איך הפך תשרי לחודש הראשון בשנה?

אם בתנ"ך ציינו את תחילת השנה באביב, איך קרה שהיום אנו מציינים אותו דווקא בסתיו? ומהיכן הגיע שמו המוזר של החודש הראשון בשנה?

1

רבים יודעים שחודש תשרי לא היה החודש הראשון בלוח השנה של העברים הקדמונים, אלו שמתועדים בתנ"ך. האם באמת כבר אז הוא היה חודש עמוס חגים? לכל הפחות היה בו חג אחד (סוכות) שבו נדרשו המאמינים לעלות לרגל לירושלים, וזה היה כנראה קשה יותר מכל מה שעובר עלינו בפקקים אל ארוחות החג; אבל, כאמור, חשיבותו ודאי לא הייתה טמונה אז בהיותו נקודת ציון מנהלית למעקב אחר הזמן. כמו כן, העברים הקדמונים בכלל לא קראו לו חודש תשרי. נספר קצת על החודש הזה, על שמו המיוחד, וכיצד הפך להיות ראש וראשון לחודשים.

1
על פי המסורת, בחודש תשרי נצטווה אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק. תיאור העקידה מתוך "ספר עברונות" חיבור מן המאה ה-18 שעוסק בלוח השנה היהודי. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בואו נתחיל עם השם. כמו שרבים יודעים, כל שמות חודשי הלוח העברי שבהם אנו משתמשים כיום, מקורם בלוח השנה הבבלי. לכן, מקור השמות של כל החודשים הוא מהשפה האכדית. זוהי שפה שמית עתיקה שדוברה בעיקר באשור ובבבל. גם כאשר הפסיקה להיות שפה מדוברת, היא המשיכה להיות במשך מאות שנים השפה הרשמית של אזור מסופוטמיה והלבנט. אך טבעי הוא שהשפה הרשמית של הבבלים השפיעה באופן כה עמוק על לוח השנה העברי, משום שהבבלים היו האסטרונומים המובילים במרחב שלנו, ומכאן גם בעלי השפעה גדולה על לוח השנה.

אז כן, דיברנו על השם של חודש תשרי. באופן הגיוני מאוד, השם מגיע מהמילה האכדית "תשריתו" שמשמעותו "התחלה". התחלה של מה? למעשה, גם הבבלים – כמו רוב העמים במרחב שבו אנו עוסקים – החלו לספור את השנים באביב, בחודש ניסן (עוד שם שהגיע מאכדית). יכול להיות שבתשרי, החודש השביעי במספר אם מתחילים לספור מניסן, ציינו את תחילת המחצית השנייה של השנה בחג נוסף. השם האכדי-בבלי התגלגל גם ללהגי הערבית באזור מסופוטמיה והלבנט: החודשים הגרגוריאניים אוקטובר ונובמבר נקראים "תשרין אל-אול" ו-"תשרין א-ת'אני", כלומר תשרי הראשון והשני.

1
איור לחודש תשרי מתוך "צורת סדרי עולם", חיבור מדעי בן המאה ה-17. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בתנ"ך נהוג לרוב לכנות את חודשי השנה על פי מספרם הסידורי. על כן בספרי החוקים, כשמצווים בני ישראל לחגוג את יום הכיפורים, את סוכות, ואת החג המסתורי ב-א' בתשרי שמצטווים בו על שבתון זכרון תרועה, נקרא חודש תשרי בפשטות "החודש השביעי". עם זאת, החודש השביעי, תשרי, הוא גם אחד החודשים היחידים שאנו זוכים לשמוע את שמו המקומי-כנעני במקרא. בספר מלכים א', פרק ח', מסופר על העם שמתקהל בירושלים לחנוכת בית המקדש על ידי המלך שלמה (אז לא היו הגבלות) "בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". לשם ירח איתנים ניתנו מדרשים שונים, אך ייתכן שמשמעות השם נובעת פשוט מתחילת הגשמים ועליית מפלס המים בנחלים.

1
כרזה המזמינה את הציבור להשתתף בהרצאה על חגי תשרי, שנת 1968. רצוי להביא ספר תנ"ך. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

לא ניכנס כאן לנבכי התיאוריות בנוגע למקורם של חגי תשרי. העיתונאי והבלשן אילון גלעד עסק בכך ארוכות במספר טורים מעניינים ביותר (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, זמין למנויי עיתון "הארץ". ספר בנושא צפוי להתפרסם בהוצאת "עם עובד" בהמשך השנה). ננסה לדון קצת בשינוי שחל בלוח השנה שבעקבותיו הפך תשרי לחודש הראשון במניין החודשים.

על פי סקירתו של גלעד, ציון חג ביומו הראשון של חודש תשרי נעדר מרוב ספרי התנ"ך. במקרים מסוימים אפילו נחגגים חגים אחרים במועד הזה, או סמוך אליו, אך חג זה אינו מוזכר כלל. מעבר למצוות הנוגעות לחג המופיעות בספר ויקרא ובספר במדבר, הפעם הראשונה שבה מוזכר אירוע חגיגי שאירע בתאריך זה היא בספר עזרא, שם מסופר על קריאה בתורה ביום א' בתשרי. הראשונים שעוסקים בחג הזה במשמעותו כראש השנה הם חז"ל בסדרי המשנה ובתוספתא. אלו כתבו את כתביהם בסביבות שנת 200 לספירה הנוצרית, אך לא מן הנמנע שהם מתעדים מסורות קדומות יותר.

1
תחל שנה וברכותיה. עמוד שער מצויר ללוח שנה לשנת תרע"ח (1918-1917), שנכתב על ידי וולף זופניק, שנפל בשבי הרוסים, ושהה בסיביר במהלך מלחמת העולם הראשונה. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

אם כן, על פי השערתו של גלעד, נראה שמתישהו במהלך המאות ה-2-1 לספירה הנוצרית, הטעינו חכמי ישראל משמעות חדשה בחג המסתורי שמתואר בספרי ויקרא ובמדבר, ונתנו לו את מעמדו הבכיר שאותו אנו מייחסים לו כיום. הם קבעו כי מדובר ביום השנה לבריאת העולם, וביום שבו נשפטים בני האדם על מעשיהם בשנה החולפת ובו נקבע גורלם לקראת השנה הבאה. גלעד משער עוד, כי הבחירה בראש השנה בסתיו על פני ראש השנה האביבי שהיה נפוץ בכל המרחב (כך למשל גם ראש השנה האיראני נחוג עד היום בסביבות מרץ), נועדה על מנת להיבדל מן העמים היושבים סביב. נוסיף עוד, שייתכן שחורבן בית המקדש וניתוק הקשר הפולחני-דתי עם החקלאות, סייע בשינוי הזה בלוח השנה.

על כל פנים, כך או כך אנו נהנים היום מחודש חגיגי ביותר, סמלי מאוד, שתפס מקום משמעותי מאוד בתרבות היהודית-עברית-ישראלית. הבה ניתן לדודו זר ולצוות פרפר נחמד להסביר לנו למה אנו אוהבים אותו כל כך (מילים ולחן: דתיה בן-דור). שנה טובה לכל הקוראות והקוראים.

פיל פילון כבר לא מפחד מאבא פיל

וְהַסּוֹף הָיָה מַצְהִיל: גם לכם מפריע הבית האחרון של "פיל פילון"? הכירו את הסוף האלטרנטיבי לשיר!

"חכה חכה שאבא יגיע"

זהו פחות או יותר המסר בשיר "פיל פילון" שכתב והלחין מרדכי זעירא: פיל פילון שלנו מסרב ללכת, לא נענה לבקשותיה של אימא, עד שבבית האחרון מגיע אבא פיל המפחיד. הפיל פילון שלנו נבהל ומיד מתחיל לצעוד:

 

אַךְ הַסּוֹף הָיָה מַבְהִיל!

בָּא הַבַּיְתָה אַבָּא-פִּיל!

פִּיל-פִּילוֹן נִבְהַל מְאוֹד

וּמִיָּד הִתְחִיל לִצְעֹד!

 

המסר של השיר מפריע לכם?

לא רק לכם.

הכירו את אנשי החינוך יהודית גורביץ ושמואל נבון. בתחילת שנות ה-50 ליקטו השניים מאות שירים, והוציאו לאור את הספר "מה אספר לילד?" שישמש "ספר עזר לגננת, למורה בכתות א', ב' ולהורים".

אך הם לא הסתפקו רק בליקוט היצירות. הם גם – כך מתברר – השאירו את חותמם עליהן. וכך, בעמוד 160 במהדורה הראשונה של הספר שיצא לאור בשנת 1953, מופיע השיר "הפיל", רק שהבית האחרון בו הוחלף:

כיוון שמדובר באנשי חינוך ובספר חינוכי, החליטו העורכים שאת אבא צריך לקבל בשמחה ובאהבה – ולא לפחד ממנו.

ומה אתם מעדיפים?

את הסוף המבהיל או המצהיל?

 

בשידור חי: נורית הירש מלחינה שיר של ילד בכיתה א'

ארבע גרסאות בדקה אחת: נורית הירש מדגימה בשידור חי איך אפשר להלחין כל שיר בשלל סגנונות בתוך שניות

השנה היא 1979, השדרן אלכס אנסקי מארח את המלחינה נורית הירש ומציב לה אתגר: להלחין את המילים לשיר שכתב נמרוד הקטן:

אֲנִי גָּדוֹל

אֲנִי יָכוֹל

לִקְרֹא וְגַם לִכְתֹּב

גַּם בְּחֶשְׁבּוֹן אֲנִי דֵּי טוֹב

עוֹד לֹא עָשִׂיתִי דַּי

בַּסְּתָו אֲנִי אֶהְיֶה בְּכִתָּה ב'

לִפְגֹּשׁ אֶת יְדִידַי.

"יש לי כבר מנגינה", הכריזה בתוך כמה שניות נורית הירש, וכבר הציגה בפסנתר את הגרסה הראשונה שלה לשיר קצבי:

ואיך נשמע אותו השיר בגרסה נוגה? כמה שניות אחר כך והירש נתנה גרסה שנייה לשיר:

ובוואלס, שלושה רבעים? הינה הגרסה השלישית לשיר:

ולסיום, הינה השיר בגרסת ג'אז:

ואיזו גרסה אתם הכי אהבתם? ספרו לנו בתגובות לכתבה!

שלוש המהדורות של "ספר הטייסים" מאת ד"ר פליקס טיילהבר

בשנים שלאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה התעצמה התעמולה האנטישמית שהאשימה את היהודים בכניעה ובתוצאותיה, וזו השתלבה במיתוס "תקיעת הסכין בגב" בידי גורמים בוגדניים שפעלו בעורף. ד"ר טיילהבר התמיד במפעלו: כך יצאה לאור גרסתו המורחבת (והידועה) של הספר, "טייסים יהודים במלחמת העולם"

תמונת טייס במטוס מעוטר צלבי קרס, המתנוססת על כריכת ספר, וכותרת בפונט גרמני גותי אשר מספרת על יהודים, מעלות אצל ישראלים בני זמננו חשד מיידי כי לפניהם כתב שׂטנה התוקף יהודים. האמת הפוכה: זהו כתב הגנה תקיף, ממוסמך וגם מלא רגש שיצא להגן על כבודם וזכרם של החיילים היהודים שלחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ובמרכזו סיפורם של האוויראים היהודים-גרמנים ששירתו במלחמה.

ד"ר פליקס טיילהבר (1956-1884) היה איש אשכולות ודמות ידועה בחוגים יהודיים וציוניים בגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כרופא צבאי בחזית המזרחית ובחזית המערבית ועוטר בצלב הברזל מדרגה ראשונה. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עלה לארץ עם משפחתו והיה ממייסדי קופת החולים "מכבי" והרופא הראשי שלה.

עוד בעיצומה של המלחמה פתחו גורמים אנטישמיים בממסד הפוליטי והצבאי בגרמניה במסע הכפשה נגד היהודים כמשתמטים וכמי שמחבלים במאמץ המלחמתי הגרמני, ומגמה זו הגיעה לשיאה ב"מִפקד" ("ספירת היהודים") שנערך בצבא הגרמני בשנת 1916. ד"ר טיילהבר מצידו החל לפרסם אז ספרים ומאמרים על תרומת היהודים למלחמתה של גרמניה, ובשנת 1919 פרסם מהדורה ראשונה ומצומצמת על האוויראים היהודים, "טייסים יהודים במלחמה, עלון זיכרון".

בשנים שלאחר תבוסת גרמניה במלחמה התעצמה התעמולה האנטישמית שהאשימה את היהודים בכניעה ובתוצאותיה, וזו השתלבה במיתוס "תקיעת הסכין בגב" בידי גורמים בוגדניים שפעלו בעורף (יהודים, קומוניסטים ואחרים). ד"ר טיילהבר התמיד אפוא במפעלו ובשנת 1924 פרסם את המהדורה השנייה (והידועה) של הספר, "טייסים יהודים במלחמת העולם". במהדורה מורחבת זו מנה המחבר יותר מ-120 אוויראים יהודים – טייסים, צופים ומקלענים במטוסים וכן אוויראים בספינות אוויר (צפלינים) ובבלוני תצפית עגונים – שכולם התנדבו לשירות בענף קרבי חלוצי ומסוכן זה. בספר הובאו סיפוריהם ומעלליהם הקרביים וכן נמסר על נפילתם באימונים ובקרב, על נפילה בשבי ועל פציעתם בחזית. הבחירה להציג על כריכת הספר תמונת טייס יהודי שצלב הקרס שימש לו קמע וסמל אישי למטוסו, נועדה ללעוג למפלגה הנאצית שזה מקרוב ניכּסה סמל עתיק זה כסימן ההיכר שלה.

ברבות השנים נעלם הספר מידיעת הקהל הרחב – בוודאי זה היהודי והישראלי – וגם תרגום לאנגלית משנת 1988 לא הופץ באופן מסחרי. לחסך זה ניתן מענה לראשונה בשנת 2012 עם פרסומה בארץ של מהדורה עברית מוערת ומבוארת, "טייסים יהודים בחיל האוויר הגרמני במלחמת העולם הראשונה", פרי מחקר של שנים בנושא על ידי אלימור מַקֶּבֶת בשיתוף ד"ר דיטר גרושל מארה"ב ומתנדבים אחרים; הספר פורסם בתמיכת עדין טיילהבר-טלבר (2013-1921), בנו של ד"ר טיילהבר. מלאכת המחקר נמשכה ובשנת 2019, מאה שנה מפרסום המהדורה הצנועה הראשונה של "ספר הטייסים", פורסמה בבריטניה המהדורה האנגלית המורחבת והעדכנית "Jewish Flyers in the World War" בעריכת מקבת וד"ר גרושל המנוח.

המהדורה הנוכחית מעשירה עוד יותר את המידע שנאסף על האוויראים היהודים-גרמנים ומרחיבה את רשימת האוויראים הנספחת לספר לסך של 245 אוויראים ששירתו בחילות האוויר של הצבא והצי הגרמניים. הרשימה מכילה תמציות ביוגרפיות על האוויראים, ובהן פרטים על שירותם במלחמה ועל חייהם וגורלם לאחריה של אלה מהם ששרדו. רבים היגרו מגרמניה, אחרים סבלו מרדיפת המשטר הנאצי ואף נכלאו במחנות ריכוז – חלקם שרדו אך אחרים נספו בשואה.

כאן המקום לשוב אל "הטייס בעל הצלב הקרס" מכריכת הספר: פריץ בקהרדט שירת מפרוץ המלחמה כחייל חי"ר ועוטר בצלב הברזל מדרגה ראשונה עוד בטרם התנדב לטיס. ימים אחדים לאחר תום המלחמה נמלט במטוסו המעוטר בצלבי קרס (הצלבים על מטוסו היו 'הפוכים' בכיוונם לצלב הנאצי) לשווייץ, על מנת שלא למסור את המטוס למדינות ההסכמה המנצחות. פטריוט זה שב לחיים שקטים של סוחר בוויסבאדן, אך גזירות המשטר הנאצי הובילו לסגירת עסקיו. בשנת 1937 נעצר בגין "עבירת גזע" על חוקי נירנברג בשל יחסיו עם אישה "ארית", נשפט למאסר ולאחר ריצוי עונשו הועבר למחנה הריכוז בוכנוולד בשנת 1939. לבסוף עלה בידי פרקליטו להגיש עתירה להרמן גרינג, שהיה מפקד הלופטוואפה ובעצמו אלוף טיס ממלחה"ע הראשונה ואחראי על מחנות הריכוז. במרץ 1940 שוחרר בקהרדט ממחנה הריכוז ובסוף השנה אף יצא מגרמניה עם רעייתו. הזוג הגיע לבריטניה מליסבון ב-1941, שם התאחדו עם ילדיהם שהגיעו לשם עוד ב-1939 ב"קינדרטרנספורט". בקהרדט שב לגרמניה המערבית ב-1950 והשתקע מחדש בוויסבאדן. השלטונות הערימו קשיים על תביעות הפיצויים שלו ובשנות חייו האחרונות לא נחסכו ממנו וממשפחתו חרמות וגילויי אנטישמיות בסביבת מגוריו.

פרקליטו של בקהרדט היה ברתולד גוטמן, שאף הוא היה אוויראי (מקלען אווירי) במלחה"ע הראשונה והפך לאחד מעמודי התווך של קהילת ויסבאדן לאחר המלחמה; מסוף 1938 היה עורך הדין היהודי היחיד שהורשה על ידי השלטונות הנאציים לפעול כנציג היהודים בוויסבאדן ובסביבתה. גוטמן נתמנה לטפל בפירוק נכסי היהודים לאחר גירושם מוויסבאדן ב-1942, בשנת 1943 גורש עם משפחתו מפרנקפורט למחנה טרזינשטט, בספטמבר 1944 נשלח לאושוויץ עם בנו ושם נספה. בנו פאול נספה במחנה מטהאוזן ב-1945.

סיפוריהם של בקהרדט, גוטמן ואוויראים אחרים חוברים לשקף לפחות במקצת את השבר הגדול שחוותה יהדות גרמניה המפוארת עוד בטרם השואה, ואת עוצמת העוול שהייתה מנת חלקם של החיילים היהודים לאחר שלחמו כגרמנים למען ארצם. אף שקרוב למאה אלף חיילים יהודים לחמו למען גרמניה במלחה"ע הראשונה ומתוכם נפלו כ-12,000, גבורתם, קורבנם ונאמנותם לגרמניה בשדה הקרב לא היו להם למגן לאחר שכונן המשטר הנאצי.

פרסום המהדורות העדכניות (עברית ואנגלית) אִפשר לסגור מעגלים רבים על ידי איתור בני משפחה וצאצאים של האוויראים. אלה נענו ברצון לבקשות המידע והעשירו את המחקר בפרטים רבים, בתצלומים נדירים ובתעודות רבות ערך, שחלקם אף שולבו במהדורות החדשות. המחקר בנושא האוויראים היהודים-גרמנים נמשך גם בימים אלה וכל מידע חדש ומוסמך על אודותם, בייחוד תעודות ותצלומים, יתקבל בברכה.