אל אל יחזקאל – בומבה של נביא

במכתב שכתב אריק איינשטיין למשורר חיים חפר, מצאנו את הסיפור מאחורי הלהיט משנות ה-60! מה עוד מצאנו? הלנת שכר, התנצלות וחלומות על חו"ל...

"אָנוּ בְּעַד הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל

נֵלֵךְ אַחֲרָיו עִם תַּרְמִיל וּמַקֵּל

אֶל כָּל מָקוֹם שֶׁאוֹתָנוּ יָבִיא

הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל הוּא בּוֹמְבָּה שֶׁל נָבִיא.

 

אֶל אֶל אֶל יְחֶזְקֵאל…"

 

"יחזקאל", שירה של להקת "החלונות הגבוהים" המיתולוגית, לקוח מהאלבום הבלתי נשכח הנושא את שמה – האלבום היחיד במוזיקה הישראלית שכל שיר מתוכו הפך לקלאסיקה. חברי השלישייה – אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ – הפכו במהרה ליפים והנכונים של הביצה המקומית ונעשו לחביבי תחנות הרדיו. אולם, במפתיע, שירם נאסר להשמעה מיד לאחר צאתו.

עדיין לא בהלם? אז אזכיר שמדובר בשיר על אחד מנביאי ישראל… ואם אתם ממש חייבים עוד סיבה לחבב את השיר, אז אריק איינשטיין (קלף מנצח מאז ומעולם). אם כך, מדוע נכנס הפזמון הקליט לרשימת השירים האסורים לשידור ברדיו?

השיר הנדון שטח את מעלליו של הנביא יחזקאל כפי שהוצגו בתנ"ך; בפרט חזון מעשה מרכבה וחזון העצמות היבשות. אך החידוש שלו – מה ש"תפס" את האוזן – הוא השילוב בין מילים וביטויים מנבואותיו של יחזקאל (חשמל, גלגל, אבן תרשיש), לבין מילות סלנג עבריות (בומבה, לכייף, חתיכות). עד כאן – נשמע כמו להיט.

אולם, משום שמילות השיר התייחסו ליחזקאל ללא שמץ של קדושה, בביטויים כמו "הוא ואלוהים כמו אני ואתה" או "הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא", הוא נתפס באוזני הציבור הדתי בישראל כחילול הקודש, והשמעתו ברדיו נאסרה. מרתיח? כן. אבל אפשר לנשום לרווחה – האיסור בוטל לאחר שנים בודדות.

הכתבה אודות איסור השמעת השיר "יחזקאל"

עובדה מעניינת נוספת על ה'סרנדה לנביא', היא שהגרסה העברית שאנו מכירות/ים היא לא היחידה! בהוצאה המחודשת לאלבום האלמותי (והיחיד) של "החלונות הגבוהים", נכללו גרסאות לשיר "יחזקאל" באנגלית ובצרפתית, שנקראו "El El Israel", כשורת הפזמון החוזר. מה שמעניין הוא שלגרסאות האלה אין קשר למילים המקוריות בעברית. הגרסה בצרפתית ממשילה את ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים לניצחון של דוד על גוליית, ומיודעינו יחזקאל נזנח לאנחות.

במכתב ששלח אריק איינשטיין לכותב השיר, חיים חפר, מפריז ב-1967, הוא האיץ בו לאפשר לשלישיית החלונות הגבוהים לכתוב לשיר "אל אל יחזקאל" גרסה צרפתית בשם: "אל אל ישראל" – וזאת בעקבות תהילת מלחמת ששת הימים.

מכתבו של אריק איינשטיין לחיים חפר

כך הוא כתב:

"שלום חיים!

אני יכול להבין שאתה כועס ואין לי ספק שהצדק איתך אבל הייתי בכל זאת רוצה שתנסה קצת להתחשב ב"נסיבות מקלות" אם אפשר להתבטא כך. שלישית החלונות הגבוהים למרות ההצלחה היחסית שזכתה לה לא ליקקה דבש (אני מתכוון לארץ) מכל מיני סיבות צודקות או לא צודקות[,] לא הכל הלך חלק ובעיקר לא מהבחינה הכספית.

אם היינו נשארים בארץ היינו מכסים בקלות את כל החובות שלנו כולל כמובן את החוב שלך. אבל אנחנו נסענו מכיוון שהייתה ויש עדיין מטרה מסוימת שחותרים להשיג אותה. שלא תחשוב לרגע שאנחנו משתמטים למרות שזה אולי הרושם. אני נותן לך את דיברתי שחובך יסולק בהקדם האפשרי ואני יכול לומר שאנחנו בדרך הנכונה, חבל שקרה מה שקרה והיחסים השתבשו, תאמין לי שאף אחד מאיתנו לא רוצה בכך ואנחנו מוקירים לך תודה על שעזרת לנו – זה יקח עוד קצת זמן אבל זה יסודר ואני מקווה שנוכל להפגש עם חיוך על הפנים. זה לא חנטריש ואתה חייב להאמין לי[,] ותתפלא[-] גם לשמוליק.

יש לי בקשה גדולה אליך. יש לנו הזדמנות בלתי חוזרת לדעתי לעשות שיר גדול שיכנס להיסטוריה אולי לא כמו ירושלים של זהב אבל לא הרבה פחות.

הכוונה היא לאל אל ישראל, אילו יכולת להתעלות מעל לכל הסיבות שגרמו למצב בינינו ומתלבש על השיר ושולח לנו אותו כמה שיותר מהר (זה חשוב בגלל הטיימינג). הכוונה במקום אל אל יחזקאל לכתוב שיר או על המלחמה או סיפור על דוד וגולית 1967 ברוח היתולית ואופטימית כשהפזמון החוזר הוא אל אל ישראל, זה מוכרח להיות דבר גדול מאוד וכמו כן מסחרי מאוד. הקלטנו כבר את הרקע המוסיקלי לשיר הזה ואנחנו היינו מאושרים ממש אילו היית עושה את הג'סטה הזאת שאולי לא מגיעה לנו. ההקלטה משגעת ממש. 30 כלים מלווים אותנו[,] וחיים![,] חבל להחמיץ הזדמנות גדולה כזאת. זה יהיה בארץ שיר גדול. אילו יכולת להתלבש על זה כמה שיותר מהר זה היה נפלא.

אני מתכוון לכל מילה שכתבתי ושוב: אני נותן לך את דיברתי שהכל יסודר כמה שיותר מהר, זה לא קל לנו תאמין לי.

מחכה לתשובה מהירה

שלך

אריק"

במכתבו של איינשטיין אפשר לראות כי התגלע ויכוח בין המשורר לזמר הלאומי על רקע כספי. משתמע מן המכתב כי שכרו של חפר טרם שולם לו על כתיבת השיר "יחזקאל" בשל החלטתם של חברי להקת 'החלונות הגבוהים' לנסות את מזלם בחו"ל. במכתב, איינשטיין מתנצל תחילה על המחדל, ומביע כוונה לשקם את היחסים ולסגור את החוב; הוא מנסה לפייס את חפר הכעוס כדי שיעזור לשלישייה וישלח להם מילים לגרסה מחודשת של השיר עבור קהל בינלאומי.

המכתב ששלח חפר חזרה לאיינשטיין לא בנמצא, אך נראה כי הוא התרצה – שכן לא הרבה זמן לאחר מכן, הופיעו איינשטיין, קראוס וכץ בצרפת עם השיר "אל אל ישראל".

עדות נוספת לפיוס ההיסטורי היא האופן שבו ספד איינשטיין לחפר לאחר פטירתו:

"זה עצוב באופן טבעי, אבל אפשר להתנחם בירושה האדירה שהוא השאיר לנו, מאות שירים פנטסטיים. הוא היה משורר ענק, יותר ממשורר רגיל, תמיד עם היד על הדופק של העם שלנו בכל הנוגע למעורבות של יוצר ברמה הלאומית וההיסטורית של ישראל. מההתחלה שלנו, עוד מלהקת הנח"ל – תמיד הוא השפיע עלינו. היינו בני 19 כששרנו כל היום "דינה ברזילי". ומשם "גשר הירקון", "החלונות הגבוהים", "התרנגולים". בנימה אישית, הוא היה איש עם הומור אדיר, הרבה לצחוק על עצמו. זה עצוב, אבל לפחות נשארנו עם תרומה אדירה שתרם לכולנו ב-87 השנים שבהן חי".

[מתוך ראיון עם אריק איינשטיין ז"ל לאתר "וואלה", 18.9.2012]

איך הפך תשרי לחודש הראשון בשנה?

אם בתנ"ך ציינו את תחילת השנה באביב, איך קרה שהיום אנו מציינים אותו דווקא בסתיו? ומהיכן הגיע שמו המוזר של החודש הראשון בשנה?

1

רבים יודעים שחודש תשרי לא היה החודש הראשון בלוח השנה של העברים הקדמונים, אלו שמתועדים בתנ"ך. האם באמת כבר אז הוא היה חודש עמוס חגים? לכל הפחות היה בו חג אחד (סוכות) שבו נדרשו המאמינים לעלות לרגל לירושלים, וזה היה כנראה קשה יותר מכל מה שעובר עלינו בפקקים אל ארוחות החג; אבל, כאמור, חשיבותו ודאי לא הייתה טמונה אז בהיותו נקודת ציון מנהלית למעקב אחר הזמן. כמו כן, העברים הקדמונים בכלל לא קראו לו חודש תשרי. נספר קצת על החודש הזה, על שמו המיוחד, וכיצד הפך להיות ראש וראשון לחודשים.

1
על פי המסורת, בחודש תשרי נצטווה אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק. תיאור העקידה מתוך "ספר עברונות" חיבור מן המאה ה-18 שעוסק בלוח השנה היהודי. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בואו נתחיל עם השם. כמו שרבים יודעים, כל שמות חודשי הלוח העברי שבהם אנו משתמשים כיום, מקורם בלוח השנה הבבלי. לכן, מקור השמות של כל החודשים הוא מהשפה האכדית. זוהי שפה שמית עתיקה שדוברה בעיקר באשור ובבבל. גם כאשר הפסיקה להיות שפה מדוברת, היא המשיכה להיות במשך מאות שנים השפה הרשמית של אזור מסופוטמיה והלבנט. אך טבעי הוא שהשפה הרשמית של הבבלים השפיעה באופן כה עמוק על לוח השנה העברי, משום שהבבלים היו האסטרונומים המובילים במרחב שלנו, ומכאן גם בעלי השפעה גדולה על לוח השנה.

אז כן, דיברנו על השם של חודש תשרי. באופן הגיוני מאוד, השם מגיע מהמילה האכדית "תשריתו" שמשמעותו "התחלה". התחלה של מה? למעשה, גם הבבלים – כמו רוב העמים במרחב שבו אנו עוסקים – החלו לספור את השנים באביב, בחודש ניסן (עוד שם שהגיע מאכדית). יכול להיות שבתשרי, החודש השביעי במספר אם מתחילים לספור מניסן, ציינו את תחילת המחצית השנייה של השנה בחג נוסף. השם האכדי-בבלי התגלגל גם ללהגי הערבית באזור מסופוטמיה והלבנט: החודשים הגרגוריאניים אוקטובר ונובמבר נקראים "תשרין אל-אול" ו-"תשרין א-ת'אני", כלומר תשרי הראשון והשני.

1
איור לחודש תשרי מתוך "צורת סדרי עולם", חיבור מדעי בן המאה ה-17. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בתנ"ך נהוג לרוב לכנות את חודשי השנה על פי מספרם הסידורי. על כן בספרי החוקים, כשמצווים בני ישראל לחגוג את יום הכיפורים, את סוכות, ואת החג המסתורי ב-א' בתשרי שמצטווים בו על שבתון זכרון תרועה, נקרא חודש תשרי בפשטות "החודש השביעי". עם זאת, החודש השביעי, תשרי, הוא גם אחד החודשים היחידים שאנו זוכים לשמוע את שמו המקומי-כנעני במקרא. בספר מלכים א', פרק ח', מסופר על העם שמתקהל בירושלים לחנוכת בית המקדש על ידי המלך שלמה (אז לא היו הגבלות) "בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". לשם ירח איתנים ניתנו מדרשים שונים, אך ייתכן שמשמעות השם נובעת פשוט מתחילת הגשמים ועליית מפלס המים בנחלים.

1
כרזה המזמינה את הציבור להשתתף בהרצאה על חגי תשרי, שנת 1968. רצוי להביא ספר תנ"ך. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

לא ניכנס כאן לנבכי התיאוריות בנוגע למקורם של חגי תשרי. העיתונאי והבלשן אילון גלעד עסק בכך ארוכות במספר טורים מעניינים ביותר (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, זמין למנויי עיתון "הארץ". ספר בנושא צפוי להתפרסם בהוצאת "עם עובד" בהמשך השנה). ננסה לדון קצת בשינוי שחל בלוח השנה שבעקבותיו הפך תשרי לחודש הראשון במניין החודשים.

על פי סקירתו של גלעד, ציון חג ביומו הראשון של חודש תשרי נעדר מרוב ספרי התנ"ך. במקרים מסוימים אפילו נחגגים חגים אחרים במועד הזה, או סמוך אליו, אך חג זה אינו מוזכר כלל. מעבר למצוות הנוגעות לחג המופיעות בספר ויקרא ובספר במדבר, הפעם הראשונה שבה מוזכר אירוע חגיגי שאירע בתאריך זה היא בספר עזרא, שם מסופר על קריאה בתורה ביום א' בתשרי. הראשונים שעוסקים בחג הזה במשמעותו כראש השנה הם חז"ל בסדרי המשנה ובתוספתא. אלו כתבו את כתביהם בסביבות שנת 200 לספירה הנוצרית, אך לא מן הנמנע שהם מתעדים מסורות קדומות יותר.

1
תחל שנה וברכותיה. עמוד שער מצויר ללוח שנה לשנת תרע"ח (1918-1917), שנכתב על ידי וולף זופניק, שנפל בשבי הרוסים, ושהה בסיביר במהלך מלחמת העולם הראשונה. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

אם כן, על פי השערתו של גלעד, נראה שמתישהו במהלך המאות ה-2-1 לספירה הנוצרית, הטעינו חכמי ישראל משמעות חדשה בחג המסתורי שמתואר בספרי ויקרא ובמדבר, ונתנו לו את מעמדו הבכיר שאותו אנו מייחסים לו כיום. הם קבעו כי מדובר ביום השנה לבריאת העולם, וביום שבו נשפטים בני האדם על מעשיהם בשנה החולפת ובו נקבע גורלם לקראת השנה הבאה. גלעד משער עוד, כי הבחירה בראש השנה בסתיו על פני ראש השנה האביבי שהיה נפוץ בכל המרחב (כך למשל גם ראש השנה האיראני נחוג עד היום בסביבות מרץ), נועדה על מנת להיבדל מן העמים היושבים סביב. נוסיף עוד, שייתכן שחורבן בית המקדש וניתוק הקשר הפולחני-דתי עם החקלאות, סייע בשינוי הזה בלוח השנה.

על כל פנים, כך או כך אנו נהנים היום מחודש חגיגי ביותר, סמלי מאוד, שתפס מקום משמעותי מאוד בתרבות היהודית-עברית-ישראלית. הבה ניתן לדודו זר ולצוות פרפר נחמד להסביר לנו למה אנו אוהבים אותו כל כך (מילים ולחן: דתיה בן-דור). שנה טובה לכל הקוראות והקוראים.

סיפורו של כובע היהודים

איך הפך הכובע המחודד של האריסטוקרטיה האירופאית לסמל אנטי-יהודי? והאם מדובר באב הקדמון של הכיפה?

פריט הלבוש המושמץ ביותר בהיסטוריה היהודית הוא בלי שום ספק הטלאי הצהוב. את חתיכת בד זו הוכרחו יהודי מערב אירופה לענוד על דש בגדיהם מן המאה ה-13 ואילך, טלאי שאומץ לאחר מכן בידיי הנאצים עם פלישתם לפולין. בכתבה הזו אנחנו רוצים לדון דווקא בפריט אחר: הכובע המחודד, ובשמו הלטיני, Pileus Cornutus (כובע מקורנן). פריט לבוש שיש הרואים בו את האב הקדמון של אחד מסממני היהדות המוכרים ביותר כיום.

קשה לקבוע בדיוק מתי ואיפה התמקם לראשונה הכובע המחודד על ראשי היהודים באירופה. על הופעת "כובע היהודים", אנחנו יודעים בעיקר מציורים, שחלק ניכר מהם הופיע בכתב יד.

אחד האיורים המוקדמים ביותר של הכובע המחודש כשהוא ניצב על ראשו של יהודי, אנחנו מוצאים בקודקס מנסה (Codex Manesse). בתמונה שלפנינו אנו רואים את Süßkind von Trimberg, שעל ראשו ניצב הכובע. סוסקינד נזכר בקובץ השירה הגרמני כמשורר וטרובדור יהודי. זהו אגב המשורר היהודי-גרמני הראשון המוכר לנו בשמו המלא(!), ולו מיוחסים שישה שירים בקובץ.

Codex Manesse, Bibliotheca Palatina of Heidelberg

לא תמיד זוהה הכובע עם היהודים. ברור שהכובע הסתובב במקומות שונים ונחבש בין השאר בידי אריסטוקרטים ופקידים רמי דרג באירופה של ימי הביניים. עד המאה ה-12 אומץ הכובע אפילו בידי איכרים באנגליה, שחבשו אותו לראשיהם בחיקוי המעמדות הגבוהים. אז איך קרה שזוהה הכובע האופנתי דווקא עם היהודים?

באותה מאה (ה-12) שבה נראה שהכובע המחודד קונה אחיזה בכל רחבי אירופה, דווקא המפגש האלים והטרגי בין המערב למזרח בזמן מסע הצלב הראשון הביא לירידת המוניטין שלו. במהלך הפוגרומים שביצעו הצליינים בקהילות יהודי גרמניה, החלו להופיע דימויים אנטי-יהודיים שבהם מופיע הכובע המחודד על ראשי היהודים, וכך החל להיות מזוהה עם רוצחי המשיח ועם בוגדנות בכללה. וכי איזה נוצרי בר דעת ירצה לחבוש כובע שכזה?

חיי היהודים ולבושם השתנו דרמטית בעקבות החלטות ועידת לטראנו הרביעית ב-1215, שבה נקבע כי על היהודים החיים במדינות נוצריות להתלבש בצורה שהמבדילה אותם מלא-יהודים. ייתכן שזו גם הסיבה שהעיצוב של כובע אנשי הכנסייה שונה: הכובע בעל הקצה המחודד שהיה בשימוש בכנסייה עד אז, זכה לקצה מחודד נוסף. כפי שניתן לראות באיור הזה:

ועידת לטראנו הרביעית, איור מן המאה ה-13

אנגליה הייתה הראשונה לאמץ את הטלאי המזהה, ואיתה אזורים נוספים במערב אירופה. הערים דוברות הגרמנית הוסיפו על הטלאי גם את הכובע המחודד. הראשונה לאמץ את הכובע המחודד כסממן יהודי הייתה העיר ברסלאו בשנת 1266, כיום העיר ורוצלב שבמערב פולין. מחוקקי העיר קבעו שעל היהודים לענוד את הטלאי, ו"לחזור ולחבוש את הכובע המחודד (Pileus Cornutus) המזוהה עם היהודים באזורים אלו, ושבחוצפתם הם הפסיקו לחבוש".

בניגוד לטלאי שהוגדר היטב על פי הגודל, הצורה והמוטיב שיופיע במרכזו, צורת הכובע היהודי המחודד לא הוגדרה באופן מדויק. כתוצאה מכך, מספר סוגים של "כובעים יהודיים" הופיעו באזורי גרמניה. חלקם נאסרו מיד, אחרים הורשו לשימוש. אבל כל ניסיון לאכוף צורה אחת מוסכמת נכשלה.

כהרגלנו בכוח, בחרו מנהיגי עם ישראל לראות בגזירה דווקא מצווה. זו הסיבה שרבנים שונים ממנחם המאירי (1310-1249) ועד מחבר שולחן ערוך יוסף קארו (1575-1488) קבעו שעל היהודי המאמין לומר את שם השם או להתפלל רק כשיש כיסוי על ראשו. היו אף שהמליצו, כדוגמת רבי יעקב בן רבנו אשר (1340-1270), שאל ליהודים לצאת את ביתם בראש גלוי. כך שאפשר לראות בכיפה המודרנית צאצא ישיר של הניסיון להפוך את ה"כובע היהודי" לדבר שיש להתגאות בו ולשלבו בחיי הדת.

כמה דוגמאות שאספנו לכובעים מחודדים בכתבי יד עבריים (וגם שניים שלא):

מחזור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, המאה ה-13, ספריית פלטינה

 

הגדת ראשי הציפורים, המאה ה-13, מוזיאון ישראל

 

Tripartite Maḥzor, תחילת המאה ה-14, הספרייה הבריטית

 

ויכוח דתי בין מלומדים נוצרים (שמאל) ויהודים (ימין), חיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים, 1483:

 

דוגמה לסוגים השונים של כובעים יהודים בקהילות אשכנז אנחנו מוצאים במודעה הזו מתחילת המאה העשרים בהוצאת יפת שביפו. שם המודעה מתורגם מיידיש הוא "כובעים יהודיים למועדים שונים":

 

ולסיום, ב- Très Riches Heures du Duc de Berry, ספר שעות נוצרי מן המאה ה-15, אנחנו פוגשים את האמגושים כשעל ראשיהם הכובע המחודד:

לקריאה נוספת

Naomi Lubrich, The Wandering Hat: Iterations of the Medieval Jewish Pointed Cap, Jewish History, Vol. 29, No 3/4 (December 2015), pp. 203-244

Raphael Straus, The "Jewish Hat" as an Aspect of Social History, Jewish Social Studies , Vol. 4, No. 1 (January, 1942), pp. 59-72

פיל פילון כבר לא מפחד מאבא פיל

וְהַסּוֹף הָיָה מַצְהִיל: גם לכם מפריע הבית האחרון של "פיל פילון"? הכירו את הסוף האלטרנטיבי לשיר!

"חכה חכה שאבא יגיע"

זהו פחות או יותר המסר בשיר "פיל פילון" שכתב והלחין מרדכי זעירא: פיל פילון שלנו מסרב ללכת, לא נענה לבקשותיה של אימא, עד שבבית האחרון מגיע אבא פיל המפחיד. הפיל פילון שלנו נבהל ומיד מתחיל לצעוד:

 

אַךְ הַסּוֹף הָיָה מַבְהִיל!

בָּא הַבַּיְתָה אַבָּא-פִּיל!

פִּיל-פִּילוֹן נִבְהַל מְאוֹד

וּמִיָּד הִתְחִיל לִצְעֹד!

 

המסר של השיר מפריע לכם?

לא רק לכם.

הכירו את אנשי החינוך יהודית גורביץ ושמואל נבון. בתחילת שנות ה-50 ליקטו השניים מאות שירים, והוציאו לאור את הספר "מה אספר לילד?" שישמש "ספר עזר לגננת, למורה בכתות א', ב' ולהורים".

אך הם לא הסתפקו רק בליקוט היצירות. הם גם – כך מתברר – השאירו את חותמם עליהן. וכך, בעמוד 160 במהדורה הראשונה של הספר שיצא לאור בשנת 1953, מופיע השיר "הפיל", רק שהבית האחרון בו הוחלף:

כיוון שמדובר באנשי חינוך ובספר חינוכי, החליטו העורכים שאת אבא צריך לקבל בשמחה ובאהבה – ולא לפחד ממנו.

ומה אתם מעדיפים?

את הסוף המבהיל או המצהיל?