סיפורם של זוג יצרני הצעצועים ריקרדה והיינץ שוורין

בני הזוג ריקרדה והיינץ  שוורין הגיעו לפלסטינה בשנת 1935 כזוג נשוי. במסגרת תחקיר לספרי "ציונות ומשחקי קופסה: 1948-1900" נודע לי על אוסף מיוחד השמור בביתו של תום שגב. בביתו של שגב, בנם של בני הזוג ריקרדה והיינץ שוורץ, מחזיק העיתונאי והסופר את אוסף הצעצועים שייצר אביו היינץ. לפני שעלו ארצה, ריקרדה למדה צילום בעיירה דסאו

בני הזוג ריקרדה והיינץ  שוורין הגיעו לפלסטינה בשנת 1935 כזוג נשוי.

במסגרת תחקיר לספרי "ציונות ומשחקי קופסה: 1948-1900" נודע לי על אוסף מיוחד השמור בביתו של תום שגב. בביתו של שגב, בנם של בני הזוג ריקרדה והיינץ שוורץ, מחזיק העיתונאי והסופר את אוסף הצעצועים שייצר אביו היינץ. לפני שעלו ארצה, ריקרדה למדה צילום בעיירה דסאו בבית הספר "באוהאוס" שם הכירה את היינץ שלמד אדריכלות. יחד ברחו ב1933 דרך צ'כיה והונגריה לשווייץ ומשם עלו לא"י.

למרות מספרם המצומצם יחסית של עולי העלייה החמישית הייתה זו עלייה איכותית ביותר, עירונית ברובה, שהשפעתה על דפוסי החיים ביישוב, ומאוחר יותר במדינה, ניכרו לשנים רבות. מיעוט  עולים שהגיעו היו  בוגרי בתי ספר מקצועיים ובתי אולפנה לארכיטקטורה (כולל בית הספר בסגנון" הבאו האוס" ליד ברלין). חלקם השתלבו בארץ כנגרים- אומנים (מייסטרים)  והקימו בין היתר כאן מפעלי צעצועים. מהמפגשים עם תום שגב התפתח אִסוף החומר למעין "ספור בלשי" אשר הקיף מספר אנשים ומקומות. ניתן לומר כי הספור עובר דרך  שלש ארצות: פלשתינה, ישראל וגרמניה; מאחד שתי משפחות: שוורין ורוסט; קשור בהעברת ידע ,טכנולוגיה ואומנות ייחודית  מגרמניה לפלסטינה.

בני הזוג שוורין התיישבו בירושלים והקימו בה סדנא לעבודות עץ אמנותיות. הם ייצרו בין היתר משחק הרכבה חומה ומגדל:

משחק הרכבה העיר העתיקה בירושלים:

 

מכוניות צעצוע מעץ גושני וצעצועים שונים רבים:

ייצור צעצועים לא הספיק לפרנסתם, ולכן הוסיפו לסל מוצריהם פריטים כמו קופסאות סיגריות, מחזיקי קופסאות גפרורים למוצריהם. את  כל אלו ייוצרו מסוגי עצים שונים באיכות גבוהה. היות שלא היו באותה תקופה מכונות מדויקות, כל העיבודים, שנעשו ברמה הגבוהה ביותר, נעשו ביד. כדי להעשיר את סל מוצריהם ולגוונו הם ייצרו גם מוצרים פשוטים ובאיכות נמוכה יותר.

הסחורות לתערוכה בקהיר  עברו במעבורת את תעלת סואץ, בעיתון "דבר לילדים" מ4.9.41  מתואר כי "מפעם לפעם מופיעים אווירונים  של האויב ומטילים פצצות על אזור תעלת סואץ, כדי להרסה" . המשאיות שהובילו את פרטי התערוכה הצליחו להגיע לתערוכה בשלום.

מכירת תוצרת הסדנא בירושלים נעשתה ע"י ריקרדה. היא עברה בין חנויות בעיר ובמקומות בילוי והתכנסות של חיילים בריטיים. עיקר התוצרת שמכרה נלקחה לחו"ל ע"י אנשי המנדט או תיירים שקנו אותם כמזכרות. המוצרים באיכות ובמחירים נמוכים נמכרו לתושבי הארץ שרמת הכנסותיהם לא תמיד אפשרו להם לקנות את המוצרים האיכותיים יותר.

השם שוורין  מופיע בקטלוג  צעצועים בריטי מ 1943 כאחד מ 36 בעלי עסקים יהודיים . הבריטים  הפיקו קטלוג המשחקים כחלק מקטלוג כללי בן 5 כרכים של מוצרים תעשייתיים שיוצרו בפלשתינה. דף ראשון מקטלוג, זה נמצא בגנזך המדינה.

הבריטים נהגו  בכל הקולוניות שלהם  לעודד תעשיות מקומית, ויזמו סחר בין הקולוניות . כמו כן הם ערכו תערוכות  אזוריות. אחת מהן התקיימה בקהיר ב1941 ובין היתר 17 יצרנים יהודיים הציגו שם צעצועים ומשחקים. גם שברין הציג בתערוכה זו.

במשך מלחמת העולם השנייה הפעילו הבריטים  את תקנות "הספר הלבן" שלפיו גורשו פליטים שהגיעו לארץ באניות גרוש. כלומר מחד הבריטים הפעילו תקנות נגד עליית יהודים ומאידך סייעו בפתוח הארץ. אז נערכה התקפה גרמנית על  מצרים והבריטים חששו מאד מפלישה גם לא"י . הציבור בארץ התכונן לכך ואף הקים קו הגנה על הכרמל (אניטה שפירא, יגאל אלון: אביב חלדו, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ ספרי סימן קריאה, 2004). סכנת הפלישה הייתה הן מצפון מסוריה -לבנון והן ממצרים מדרום. כי הכרמל הוא רכס הרים שניתן היה לבצר אותם ולתת הגנה גם לצפון וגם לדרום, לשמחתנו לא הייתה פלישה.

באוספו של תום שגב נמצאות גם דמויות מיניאטוריות שלא נעשו בידי הזוג שוורין. אלו הן עשרות דמויות מיניאטוריות של יהודים וערבים מהתקופה מגולפות בעץ וצבועות בצורה יוצאת מהכלל  שנעשו בידי משפחת רוסט ידידי משפחת שברין. הם הקימו סדנא משותפת שבה עבדו כ-15 עד 20 עובדים . לאותם ימים וביחס לאוכלוסיית ירושלים של התקופה שכללה מעל 100,000 איש היה זה מפעל בהחלט גדול.

עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס היינץ שוורין לחייל הרגלים והיה בין  מגיני ירושלים. שוורין מילא תפקידי-שמירה בעמדות ההגנה של העיר. ביום כ"ג בשבט תש"ח (3.2.1948) נפגע מכדור מרצחים בעומדו על משמרתו בשכונת ארנונה שבירושלים ונפל חלל. הובא למנוחת עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר הזיתים. אשתו ריקרדה הייתה צלמת וחזרה לעסוק בצילום לאחר מות בעלה.

 

להלן מספר דוגמאות צבועות בפרטי פרטים:

אישה לומדת תורה
מוכרי פרחים
סופר סת"ם
חמור נושא בצלים
סבל תימני
חלוצה
יהודי חרדי
ערביה בלבוש חג
ערביה מצפון ירושלים
ערביה מדרום הר חברון

כתבות נוספות

מחבואים, פרה עיוורת ועמודו! ככה שיחקו אותם ב-1921

חמור חמורתיים ומשחקי הקלפים של פעם

נוסטלגיה: מחדשים את תכולת הקלמר

 

 

קפלת אורה – מקדש שלוש הדתות

לעיתים, מגלות לנו מפות מידע שאין אפשרות לראותו בשטח.

במפות העתיקות, הציוריות היא תכונה בולטת: נוכל לזהות במפות איורי הרים וגבעות, ערים על מבניהן החשובים, אוקיאנוסים ובהם אניות ודגים –  והכל מצויר בפירוט. המפות המודרניות שונות ברובן ומתמקדות בשרטוט תוואי רחובות וכבישים וייצוג סימלי של פני השטח, אך גם בין המפות האלו ניתן למצוא מפות ציוריות.

לעתים, מגלות לנו מפות אלו מידע שאין אפשרות לראותו בשטח. לרוב מדובר על מבנים שהיו קיימים בעבר ונהרסו (דוגמאות יובאו בהמשך). אך יש מקרים שונים, כמו זה שלפנינו – המבנה המצויר במפה עדיין עומד וניצב, אך במתחם סגור שאין לציבור הרחב גישה אליו.

מדובר ב"קפלת אורה" או "כנסיית הר אורה" שנבנתה ביוזמתה של מיס קרי, מיסיונרית אנגליקנית, שבחזונה חפצה להקים מבנה תפילה משותף למאמיני הנצרות, היהדות, והאיסלאם. הקפלה נחנכה בשנת 1939, אך לא נעשה בה שימוש שוטף כפי שקיוותה המייסדת.

נוכל להתרשם מייחודו של מבנה המקדש בתצלומים היסטוריים, למשל אלו המופיעים במאמרו המאלף של מיכאל יעקובסון, וכן במפות הציוריות:

מפה משנת 1964

מפה משנת 1967

מפה בהוצאת אמיר[i] משנת 1969

האדריכל המשוער של מקדשה של מיס קרי הינו אוסטן סיינט בארב הריסון. אדריכל זה תכנן גם את מוזיאון רוקפלר

ואת "ארמון הנציב" – משכנו של הנציב הבריטי בימי המנדט וכיום מטה משלחת האו"ם.

מתחם נוסף הסגור כיום בפני הקהל הרחב הינו קברי המלכים. חומה גבוהה מקיפה את המקום, וסכסוך בעלות בו מעורבת גם ממשלת צרפת טרם נפתר.

דוגמאות למבנים ומתחמים בירושלים שנהרסו או שינו מיקום

המבנה הישן של התחנה המרכזית בתחילת רחוב יפו  (במפת אמיר, 1970) היה פעיל מסוף שנות ה-60 של המאה העשרים ועד סופה.

ביה"ח שערי צדק שפעל במיקומו ברח' יפו בשנים 1902-1980

מחלבת תנובה ברחוב ירמיהו שכנה במיקום זה בשנים 1964 – 2007, ובאותו אזור הבנין ששימש את הטלוויזיה הישראלית עד 2017, עת שנסגרה.

 גן החיות באזור תל ארזה / רוממה (עבר לאזור מלחה בשנות ה- 90 של המאה ה-20)

שדה התעופה עטרות בצפון ירושלים (נסגר בשנת 2000)

דגם ירושלים שניצב בזמנו בסמוך למלון הולילנד, ושהועבר לחצר מוזיאון ישראל ב-2006 בעקבות בניית שכונת הולילנד פארק.

בריכת ירושלים ברח' עמק רפאים  פעלה בשנים 2017-1958

בית התינוקות ע"ש פני ויליאמס ברח' עמק רפאים, בואכה גן הפעמון

בתוך דור, ההתפתחות המהירה של ירושלים, סלילת הכבישים ובניית המתחמים החדשים משנות מאוד את פני העיר. יתרון המפות הינו בכך שניתן להשתמש בהן כמקור לשחזור דמות ירושלים כפי שנראתה לפני תנופת הפיתוח וההתחדשות העירונית.

 

—–

[i] קרדיט לציורים מתוך המפות בהוצאת אמיר (כל התמונות בכתבה, זולת שתי הראשונות):  תכנון ועיצוב: עמנואל בלאושילד, ציור וביצוע גראפי: ר.וורו

 

כתבות נוספות

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

"אמבטאות די נקיות" בירושלים ו"בתי המרחץ התורכים" בדמשק

אגם החולה במפות מאוסף לאור בספרייה

כמעט ונשכח: שחקן התיאטרון יעקב אביטל והלילה המקולל

אלבום תמונות אחד מספר את סיפורו של שחקן הבימה יעקב אביטל שהלך לעולמו בטרם עת

יעקב אביטל

מתוך אלבום התמונות של יעקב אביטל

תצלומים נדירים שנתרמו לספרייה הלאומית ומוצגים כאן לראשונה, חושפים את הקריירה המרתקת של אחד מגדולי השחקנים העבריים בארץ ישראל, ומעלים באוב את מותו בתאונה מסתורית שנסיבותיה לוטות בערפל.

לאחר עשרות שנים שבהן נשכח השחקן יעקב אביטל, הגיעה נכדת אחייניתו לספרייה הלאומית ותרמה לנו אלבום תצלומים מהופעותיו בתיאטרון. עיון בתמונות שבאלבום מציג תיעוד נדיר של רגעי הזוהר והדרמה שאפיינו את השחקן העברי על הבמה.

 

יעקב אביטל
מתוך אלבום התמונות של יעקב אביטל

 

ההתחקות אחר מסע חייו של אביטל, שחקן תיאטרון נערץ בתקופת המנדט, הובילה אותנו אל סיפור מותו המסתורי. אך כדי להבין את הסיפור שעתיד להגיע לשיאו ליד בית מטבחיים בגליל, עלינו לעשות סדר בעלילה ולחזור אל ההתחלה, אל העיר וילנה בשנת 1900, שם נולד השחקן יעקב אביטל, בנו של הסופר והמורה העברי אבא ארש. יעקב הצעיר רכש חינוך עברי וציוני נלהב. כאשר הגיע הזמן ללמוד בגימנסיה, רשם אותו אביו לאחד מבתי הספר התיכוניים הראשונים ברוסיה שבהם שפת הלימוד הייתה עברית. כבר שם התגלה כישרון המשחק של יעקב הצעיר, בהצגות בית הספר ובדיקלומים האומנותיים שהיו מקובלים אז. מלחמת האזרחים שפרצה בעקבות המהפכה הבולשביקית ברוסיה גילגלה את יעקב הצעיר מעיר לעיר, עד שלבסוף, בחצי האי קרים, הוא פגש בקבוצת צעירים שסחפה אותו להצטרף אליה. היו אלה חברי תנועת "החלוץ". כמה חודשים לאחר מכן, בראשית שנת 1920, עלה איתם ארצה. יעקב אביטל היה לאחד מחלוצי "גדוד העבודה" והשתתף בסלילת כביש טבריה צמח, הכביש שבו גם מצא את מותו.

כישרון המשחק שלו קיבל ביטוי בתקופת עבודתו במחצבה בירושלים, שם חבר לגדוד שהעלה הפקה דרמתית של המחזה 'משיח בן יוסף'. לאחר שצבר פרסום בתיאטרון 'אוהל', הצטרף אביטל לתיאטרון הלאומי 'הבימה' בשנת 1931, אז פרץ אל התודעה כששיחק תפקידים גדולים במספר הצגות חשובות. לבסוף קיבל את תפקיד הקברן בהצגה 'מרד המתים' מאת ארווין שאו, לצד השחקנית חנה רובינא, שכבר אז נחשבה "הגברת הראשונה של התיאטרון".

 

יעקב אביטל
מתוך אלבום התמונות של יעקב אביטל

 

ההצגה עלתה יפה, ובחודש יוני 1937 הוזמנו שחקני התיאטרון להעלות את 'מרד המתים' בעיר טבריה שעל שפת הכינרת, ולהציג שתי הצגות רצופות במוצאי השבת, בחמישה ביוני. המסך עלה, האורות שפכו זוהר על השחקנים; הדיאלוגים קלחו, הקהל התרצה ומחיאות הכפיים הריעו לביצועם: הם עשו זאת שוב. לאחר שסיימו את ההצגה וקיפלו את ציודם, יצאו ככל הנראה לבילוי לילי קצר באיזור קרית שמואל ולאחר מכן, עייפים ורצוצים, ביקשו לצאת חזרה אל מלון 'פולוניה' שבטבריה.

 

יעקב אביטל
מתוך אלבום התמונות של יעקב אביטל

 

ככל הנראה, בדרך החליטו החברים לסטות מנתיבם ולנסוע על הדרך הציורית בכיוון חמי טבריה. החלטה זו התבררה לא רק גורלית, אלא גם קטלנית. כשהשמים עדיין נתונים בחשיכה, הגיעה מכוניתם של שחקני 'מרד המתים' ליד בית המטבחיים הסמוך לחמת, ושם, ללא התראה, הופיע לפתע עובר אורח באמצע הדרך. נהג המכונית מיד סטה מהדרך כדי לא לפגוע בעובר האורח ולהימנע מתאונה, אך לרוע המזל הוא איבד את השליטה בהגה. הרכב החל לסטות ולהיזרק, מלווה בקול חריקות נוראות שזעקו מצמיגי המכונית על האספלט. בסוף נסיעת האימים עפה המכונית מהכביש והתהפכה על נוסעיה. עיתון 'דבר' דיווח ש"העזרה הרפואית הייתה מהירה, ונמרצת, אך לשוא". תוצאות התאונה היו טראגיות ממש: בתו של הנהג שנסעה איתם ברכב, מתה כעבור שעה קלה. השחקנים יעקב אביטל ורפאל קלצ'קין נפצעו קשה. למרבה המזל, חנה רובינא שרדה את ההתרחשות הנוראה ואושפזה להשגחה בלבד.

 

יעקב אביטל

 

בעקבות התאונה הוזעקו בדחיפות מנהל בית החולים הסקוטי בטבריה עם עמית נוסף, וצוות של שני רופאים ושתי אחיות הגיע באופן מיוחד מתל אביב כדי לטפל ביעקב אביטל שנפצע פצעים קשים בראשו. לאחר יומיים שבהם היה בהכרה לסירוגין ולפי עיתון 'דבר', "התענה בייסורים קשים", בבוקר יום  שני, 7 ביוני 1937, איבד אביטל את הכרתו "ובערב יצאה נפשו".

מעיתונות התקופה אנו לומדים על ההלם והאבל הגדול ששרר בארץ ישראל בכלל, ובאיזור טבריה בפרט, למשמע החדשות על עזיבתו בטרם עת של השחקן יעקב אביטל את הבמה. "מותו של אביטל עושה רושם מדכא בטבריה והסביבה. בכל הבתים הפסיקו את נגינות כלי הרדיו". בידיעה אחרת נכתב: "במותו של אביטל אבד לתיאטרון העברי ולכל הישוב בארץ אחד מן האמנים הטובים ביותר […] מי שראה את דמותו העדינה ושמע את קולו הנעים וצלול כמיתר של זהב – לא ישכחנו לעולם".

 

יעקב אביטל
מודעת האבל של 'הבימה' על מותו של יעקב אביטל

 

ארונו של אביטל הוצב בטבריה למשך הלילה, ומשמר כבוד של 'הפועל' התייצב כדי לשמור עליו עד שסודרה העברת הארון. הוא לווה במשלחת כבוד של העיר טבריה והמשקים אל העיר תל אביב. הלוויתו יצאה באותו אחר צוהריים, משדרות רוטשילד פינת רחוב מזא"ה.

 

יעקב אביטל
ידיעה על מותו של יעקב אביטל ב"ליטעראַרישע בּלעטער", יולי, 1937

 

ולנו נותר אלבום תמונות אחד המספר את סיפורו של אדם שחייו נגדעו בטרם עת.

שירה | והאש. קוּרים של אור בחשכה

שירים מאת כרמית רוזן, דנה לובינסקי, אביחי קמחי ואפרת בלום

מלי דה קאלו, פרט מתוך עבודת הווידאו "הקוסמת האכזריה", 12:00 ד', 2016

.

כרמית רוזן

בואי לאילת

לטלי

בָּאוֹטוֹ צוֹרֵב הַדִּיסְק שֶׁלָּךְ, בּוֹאִי
נִמָּלֵט אֶל הַלָּגוּנוֹת הַשְּׁקֵטוֹת,
לְפָנַי מַשָּׂאִית עִם מִטְעָן חָרִיג, טַנְק
מְבַשֵּׂר קַיִץ. בּוֹאִי נִמָּלֵט
מִן הָאַסְפַלְט, כְּבִישׁ שֵׁשׁ נִפְקָח
יָרֹק, אֲנִי מְתַדְלֶקֶת בָּךְ וְשׁוֹעֶטֶת
בַּדֶּרֶךְ לַעֲבֹד
בְּחֹק הֶעָרִים הַמְּקֻמָּטוֹת,
בְּתִיקִי מַשְׁחִירִים הַשִּׁירִים
שֶׁאַעֲמִיס עַל הַסְּטוּדֶנְטִיּוֹת
בְּוָאדִי עָרָה, אַתְּ יוֹדַעַת,
הַלָּגוּנָה שֶׁלָּנוּ הִיא הָאַסְפַלְט שֶׁלָּהֶן
וְאֵין מִפְלָט,
לְמַעֵט הַשְּׁבִיל הַדַּק שֶׁבְּרַגְלַיִךְ
הַחוֹלוֹת כָּבַשְׁתְּ,
וְהוֹסַפְתְּ לָלֶכֶת עַד אֵילַת
לְבַד.

.

29.3.2019

.

כרמית רוזן, מטפלת בביבליותרפיה ויוגה, מלמדת ספרות באוניברסיטה הפתוחה. סיפורה "חזירי בר" זיכה אותה בפרס הראשון בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ (2019). ספר שיריה, "קהל יחיד", ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד (2013). תרגומיה לשירי ריטה דאב הופיעו בגיליון 48 של המוסך.

.

.

דנה לובינסקי

ולא חדל הזהב

וּבַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן נִמְלָא הַיָּם בְּעַתִּיקוֹת,
אֲרוֹנוֹת אַלּוֹן וְאֶרֶז, תֵּבוֹת אוֹצָר וְכִסְּאוֹת
שֶׁהִפְלַגְנוּ בְּתוֹכָם
וּבַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי סָפְקוּ נְשׁוֹת הַכְּפָר הָאֲרֻכּוֹת זְרוֹעוֹת צָרוֹת,
נוֹשְׂאוֹת קוֹלָן הַדַּק בְּשִׁיר הַלֵּל לָאַסְלָה שֶׁהוֹפִיעָה בְּחֵיק הַיְּעָרוֹת
וּבַלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי
בָּא הַמַּבּוּל שֶׁבֵּין רַגְלַי
מַיִם עַל הָאָרֶץ
לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם –
מַגָּבוֹת, דְּלָיֵי מַתֶּכֶת, סִפְרֵי מַפּוֹת וְעִתּוֹנִים –
לֹא עָצְרוּ אֶת הַזִּרְמָה
בָּרְבִיעִי
גָּדוֹל מִכָּל דִּמְעָה
כְּבָר נֶאֱסַפְתָּ אֶל חֵיקִי
מִתּוֹךְ הָרֶוַח בֵּין שִׁנַּי מָשַׁכְתִּי וּמָשַׁכְתִּי
חִשּׁוּקֵי פְּאֵר וְטַבָּעוֹת, גְּבִיעֵי נֶסֶךְ, שַׁרְשְׁרָאוֹת בָּרָק, מְטִילִים וּמַטְבְּעוֹת
שְׁנַיִם שְׁנַיִם הָיִינוּ
וְלֹא חָדַל הַזָּהָב.

 

אֵיפֹה אַתָּה מְחַכֶּה בְּנִי?
חֲרִישִׁי,
מְקֻפָּל בְּתוֹכִי
כְּמוֹ נֶבֶט חִטָּה, שְׁפַן סֶלַע, אֱגוֹז אֲדָמָה –
הַתְּרוּפוֹת הַנֶּחְבָּאוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הָעֵצִים –
וּמִנַּיִן הָעֵצִים בְּנִי?
הַגִּבְעוֹלִים הַגְּבוֹהִים,
הַדֶּשֶׁא הַמַּדְשִׁיא,
שִׂמְחַת הַסֻּכָּר הַנֶּאֱסָף בַּקָּנִים,
וּקְנוֹקְנוֹת הַגֶּפֶן בְּנִי
מִנַּיִן?
הַתַּפּוּחִים הַקַּדְמוֹנִים
דִּמְעוֹת הַדֹּחַן הַדָּשֵׁן
הַצַּבִּים הָאִטִּיִּים
וְהַשְּׁעוּעִית הָאֲדֻמָּה?
כָּל הַנְּחָלִים זוֹרְמִים לַיָּם בְּנִי,
אָז מִנַּיִן הִגִּיעַ
הֶעָגֹל הַגָּדוֹל?
כַּדּוּר הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּגוּף הַמַּיִם
וְכַדּוּר הַבָּשָׂר?
יַבֶּשֶׁת חֲדָשָׁה בְּאוֹקְיָנוֹס הַדָּם
כַּפּוֹת יָדַי אוֹחֲזוֹת
בְּשָׁעוֹת הַמְּשַׁיְּטוֹת בְּבִטְנִי
מַאֲזִינוֹת מִדֵּי יוֹם לְמַשֵּׁשׁ עֲתִידוֹת
הַאִם גַּם אַתָּה תָּר בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ אַחַר הַצּוּרָה?
בָּאַפְלוּלִית שֶׁבָּהּ נִפְקָחוֹת עֵינֶיךָ,
הַאִם אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַתְּעָלָה בִּקְצוֹת הַיַּמִּים שֶׁבְּטֶרֶם יַמִּים?
בְּנִי שֶׁנָּע בְּתוֹךְ הַיְּרָחִים
מָתַי תְּחַלְחֵל אֶל הַחַי
הַנְּהָרוֹת עוֹד עַל פִּיךָ
מָתַי תִּגָּמֵל בְּאַחַת מִסּוֹדוֹת הַיְּאוֹר,
בְּנִי,
מָתַי תִּפְצַע אֶת הַמַּיִם,
מָתַי כְּבָר תּוֹצִיא אֶת הָאֵם
מִגּוּפִי.

 

דנה לובינסקי היא פסיכולוגית קלינית ומשוררת. ספר שיריה הראשון, "בלי ברית, בלי מילה", ראה אור בהוצאת עם עובד (2014) וזיכה אותה בפרס משרד התרבות למשוררים בתחילת דרכם.

.

.

אביחי קמחי

אסטרואיד

זֶה הָיָה אַסְטְרוֹאִיד
שֶׁנִּסּוֹט מִמַּסְלוּלוֹ וְהִתְרַסֵּק עַל חַיֵּינוּ
אַחַר כָּךְ אָסַפְנוּ אֶת הַשְּׁבָרִים
וּבְכֹל שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת
לָקַחְנוּ אוֹתָם לְהַטְמָנָה
בָּאֲתָר שֶׁבּוֹ קוֹבְרִים חֲפָצִים
שֶׁנֶּחְשְׂפוּ לִקְרִינָה

אַחַר כָּךְ נִסִּינוּ לָשִׁיר
גַּם יְלָלוֹת בְּלַיְלָה קַר
הֵן שִׁירָה

אַחַר כָּךְ נָסַעְנוּ רָחוֹק מְאוֹד
וְרִחַפְנוּ בֵּין מָקוֹם לְמָקוֹם
וְאַחֲרֵי שֶׁחָזַרְנוּ
הִתְחַלְנוּ חַיִּים
אֲבָל הַבּוֹר הָיָה אֵיתָן
וְסֵרֵב לְהָבִין
אֵיךְ מֵעֵז אַסְטְרוֹאִיד זָעִיר וְצָחִיחַ
לְהִתְנַתֵּק מִמַּסְלוּלוֹ הַקּוֹסְמִי וּלְרַסֵּק
חַיִּים כְּמוֹ זָעַק
תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים

 

פברואר

אֲנִי כּוֹתֵב הַרְבֵּה
כְּמוֹ מְרִיחַת
מִשְׁחָה עַל כְּוִיָּה
לְפִי הַצֹּרֶךְ

 

אביחי קמחי הוא משורר, יליד 1963, גר בירושלים. זוכה פרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשע"ז. פרסם עד כה שישה ספרים: פרוזה אוטוביוגרפית וחמישה ספרי שירה.

.

.

אפרת בלום

זֵכֶר

אַחֲרֵי הַשְּׂרֵפָה, מִתְבּוֹנֶנֶת בָּאֵפֶר.
אוֹ בָּאֶפְשָׁר. כְּלוֹמַר
אוּלַי אֶשְׁתֹּל עֵצִים בְּקַו הַתֶּפֶר.

לֹא יִהְיוּ שָׁרָשִׁים.
מָה שֶׁשָּׂרַד יִלְבַּשׁ
גֶּזַע, עָלִים, עֲנָפִים חֲדָשִׁים.

וְהָאֵשׁ. קוּרִים שֶׁל אוֹר בַּחֲשֵׁכָה.
בְּעֶצֶם עוֹד בּוֹעֶרֶת.
אֵינִי זוֹכֶרֶת אֶת פְּרָטֵי כָּל הַמַּעֲרָכָה.

רַק לְהוֹדוֹת.
בְּנִנּוֹחוּת שֶׁל יַיִן בְּגָבִיעַ
לְקַבֵּל אֶת הָעֻבְדּוֹת.

שְׂרֵפָה, הָיְתָה שְׂרֵפָה.
וַאֲנִי הָיִיתִי גּוּפָהּ שֶׁל הָאֵשׁ,
הָיִיתִי גּוּפָהּ

 

הכְתָבה

כְּבָסִים, הִכְתִּיבָה נִיצָה הַמּוֹרָה,
כָּאֵלֶּה שֶׁתּוֹלִים עַל חֶבֶל.

מִן הַחַלּוֹן שֶׁל כִּתָּה גִּימֶ"ל שְׁתַּיִם
אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת

שְׁבִיל עָפָר מְלַחֵךְ בְּגִנּוֹת הַבָּתִּים
וְצַמְרִירֵי עֲנָנִים נִקְבָּצִים בַּשָּׁמַיִם.

גֶּשֶׁם הֵחֵל לָרֶדֶת.
מַהֲרִי, זֵרְזָה אִמִּי.

וַאֲנִי, שֶׁחִכִּיתִי לְאוֹת
כָּתַבְתִּי "כְּבִיסָה"

וְרַצְתִּי הַבַּיְתָה עִם שְׂרוֹךְ וּשְׂמִיכָה וְשִׂמְלָה
וְאֶת הָעֵדֶר שֶׁפָּעָה בְּאָזְנַי הִשְׁאַרְתִּי

עִם חָצָב וְעָגוּר וְשַׁלֶּכֶת
מִחוּץ לַדֶּלֶת,

עַל הַמַּחְצֶלֶת
בַּכְּנִיסָה.

 

אפרת בלום, בעלת דוקטורט בספרות השוואתית, עוסקת בכתיבה ובתרגום. מתמקדת בשירה מודרנית, פסיכואנליזה וספרויות מהגרים. מתגוררת בניו יורק. פרסום ביכורים לשירתה הופיע בגיליון 35 של המוסך.

 

 

» במדור שירה בגיליון קודם של המוסך: שירים מאת אורית קלופשטוק, שמואל מוניץ, אורי פרסטר וסתיו ב. אתלן

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן