"שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ": הסיפור מאחורי "שיר משמר" שכתב אלתרמן לבתו תרצה אתר

"ויום אחד, כך אמר, כתב שיר בשבילי. שוב לא הייתי צריכה לנחש בין השורות מה נכתב עלי ובשבילי, הפעם זה היה גלוי, פתוח." על הבת ועל אביה שדיברו ביניהם בשירים

נתן אלתרמן יחד עם בתו תרצה אתר בקפה "כסית", 1.1.1960 צילום: אברהם ברזילי. מתוך אוסף דן הדני , הספרייה הלאומית

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כֹּחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָׁמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי-בְּאֵר וְאֵשׁ-כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שֵׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.

 

את "שיר משמר", אולי שירו היפה ביותר, ואחד השירים היפים והחשובים בעברית, כתב נתן אלתרמן לבתו, המשוררת תרצה אתר, שחיברה כמה מהלהיטים הגדולים בתולדות המדינה. הוא כתב לה את השיר בערב אחד שבו כמעט מתה.

הסופר יורם קניוק שהיה מיודד עם אלתרמן ועם אתר דיבר בהזדמנויות רבות על נסיבות כתיבת השיר, וכך סיפר באחד הראיונות איתו משנת 1996:

"תרצה הייתה שברירית, כעלה נידף. קראו לנו באותו לילה לביתה. מירנדה (אשתי) ואני רצנו לשם עם נתן. תרצה נעלה את הדלת מבפנים. ריח הגז הגיע אלינו מתוך הבית. זה היה ניסיון להתאבד. אמבולנס הוזעק. לאבא שלה סירבה לפתוח. קשה לחשוב על מצב כמו שהיה שם. ועוד יותר לתאר מה הוא עשה או אמר, מול הדלת הנעולה. בסוף נענתה למירנדה ופתחה. תרצה נלקחה לבית חולים וטופלה שם."

לחלק זה של סיפורו של קניוק היו עדים נוספים חוץ מקניוק עצמו ואין עליו עוררין. לגבי החלק השני של סיפורו, חוקרים וקרובים של גיבורי הסיפור, מטילים ספק בכך שהדברים התרחשו באופן הזה. וכך ממשיך סיפורו של קניוק:

"מאוחר יותר באותו לילה הלכתי עם נתן לביתו בשדרות נורדאו, בית שני או שלישי מדיזנגוף. הוא הושיב אותי על הספה בחדר העבודה שלו. כעס שתרצה פתחה לנו ולא לו. גידף אותי. אחר כך בכה וביקש סליחה. אני יושב על הספה הזאת. זכורה לי התמונה: הכורסא, הספרים, מכונת כתיבה קטנה. עליה הקיש באצבע אחת או שתיים. את השיר כתב בנוכחותי, כולו. קרא לי את הגרסה. השיר נכתב באחת. אולי שתינו אחר כך וכנראה היה שיכור. את השיר קרא לי באותו לילה כמדבר אליה. אל תרצה."

תרצה אתר. תמונה מתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. הצלם: מולה עשת.

 

את "שיר משמר" פרסם אלתרמן בספר "חגיגת קיץ" שיצא ב-1965, ספר שמתאר ערב-קיץ אחד בשכונה התל אביבית פלורנטין, או "סטמבול" כפי שקרא לה אלתרמן בספר. ערב קיץ מלא הרפתקאות ודמויות של עולים חדשים וגם עולים ותיקים. את המילים שכתב לבתו תרצה ב"שיר משמר" שם אלתרמן בפיו של האב ציבא תשובה, הפונה אל בתו מרים-הלן. הספר עובד למחזה ועלה על בימת תיאטרון הקאמרי ב-1972, שנתיים לאחר שהלך אלתרמן לעולמו.

כשהלחין את "שיר משמר" למחזה, בחר סשה ארגוב להלחין רק חלק מבתי השיר הארוך שכלל במקור 13 בתים.

 

כתב היד של הלחן מתוך ארכיון סשה ארגוב בספרייה
לצפייה בכל התווים

 

וכך סיפרה תרצה אתר בראיון לטלילה בן זכאי על "שיר משמר" שכתב לה אביה ושהושר בהצגה:

"ויום אחד, כך אמר, כתב שיר בשבילי. שוב לא הייתי צריכה לנחש בין השורות מה נכתב עלי ובשבילי, הפעם זה היה גלוי, פתוח. הייתי באותה תקופה במשבר, זה קורה אצל צעירים. אב אחר לוקח את בתו לשיחה, יושב איתה על כוס קפה או כוסית, ומשוחח. הוא אמר הכל בדרכו שלו, בשיר. […]

 

תרצה אתר ענתה לאביה על "שיר משמר" בשיר משלה – "שיר הנשמרת":

הַשָּׁמַיִם רָצִים, רָצִים, רָצִים
בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי עִגּוּלִים נוֹצְצִים,
כָּל מִינֵי דְּבָרִים נַעֲשִׂים
יוֹתֵר וְיוֹתֵר סְמוּכִים.

אֲנִי נִזְהֶרֶת מִדְּבָרִים נוֹפְלִים.
מֵאֵשׁ. מֵרוּחַ. מִשִּׁירִים.
בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי רוּחוֹת מַכִּים.
כָּל מִינֵי עוֹפוֹת מְדַבְּרִים.

אֲבָל אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֶת נַפְשִׁי מֵהֶם. וְגַם אֵינִי בּוֹכָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁבִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶהְיֶה בְּרוּכָה.
אֲנִי בְּרוּכָה.
הַשָּׁמַיִם רָצִים.
הֵם אֵינָם נוֹגְעִים
בִּשְׂעַר רֹאשִׁי שֶׁלְּךָ.

הֵם אֵינָם מִתְקָרְבִים אֲפִלּוּ לָרוּחַ
שֶׁבָּאָה אֵלַי מִמְּךָ.
הַשָּׁמַיִם רָצִים לְמָקוֹם אַחֵר,
וְהָרוּחַ סְבִיבֵנוּ טַבַּעַת שְׁקוּפָה,
כְּמוֹ בְּעֶרֶב שָׁרָב אֲנַחְנוּ יָרֵחַ,
הָרוּחַ סְבִיבֵנוּ עָבָה.

 

אלתרמן מת ב-1970. כעבור שבע שנים, בשבעה בספטמבר 1977 נפלה תרצה אתר אל מותה מחלון דירתה שבקומה השישית. בת שלושים ושש הייתה במותה ואימא לשני ילדים.

 

שמרי נפשך / נתן אלתרמן

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כֹּחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָׁמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי-בְּאֵר וְאֵשׁ-כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שֵׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶׁבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מְנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן.
עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וְטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ
פִּתְאֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתָּח בַּחֲשֵׁכָה.
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת כְּמוֹ פַּחַד,
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ קוֹפֵאת כְּמוֹ שִׂמְחָה?
אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם כֹּה זָר עֲדַיִן
וְאֵשׁ וּמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד?
אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַרְפְּרִים חַיַּיִךְ
כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה בְּתוֹךְ כַּף יָד?
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוֹף וְרַעַד רַב
כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂהּ אֶשְׁנָב?

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶׁבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מְנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן.
עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וְטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
שֵׂעַר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יָפְיֵךְ,
שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְּיָדַיִךְ.

 

הערת המחברת: אחרי פרסום הכתבה, קיבלתי עליה תגובות רבות, המרתקת שבהן הגיעה מאקי להב, בן דודה של תרצה אתר, והוא מטיל ספק בכך שהדברים קרו באופן שקניוק תיאר אותם:

הסיבה שאני חושב שהסיפור מצוץ מן האצבע היא קודם כל כי זה לא מתאים לדמות של נתן כפי שאני היכרתי אותה, וגם כפי שרוב מכיריו האמיתיים מדווחים. אני מתכוון בעיקר למנחם דורמן, יעקב אורלנד, אבי: משה להב, ואפילו פרופ' דן מירון.

אליבא דכל אלה "כבשון" היצירה של אלתרמן היה כשמו: סוד שמור לבעליו בלבד. אלתרמן מעולם לא נתן לאיש דריסת רגל בתוכו. זה כלל את האנשים הקרובים לו ביותר, הן מהבראנז'ה, הן מהמשפחה ואחרים. אני לא מעלה על הדעת תמונה שבה נתן יושב וכותב את אחת היצירות "זבות הדם" ביותר שלו, בנוכחותו של קניוק דווקא.

זה פשוט לא יתכן.

גם התיאור של קניוק כאילו נתן "שירוול" את כל השיר הַסּוּפֶּר מלוטש הזה ב"מכה אחת", נשמע מופרך לגמרי. לי ברור שהוא עבד עליו הרבה מאד. האיש היה אולי "גאון" אבל לא אלוהים.

בנוסף יש לנו גם עדות לירית שלו עצמו לדרכו בכתיבת ליריקה:
"אהבו המלים היפות כמו וריד
המפַכּוֹת בסוּבְּכֵי מליצה וָשַיִת
לבלי יגע רַדְפוּן עד קצווי העברית
גררון בצמות אל הבית"

(הבקתה, שיר עשרה אחים, עיר היונה)

כך אלתרמן כותב ליריקה: גורר כל מילה אל הבית בצמותיה. לא "משרוול".

סיבה נוספת שמחזקת את דעתי זאת, היא וידוי של קניוק עצמו, שאמר פעם שהוא עצמו לא בטוח שלא דמיין את הסצינה.
לצערי אני לא זוכר כרגע איפה אמר זאת.

(סוף ציטוט).

את הסיפור של קניוק על "שיר משמר" שמעתי מקניוק עצמו. היה או לא היה? מה שבטוח הוא שקניוק חזר על הסיפור שוב ושוב וחשב והאמין שככה זה קרה.

 

תודה לירון סחיש ממחלקת הארכיונים על עזרתו.

אוהבים כמו בספרים? בחנו את עצמכם!

חידון האהבה הגדול של הספרייה הלאומית!

חתונה בקיבוץ סעד, שנת 1959. התמונה לקוחה מתוך אוסף אדי הירשביין

אהבה. האם היו יכולים להיות ספרים בעולם ללא האהבה? מבחר ציטוטים מהספרות העברית על אהבה מרגשת, על אהבה נכזבת, על אהבה מטורפת ועל אהבה שמסתיימת לא פעם בדמעות.

האם תצליחו לזהות מאילו ספרים הם לקוחים?

לחצו על התמונות כדי לחשוף את התשובות

כמה ידעתם נכון? שתפו עם בן/בת הזוג!

 

"אלף נשיקות לך, אהובתי" – מכתב האהבה המרגש של אבשלום פיינברג

למי כתב אבשלום פיינברג את מכתב האהבה המרגש שעל בסיסו נכתב השיר "אלף נשיקות"? סיפורה של אהבה לא ממומשת

אבשלום פיינברג ושרה אהרונסון

"אלף נשיקות לך, אהובתי. כך גומרים האוהבים את כל המכתבים שלאהובותיהם הם כותבים. אלף נשיקות לך, אהובי.

כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובתי. ומה מאד מתאווה אני לנשקך: אלף נשיקות, אהובתי."

את המילים המרגשות האלה כתב אבשלום פיינברג, ההוגה ההרפתקן של ארגון ניל"י, בשנת 1910 והוא בזיכרון יעקב. אם המילים מוכרות לכם, אינכם טועים – מדובר במכתב שהיה השראה לשיר "אלף נשיקות לך אהובתי" שחיברה הפזמונאית מירית שם אור.

במשך שנים רבות הייתה הסכמה לגבי הנמענת של המכתב: רבקה אהרונסון שלימים תהיה (כך נטען לפחות) ארוסתו של אבשלום פיינברג.

רבקה הייתה אחותם של אהרן, אלכסנדר ושרה אהרונסון המוכרים בזכות פעילותם במחתרת ניל"י.

אלא שהתאריך שעל המכתב מלמד כי לא ייתכן שמכתב ה"אלף נשיקות", נכתב באמת לרבקה, כי התאריכים פשוט לא מסתדרים: המכתב חובר על ידי פיינברג ב-18 באוקטובר 1910, אך הוא הכיר את רבקה אהרונסון רק בדצמבר של אותה שנה.

זהותה של הנמענת המקורית של המכתב לא התגלתה מעולם. אך לאחר פגישתם של פיינברג ואהרונסון, ידוע שהקדיש לה את המכתב. אהבתם של השניים לא מומשה מעולם: רבקה אהרונסון נשלחה על ידי משפחתה אל מחוץ ליישוב העברי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואבשלום פיינברג נהרג בסיני בינואר 1917 בעודו בשליחות סודית עבור ארגון ניל"י.

 

הנוסח המלא של המכתב

אלף נשיקות לך, אהובתי.

כך גומרים האוֹהבים את כל כל המכתבים של אהוּבותיהם

הם כותבים.

אלף נשיקות לך אהובתי.

כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובתי.

ומה-מאד מתאווה אני לנשקך:

אלף נשיקות, אהובתי.

ראשית-כל הייתי שם נשיקה גדולה על מצחך הלבן, כמו קשר באמצע המצח.

ומהנשיקה הזאת היו יוצאות הרבה-הרבה נשיקות אחרות בעיגול על המצח הזך ועל התלתלים השחורים כמו כותרת של נשיקות כמו ששׂמות למען התיפּוֹת היפות מחרוזה של פנינים.

ואחרי-כן הייתי לוחש לך בשני פרחי צדף ורוֹד, אזניך, שני סודות קצרים ומתוקים שהדם מצלצל עד אמצע הלב.

ובשפתי הייתי מחליק את ריסיך ועפעפּיך.

ואחרי זאת אני שם שתי נשיקות עגולות ומהירות ומצלצלות על שתי עיניך, כאשר שותים למען רווֹת כוס-יין בצמא בקיץ.

ועתה צריך להעמיק בגומות לחייך, לחפור ולחפור, וגם את הצלוחית הקטנטונת שבּקצה סנטרך הקטן.

ואחר צריך לאסוף את שפתותיך הוורודות אל תוך פי, ולשאוף ולשאוף ולנשום נשיקה עד אפס-כוח, עד שימלא החזה ולא ישאר שם מקום גם כחוט-השערה.

ועל צווארך השלגי, הזך, הרם והגמיש כצוואר הבּרבּוּר, ושתנועותיו מושכות ועדינות כתנועות ילדות-המים, צריך לשים חוטים-חוטים, מחרזות-מחרזות של נשיקות עד כדי לכסותו, וצריך לרדת עד השוּחה הקטנה שבּקצה הצוואר, שם במקום שהשמלה הטיפשה והמרשעת מכסה את הכל…

ועל מפרקתך זכת-אור וכתפיך, ברד של נשיקות.

ועתה שים אשים ראשי על חזך ומצאתי את הנקודה המדויקה אשר שם דופק לבּך, ושמתי שפתי מולו, ודרך שמלותיך והעור והבּשר והדם והגידים אשאב בכוח את הלב ואמשכנו אלי ואַמהיר דפיקותיו, ריקודיו, כירכוריו: תק, תק-תק, תק-תק-תק.

ועל מסגרת חגורתך נשיקה.

ובגניבה על ברכיך הקטנות נשיקות.

ונשיקה על כל פרקה מפרקות אצבעותיך הלבנות והקטנות, שאין מקום עליהן בעד כל גודל שפתי הזוללות, וצמידי נשיקות על ידיך; ואל השרווּלים אתגנב ונשיקות על זרועותיך המבושמות והרעננות, חבלי אהבה לבנים.

ונשיקות לכל אחת מתנועותיך המקסימות, מצהלותיך המרנינות וגם נשיקות תנועות בלי מטרה ובלי תאוה בוערת, כאשר ישליכו פרחים על כלה עוברת.

והנה כוּסית בנשיקות, אהובתי, והנשיקות תשע-מאות תשעים-ותשעה נשיקות.

ועוד אחת נשארה נשיקה, רק אחת, וצריך שאֶשק הנשיקה האחרונה הזאת, ויהי-מה!

ועכשיו רום התאוה, פסגת החשק. איה, איה אהובתי מעיין האור המותח על כל אבריך, על כל תנועותיך, על כל מבטיך, את עדנת השמיים וקסם האור, אייהו מלא-אור מעיין האור?

את המעיין הזה הייתי רוצה למצוא ולשים שפתי בו, להדביק פי במעיין האור ולשתות עד רווֹת, וזאת היתה נשיקת האלף. אבל השמיים אינם בעד עיני החוטאות, האור איננו בעד שפתי הטמאות, הארציות, הסובאות, ועל כן תצרב נצח הנשיקה האי-אפשרית הזאת את שפתי ותעיק עד מוות את חזי התאֵב.

ועל כן אלף הנשיקות חסרות הן אהובתי, רק תשע-מאות תשעים-ותשע נשיקות יפתי.

ובכל-זאת!

אלף נשיקות לך כוכבי!

 

המכתב המלא של אבשלום פיינברג. המכתב נמצא ב"בית אהרונסון – מוזיאון ניל"י"

 

 

עוד מכתבי אהבה:

מכתב האהבה המקסים ששלח אליעזר בן יהודה לרעייתו חמדה מהכלא

מכתבים אישיים: כך לחמה לוסי דרייפוס למען בעלה

מכתב האהבה ששלח אליעזר בן יהודה לרעייתו חמדה מהכלא

"למחר בעת הזאת נהיה יחד בביתנו. מה אחבקך, בתי היקרה, מה אנשקך רעיתי המתוקה!"

לקראת סוף שנת 1893, פורסמה בעיתון "הצבי" הירושלמי כתבה תחת הכותרת "מצוות צריכות כוונה". הכתבה, חתומה בידי חתנו של אליעזר בן יהודה – שלמה-נפתלי הרץ יונאס, נכתבה לכבוד חג החנוכה הממשמש ובא.

המחבר ביקש לשבח את גבורתו של יהודה המכבי, וחיפש גם בדורו, בתקופה של התעוררות ציונית, את יהודה המכבי החדש שידע "לאסוף חיל ללכת קדימה". מלחמות יהודים, היו גם בימי היישוב הישן, ומתנגדיו החרדים של אליעזר בן יהודה, הלשינו עליו לטורקים וטענו כי מדובר בלא פחות מקריאה למרד בשלטון שמאחוריה עומד אליעזר בן יהודה! בכתבה שהועברה לטורקים, תורגמה המילה "חיל" ל"צבא" והביטוי "ללכת קדימה" תורגם ל"כיבוש המזרח", וכך פורשה מליצה תמימה שהופיעה בסוף כתבה בעיתונו של בן-יהודה בתור כוונה להקים צבא שימרוד בטורקים. בן-יהודה נעצר ונידון לשנה של מאסר.

למזלו של בן-יהודה, בזכותם של יהודים רבי השפעה, הוחלט שעניינו יובא שוב לפני שופט, בתקווה שזה יבין את העלילה וישחרר אותו.

בערב לפני המשפט, כתב בן-יהודה מבית האסורים מכתב אהבה מרגש לאשתו (השנייה) חמדה:

חמדתי, רעיתי, חיי נפשי ורוחי,

מחר יום הדין. לבי אומר לי, תקותי חזקה, כי יראו השופטים בעצמם כי רק עלילת שוא העלילו שונאי עלי, והוציאוני לחפשי;

אני מרגיש כי זה לי הלילה האחרון בבית האסורים, למחר בעת הזאת נהיה יחד בבתינו. מה אחבקך, בתי היקרה, מה אנשקך רעיתי המתוקה!

מה נעים לי בית האסורים הלילה הזה, מה יקר לי חדר כלאי, בתקותי להיות מחר אתך יחד! אבל, רעיתי חמדתי היקרה, בכל זאת אין איש יודע מה יולד מחר. מקרה היתר קל יוכל לגרם איזה בלבול, איזה עכוב קטן, ודי בזה להשיבני שנית אל חדרי לאיזה ימים.

עלינו לחשב תמיד היתר רע, ולהיות נכונים לקבל את הרע באמץ רוח, כיאות לאנשים כמונו, כיאות לאשה כמוך.

ועל כן, חמדתי היקרה, בכל תקותנו להתראות מחר בביתנו, נהיה נא נכונים ומזמנים גם להרע. אל נא יפול לבנו, נתחזק בההכרה הזאת, כי מפני חבתנו ועבודתינו לטובת עמנו ולטובת הקדמה התגוללו שונאינו עלינו והעלילו עלינו עלילות שקר.

ההכרה הזאת דיה לנו לשאת ולסבול הכל באמץ לב ורוח. ועל כן רעיתי היקרה, חזקי ואמצי, ודעי כי במנוחתך אמצא מנוחה גם אני ובדעתי כי את תגברי על כל הצרה הזאת שבאה עלינו והיית בריאה, אמצא גם אני כח לסבול למען נוכל אחרי כן להיות יחד ולשוב לעבודתנו הגדולה לטובת הקדמה כמקדם. אחבקך בתי הנעימה ואנשקך.

אליעזר בן יהודה

מכתב האהבה המקורי השמור בספרייה הלאומית, לחצו על המכתב לגודל מלא

 

לשמחתם של אליעזר בן-יהודה וחמדתה רעייתו, החליטו השופטים לשחרר אותו והוא שב לחיק משפחתו. זה היה נס החנוכה שלו.

 

העלייה הראשונה: ספרים, תמונות, סיפורים ועוד

 

כתבות נוספות:

מה ללבוש בסופ"ש? טיפים מגורו האופנה העברייה חמדה בן-יהודה

מכתבים אישיים: כך לחמה לוסי דרייפוס למען בעלה

"אלף נשיקות לך, אהובתי" – מכתב האהבה המרגש של אבשלום פיינברג