"הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי": עידן רייכל פוגש את שיר השירים

כיצד הפכה סצנת חלום מ"שיר השירים" לשיר מצליח? ומה השתנה בדרך? הסיפור מאחורי "הנך יפה" של עידן רייכל

מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)

בְּמִטָּתִי כְּבָר שָׁבוּעוֹת בִּקַּשְׁתִּי 
אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְלֹא מְצָאתִיו 
חִפַּשְׂתִּי בֵּין כָּל רְחוֹבוֹת הָעִיר 
הָעֲמוּסָה שְׁקָרִים הַזֹּאת וְלֹא מְצָאתִיו 
מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר 
אַךְ אֲהוּבִי כִּמְעַט וְלֹא מָצָאתִי אוֹתוֹ 
אַךְ לֹא אַרְפֶּה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁאָבִיאוֹ אֶל תּוֹךְ עִירִי 
אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חַדְרִי אֶל מִטָּתִי 

הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי 
שִׁנַּיִךְ לְבָנוֹת כְּמוֹ אוֹר הַלְּבָנָה 
מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה 
נִשֵּׂאת עַל כְּנַף צִפּוֹר גְּדוֹלָה הִגִּיעָה לְבֵיתִי 

בְּמִטָּתִי כְּבָר שָׁבוּעוֹת בִּקַּשְׁתִּי… 

הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי… 

הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָיתִי אֲנִי נִגְנָב מִשְּׁתֵּי עֵינַיִךְ 
שֶׁשּׂוֹרְפוֹת אוֹתִי כְּאֵשׁ הַלֶּהָבָה 
מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה 
נִשֵּׂאת עַל כְּנַף צִפּוֹר גְּדוֹלָה הִגִּיעָה לְבֵיתִי

("הנך יפה". מילים ולחן: עידן רייכל)

 

שבעים פנים מצאו חכמינו לתורה, ובאמת שהתכוונו לשבע-מאות, שבעת-אלפים, שבעים-אלף או – מה שסביר הרבה יותר – לאינסוף. את ההשתקפות של חלק מאותן פנים-אינסוף לתורה נמצא בעיבודים השונים והרבים שנעשו לה באלפי השנים שעברו מאז חתימתה: המדרשים והפירושים שפותחו עליה, סיפורי הילדים והרומנים למבוגרים שנכתבו בעקבותיה, השירים והפיוטים שהושרו בהשראתה.

 

מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)
מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)

 

בשירו הנפלא הנך יפה בוחר עידן רייכל לגשת אל פסוקי שיר האהבה הגדול של התנ"ך, "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה", בכבוד אך לא ביראה. בצד התייחסויות מודרניות, שנכתבו בסלנג ישראלי עסיסי, על, למשל, שתי עיני האהובה המגניבות את האהוב ("הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָיתִי אֲנִי נִגְנָב מִשְּׁתֵּי עֵינַיִךְ"), נמצא שברי פסוקים שנלקחו כמות שהם, דוגמת "מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר", ואף דימויים שאולים שפורקו מחדש בשירו של רייכל – "וְשִׁפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי" של רייכל אל מול הדימוי המקורי "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ".

בתוך סיפור האהבה החדש שיבץ רייכל פסוקים וביטויים משיר השירים בדרך המשרתת את אותו סיפור מסתורי וספק נכזב שטווה – סיפור שתחילתו לא מפורטת וסופו לא נודע.

 

מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)
מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)

 

בשירו רייכל שומר על ההפרדה העדינה בין הדוברים בשיר השירים. השולמית, "בַּת־נָדִיב" המשמשת דוברת ברבים משירי שיר השירים, מבקשת בשיר המקורי את קרבת האהוב אך לא מוצאת אותה (עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו). רייכל שומר על פניית האהובה המבקשת "בְּמִטָּתִי כְּבָר שָׁבוּעוֹת" את קרבתו של האהוב.

 

עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת
 אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃
מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם׃
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
 אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד־שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל־בֵּית אִמִּי וְאֶל־חֶדֶר הוֹרָתִי׃
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
 אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃
מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן
 מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל

(שיר השירים פרק ג, פסוקים א-ו)

 

את הקטע שעליו מסתמך רייכל בחיבור שירו (שיר השירים פרק ג, פסוקים א-ו) מפרש חוקר השירה המקראית א' הראל פיש כתמונה מחלום שבה מבקשת השולמית את דודה, ומשלא מצאה אותו יוצאת לאתרו בשווקים וברחובות. כמו בשירו של רייכל, לאחר שנמצאה האבדה בעזרת השומרים הסובבים בעיר, מדמה השולמית בליבה כיצד תביא אותו לבית אמה ואל חדר הורתה. זהו שלב מיסוד הקשר, בחסות האם והחדר שבו הגיעה היא לעולם.

בסיום החלום, בקטע הנחשב בצדק לקטע נפרד מסצנת החלום המתוארת, עולה האהובה מן המדבר כתימרות עשן ("מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן").

 

מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)
מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)

 

הרצון של השולמית בשיר השירים במיסוד הקשר והפחד מאובדנו ("אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ") נעשה מובן יותר בהתחשב בשני השירים הפותחים את שיר השירים, ושקדמו לסצנת החלום.

בשיר הראשון יזמה האישה קשר עם האהוב אך הוא סירב. בשיר השני קרה אותו הדבר בהיפוך תפקידים – האהוב נדחה בידי אהובתו. על כך כותב החוקר אליהו עסיס: "בשני המקרים הייתה סיבת הסירוב חוסר בשלות של הקשר, אך עם זאת בין שתי היחידות חלה התקדמות: הן בטיבו של הקשר ובעוצמתו והן באינטימיות בין בני הזוג. עתה לפנינו היחידה השלישית (הכוונה לקטע החלום), שהיא מבחינה מסוימת שיאו של הספר, ובה מתרחשת ההתקשרות בין האוהבים".

 

מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)
מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)

 

בהמשך שיר השירים אנו פוגשים בחלום אחר, מעין נוסח שונה במקצת לסצנת החלום שעליה הסתמך רייכל בשירו (שיר השירים פרק ה, פסוקים ב-ח). בחלום מקביל זה ישנה השולמית וחולמת שאהובהּ הגיע אל פתח חדרהּ ("אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר"). הוא קורא לה לפתוח את דלת החדר ("פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי"), אך היא מתקשה לקום וללבוש את כותנתה ("אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה") ולרחוץ את רגליה ("אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם"). עד שהצליחה לעשות זאת והגיעה אל "כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל", פנה אהובהּ מעליה וחמק. נואשת וממהרת, מבקשת השולמית את עזרת השומרים והם עולבים בה ופוצעים אותה בחמת זעם.

בסצנת חלום זו, כמו בכל שירי שיר השירים, משחקים הקירוב והריחוק בעירוביה.

 

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר
קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי
 שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
 פָּשַׁטְתִּי אֶת־כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה
רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם:
דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן־הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׃
קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ־מוֹר
 וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל׃
  פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר
 נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ
 בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ
 קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃
  מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי
 נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת׃
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם
 אִם־תִּמְצְאוּ אֶת־דּוֹדִי מַה־תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׃

(שיר השירים פרק ה, פסוקים ב-ח)

 

ומה על מקום ההתרחשות של שני השירים? בעוד שהבתים בשיר הנך יפה נבנים על סצנת החלום שכבר נזכרה, וממקמים את סיפור האהבה "בֵּין כָּל רְחוֹבוֹת הָעִיר הָעֲמוּסָה שְׁקָרִים הַזֹּאת" שאליה תגיע האהובה בפזמון "נִשֵּׂאת עַל כְּנַף צִפּוֹר גְּדוֹלָה" "מִן הַמִּדְבָּר מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה"; חוגג שיר השירים את אהבתם של רוֹעֶה ורוֹעָה בין גבעות הגליל והלבנון, באזור כפרי ואידילי שופע חלב ובשמים, סמוך לפלגי מים, שבו רואה עצמה האהובה חלק בלתי נפרד מהנוף: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים פרק ו, פסוק ג).

 

 

פרויקט מיוחד: גלו את הסיפור מאחורי השירים והספרים האהובים

מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי"בפייסבוק ושתפו אותנו

 

האיורים בכתבה הם מתוך ספר האיורים שאייר זאב רבן בהשראת שיר השירים. הוצאת האקדמיה לאמנויות ע"ש בצלאל, שנת תר"ץ (1929)

 

 

כתבות נוספות

הווידוי של אלכסנדר פן

הסיפור מאחורי "עָטוּר מִצְחֵךְ"

כששושנה דמארי סירבה לשיר את כלניות

 

כתב יד מגניזת קהיר: ערב תשעה באב והמשיח בפתח

מכתב מגניזת קהיר חושף: מסעי-הצלב שכנעו את יהודי ביזנטיון כבר לפני 923 שנה שהמשיח ממש בפתח

ב-27.11.1095, נשא האפיפיור אורבנוס ה-2 את נאומו המפורסם בקלרמון, שהוביל ליציאת מסעות הצלב בדרכם לכיבוש ארץ הקודש מידי המוסלמים.

לצד הצבאות המאורגנים שיצאו לדרך, יצאו לדרך גם המונים, לעיתים אף משפחות וקהילות, בדרכם למזרח התיכון. רובם אבדו והתפזרו בדרך. חלקם טבחו ביהודי אשכנז. אולם חלקם הגיעו עד לאימפריה הביזנטית. גלי המשיחיות של מסעות הצלב שוכפלו בציפיות משיחיות של היהודים, כפי שמתואר במכתב אחד, שנשלח מקהילה ביזנטית כלשהי לקהילה אחרת, ונמצא בגניזה. בצידו השני של המכתב נרשם כי "נכתב בח' באב", כלומר קיץ 1096 ככל הנראה, אולם חשוב מכך – ערב צום תשעה באב, שבו על-פי המסורת יופיע המשיח.

לכותב קראו מנחם בן אליהו. הוא כתב בדחיפות, מדווח בהתרגשות על שברי ידיעות, שמועות ובשורות שהגיעו לקהילות היהודיות מקהילות אחרות. חלק מהשמועות המשיחיות נחשבו כפירה, אבל חלק נחשבו אמינות, וכשהצטברו עוד ועוד ידיעות ושמועות, בין השאר על מכתבים ובשורות המגיעים עד לקיסר עצמו, עולמו נהיה כמרקחה. אף מנחם בן אליהו עצמו רצה לצאת ל"שאם", כלומר ארץ ישראל "בזו השנה, וראיתי החילות האשכנזים [כלומר, מגרמניה] כי יעברו לרוב, ואיני יודיע אנה יפשטו". מנחם מפציר בנמענים, כנראה בני קהילה יהודית בארצות האסלאם, כי ישלחו לו ידיעות מאת ראש הישיבה "ואל תפחדו כלום".

 

"ואל תפחדו כלום כי אפילו המלך שמע אותו ואין אנו מתפחדים"

 

מנחם מספר על ניסים, שמועות ומכתבים – מממלכת הכוזרים יצאו נציגי 17 קהילות לקבל את פני עשרת השבטים; מ'ארץ פרנגיאן', כלומר צרפת, "שיגרו שליח עם כתבים באלקונסטנטיניה" [כלומר קונסטנטינופול]; בקהילת אבידוס (במיצר הדרדנלים) קמו אנשים ואמרו כי אליהו נגלה אליהם – הם הוחרמו ע"י קהילות יהודיות אחרות; מכתב נוסף הגיע מראש הישיבה אביתר הכהן לקונסטנטינופול, אך טרם נודע תוכנו.

"[ו]ראה אחד יהודי כהן בחלומו, קודם שלא נשמע, כי כל קהילות רומנייה יתקבצו בשלוניקייה, ומשם ייצאו" – הכותב וחבריו גערו בהוזה, אך אז הגיע מכתב מקהילת תבס, וסיפר שבדיוק כדבר הזה קרה: "עד שבא טוביה מן תבס והביא כתב בידו שנהיו אותות ומופתים בשלוניקייה, ואחרות קהילות מתקבצים שם". באותו מכתב של רבי טוביה סופר גם על אדם "שהיה בשלוניקייה שהיה עיוור בשני עיניו ונתפקח וראה בעיניו". חלומות גאולה דווחו מפי יהודים ונוצרים במקביל.

 

"שהיה עיוור בשני עיניו ונתפקח וראה בעיניו"

 

השיא הוא, לפי מנחם, כי "השלטון עצמו והאגמון [ההגמון] הגדול אומרים "אַי, יהודים, למה תשבו בשלוניקייה? מִכְרו את בתיכם ונכסיכם והמלך קיסר עוזר להם, ולא יוכל אדם ליגע להם, ואתם עדיין אין אתם הולכים?! כי בבירור למדנו כי יצא המשיח שלכם!". נראה כי יהודי שלוניקי השתכנעו כי אכן המשיח עומד לבוא בכל רגע: "והשעה הם יושבים בבטח גדול, בלא גולגולת ועונשים [כלומר, הפסיקו לשלם מיסים], ויושבים בטליתות, ומלאכה אינם עושים… והרבה צמים בכל יום, ואחרים שני וחמישי, ולוקים מלקות, ומתוודים הודיה בעוונותיהם".

 

"ומתוודים הודייה בעוונתיהם"

 

(המכתב נמצא בספרית אוניברסיטת אוקספורד, Bodl MS Heb a3.27, ופורסם ע"י יעקב מאן בכרך כד' של כתב העת 'התקופה', לפני 90 שנה)

 

הסיפור פורסם במקור בדף הפייסבוק המצוין "גניזת קהיר – היסטוריה של היום-יום"

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

תגלית: הקינה הבלתי ידועה לתשעה באב של ר' יהודה הלוי

האם נשים יהודיות ידעו לכתוב בעבר? גניזת קהיר עם התשובות

"וארץ זו שאני נמצא בה, חמה לי מאוד שאין לתאר"

 

סיפורו של הרב שכתב ספר מדעי כאסיר בכלא ההונגרי

ב-1920 הואשם הרב עמנואל לעף (Immánuel Löw), רבה של העיר ההונגרית סגד (סֶגֶד, Szeged) בבגידה בשלטונות ההונגריים, נחקר ונכלא במשך כשנה.

הרב עמנואל לעף ורעייתו בלה ברוינינג ב-1944

הרב עמנואל לעף (Immánuel Lőw), אחד מהתורמים החשובים למהדורות הלקסיקונים של וילהלם גזניוס לתנ"ך ושל קרל ברוקלמן לשפה הארמית, הואשם בהתבטאויות פוליטיות נגד השלטונות ונגד המושל הטרי של הונגריה של אותם הימים, האדמירל מיקלוש הורטי. השבוע לפני 74 שנה נפטר הרב לעף בבודפשט.

במשך שהותו בכלא, הרב לעף עבד על יצירתו המפורסמת Die Flora der Juden ("צמחי היהודים") שעוסקת בצמחים הארצישראליים המוזכרים במקורות היהודיים ובעיקר בספרות הרבנית. ארבעת הכרכים של הספר נמצאים בספרייה הלאומית. הם נכתבו בשפה הגרמנית וראו אור בין השנים 1934-1924 וזכו להוצאה מחודשת לאחר מות המחבר.

כתב ההגנה ממשפטו של הרב עמנואל לעף
נמצא בספרייה הלאומית: כתב ההגנה ממשפטו של הרב עמנואל לעף מטעם עורך דינו. הרב לעף, שהואשם בהוצאת דיבה על מושל הונגריה ישב בכלא ושוחרר לאחר שנה כתוצאה מהתערבות בינלאומית

הרב עמנואל לעף נולד ב-1854 בעיר ההונגרית סגד. הוא היה מזרחן והתעניין בנושא שמות הצמחים בשפות השמיות מאז צעירותו.

הרב עמנואל לעף
הרב עמנואל לעף בצעירותו

מלבד לימודיו בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, הוא למד בלשנות שמית באוניברסיטת לייפציג שבגרמניה. שם הוא הגיש את עבודת הדוקטורט שלו שמות צמחים בארמית (Aramäische Pflanzennamen) בשנת 1879. מאז החל לאסוף חומרים רלוונטיים ליצירתו Die Flora der Juden. פרסומיו המדעיים ורישומיו בנושאים עולם החי והמינרלים במקורות תנ"כיים ותלמודיים מעידים על כוונתו להוציא שני ספרים נוספים וליצור בכך סדרה: "החי, הצומח והדומם במקורות היהודיים". למרבית הצער כתב ידו של הרב לעף אבד בזמן מאורעות פרוץ המלחמה בהונגריה ונותרו רק מעט רישומים. על סמך רישומים אלה ועוד מקורות, שני הספרים המתוכננים הוצאו לאור בכרך אחד על ידי מנהל הסמינר הרבני בבודפשט, אלכסנדר שייבר ב-1969.

אהרן אהרונסון אל הרב עמנואל לעף
נמצא בספרייה הלאומית: מכתבו של אהרן אהרונסון, מגלה אם החיטה, אל הרב עמנואל לעף משנת 1908. אהרונסון מתאר לרב לעף את דרכו לאיסטנבול (קושטא) כדי לדווח על חקירותיו ותוצאותיהן שבעקבות המשלחת המדעית בה הוא השתתף בחסותו של הסולטן באזור ים המלח, הערבה ועבר הירדן. הוא פונה לרב לעף בעניין שאלות על צמחים ספציפיים שבאזורים אלה
גינזברג לואיס אל הרב עמנואל לעף
נמצא בספרייה הלאומית: מכתבו של גינזברג לואיס מהאוניברסיטה העברית בירושלים אל הרב עמנואל לעף. גינזברג מציג בפני הרב לעף את הדילמה של האקדמיה האם לשייך את המחלקה לבוטניקה תנ"כית לפקולטה למדעי היהדות או למדעי הטבע. דצמבר 1933

תחילה, האוסף שהווה את עזבונו של הרב עמנואל לעף היה שמור בקהילה היהודית של העיר סגד. ביום הכרזת המדינה ב-14.05.1948 החליטה קהילה זו לתרום את האוסף למדינת ישראל החדשה. אולם ממשלת הונגריה לא התירה להוציא בצורה חופשית את האוסף. אחרי מסע ומתן ארוך נאלצה מדינת ישראל לרכוש אותו בכסף. האוסף הופקד לצמיתות בספרייה הלאומית בשנת 1958. הוא כולל בתוכו התכתבות, כתבי יד, מסמכים שונים, רשימות, מאמרים וגזירים של עמנואל לעף. מלבד זו, באוסף נכלל גם מעט התכתבות ונאומים של אביו, לאופולד לעף (גם לעוו או לב).

הרב לאופולד ליפוט יהודה לייב לעף
הרב לאופולד (יהודה לייב) לעף

הרב לאופולד לעף (Leopold Lipót Lőw) נולד בצ'רנה הורה שבמורביה, אז חבל ארץ של האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא נכלא בעקבות מזימות אויביו שהלשינו עליו בתום המהפכה ב-1848, אך זכה לחנינתו של הגנרל האוסטרי יוליוס יעקב פון היינאו. לאופולד לעף היה רבה של העיר סגד משנת 1850 עד כניסת בנו עמנואל לתפקיד רב העיר ב-1878. הוא התכתב עם אישים חשובים רבים בני תקופתו.

יצחק שמואל רג'יו יש"ר אל הרב לאופולד לעף
נמצא בספרייה הלאומית: מכתבים מאת יצחק שמואל רג'יו (יש"ר) אל הרב לאופולד לעף בעברית ובגרמנית. המכתב שגרמנית כתב רג'יו כארבעה חודשים לפני פטירתו ב-1855
הרב אברהם גייגר אל הרב לאופולד לעף
נמצא בספרייה הלאומית: שלושה מכתבים מאת הרב אברהם גייגר אל הרב לאופולד לעף, אביו של הרב עמנואל לעף. פרנקפורט, גרמניה 1865-1867

אביו של הרב עמנואל לעף, הרב לאופולד לעף היה הרב הראשון שדרש בשפה ההונגרית בפני הקהל והכניס את השפה ההונגרית גם לתפילה. היה רב חשוב שפסיקותיו השפיעו על מדיניות הממשלה האוסטרית וההונגרית. הוא הוריש לבנו עמנואל המיומנות של הנאום. כישרון זה ליווה את הרב עמנואל לעף במשך כהונתו כראש הקהילה היהודית של סגד, משנת 1878 ועד מותו ב-1944. הוא היה נציג הקהילות הניאולוגיות במועצה העליונה של הפרלמנט ההונגרי משנת 1927. הוא היה ציוני והיה ראש ארגון הגג של הסוכנות היהודית ושל קרן היסוד. הוא התכתב בעיקר בגרמנית, הונגרית ואנגלית עם מוסדות אקדמיים, מו"לים, אישים וחוקרים בעלי שם מבני תקופתו, ביניהם אהרן אהרונסון, תיאודור נלדקה, נתן שלם, אפריים הראובני ועוד. (להתכתבות זו בספרייה הלאומית לחצו כאן).

ישעיה לוצאטו אל הרב עמנואל לעף
נמצא בספרייה הלאומית: מכתבו של ישעיה לוצאטו (בנו של שמואל דוד לוצאטו – שד"ל) בצרפתית אל הרב עמנואל לעף. פאדובה, 1880
אברהם שלום ויהודה ודוד ילין אל הרב עמנואל לעף
נמצא בספרייה הלאומית: מכתב מאת וועד הלשון העברית אל הרב עמנואל לעף בעניין היבחרו כחבר פעיל בוועד. חתומים על המכתב: אברהם שלום יהודה ודוד ילין
תיאודור נלדקה אל הרב עמנואל לעף
בספרייה הלאומית: התכתבות הרב עמנואל לעף עם חוקר השפות השמיות הגרמני המפורסם תיאודור נלדקה

הרב עמנואל לעף כתב יותר מעשרה ספרים בנושאים פוליטיים ודתיים. לפי מקורות אחדים, כשהחלו הטרנספורטים של יהודי הונגריה למחנות ההשמדה, הותר לו לעזוב את הונגריה במסגרת עסקת קסטנר. לכן הורד מרכבת הגירוש, אך נפטר בבית החולים היהודי בודפשט בשל מצב בריאותו האנוש ב-19.07.1944.

דרכונם המשותף של הרב עמנואל לעף ורעייתו בלה ברוינינג
נמצא בספרייה הלאומית: דרכונם המשותף של הרב עמנואל לעף ורעייתו בלה ברוינינג (Brenning Bella). כנראה, דרכון זה היה אמור לשמש אותם בעת עלייתם לרכבת לשוויץ במסגרת עסקת קסטנר ב-1944

 

כתבות נוספות

האמן היהודי שחזה בציוריו את זוועות הנאצים

האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?

"יקירי, אני זוכרת אותך באהבה. לולה, קרקוב 20.8.1943"

כיצד להילחם בהתבוללות בחברה היהודית של מזרח אירופה?

"שפך ה' אש חמתו על גלות ירושלים אשר בספרד"

האגרת של הרב חסדאי קרשקש לחכמי אויניון

גזירות קנ"א, צייר ג'וזף סגרלס. סביבות שנת 1910

מאה ואחת שנים לפני גירוש ספרד, בקיץ שנת ה' קנ"א (1391), "שפך ה' אש חמתו על גלות ירושלים אשר בספרד. ותצא האש מסביליה ותאכל נוה ישראל"

הנוצרים פורעים ופוגעים קשות ביהודי ספרד בפוגרומים שיקבלו מאוחר יותר את השם: "גזירות קנ"א".

מספר חודשים לאחר-מכן, ב-כ' חשוון, ה' קנ"ב, באראגוניה אשר בספרד, ר' חסדאי קרשקש, רב, מנהיג ופילוסוף יהודי, שהיה עד לפרעות ואיבד בהן את בנו יחידו, שולח אגרת לחכמי קהילת אביניון/אויניון, שבצרפת.

מטרת האגרת -בקשה מחכמי הקהילה, שיפנו אל האפיפיור, שיפעל להשקיט את הרוחות.

"יום ר"ח תמוז קנ"א המר והנמהר דרך ה' קשתות האויב על קהילת סביליה רבתי עם שהיו בה כמו ששה או שבעה אלף בעלי בתים הציתו באש שעריה והרגו בה עם רב…"

באגרת קרשקש מתאר את הטבח הנורא שטבחו ביהודים, את חוסר האונים שהביאם למסור את ילדיהם לעבדים למוסלמים, כדי להצילם ממוות. חלק מהם אף המירו את דתם.

הרב משבץ בכתיבתו פסוקים וחצאי פסוקים ממגילת איכה, המתארת את גודל השבר והאסון בעת חורבן המקדש.  ובדרך עקיפה זו, משווה בין חורבן בית המקדש הראשון ובין המאורעות הפוקדים בתקופתו את יהודי ספרד. מבין דבריו מהדהדת הסיבה לפרעות – המשך מתבקש לחורבן המקדש.

" יום שבת אחריו שפך ה' כאש חמתו נאר מקדשו וחלל נזר תורתו היא קהילת ברצלונה אשר הובקעה… ובא מספר ההרוגים כמו מאתיים וחמישים נפשות…רבים קדשו ה' בתוכם בני יחידי חתן שה תמים העליתיהו לעולה…"

במהלך הדורות הועתקה האגרת של קרשקש מספר פעמים. בספרייה נמצא מיקרופילם של כתב יד  מהמאה י"ט. כתב היד המקורי שמור בספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק.

שלושת העמודים הפותחים של אגרת ר' חסדאי קרשקש

בשנת תרט"ו הודפסה מחדש בתוך "ספר שבט יהודה" אשר "חברו החכם הרופא הר"ר שלמה בן וירגא זל"הה." הספר מבטיח לספר על אותן " צרות רעות ורבות שעברו על ישראל בארצות העמים". ניתן להוריד את הספר המלא באתר אוצר החוכמה.

בט' באב נוהגים לומר קינות המספרות את הסיפור של עם ישראל מאז חורבן בית המקדש. בקינות נמצא תיעוד מצמרר על חורבנן של קהילות בארץ ובגולה הטלטלות הקשות ותלאות העם במשך אלפי שנים. הגמרא ביומא ט ע"ב כותבת: בית ראשון חרב בעקבות עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. בית שני נחרב בגלל שנאת חינם. ועל כך אמר האדמו"ר ר' חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ': "בית שני נחרב בשל שנאת חינם, בית שלישי יבנה בזכות אהבת חינם."

שנזכה!

הדפסה מחודשת של האגרת ב"ספר שבט יהודה", מתוך אתר אוצר החוכמה

 

עוד סיפורים על כתבי יד נדירים ומרתקים בקבוצה >> סודות כתבי היד העבריים

כתבות נוספות

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק