

 

כתבות נוספות:

צילומים נדירים מפולין: העדות היחידה לבית הכנסת המפואר מעץ שעלה באש

תמונות נדירות: 150 שנה בכותל המערבי

עדות מצולמת: 100 שנים של היסטוריה בקבר רחל

גיל וייסבלאי , מחלקת ארכיונים, הספרייה הלאומית

ד"ר גיל וייסבלאי הוא ארכיונאי וחוקר תולדות הספר העברי במאה העשרים.
לכתבות נוספות של גיל וייסבלאי >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו