ה"הרקולס" של התלמוד: על דמותו של ריש לקיש

נהוג לומר על יהודים שהם טובים בעיקר בפלפול ובלמדנות, אבל כבר בתלמוד מסופר על חכם גדול אחד שהיה ידוע גם בכוח שריריו

1

מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בסרט "טיסה נעימה" מבקשת אחת הנוסעות משהו קליל לקריאה. בתגובה, מציעה לה הדיילת לעיין בעלון שכותרתו "אגדות ספורט יהודיות מפורסמות". כן, האמריקנים אוהבים לצחוק על חוסר המסוגלות היהודית – לכאורה – בתחומי הספורט. אבל גם אלפי שנים לפני עמרי כספי, ירדן ג'רבי, לינוי אשרם וערן זהבי, עוד לפני "יהדות השרירים" של מקס נורדאו, ועל אף שניתן לטעון שיהודים העדיפו תמיד את הלימוד על פני הפעילות הגופנית – היו יהודים שריריים. היו גם כאלה (לפחות על פי האגדות והמדרשים) שעשו גם וגם, למשל האמורא רֵיש לקיש.

אבל מה לי כי בחרתי לעסוק דווקא בדמותו של ריש לקיש? והרי יש ודאי הרבה סיפורים מעניינים ודמויות גדולות המתוארות בספרי התלמוד, הבבלי והירושלמי. אבל בין כולם, דמותו של ריש לקיש בולטת לעין וחריגה בנוף. "סיפור המקור" שלו אינו סטנדרטי.

1

ראשית כל, שמו. באחדים מסיפורי הגמרא מסופר כי שמו הוא למעשה רבי שמעון בן לקיש. אם כך מה פירוש "רֵיש לקיש"? רֵיש בארמית פרושו "ראש". הפרשנים נחלקו בשאלה מהי משמעות השם. על פי סברה אחת, לקיש הוא שמה של עירו של רבי שמעון האמור (לכיש), ותוארו "ראש לקיש" ניתן לו משום שהיה ראש חכמיה. טענה אחרת מוצאת את מקור השם המשונה דווקא בטעות העתקה: רבי שמעון הוא בראשי תיבות ר"ש, וייתכן שבאחת מהעתקות כתב היד סימן הגרשיים הפך בטעות לאות י', וכך נתקבל השם "רֵיש".

מה עוד מספרת לנו הגמרא על ריש לקיש? בתלמוד הבבלי, בניגוד למסורות הארץ־ישראליות המובאות בתלמוד הירושלמי, אנחנו שומעים טון ביקורתי יותר כלפי ריש לקיש. שם מדגישים את עברו המפוקפק לכאורה של האמורא. נדגיש, כי רוב האמור כאן הוא מידע משוער בלבד, המבוסס על אמירותיו של לקיש ועל הפרטים המועטים המסופרים עליו – וחלקם ודאי אגדתיים. על פי המסופר, נולד ריש לקיש ככל הנראה למשפחת חכמים בעיר ציפורי, אבל מסיבות שאינן מפורטות חל שינוי דרמטי בחייו: במקום להפוך לתלמיד חכם כמתבקש, מכר עצמו רבי שמעון בן לקיש ל"לודיים".

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

מי הם הלודיים? גם כאן אנו נדרשים לפרשנות, משום שהטקסט התלמודי אינו טורח לפרט. חלק מהפרשנים בחרו בפרשנות "פשטנית" שלפיה מדובר באנשי ארץ לוד שבטורקיה. רש"י טען שמדובר באוכלי אדם. לפי הפרשנות המעניינת יותר, מכר עצמו ריש לקיש בכלל ללודרים. פותרי ופותרות התשבצים מבין הקוראים ודאי יודעים שאלו הם גלדיאטורים המתמחים בלחימה בחיות טרף, על פי המילה הלטינית למקצוע האכזרי.

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בסופו של דבר ביקש ריש לקיש להימלט מציפורני האריות שבזירה ולהפסיק לעסוק במקצוע שבו לא נהנה מביטוח מנהלים. על כך מספר התלמוד (מסכת גיטין, מ"ז, א') סיפור נאה המדגיש את כוח הזרוע יוצא הדופן שבו ניחן ריש לקיש. על פי הסיפור, נהוג היה בקרב אותם לודיים להעניק לאיש שבידיהם בקשה אחרונה ביומו האחרון לפני שיומת. ריש לקיש הביא איתו מבעוד מועד שק ובו אבן גדולה, וביקש מהם להכות אותם "מכה וחצי". במכה הראשונה מת רק אחד מהלודיים, והאחרים נראו כמגחכים על המכה "החלשה". ריש לקיש בזעמו אמר להם: "מדוע אתם צוחקים? יש לי עוד חצי מכה", והרג את כולם.

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בתלמוד הירושלמי מופיעים עוד סיפורים רבים שמפארים את כוחו ואומץ ליבו של ריש לקיש. בסיפור אחד, למשל, הוא מציל חכם אחר מידי חוטפיו. בסיפור אחר הוא מחזיר ממון שנגנב לבעליו. לצד זאת, הוא מתואר כחכם גדול – אחד מגדולי החכמים בהיסטוריה היהודית. על כוחו בבית המדרש נאמר שהיה "עוקר הרים וטוחנם זו בזו".

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

התלמוד מספר עוד על חייו של ריש לקיש וטוען שהוא היה גם לִסְטים – עוד מילה ידועה מתשבצים שמשמעותה שודד דרכים. על פי המסופר היה ריש לקיש ראש כנופיית שודדים למשך תקופה מסוימת עד לחזרתו בתשובה. באחד הסיפורים המפורסמים על ריש לקיש ועל חברו הטוב ר' יוחנן, מתוארת אותה חזרה בתשובה: ריש לקיש הפוגש בר' יוחנן הרוחץ בנהר הירדן משתכנע להפנות את כוחו הרב ללימודי התורה, ור' יוחנן מציע לו בתמורה גם להינשא לאחותו. בעיניים מודרניות נראה שסיפור החזרה בתשובה הזה מעט מפוקפק, משום שלקיש מקבל עליו כאן תמורה. אך בכך לא נגמר הסיפור.

1
מתוך הקומיקס "בבא באורות" מאת שי צ'רקה, שהופיע בעיתון "אותיות וילדים"

בעת דיון הלכתי על טומאתם של סכינים נחלקים בדעתם ריש לקיש ורבי יוחנן (חברו של לקיש, ראש ישיבת טבריה והבכיר מהם במעמדו ההלכתי). רבי יוחנן שרגז על המחלוקת השיב ללקיש: "לסטים בליסטיותו ידע" (כלומר: מי שהיה שודד ולוחם, ודאי יודע דבר בנוגע לסכינים). ריש לקיש נעלב מאזכור חטאיו ונפל למשכב כתוצאה מריב זה. רבי יוחנן סירב לסלוח לו, עד שבסופו של דבר ריש לקיש מת.

כך בא לידי סיום סיפורו של ריש לקיש, דמות שנויה במחלוקת בנוף התלמודי. הפופולריות של התלמוד הבבלי, הגמרא, הבטיחה שהחכם והשרירן התלמודי יישמר בזיכרון הקולקטיבי היהודי בעיקר כשודד שחזר בתשובה, בעוד שבמסורות הארץ ישראליות המובאות בתלמוד הירושלמי הוא מוצג באופן חיובי יותר. דמותו יוצאת הדופן וידידותו עם רבי יוחנן סיפקו השראה למשוררים העבריים המודרניים וגם, כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות לכתבה זו, ליוצרי קומיקס ישראליים בני זמננו. החכם הלמדן שהיה ידוע גם בכוח שריריו עורר אם כן גם את סקרנותנו שלנו – ואנו מקווים שהצלחנו לעורר גם את סקרנותכם.

אנו מודים מאוד לשי צ'רקה, שאיורים מתוך ספרו העתיד לצאת בקרוב מעטרים את הכתבה הזו. ריש לקיש מככב בפרקים האחרונים בסדרת הקומיקס "בבא באורות" שיצר צ'רקה, ומתארת את קורותיו של בבא, יהודי החי בתקופה האמורה. פרקים אלו, כאמור, עתידים להתפרסם כספר בקרוב. ספרים נוספים בסדרה כבר ראו אור.

 

לקריאה נוספת

אדמיאל קוסמן, "רבי יוחנן וריש לקיש: דמות האל בבית המדרש – 'גבריות' מול 'נשיות'", מסכת גברים: רב והקצב ועוד סיפורים, עמ' 51-34, הוצאת כתר, 2002

מרדכי מרגליות (עורך), ריש לקיש, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב, עמ' 320-318, הוצאת יבנה וספרי חמד, 2006

 

כתבות נוספות

כך הפך לימוד "הדף היומי" למסורת

המתאגרף היהודי-רומני שנאבק בכל כוחו למען מולדתו, רק כדי לגלות שאין הוא רצוי בה עוד

אל תתעסקו עם זישה ברייטבארט

לשחק כדורגל בעברית

אביהו מדינה מספר על "שבחי ירושלים"

סיפורו של שיר ההלל לירושלים שהגיע עד הטברנות של יוון

תצלומי מזכרת ממסע צליינים אוסטרים לארץ הקודש, ארכיון יעקב ורמן, הספרייה הלאומית

שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת ה' הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן

כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ

תהילים, קמז, יב-יג

 

שני פסוקים. ארבע עשרה מילים. אחד משירי ההלל הגדולים שידעה העיר ירושלים לא מהלל את יופיה עוצר הנשימה של עיר הנצח או אפילו את קדושתה, אלא מפאר ומשבח את אלהי ישראל המגן עליה מכל צרה. הוא שחיזק בריחי שעריה – השלים בניינה וחיזק ביצוריה, הוא שהרבה והפרה את הבנים היושבים בתוכה. שיר ההלל כולל את פסוקים יב' ו-יג' במזמור קמז בתהילים.

מאתר הפיוט והתפילה אנו לומדים שמזמור קמז הוא אחד המזמורים הכלולים בחטיבת מזמורי ההילולים החותמת את ספר תהילים. קריאות ההלל של המשורר בפרקים אלו נעים בין השתאות נוכח מפעליו של האל בטבע (דאגה לבעלי החיים, שליטה בגרמי השמים ובמשקעים) לבין דאגתו העמוקה לירושלים ולעמו היושב בה.

שתי השורות שנקרעו מהמזמור הפכו לשיר העומד בפני עצמו בזכות הלחן של אביהו מדינה. קשה לבחור ביצוע אהוב של "שבחי ירושלים". הוא בוצע בידי כמה מגדולי הזמרים והזמרות בארץ (ובהם זוהר ארגוב, חיים משה ושימי תבורי), והגיע עד הטברנות ביוון.

 

מזמור קמז, כתב יד של ספר תהילים, מתוארך למאה ה-13 או ה-14. כתב היד שמור בספריית פלטינה, פרמה, איטליה.

 

בשיחה שקיימנו סיפר לנו הזמר, הפזמונאי והמלחין אביהו מדינה על נסיבות הלחנת השיר:

"בשנת 1976 מתקשר אליי חזן ירושלמי ומספר לי שעומד להיערך בירושלים פסטיבל פייטנות. הוא ביקש שאכתוב שיר לפסטיבל. 'אני לא כותב פיוטים', הסברתי לחזן. 'המנגינות שלך הם פיוטים, אתה אפילו לא יודע את זה', ענה בתגובה, והציע שהטקסט יהיה מן המקורות. סיכמנו שיחזור אליי בעוד שבועיים לקבל את השיר המולחן.

בגלל שידעתי שהאירוע מתקיים בירושלים, ואני מכיר את ספר תהילים, נזכרתי בשתי שורות ממזמור קמ"ז בתהילים. הלחנתי את שתי השורות וחיכיתי לשיחה.

שבועיים, חודשיים, ואפילו שנתיים עברו ושום שיחה לא התקבלה. בינתיים שכחתי מהשיר. ב-1985 הפקתי אלבום ללהקת צלילי הכרם. במהלך העבודה על האלבום גילינו שחסר שיר אחרון. דקלון הגיע אליי הביתה ושאל 'אולי בכל זאת יש לך משהו מוכן?'. הוא הצביע על סלסלה עמוסה בקלטות. 'אלו רק סקיצות', סיפרתי לו אבל הוא התעקש. סיכמנו שאני הולך לנוח ואם הוא יימצא משהו בין הקלטות, שיעיר אותי. ובאמת, אחרי שעה וחצי מעיר אותי דקלון. מנפנף בקלטת בצבע שחור. הוא מנגן ואני שומע: 'שבחי ירושלים'".

אביהו מדינה

 

"סיפרתי לו שזה לא שיר, זה פיוט. עד שהשמיע את הקלטת, לא זכרתי שהלחנתי את המילים ושההקלטה נמצאת אצלי. דקלון רצה את השיר וככה נכנסו לאולפן והקלטנו. זה היה השיר החותם של האלבום".

איך מסביר אביהו מדינה את הגרסאות הרבות שלהן זכה השיר? איך התפרסם ונעשה נחשק לביצוע? מדינה עונה שאת הדחיפה הגדולה ביותר לשיר נתנה הזמרת היוונית גליקריה, שבשנות התשעים עשתה ביצוע נהדר שפירסם את השיר בארץ וגם ביוון.

 

גליקריה מבצעת את "שבחי ירושלים" במועדון חארמה ביוון

 

פריטים נבחרים מהספרייה הלאומית על ירושלים

 

כתבות נוספות

מוסיפים קצת צבע לירושלים בין שתי המלחמות

ירושלים של קניוק

ירושלים של זהב

 

מדוע החזירו יהודי מרוקו את משה רבנו להגדה של פסח?

יהודי מרוקו (ויהודי מערב אלג׳יריה באזורים הסמוכים למרוקו) פותחים עד עצם היום הזה את הסדר של פסח בטקסט קצר בערבית יהודית, שבמרכזו עומדת דמותו של משה רבנו.

כ״י ביל גרוס 168, המאה הכ׳, מתאפילאלת - הנוסח הארוך של הטקסט ׳האכּדא קצם לאה לבחר לאבייאנא׳ [=כך חצה האל את הים לאבותינו]

כידוע, ההגדה של פסח עוסקת כולה ביציאת מצרים ובחציית ים סוּף שבאה אחריה, ומעלה מערכי שבחים והודיה לבורא על הניסים והנפלאות שעשה לעם ישראל כדי לגאול אותו ולהוציאו משעבוד לחירות. על פי המסופר בהרחבה בפרקים הראשונים של ספר שמות, ליווה משה רבנו את כל אירועי יציאת מצרים וחציית ים סוּף מאז שהאל הטיל עליו ליד הסנה הבוער את השליחות לפרעה מלך מצרים, ועד לחציית ים סוּף כמו ביַבָּשָׁה. הוא הנהיג אחר כך את בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה ועד יום מותו לפני הכניסה לארץ כנען. והינה, בכל פרקי ההגדה לא מוזכרת אפילו פעם אחת דמותו המקראית הדומיננטית כל כך של משה רבנו. יתר על כן, בהגדה אנו קוראים: ״ויוציאנו ה׳ ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו…״. מדוע הוצאה בצורה גורפת כל כך דמותו של משה רבנו מן ההגדה של פסח? – טקסט ההגדה המוכר לנו התגבש סופית במאה הרביעית לספירה, בדור הרביעי והחמישי של האמוראים. בתקופה זו, גברה התעמולה הנוצרית שהעמידה את דמותו של ישו כדמות אלוהית מרכזית כתוצאה מהתפשטות האמונה הנוצרית. יש הסבורים שחז״ל חששו אז שתקום בישראל תנועה עממית שתעמיד מנגד את דמותו של משה רבנו כדמות האלוהית האמיתית. לכן, הם השתדלו להעלים את דמותו של משה אף מזיכרון האירועים המייסדים המזוהים איתו כאלה המסופרים בהרחבה בהגדה, הטקסט המרכזי של ליל הסדר שעיצב את התודעה היהודית לדורותיה.

אלא שיהודי מרוקו (ויהודי מערב אלג׳יריה באזורים הסמוכים למרוקו) פותחים עד עצם היום הזה את הסדר של פסח בטקסט קצר בערבית יהודית, שבמרכזו עומדת דמותו של משה רבנו. את הטקסט הם אומרים בתחנת ״יחץ״ שלפני קריאת ההגדה. בתחנה זו, המסדר מרים את שלוש המצות שבקערה, מוציא את המצה האמצעית וחוצה אותה לשני חלקים. בזמן החלוקה הוא מחזיק גבוה את המצה ואומר את הטקסט בערבית יהודית. בטקסט קצר זה נאמר שהאל חצה את ים סוּף לאבותינו לשתים עשרים דרכים על ידי משה רבנו ונביאנו. אחר כך נישאת בו תפילה, שכשם שהוא הוציא את אבותינו ממצרים מעבדות לחירות –  כך הוא יציל את בני קהילותינו מן הגלות ויביאם לארץ הקודש. הטקסט הערבי־היהודי התגבש בשני נוסחים עיקריים שונים אך קרובים זה לזה, כפי שיודגם בהמשך מתוך כתבי יד שונים. נוסח אחד נהג בקהילות תאפילאלת ובקהילות הסמוכות להן בדרום מזרח ובצפון מזרח מרוקו, ונוסח אחר, קצר יותר, נהג בשאר הקהילות. בכל קהילה חלו גם שינויים קלים בנוסח שנהג בה כיאה לטקסט שנאמר בעיקרו על פה.

כ״י פאול דהן, בריסל, 4464 מתאפילאלת, תחילת המאה ה־19 – חלקו הראשון של הנוסח הארוך של הטקסט ׳כך חצה האל את הים לאבותינו׳, באדיבות הבעלים של כה״י

 

מדוע יהודי מרוקו ראו צורך להחזיר את משה רבנו לליל הסדר ולסיפור יציאת מצרים? ומתי זה קרה? כפי שניתן להבחין מן הלשון הערבית של שני הנוסחים שיובאו כאן, הטקסט על משה רבנו התגבש בסוף המאה השלוש עשרה או בתחילת המאה הארבע עשרה. בתקופה זו, היו עדיין בשימוש גלגוליה האחרונים של הערבית היהודית הספרותית של ימי הביניים, הנקראת הערבית היהודית הבינונית. בטקסט שלפנינו נותרו שרידים רבים של לשון קדומה זו למרות שחיקתה בחלוף הדורות בשל אמירת הטקסט בעל פה.

מהו הקשר בין לשון זו ובין התגבשותו של טקסט מיוחד זה? ובכן, החזרת דמותו של משה רבנו ומפעלו לתודעת בני הקהילה נעשתה בתקופה שבה הקהילות היהודיות במרוקו וביתר ארצות צפון אפריקה ואנדלוסיה, היינו ספרד המוסלמית, הורשו לחזור ליהדותן בסוף המאה השלוש עשרה תחת שליטי שושלת בני מרין הראשונים. במה דברים אמורים? – באירוע דרמטי ואף טרגי ומתמשך שהחריב את כל קהילות צפון אפריקה ואנדלוסיה בתחילת שלטונה של שושלת המֻווַחִדוּן, שראשיתה בכת מוסלמית פונדמנטליסטית. שליטיה הראשנים של שושלת זו אילצו את כל היהודים שהיו תחת שלטונם להשתמד ולחיות כאנוסים במשך תקופה ארוכה של יותר ממאה ועשרים שנה; מי שסירב להתאסלם נידון מייד למיתה. תקופת השמד התחילה בשנת 1140 לערך, בראשית ההשתלטות של כת המֻוחִדוּן על מרוקו וצפון אפריקה, כולל לוב ואנדלוסיה, והסתיימה אחרי התפוררותה הסופית של האימפריה שהם הקימו. הדבר קרה בשנת 1269 כשנכבשה מראכּש בידי שבטי בני מרין, שהשתלטו לפני כן בהדרגה על רוב אזוריה של מרוקו.

בראשיתה של תקופת השמד, שבה חיו הרמב״ם ובני משפחתו בפאס (בשנים 1165-1160), תנאי השמד אפשרו ליהודים לחיות כמוסלמים מחוץ לביתם וכיהודים בתוך בתיהם אם רצו בכך, אך נאסר עליהם להתפלל בבתי הכנסת ולקיים כל טקס יהודי פומבי. על תקופה זו של השמד, שנקרא לה ׳השמד הרך׳, כתב הרמב״ם באיגרת השמד שהוא שלח ליהודי פאס בשנת 1167 או 1168 כדי לעודד את רוחם של אלה שהחזיקו בסתר ביהדותם: ״ומעשה ידיו יעשה בסתר כי מעולם לא נשמע כמו זה השמד הנפלא [ההדגשה שלי – י״ש] שאין כופין בו כי אם על הדיבור בלבד״. אולם, תנאי השמד הוחמרו לאין ערוך לאחר מכן תחת שלטונם של הסולטאן אבו יוּסוף יעקוּב אל-מנצור (מלך בשנים 1199-1184) ובנו מוחמד אלנאצר (מלך בשנים 1214-1199). שני השליטים הטילו על יהודי צפון אפריקה ואנדלוסיה גזרות קשות מאוד, הן בתחום החיים החברתיים והדתיים הן בתחום הכלכלה, אך זכר הרדיפות מתועד אצל יהודי מרוקו בלבד. עדות אישית על מסכת הרדיפות וההשפלות שהוטלו אז על יהודי מרוקו השאיר לנו הפרשן והרופא ר׳ יוסף בן יהודה אבן עקנין (1150?-1220?), שחי את המאורעות הקשים בפאס לפני שהצליח לעזוב את מרוקו. עדותו כללה גם תוכחה קשה נגד יהודי מרוקו שלא עזבו את מרוקו כדי להינצל מן השמד. היא מופיעה בפרק הששי של חיבורו ׳טב אלנפוס׳ [=רפואת הנפשות]. בפרק זה הוא תיאר מכלי ראשון את מסכת הרדיפות שהייתה מנת חלקם של יהודי מרוקו: הבוז מצד המוסלמים וההשפלות היומיומיות שהם ספגו מהם; הפחד המתמיד שמא ילשינו עליהם שאין הם שומרים את חוקי דת האסלאם ויאבדו את רכושם, את נשותיהם ואף את נפשותיהם כעונש; האיסור על כל סימן של חיים יהודיים גם בבתים, והאיסור לחנך את הילדים בדת היהודית וללמד אותם תורה; השכחת התורה והלשון העברית שנבעה מכך; הלבוש המבזה שנכפה עליהם; הוצאת הילדים מבתי היהודים כדי שיתחנכו מלכתחילה בדת האסלאם; ולבסוף האיסור שהוטל עליהם לעסוק במסחר, שסיפק להם את מטה לחמם.

כ״י בר אילן 122 מתאפילאלת, המאה ה-19 – הנוסח הארוך של הטקסט ׳כך חצה האל את הים לאבותינו׳

 

תקופה שנייה זו של ׳השמד הקשה׳ פגעה אנושות בשרידי ׳השמד הרך׳. היא נעלמה כמעט כליל מן המחקר ההיסטורי מחוסר תיעוד זמין. בתודעה ההיסטורית נשאר רק תיאורו המקל של הרמב״ם של ׳השמד הנפלא׳, שהיה רחוק מלשקף את הגזרות החמורות שהוטלו לאחר מכן על יהודי מרוקו בפרט, משום שמקום מושבם של השליטים אבו יוּסוף יעקוּב אל-מנצור ובנו מחמד אלנאצר היה בפאס. במשך כשמונים שנים נאלצו אם כך האנוסים לחיות כמוסלמים לכל דבר, להשתתף בתפילות במסגדים ולבטל כל סממן יהודי. אומנם בתנאים מחמירים אלו חלה הקלה במהלך התפוררותה של אימפריית המווחדון, אך גם אז נמשך האיסור לקיים חיים יהודיים. כשהשלימו שבטי בני מרין את השתלטותם על מרוקו ועל חלקים נרחבים נוספים של אימפריית המווחדון הם כאמור הרשו ליהודים שרצו בכך לחזור ליהדותם, אולם הם דרשו מהם לא לעשות זאת בהפגנתיות מפחד האוכלוסיות המוסלמיות השכנות ששנאתן ליהודים טופחה תחת המווחדון. את חזרתם ליהדות ראו האנוסים כיציאת מצרים שנייה.

זאת ועוד, כתוצאה מן החינוך המוסלמי הכפוי שהם קיבלו, והדרשות המוסלמיות שהם נאלצו לשמוע במסגדים, הדמות המרכזית שנחרתה בדימיונות האנוסים הייתה דמותו של הנביא מוחמד, שמאז ומתמיד עמדה במרכז הפולחן והאמונה של האסלאם. ראשי הקהילות שביקשו לשקם את החיים היהודיים ואת התודעה היהודית בקרב ניצולי השמד נזקקו להשכיח את דמותו של נביא האסלאם ולהעמיד נגדה דמות יהודית מרכזית שתאפיל עליה. מכאן הזדקקותם לדמותו של משה רבנו, שכבר הרמב״ם קבע אותה כאחד משלושה עשר העיקרים של האמונה היהודית, כפי שתואר לאחר מכן בפיוט ׳יגדל אלהים חי׳ שחובר בתחילת המאה הארבע עשרה בידי רבי דניאל בן יהודה הדיין: ״לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו״.

כ״י פאול דהן, בריסל, 3363, מתאפילאלת המאה ה-20. בכ״י זה מופיע הנוסח הארוך של הטקסט ׳כך חצה האל את הים לאבותינו׳

 

בסוף המאה השלוש עשרה ובמאה הארבע עשרה חזרה והופיעה דמותו של משה רבנו בשירים ובטקסטים ערביים־יהודיים נוספים שעמדו ביסוד התרבות הערבית היהודית וביסוד השירה הערבית היהודית שהתפתחו בקרב יהודי מרוקו מאז עד התפזרות הקהילות ברבע השלישי של המאה העשרים. שירים אלו, שנכתבו רובם ככולם בערבית יהודית של סוף ימי הביניים, כוללים שירים לכבוד הרך הנולד שנאמרו בבית היולדת ערב ברית המילה; שירים על יציאת מצרים ונפלאותיה לפי המדרש; שירים בשבח משה רבנו; מערכת הטקסטים של הצ׳היר של פסח המיוחדים ליהודי מרוקו; טקסט עשרת הדברות הארוך שקראו בחג השבועות. במאה הארבע עשרה תורגמו גם הטקסטים המקראיים וטקסטים פארה־ליטורגיים נוספים בערבית יהודית של סוף ימי הביניים, שהם תרגומי ה׳שרח׳ המוכרים לנו כיום. בטקסטים ערביים־יהודיים אלה נעשה במכוון שימוש במונחים מוסלמיים שתיארו את תכונותיו העילאיות של מוחמד והוסבו למשה רבנו, כדי להדגיש שהוא שליח האל (׳רסל אלאה׳) האמיתי וראש הנביאים שדיבר עם האל מפה אל פה (׳כלים אלאה׳).

לסיום, רשימה זו היא קדימון בלבד לחיבור שלם הנמצא אצלי בשלבי כתיבה אחרונים והמוקדש כולו לראשית התפתחותה של השירה הערבית היהודית במרוקו. במחקר חדש זה אני מגולל בהרחבה את מה שתואר כאן בקיצור נמרץ.

כ״י הספרייה הלאומית 2618=38 מתאפילאלת, המאה ה-19, עם הנוסח הארוך והמלא של הטקסט ׳כך חצה האל את הים לאבותינו׳

 

בכתב יד זה הנוסח הארוך של ׳האכּדא קסם אלאה לבחר׳ מופיע פעמיים, מימין בכתיב מרובע ומשמאל בכתיב קורסיב:

נוסח הטקסט: ״האכּדא קצם אלאה לבחר לאבאייאנא עלא תנאעץ לטיריק חין כרזו ישראל מן מאצר עלא יד סידנא ונבינא מוצא בן עמרם עליה סלאם; וגאתהום ופכּהום מן לכדמא צעיבא לראחא ומן לעבודייא לחורייא. רסאלהו יתעאלא אן יפעל מענא לחן אייצ׳א כּדאלךּ; ויזמע סמאלנא לבית קודשיהו לכריב; ויפוךּ אסרנא מן האד לגלות למען שמו הגדול והקדוש.

[=כך חצה האל את הים לאבותינו לשתים עשרה דרכים כאשר יצאו בני ישראל ממצרים על ידי רבנו ונביאנו משה בן עמרם עליו השלום; הוא הושיע אותם והציל אותם מעבודה קשה למנוחה ומעבדות לחירות. שלח אותו יתעלה שמו כדי שינהג אתנו היום גם כן באותה הדרך; יאסוף את קהילותינו לבית קודשו החרב, ויציל את שבויינו מגלות זו למען שמו הגדול והקדוש.] — במונח ׳שבויים׳ כינו האנוסים את עצמם בשירים שונים.

כתב יד ביל גרוס MO.011.009_005 מאחת הקהילות בדרום מערב מרוקו, המאה ה-20, באדיבות הבעלים של כה״י

 

בכתב יד זה מופיעה גרסה מקוצרת של הנוסח הארוך של ׳כך חצה האל את הים לאבותינו׳: ״האגדא קצם לאה לבחר עלא טנאעץ טריק וטריק חין כרזו ישראל מן מאצאר עלא ייאד סידנא ונבינא מוסא בן עמרם עליה סלאם ורדא. ואפכּום ואגאתהום מן לכדמא צעיבא לראחא ומן לעבודייא לחורייא. ראסלו יתעאלא  האגדאךּ יעמל מעאנא לחן ויפכּנא למען שמו הגדול והקדוש; אמן״.

[=כך חצה האל את הים לשתים עשרה דרכים נפרדות כאשר יצאו בני ישראל ממצרים על ידי רבנו ונביאנו משה בן עמרם, עליו השלום והאהבה. הוא הציל אותם והושיע אותם מעבודה קשה למנוחה ומשעבוד לחירות. שלח אותו האל יתעלה שמו. כך יעשה לנו כעת ויציל אותנו למען שמו הגדול והקדוש; אמן.]

כ״י מיכאל קרופ 3288, המאה הכ׳, מאחת מקהילות דרום מערב מרוקו

 

בכתב יד זה מופיע הנוסח הקצר של הטקסט ׳האגדא קצם לאה לבחר׳ [=כך חצה האל את הים]: "האגדא קצם לאה לבחר חין כרזו זדודנא מן ארד מאצר עלא יד סידנא ונבינא מוסא בן עמרם, עליה סלאם וורדא. חין פכהום וגאתהום מן לכדמא צעיבא לחורייא יפכנא לאה מן האד לגלות. וכן יהי רצון ונאמר אמן."

[=כך חצה האל את הים כאשר יצאו אבותינו מארץ מצרים על ידי רבנו ונביאנו משה בן עמרם, עליו השלום והאהבה. כשם שהציל אותם והושיע אותם מעבודת פרך לחירות כך יציל אותנו האל מגלות זו. וכן יהי רצון ונאמר אמן.]

 

כתבות נוספות

האם חד גדיא הוא שיר הילדים הראשון?

הכירו את "הגדה די היטליר" ממרוקו

העיתון שעדכן את יהודי מרוקו ב"חדשות על אחינו בארץ ובגולה"

האם חד גדיא הוא שיר הילדים הראשון?

אמהות ואבות ודאי שרו שירים לילדיהם משחר ההיסטוריה, אבל חד גדיא הוא אולי השיר הראשון שהודפס במיוחד למען הילדים - הרי עליהם להישאר ערים לאורכו של ליל הסדר

מתוך הגדה של פסח, אמסטרדם, 1796. שייך לאוסף ברגינסקי, שוייץ

ככלל, ההגדה של פסח היא טקסט די סתום בעבור רוב קוראיו החילונים המודרנים, שאינם בקיאים ברזי הסגנון המדרשי של חכמינו זכרם לברכה. קל וחומר שחתימת הטקסט שמלווה את אחד החגים המרכזיים בלוח השנה היהודי בפיוט לא ברור על גדי – היא החלטה מעוררת תהיות. ייתכן שהתשובה להימצאותו שם טמונה ברווחתם של אלו שאחראים גם על פתיחת סדר פסח והקשיית הקושיות – הילדים.

1
פרט מתוך הגדה של פסח, העתיק נתן בן שמשון ממזריץ', שנת 1730. מתוך אוסף ברגינסקי לכתבי יד עבריים, ציריך, שוויץ

מטרת ההגדה היא לקיים את המצווה החשובה "והגדת לבנך" (ונוסיף: גם לבתך) את סיפור יציאת מצרים. לכן, הבנים והבנות הצעירים עומדים במרכז מעייניהם של מתקני סדר הפסח. הם אלה ששואלים מה הם המנהגים המוזרים של הערב הזה, שאותם מחלקים לקטגוריות בעזרת ארבעה בנים, והם אלה שיוצאים לחפש את האפיקומן ופוקחים עין לקראת בואו של אליהו הנביא. ההגדה מלאה בעזרים שמטרתם לשמור על עירנותם של משתתפי הסדר הצעירים, וכזה הוא ככל הנראה גם השיר בסוף ההגדה, שבו מככבות חיות ודמויות פלאיות.

1
חד גדיא עם תרגום ליידיש. מתוך הגדה של פסח, העתיק נתן בן שמשון ממזריץ', שנת 1730. שייך לאוסף ברגינסקי לכתבי יד עבריים, ציריך, שוויץ

זוהי הסיבה שחלק מהחוקרים מכתירים את חד גדיא בכתר שיר הילדים המוכר הראשון – או לכל הפחות אחד הראשונים שבהם. אין לנו מידע על שירים ששרו הורים לילדיהם בחלוף עשרות אלפי שנים של היסטוריה אנושית ולא הועלו על הכתב – ודאי היו רבים כאלה. אך במקרה של חד גדיא אנו נתקלים, ככל הנראה לראשונה, בשיר שנכתב והודפס במיוחד למען הילדים ולטובת חינוכם – שיר ילדים.

1
חד גדיא עם תרגום ליידיש. מתוך הגדה של פסח משנת 1738. שייך לספריית רונזטליאנה, אמסטרדם, הולנד

אומנם אתם מכירים את השיר בעל פה, ווודאי כבר מזמזמים אותו, ועם זאת, בואו נסקור את מאפייני השיר המוזר הזה. השיר הוא שיר צביר – כזה שבו בכל בית מצטרף רכיב חדש. אתם ודאי מכירים שירים מהסוג הזה; כזה הוא למשל הסיפור "אליעזר והגזר" מאת לוין קיפניס, השיר "לדוד משה הייתה חווה", וגם "אחיו" של חד גדיא הקודם לו בהגדה, "אחד מי יודע". המבנה הזה פופולרי במיוחד ביצירות לילדים, שנהנים מהחזרתיות ומהפזמון המוכר. מה עוד אפשר ללמוד מעיון קל בשיר? אומנם שפתו נראית כמו ארמית, אך נדמה שהשפה הזו לא הייתה שגורה בפיו של המחבר או המחברת. השיר רצוף שגיאות דקדוקיות ומשובצות בו מילים עבריות, כך שניתן לשער שארמית כבר לא הייתה שפה מדוברת באותם הימים.

1
נוסח קדום של חד גדיא, מתוך סידור של קהילת פרובנס המתוארך למאות ה-13-14

זהו אולי גם רמז הנוגע למועד כתיבת השיר. הופעתו של השיר בהגדה של פסח מתוארכת למאה ה-15 או ה-16, וייתכן שגרסאות מוקדמות שלו נכתבו כבר במאה ה-14. בדפוס הוא הופיע לראשונה בהגדת פראג שהודפסה במאה ה-16. בכתב יד אותר נוסח קודם של הפיוט, שנוסף בדיעבד לסידור מקהילת פרובנס שבצרפת. הוא נבדל בחלקים מסוימים מהנוסח שאנו שרים היום (בחלק מהנוסחים האחרים שנמצאו באזור צרפת מופיע בשיר גם עכבר, למשל), וגם כתוב בארמית ללא דופי. על פי ההערכות, יהודים שנמלטו מצרפת לאחר גירוש צרפת הגדול (בשנת 1306), הביאו עימם את הפיוט לקהילות אשכנז, ואיתם הוא עשה את דרכו אל ההגדה. רק לאחר מכן הגיע השיר גם להגדות של קהילות ספרד והמזרח.

1
הפיוטים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" בתוספת בכתב יד מתוך הגדת פראג 1527

אך מהו מקורו של הפיוט? האם המוטיבים הקיימים בו הם המצאה יהודית? כיאה לשיר עממי עתיק, אין לנו תשובה חותכת לשאלה הזו. מוטיבים דומים נמצאים בשורה ארוכה של שירים מרחבי העולם. במאמרו על "חדגדיא" מזכיר אוריאל אופק את קיומם של מוטיבים כאלו בסיפורים מיפן, דרך יוון ועד דרום אמריקה. בלשונות אירופה ניתן למצוא כמה מעשיות דומות ברוסית, בצרפתית וגם כמה גרסאות בשפה הגרמנית המשתמשות בנוסחת ה"חד-גדיא". בעוד אחד הנוסחים הגרמניים המוקדמים נראה כמו תרגום מדויק של הפיוט הארמי, באוסף אגדות האחים גרים מופיע שיר בשם "האגס לא רוצה ליפול". בשיר זה, שולח בעל האדמות ילד איכרים בשם יוקל לנער אגס מן העץ. יוקל מסרב, ואחריו נשלח כלב שמתבקש לנשוך אותו – ומסרב. אחריו נשלחים המקל, המים, השור, והשוחט, וכולם מסרבים לבצע את משימתם, עד שמגיע התליין המאיים שגורם לשרשרת להתחיל לפעול. המעוניינים יוכלו לקרוא עוד על השיר המסקרן הזה כאן.

באנגלית אפשר למצוא את היצירה "The House That Jack Built". בשיר הזה השרשרת מתחילה בשעורה שנמצאת בביתו של ג'ק. הדמויות בשיר שונות באופן קיצוני יותר, והשרשרת נמשכת עם עכבר, חתול, כלב, פרה עם קרניים, עלמה בודדה, גבר לבוש קרעים, כומר מגולח, תרנגול וחוואי. לא כולם אוכלים אחד את השני, אבל כבר היו חוקרים שעמדו על הקשר בין השירים וטענו שמקורו של השיר על ג'ק בגדי היהודי. כאמור, אין דרך לקבוע בוודאות "מי התחיל". אוריאל אופק משער באותו מאמר שהוזכר לעיל כי "לא תהיה אולי משום הפרזה רבה בקביעה, כי אין כמעט אומה ולשון, שלא ימצאו בהן אגדה, פזמון, חרוז ומעשיה בעלי צורה ו/או תוכן 'חד־גדיאתיים'".

1

ברבות השנים לא הסתפקו המלומדים היהודים בקיומה של מעשיה חביבה בהגדה של פסח, סיפור שכל מטרתו לשעשע את הילדים, ועל הטקסט הועמסו תילי תילים של פרשנויות. לשרשרת שיכולה להיקרא כשעשוע חביב ותו לא, ניתן לתת משמעות תיאולוגית על מקומו ותפקידו של הקדוש ברוך הוא בעולם. פרשנות אחת, למשל, מציעה שהגדי הוא סמל לעם היהודי, והדמויות האחרות הן העמים שהתנכלו לו: אשור, בבל, פרס, יוון, רומא, המוסלמים, הצלבנים והתורכים. לבסוף יבוא הקדוש ברוך הוא ויגאל את ישראל.

1
מתוך הגדה של פסח מאמסטרדם, העתיק חיים בן מרדכי בינגר, 1796. שייך לאוסף ברגינסקי לכתבי יד עבריים, ציריך, שוייץ

הררי מילים נכתבו על השיר המסקרן הזה, שתחילתו בגדי אחד וסופו בהגדה של פסח. הפיוט המסתורי תפס את תשומת ליבם של חוקרי פיוטים ופולקלור לאורך השנים, והם ניסו למצוא את מקורו של הפיוט ואת הקשר בינו לבין שירי עם דומים בלשונות שונות. אולי הפעם, סביב שולחן הפסח, תוכלו גם אתם לספר דבר מה על השיר שהוא – אולי – שיר הילדים הראשון.

תוספת קטנה לסיום

לא שכחנו שלפני חד גדיא מופיע שיר שדומה במבנהו, וגם הוא ודאי מיועד להנאתם של ילדים, ובוודאי לחינוכם. סיפורו של "אחד מי יודע" דורש כתבה נפרדת, אך נספר כאן שגם הוא הופיע לראשונה בדפוס באותה הגדת פראג מן המאה ה-16, וגם עליו סופר שהיה מוכר באירופה אולי כבר מהמאה ה-15. גם ל"אחד מי יודע" יש מקבילות בלשונות אירופה, אך בשונה מ"חד־גדיא", הוא הגיע לקהילות ספרד ופורטוגל ואפילו לקהילת קוצ'ין שבהודו. מכאן ששאלת מקורו סבוכה אף יותר – ועל כך נספר בעתיד.

לקריאה נוספת

אוריאל אופק, "חד גדיא – מוטיב בספרות הילדים העולמית", מתוך "ספרות ילדים ונוער", גיליון 6, עמ' 10-3, אדר תש"מ, מרץ 1980

מנחם צבי פוקס, "לתולדות השירים 'אחד מי יודע' ו'חד גדיא' בישראל ובעמים", מתוך "אסופות – ספר שנה למדעי היהדות", ספר שני עמ' רא'-רכ"ו, בית ההוצאה של יד הרב נסים, ירושלים תשמ"ח

מנשה גפן, "גלגולי מוטיבים בפולקלור ובספרות", עמ' 255-204, הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים 1991

 

כתבות נוספות

ה"חד גדיא" הטורף של חוה אלברשטיין

"חד גדיא" ששרד את השואה

חד גדיא מוזיקלי: איך נולדה ההגדה הקיבוצית

נדיר: ההגדות של הלוחמים היהודים בצבא הבריטי