הכירו את "הילד הרע" של "שמוליקיפוד"

מה הקשר בין הילד הרע לשמוליקיפוד? ואיך נכנס לסיפור מיץ פטל? עד עכשיו השם ט. כרמי אולי לא נשמע מוכר, אבל אחרי שתקראו את הכתבה הזאת, עוד תזכרו אותו

1

גד צ'רני. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

יש ילדים בני מזל, שכתבו עליהם יצירה ספרותית אהובה אחת. למשל כריסטופר רובין מילן שהוא וצעצועיו לא יישכחו בקרוב, או אורן מאיר, שהצב שאבד לו מוכר כמעט לכל ילד בישראל. אבל יש גם ילדים שכתבו עליהם שתי יצירות ספרות נפלאות, אם לא יותר. אחד מהם הוא גד צ'רני, בנם של הסופר והמשורר כרמי צ'רני ואשתו הראשונה – הפסלת, הציירת והאמנית שושנה הימן.

1
המשורר ט. כרמי, אשתו הראשונה שושנה הימן, ובנם גד. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

צ'רני הוא הילד גדי, גיבור הספר "שמוליקיפוד" שחיברו במשותף הוריו בעקבות ביקור של קיפוד בחצר ביתם הירושלמי. תקציר הסיפור הקצר: גדי החולה מרותק למיטתו. בדיוק בזמן שהוא מהרהר בבדידותו הכפויה, נשמע רחש בחלון, ואל החדר נכנס קיפוד. הקיפוד המופלא (והמדבר) מספר ששמו הוא שמוליק, מתחבר עם גדי ואף לן בחדרו. רגע האימה של הסיפור מתרחש כשתותי עץ נתקעים בקוציו של שמוליק אך גדי עוזר לו לפלות אותם, לפני שהשניים נפרדים ושמוליק חוזר לביתו.

את הסיפור הזה חיבר כרמי צ'רני, אביו של גד. אז הוא השתמש בשם העט ט. כרמי, שבשמו גם פרסם ספרי שירה. כמו ביצירות נוספות שלו, את האיורים – למעשה תחריטים – סיפקה אשתו דאז, האמנית שושנה הימן. השניים חתמו על הספר בשם "כוש", ראשי תיבות של שמותיהם, כרמי ושושנה.

1
כריכת הספר שמוליקיפוד, הוצאת ספריית פועלים, 1955

הספר הפך לקלאסיקת ילדים ישראלית, ובוודאי קשה למצוא ילד בן 4 בחינוך הממלכתי בישראל שלא שמע אותו לפחות פעם אחת. הוא עובד פעמים אין ספור להצגות ילדים, כולל אחת בולטת במיוחד בעברית ובערבית שעסקה ביכולתם של דוברי שפות שונות להתחבר ולתקשר. אבל כמו בסיפורים דומים אחרים, ההצלחה לא הייתה מיידית. בתחילה הביקורות קטלו. מרים רות, למשל, מי שכתבה כמה קלאסיקות ילדים נחשבות בעצמה, טענה שהספר מבלבל את הילדים עם המצאות על קיפודים מדברים. בדיעבד זה כנראה לא הפריע לפעוטות ישראל.

ומה חשב על הסיפור גדי, גד צ'רני בעצמו? צ'רני התראיין פעמים מספר על חוויותיו בעקבות פרסום הספר. הוא סיפר כיצד דווקא התבייש בילדותו כשזיהו אותו עם גדי בעל פיג'מת החמורים, ורק בבגרותו למד לאמץ לחיקו את העובדה שכיכב בספר שנחשב לקלאסיקה של ספרות ילדים בישראל. אך בזה לא תם סיפורו של גדי בעולם הילדים העברי. מתברר שגדי הוא ילד בר מזל במיוחד, שהופיע לפחות בעוד יצירת ילדים אהובה אחת נוספת.

1
כריכת הספר "הילד הרע" מאת לאה גולדברג, שאייר דני קרמן. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005

כאמור, צ'רני נולד לסופר ומשורר, ולאמנית ומאיירת, מקצועות שהפכו אותם לאנשי בוהמה די מוכרים בירושלים. אחת מחברותיהם הייתה לא אחרת מלאה גולדברג. וכך התגלגל גדי אל אחד משיריה המוכרים לילדים, "הילד הרע".

"הייתי אתמול בבית הדודה,

אמרתי 'שלום' ואמרתי 'תודה',

אמרתי 'סליחה' ו-'בבקשה',

שאלתי תמיד: 'זה מותר? את מרשה?'

ואינני יודע, כיצד זה קרה –

לפתע נכנס בי הילד הרע

ואמרתי: 'את טיפשה!'

ואמא הסמיקה מאוד ואמרה:

'גד, תתבייש! זה איום ונורא!'

ואבא אמר: 'באמת זה לא צחוק!

תלמיד כיתה אל"ף נוהג כתינוק!'

איך אסביר להם שזה לא אני?

זה הילד הרע, שניכנס לי בפנים –

תמיד הוא ניכנס בי בלי שום אזהרה,

הילד הרע".

אביו של גד, כרמי צ'רני, סיפר כיצד נולד השיר בריאיון לעיתון "כותרת ראשית" מה-22 ביולי 1987. וכך הוא סיפר:

"גדי היה אז בן שלוש…לאה גולדברג שהייתה חברה שלנו הייתה קוראת לו 'החתן שלי', ולנו הייתה קוראת 'החותנים שלי', והיא גם כתבה לו שירי ילדים, למשל השיר 'הילד הרע'…הסיפור היה שפעם אחת היא באה לבקר את גדי ומעל המיטה שלו היה חור בקיר. הוא כמובן נבר ונבר בקיר עד שנהיה חור, אבל כששאלתי אותו איך זה קרה אז הוא אמר: 'זה לא אני, זה ילד אחר', וזאת, היא אמרה, הייתה ההשראה שלה".

1
תמונתו של גד צ'רני, מתוך ראיון עם נרי לבנה בעיתון "כותרת ראשית", 22 ביולי 1987.

אז יש לנו זוג שכתב ביחד ספר וילד שכיכב בלפחות שתי יצירות קלאסיות לילדים בעברית, אבל האם משפחתו של כרמי הסתפקה בזאת? לא ולא! ט. כרמי התגרש משושנה הימן ונישא בשנית, הפעם לאמנית תמרה ריקמן. ריקמן היא אמנית רב-תחומית שממשיכה לעבוד ולהציג גם היום. היא עסקה בציור ובפיסול, ומלבד תערוכות בגלריות, עבודותיה מוצבות במקומות שונים בארץ. היא גם לימדה בשלל מוסדות אמנות בארץ, כולל בצלאל וקמרה אובסקורה, ובמקביל לכל זה גם ציירה – כך היא מעדיפה לקרוא לזה – ציורים עבור ספרים של בעלה ט. כרמי וגם כמה ספרי ילדים. ריקמן ציירה למשל את הציורים המלווים את ספרה של נורית זרחי "שלושה אגסים וחד קרן", אבל עבודתה הידועה ביותר בתחום היא גם זו שלאמנית בת ה-87 נמאס שמזכירים.

1
כריכת הספר "מיץ פטל", הוצאת עם עובד, 1970. ציורים: תמרה ריקמן

הורים שאוהבים לקרוא קרדיטים, יידעו שריקמן היא זו שציירה את הציורים של הקלאסיקה "מיץ פטל", שכתבה חיה שנהב. גם "מיץ פטל" הוא ספר שבמרכזו חיות: הפעם אריה וג'ירפה שנורא סקרנים לגלות איזו חיה הוא השכן החדש בעל השם האקזוטי מיץ פטל. לא נהרוס את ההפתעה למי שלא מכיר. מעבר לתוכן שעוסק בסקרנות בריאה יותר או פחות, ביחסי שכנות ובזיהוי חיות, הספר מפורסם לא פחות בזכות הציורים של ריקמן. את כוחם של ציורי הספר אפשר להדגים אפילו באנקדוטה קטנה, ידועה ליודעי חן: אם גוזרים את דלת הבית של מיץ פטל בציור אחד, מופיעה דמותו מהעמוד הבא. הסוד הזה מעיד כיצד ציורי הספר כולו הם יצירה אחת. על כל פנים, לציורים של ריקמן ב"מיץ פטל" קשה להישאר אדישים, ונראה שציבור ההורים בישראל מתחלק למי שאוהבים אותם או שונאים אותם. מה שבטוח, אם ראית את הציורים האלה, הם לא יישכחו.

כמה עוד משפחות כאלה ששמן חרות על כל כך הרבה קלאסיקות לילדים יש? ספרו לנו על עוד כאלה אם תוכלו. ואם תרצו להוסיף עוד פרטים על האמור בכתבה תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.

התחייה הפמיניסטית של ט"ו באב

האם מייסדת תנועה לחינוך חרדי של בנות היא האחראית לתחייתו של חג האהבה העתיק ביערות פולין?

"חג ששייך לנו, לנשים יהודיות צעירות..." (צילום: ארכיון יד יצחק בן צבי, מתוך האוסף הדיגיטלי של הספרייה הלאומית)

נסו לחפש מידע באינטרנט על ט"ו באב ותקבלו ככל הנראה שני סוגי תוצאות. הסוג הראשון יספר על חג מהעת העתיקה שבו, על פי מסכת תענית, ד', ח': "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו…ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך".

נערות רוקדות בט"ו באב בחדרה, תחילת המאה ה-20. מתוך ארכיון מוזיאון החאן חדרה (צילום: סוניה קולודני / CC BY 2.5)

לצד חג השידוכים הקדום, תוצאות החיפוש יובילו אותנו גם לגלגול המודרני של החג, ט"ו באב כפי שהוא נחגג במדינת ישראל, מעין ולנטיינז דיי יהודי, יום האהבה. המגזר היהודי האורתודוקסי, בישראל ובכל קהילות העולם, גם אימץ את היום הזה כ"יום השידוכים העולמי", שבו רבנים מתפללים – ללא תשלום – לטובתם של רווקים ורווקות ועל מנת שימצאו זיווג.

אף על פי כן, נראה שהקרדיט לחידוש חגיגות ט"ו באב המודרניות לא מגיע לציונים המודרניים שחוגגים את הרומנטיקה, וגם לא לחוגים האורתודוקסיים שמתפללים לשידוכים. ככל הנראה, לא אלו הן הקבוצות האחראיות לתחייתו של החג, אלא גוף אחר.

בית יעקב

תנועת בית יעקב ידועה כיום כרשת בתי הספר החרדיים לבנות הגדולה בעולם. מתברר שבראשית ימיה של התנועה, היא הייתה פחות שמרנית ואפילו מהפכנית.

ב-1917, תופרת שסיימה שמונה שנות לימוד בלבד בשם שרה שנירר החליטה לפתוח בית ספר לבנות בעיר קרקוב שבפולין. היא קיוותה לעצור את זרם הנערות האורתודוקסיות שנטשו בתקופה זו את המסורת ועברו תהליכי חילון.

שרה שנירר, מתוך געזאמלטע שריפטן (אוסף כתבים) של שרה שנירר, הספרייה הלאומית.

בשנות ה-30 ל-"בית יעקב" כבר היו סניפים בשלוש יבשות ועשרות בתי ספר בעולם, כמו גם מכוני הכשרה מקצועית, מחנות קיץ, שלושה סמינרים למורות, ירחון ספרותי ושאר כתבי עת בהוצאת התנועה, בתי הוצאה לאור, תנועת נוער ועוד. אופי התנועה השתנה בצורה דרמטית אחרי השואה, ולפני זמן קצר נוסד "פרוייקט בית יעקב", במטרה לשמר ולחנך לאור המורשת וההיסטוריה הארוכה הזו.

חג של נשים

כחלק מ"פרוייקט בית יעקב" זמינים ברשת ארכיונים של תנועת "בית יעקב". בארכיון נמצא גיליון כתב העת "בית יעקב" משנת 1926, ובו דיווח על חגיגות ט"ו באב ברחבי פולין באותה השנה. כתב העת סיפר על דיווחים רבים שנתקבלו במשרד תנועת הנוער "בנות", שפעלה מטעם "בית יעקב" ו-"אגודת ישראל". בדיווחים נמסר כיצד נחוג ט"ו באב, והכותבים ביקשו לבטא את "שטף השמחה שהתעורר בעקבות תחייתו של חג הנשים המסורתי וההיסטורי".

פעילות של "בית יעקב" סמוך לראבקה, פולין, ב-1929. מתוך געזאמלטע שריפטן (אוסף כתבים) של שרה שנירר, הספרייה הלאומית.

מקורות נוספים מאפשרים להבין שהחגיגות ב-1926 לא היו חד פעמיות, אלא מרכיב קבוע בחיי חברות "בית יעקב" ותנועת הנוער "בנות". מקורות אלה, כמו למשל כתביה של שרה שנירר עצמה, מפרטים כיצד חגגו את החג, ומבהירים את משמעותו לתנועת "בית יעקב". אחת המשתתפות בטקס ט"ו באב שהובילה שנירר, תיארה בפרוטרוט את החגיגות של שנת 1932. חגיגות אלו נערכו ביערות הסמוכים לסקאווה, כפר הנמצא כ-50 קילומטר מדרום לקרקוב, בהם בילו תלמידות הסמינר למורים את הקיץ האחרון לפני שהחלו בעבודתן הקבועה.

חגיגת ט"ו באב, כפי שסיפרה הודו מובשוביץ', כללה צעדה ביער לאור הירח, כשכל 115 התלמידות והמדריכות פוסעות יד ביד מאחורי המנהיגה והמדריכה, שרה שנירר. אחרי קשיים מעטים, הדליקו מדורה, ואחת התלמידות נשאה דברים. אחריה דיברה שרה שנירר עצמה, ואז הנערות והנשים פצחו בשירה וריקודים, חוויה שמתוארת בסיפורה של מובשוביץ' כבעלת משמעות מיסטית עמוקה.

פעולת "בית יעקב" ליד סקאווה, 1929. מתוך געזאמלטע שריפטן (אוסף כתבים) של שרה שנירר, הספרייה הלאומית.

אם כן, ט"ו באב קם לתחייה על ידי "בית יעקב" כ"חג נשים מסורתי והיסטורי"; תלמידת הסמינר שנשאה דברים ליד המדורה הסבירה לנוכחות את משמעות החג, כך לפי התיאור של מובשוביץ', וטענה שזהו "חג ששייך לנו, לנשים יהודיות צעירות".

במסגרת גרסת החג של "בית יעקב", הדגישה מובשוביץ', ובניגוד לחג כפי שהוא מתואר במשנה, יכולות היו הנערות הצעירות לרקוד ללא מבטם החודר של גברים. ט"ו באב נחגג בפולין על ידי נערות ונשים יהודיות חרדיות, באמצע היער, לבד עם אלוהיהן, עם המדריכה שלהן, ועם כולן יחד.

המפלצות ויצורי הפלא שילדיכם ירצו לפגוש

בקיץ הזה מחכה לילדים שלכם חוויה מופלאה וחד פעמית באולמות הספרייה הלאומית בירושלים, שם יזכו לפגוש מפלצות וחיות מופלאות שיצאו מבין הספרים והמפות, לשעתיים של מסע בזמן ובדמיון. כל הפרטים כאן

כמיטב המסורת, הספרייה הלאומית פותחת את שעריה בחודשי הקיץ לאמיצים ולאמיצות במיוחד. השנה תערך פעילות אינטראקטיבית וחווייתית, שתחשוף את הילדים שלכם לעולמם המופלא של יצורי הפלא המיתולוגיים: משחר האנושות, מימי המיתולוגיה בעת העתיקה, דרך הג'יני של אלאדין, מעשיות האחים גרים ועד נרניה, המציאו אנשים סיפורים עם מפלצות פלא. בספרייה הלאומית נכיר לילדים את היצורים המופלאים הללו, דרך חידות ואתגרים, המבוססים על המפות והספרים העתיקים השמורים באוצרות הספרייה.

המסע הפלאי שלנו יתחיל כשכל ילד יקבל "כתר מפלצות" אישי שיצרה עבורנו המאיירת זוכת הפרסים, אורית ברגמן. ממש כמו בהוגוורטס, כל אחד מהילדים והילדות יחולקו לבתי מפלצות, ויתחרו ביניהם עד הניצחון. יש גם פרסים!

באתגר הראשון נפגיש את הילדים עם מפת עולם עתיקה משובצת במפלצות ים נדירות, שאותן יצטרכו לאתר. בדרך הם יכירו את עולמם המיסתורי של המפלצות (וגם ילמדו קצת בלי לשים לב על המיתולוגיות של מפלצות ים ועל מפות עתיקות).

באתגר השני, יכירו הילדים את הקנטאור, הגריפון וההידרה ושאר היצורים הפלאיים בני הכלאיים, ששלטו בפולקלור של העולם העתיק, והיום ממלאים את ספרי הפנטזיה וההרפתקאות הנקראים ביותר.

באתגר השלישי יתנסו הילדים ביצירת "ספר מפלצות" אישי, שאותו ירכיבו מיצורי הפלא שפגשו באולמות הספרייה.

חיית פרא בספריה

הפעילות תתקיים בחללי הספרייה השונים ותונחה על ידי מדריכי מערך החינוך ומרכז המבקרים של הספרייה הלאומית, כחלק ממסורת פעילות קיצית זו השנה החמישית, שזוכה להצלחה רבה.

פעילות זו, היא עוד צעד חשוב לקירוב הקהל הצעיר לספריה הלאומית, תוך התאמת התוכן לגילו ולתחומי העניין שלו.

 

הפעילות תתקיים בין התאריכים 2.8.21-10.8.21, ו- 23.8.21-26.8.21

בכל יום יערכו שני סבבי פעילות, ב-10:30 וב-12:30

מחיר כרטיס 35 ש"ח לכל משתתף ולכל מלווה.

להרשמה לחצו כאן

הדרקון מארץ ישראל

סיפורי דרקונים לוקחים אותנו בדרך כלל למערות אפלות באירופה, אבל שורשיו של אחד מהסיפורים הקלאסיים ביותר בז'אנר נטועים כאן בארץ ישראל

1

מתוך הספר Musaeum hermeticum, reformatum et amplificatum, שנת 1749, אוסף אדלשטיין, הספרייה הלאומית

הידעתם? היה לפחות דרקון אחד בישראל. ידעתן? כשמזכירים דרקונים, בדרך כלל עולות לראש מחשבות על אבירים עטויי שריון, טירות עתיקות ומתנשאות לגובה, או בקיצור: פולקלור אירופי הנטוע בנופים האירופיים. בדרך כלל יש עלמה במצוקה, דרקון שמפיל את חיתתו על תושבי האזור, ואביר אמיץ שיוצא להציל את הנערה. לשם כך עליו לקטול את הדרקון. לפעמים יש גם אוצר גדול שהוא זוכה בו על הדרך. בפולקלור העולמי יש הרבה סיפורים כאלה, אבל אחד הסיפורים הבולטים מהמין הזה שמופיע במיתולוגיה הנוצרית ובתרבות המערבית נקשר עם השנים אל ארץ ישראל. ליתר דיוק, אל העיר לוד.

סיפורו של ג'ורג' והדרקון הוא קלאסיקה של סיפורי דרקונים, על אף שקיימות גרסאות רבות, ובחלקן סותרות. הוא מתחיל עם לידתו של גיאורגיוס, בן למשפחה נוצרית ממוצא יווני, חייל בצבא הרומאי. אביו היה מאזור קפדוקיה בטורקיה, אמו ילידת לוד שלנו בארץ ישראל. אביו מת עליו בעודו נער, וכך שבו הוא ואמו אל לוד, שם גדל ובגר, עד שהחליט להצטרף לצבא הרומאי. סופו של הסיפור, כמו סיפורי קדושים נוצריים רבים, מסתיים בעריפת ראשו על ידי הרומאים, שרדפו אותו בשל אמונתו הנוצרית.

1
גיאורגיוס קוטל את הדרקון, רפאל, סביב 1506. מתוך ויקיפדיה.

סיפור הדרקון "הודבק" לגיאורגיוס הקדוש בערך במאה ה-11. את הקרב עם הדרקון עצמו ממקמות הגרסאות השונות באזורים שונים, ביניהם לוב וטורקיה. אבל לנו לא אכפת להאמין שהסיפור התרחש גם הוא בלוד. על פי הסיפור, דרקון מזרה אימה הטיל שלטון טרור על חבל הארץ, ודרש מהתושבים מנחות ומתנות. על פי חלק מהתיאורים הוא שכן בתוך אגם או ביצה, והיה בכוחו להרעיל את מקורות המים. רעבונו של הדרקון לא ידע שובע, והכפריים נאלצו לספק לו שתי כבשים מדי יום ביומו. לאחר שנגמרו חיות המשק עברו התושבים להגיש לו קורבנות אדם. עד שיום אחד נפל הפור על נסיכה אהובה, שצפויה הייתה ליפול למלתעותיו של הדרקון. על אף שאביה המלך הציע את כל כספו וזהבו בתמורה, אף אחד לא הסכים להחליף אותה – מן הסתם – ואז נכנס לתמונה גיאורגיוס האמיץ. הוא הגיע לשם במקרה על סוסו הלבן, נושא את רומחו שנקרא "אשקלון". הנסיכה האומללה ניסתה לשכנע אותו לברוח, אך הוא נשבע להישאר לצידה. כשהדרקון הופיע, הוא דקר אותו בעזרת הרומח ופצע אותו אנושות. הוא ביקש מהנסיכה שתיתן לו את האבנט שהיה חגור על מותניה, והשליך אותו על צווארו של הדרקון. ברגע שהאבנט נגע בקשקשיו, הלך הדרקון אחרי הנסיכה כמו חיה מאולפת, והשניים הצעידו אותו ברחובות העיר.

1
דרקון נושך את זנבו. מתוך הספר Musaeum hermeticum, reformatum et amplificatum, שנת 1749, אוסף אדלשטיין, הספרייה הלאומית
1
דרקון יורק אש, מתוך הספר Johannis Conradi Barchusen Elementa chemiae, אוסף אדלשטיין, הספרייה הלאומית

כאן הגרסאות השונות מעצבות את אופיו של גיאורגיוס באור קצת שונה: גרסה אחת אומרת שהוא הסכים להרוג את הדרקון רק בתנאי שתושבי העיר יסכימו להתנצר, והם הסכימו. גרסה אחרת אומרת שהוא קטל את הדרקון בכל מקרה, ואז גם חילק לעניים את כספי הפרס שקיבל מהמלך. תושבי העיר התפעלו והתנצרו כולם. על כל פנים, הסיפור המופלא, לצד הקריירה הצבאית של גיאורגיוס, הפכו אותו לקדוש מאוד פופולרי. היום הוא נחשב לפטרונם של חיילים, קשתים, פרשים והוא דוגמא בולטת למיתוס האביר הנוצרי. הוא גם הקדוש הפטרון של אנגליה (שעל דגלה מופיע "צלב ג'ורג' הקדוש"), גיאורגיה, אתיופיה, ליטא, יוון, הרשות הפלסטינית, מחוזות קטלוניה וארגון בספרד, הערים מוסקבה ואיסטנבול ועוד מקומות רבים אחרים. כמובן שגם העיר לוד הנציחה את שמו. על פי המסורת ראשו הערוף של ג'ורג' הובא לעיר, ושם הוא קבור, בכנסייה הקרויה על שמו בשם המפוצץ "כנסיית גיאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון". בכל שנה ב-16 בנובמבר (על פי הלוח הגרגוריאני), נערכת בעיר סעודה לכבודו של גיאורגיוס, בתאריך המסמל את העברת ראשו ללוד וקבורתו שם.

1
פרט מתוך מפה מעגלית של העולם, שנת 1543. על חוף לוב רובצים דרקונים. לוב היא אחת הזירות האפשריות של סיפור גיאורגיוס והדרקון. מתוך La mer des hystoires, אוסף המפות ע"ש לאור, הספרייה הלאומית
1
דרקון ים משחר לחופי ארץ ישראל. מפה משנת 1536, מתוך אוסף המפות ע"ש לאור, הספרייה הלאומית

ואם בטיול ללוד לא תמצאו דרקונים, תוכלו למצוא כמה מהם כאן בספרייה הלאומית בירושלים. באוספי הספרייה השונים ליקטנו דרקונים מסוגים שונים המשובצים לאורך הכתבה הזו. יש כאן דרקונים שמופיעים במפות עתיקות, יש דרקונים מתוך ספרי מדע, יש דרקונים מכתבי יד מאוירים ויש דרקונים שסימלו סודות אלכימיים מסתוריים. כל התמונות בכתבה הן מאוספי הספרייה, אלא אם צוין אחרת, וזהו רק חלק קטן מכל הדרקונים שמסתתרים כאן בין המסדרונות. מוזמנות ומוזמנים לעיין בקטלוג הספרייה ולנסות לאתר דרקונים נוספים.

1
איור של "שלושת ראשי הדרקון", שלוש מתכות שלטענת האלכימאים התכתן יחד בחומצה חזקה תייצר את אבן החכמים. מתוך כתב יד אנגלי בן המאה ה-17, אוסף אדלשטיין, הספרייה הלאומית

אם תרצו לתקן דבר מה שמופיע בכתבה, להוסיף פרטים או להגיב, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, באינסטגרם או בטוויטר.