כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

ירושלים המקוממת מהריסותיה? תפילות הקינה של תשעה באב, גרסת 1967

כשהזמנים החדשים מצריכים תפילות חדשות: סיפור ניסיונם של חברי התנועה ליהדות של תורה להתאים את תפילות הקינה הנושנות על חורבן ירושלים למציאות החדשה שיצרה מלחמת ששת הימים.

חן מלול | 30.07.17 | 2 דק' |
Share
ירושלים הנבנית מחורבנה? הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים, 1967. התמונה מתוך אוספי ביתמונה

מאז נפילת העיר העתיקה במלחמת העצמאות ועד יומה השלישי של מלחמת ששת הימים (ה-7 ביוני 1967) הייתה ירושלים עיר מחולקת:  מערבה של העיר בידי ישראל ומזרחה – בידי הירדנים. מאורעות כבירים (וספורים) בתולדות ישראל המודרנית – דוגמת הצהרת בלפור והקמת מדינת ישראל – משתווים לפרץ הרגשות שהולידו כיבוש מזרח העיר ושחרור הכותל המערבי.

הניצחון האדיר ביותר שידעה מדינת ישראל עורר שורה ארוכה של שאלות חדשות – פוליטיות, חברתיות, כלכליות ומדיניות. אך דווקא הסמיכות של ששת הימים לתשעה באב העלתה שאלה הלכתית נוקבת: כיצד יש לציין את יום התענית – יום האבל על חורבנם של שני בתי המקדש, וחורבנה של העיר כולה?

 

אפרים אלימלך אורבך (1991-1912).
התמונה לקוחה מתוך אוסף שבדרון השמור בספרייה הלאומית

 

את החלל הזה החליט לנסות ולמלא אפרים אלימלך אורבך, מגדולי החוקרים של מדעי היהדות בעת המודרנית, חתן פרס ישראל לשנת 1955 ומנהיג "התנועה ליהדות של תורה". אורבך הציע נוסח מחודש ל"תפילת נחם" – נוסח שיתחשב בגודל השעה.

הנוסח המקורי של "תפילת נחם" שהתווסף אל ברכת ירושלים בתפילת שמונה עשרה בתשעה באב נפתח כך:

רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים, ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה ובאש את עתיד לנחמה כאמור: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

על פני הנוסח עתיק היומין הציע אורבך את הפתיחה הבאה:

רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך, הנבנית מחורבנה, המקוממת מהריסותיה והמיושבת משוממותה.

 

מה עמד מאחורי החלטה זו?

 

את התנועה ליהדות של תורה הקים אורבך יחד עם חוקרים דתיים בולטים בפסח תשכ"ו (אפריל 1966) במטרה לספק מענה לשתי מטרות על: לשבור את המחיצה שקמה במדינת ישראל בין היהודים "הדתיים" ליהודים "החילוניים" על ידי קירוב שתי הקבוצות אל תורת ישראל מתוך חינוך ולא כפייה. שנית, יישובה של מה שנראה על פניו כסתירה בלתי ניתנת ליישוב: המודרנה והדת היהודית.

דרך פעילותה המרתק של התנועה מאפשר לנו להתרשם מהטיעונים המקוריים של שינוי "תפילת נחם" כפי שנוסחו על ידי חברי התנועה בעצמם. בתור תנועה שהציבה בראש מטרותיה את החדרת ידיעת התורה ושמירת המצוות בכל שכבות העם בו בזמן שהיא פועלת להבטחת חופש הדת בישראל עמדו אורבך וחבריו לתנועה מול קושי מובנה: כיצד לגרום לעם היושב בציון לקבל את השינוי בתפילה?

את זאת עשתה התנועה באותה הדרך שפעלה עד כה: הסברה ושכנוע.

 

איגרת תשעה באב שהוציאה לאור התנועה ליהדות של תורה בשנת תשכ"ז (אוגוסט 1967). לפריט בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

 

מיד לאחר שחרור הכותל, הנפיקה התנועה ליהדות של תורה עבור חבריה ואוהדיה את הנוסח החדש של תפילת נחם בצירוף הקדמה נרגשת:

"זה כבר הגיעו חוגים רחבים של יהודים שומרי תורה ומצוות לידי הכרת הצורך בהמשכת פיתוחו של סדר התפילות, שצמח ונתהווה מדור לדור. לאור הישועה הגדולה, שבאה לנו עתה בחסדי ה', נתחזק צורך זה ביותר."

את הניצחון במערכה זקפו חברי התנועה לזכותו של אלוהי ישראל. לאור המצב החדש הציעו לשנות את תפילות הקינה: "רגש התודה והכרת הטובה לה' יתברך על המעשים הגדולים, שדורות נתאוו להם והתפללו אליהם ובחלקנו נפלה הזכות לראותם, חייבים למצוא ביטויים בתפילותינו; ובוודאי שאין מקום להוציא מפינו דברים, שהיו יפים לשעתם, והעומדים בסתירה משוועת למצב, שבו אנו נתונים כיום."

היות ש"הנה ממשמש ובא צום תשעה באב. אין ספק שיש להמשיך ולקיים את היום כיום צום ואבל… וראוי יום זה, שכל ישראל יתענו בו כדברי הרמב"ם – "כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה", ויהא בו מקום לתהות על מהותו ודמותו של עולמנו הרוחני… אך דווקא משום כך אי-אפשר להמשיך ולומר כיום תפילות וקינות, שבהן מדובר על מצב עם ישראל כנדכא ושפל ובזוי בעמים ועל ירושלים האבלה והחרבה והשוממה והבזויה מבלי בניה, שהיא ירושת גויים וליגיונות."

לסיום סיכמו חברי התנועה כי "מתוך הכרה זו הננו באים להציע את הנוסח המצורף בזה במקום תפילת "נחם", וגם מניחים אנו, שלא יקשה על קהילות ישראל לבחור מתוך מנהגי הקינות השונים לפי עדותיהם את הקינות התואמות את רוח הדברים דלעיל."

הנוסח שהציעו אורבך וחבריו לתנועה התקבל במספר קיבוצים דתיים ונשמע גם בערבי תשעה באב בימינו. הנוסח הזה מלמד על האופטימיות האדירה שהציפו את חברי התנועה לנוכח ניצחון ששת הימים, אך תהיה זו טעות לראות בו מהלך קיצוני או חסר תקדים. גם נציג הממסד הרבני במדינת ישראל, הרב הראשי לישראל שלמה גורן, התקין מספר שינויים בתפילת נחם "לאחר שחרור הר-הבית וירושלים, לתשעה באב תשכ"ז". אך בניגוד לנוסח של אורבך והתנועה ליהדות של תורה, שומר הנוסח המתוקן שהציע הרב גורן על נימת האבל והקינה שבתפילה המקורית.

 

הנוסח שהציע הרב שלמה גורן, לפריט בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

 

הכתבה חוברה בעזרתו של ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית.

 

 

מזמינים אתכם לבקר בפרויקט המיוחד שלנו: שישה ימים, 50 שנה

 

חן מלול , עורך וכותב תוכן, הספרייה הלאומית

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו