כשהקומיקאי ה(חצי) אלמוני סיינפלד עשה חלטורות למכביה

איך מצאו עצמם ג'רי סיינפלד, ביל מאהר ובילי קריסטל מספרים בדיחות על יהודים וספורט כדי לגייס כסף למכביה ה-12?

ג'רי סיינפלד מגייס תרומות. צילום: ג'ו סליגמן

בשיתוף המכביה ה-20

 

ב-1985, התקבצו להם בערב אחד בילי קריסטל, ביל מאהר וג'רי סיינפלד וקומיקאים יהודים נוספים. המטרה: גיוס תרומות למשלחת האמריקאית למכביה. אנחנו גאים להציג בפניכם את החשיפה הראשונה אי פעם של התמונות מהארוע שהתרחש ארבע שנים לפני ש"סיינפלד" עלתה לאוויר.

"בשנות ה-80 הייתי מפיק טלוויזיה ואירועי סטנד-אפ וחיפשתי דרכים חדשות לגייס כספים למשלחת האמריקאית למכביה. חברים הציעו לי להפיק ערב סטנד-אפ והחלטתי ללכת על זה", מספר ג'ו סליגמן, על איך מצאו עצמם יום אחד ג'רי סיינפלד, ביל מאהר ובילי קריסטל מספרים בדיחות על יהודים וספורט כדי לגייס כסף למכביה ה-12.

סליגמן היה פעיל של "מכבי" במשך שנים, והשתתף בעצמו בכמה מכביות. ב-1973 סליגמן השתתף במכביה ה-9 כשחקן בנבחרת הקריקט האמריקאית אחרי שפרש מקריירה כשחקן בייסבול. "חשבתי 'כמה קשה יכול להיות לשחק קריקט? זה בסך הכל בייסבול אנגלי'. בסוף הסתבר שזה ממש לא בייסבול אנגלי', הוא סיפר. מהר מאוד הוא גילה שהקושי הראשון שלו הוא בכלל למצוא עוד שחקנים אמריקאים יהודים שיודעים קריקט, משימה שהסתבר שאינה פשוטה כלל וכלל.

בסופו של דבר, מרבית שחקני הקריקט שאותרו היו שחקני בייסבול בעברם, והנבחרת האמריקאית התקשתה לשחק נגד נבחרות קריקט מבוססות יותר כגון הודו, אנגליה ודרום אפריקה – והיא הפסידה בכל המשחקים בהם השתתפה. למרות התוצאות העגומות, סליגמן הפך להיות 'מורעל' מכביות, ומאז לקח חלק בארגון המשלחת האמריקאית לכל המכביות הבאות.

ב-1985 עלה במוחו הרעיון להפיק ערב התרמה של קומיקאים לגיוס כספים למכביה ה-12.  היום, יותר מ-30 שנה אחרי האירוע, אנחנו שמחים לחשוף את התמונות מאותו ערב לראשונה.

הערב הראשון התקיים בפברואר 1985, במועדון ה-Improv בלוס אנג'לס (כיום מדובר כבר ברשת של מועדוני סטנד-אפ עם סניפים גם בשיקאגו וניו-יורק). את האירוע הנחו הקומיקאים נורם קוסבי וכוכב הפוטבול דאז של הלוס אנג'לס ריידרס ליל אלזדו. על הבמה עלו והופיעו: ג'רי סיינפלד, ביל מאהר ובילי קריסטל, כולם קומיקאים יהודים צעירים ומוכשרים, ש'חוזקו' בשמות מוכרים יותר באותה התקופה כגון שלי ברמן ודיק שון הוותיקים. ג'רי סיינפלד היה אז קומיקאי מוכשר שהופיע במועדונים ובתוכנית הלילה של ג'וני קארסון, אבל התוכנית שתהפוך את סיינפלד ל'סיינפלד' תעלה רק ארבע שנים אחר כך. גם קריסטל ומאהר היו דקה לפני פריצתם הגדולה, וכך יכלו להצטרף לערב לגיוס כספים למכביה.

המאמצים וההתגייסות הרבה נשאו פרי והערב הוכתר כהצלחה ענקית: "במועדון היה מקום ל-224 איש, ואנחנו מכרנו כרטיסים ל-227 אנשים – ועוד היו כאלה שהצליחו להסתנן פנימה", סליגמן מספר. עם או בלי קשר לערב ההתרמה, המשלחת האמריקאית היתה הגדולה ביותר במכביה ה-12.

למרבה הצער, אין בידינו תיעוד וידאו, אבל היי, אנחנו יכולים לפחות ליהנות מהתמונות:

 

בילי קריסטל נרתם למשימת הגיוס. צילום: ג'ו סליגמן

 

ביל מאהר בשירות המכביה. צילום: ג'ו סליגמן

 

בילי קריסטל, בעל המועדון באד פרידמן ואשתו ג'ניס. צילום: ג'ו סליגמן

 

ההצלחה של האירוע הובילה את סליגמן ליזום עוד כמה ערבי התרמה כאלה למכביות שבאו לאחר מכן, שגם בהם השתתפו שמות מרשימים.

 

המכביה ה-20 תיפתח ב-4.7.2017 ותינעל ב-18.7.17.

כתבות נוספות:

כרזות נדירות מהמכביות הראשונות

תיעוד נדיר של המכביה הראשונה

המתאגרף היהודי-רומני שנאבק בכל כוחו למען מולדתו, רק כדי לגלות שאין הוא רצוי בה עוד

 

פנחס שדה מתנצל בפני טרזן: סליחה שהוצאתי אותך מהג"ונגל

החיים כמשל: מה קורה כאשר "רעבים ללחם"? פנחס שדה החליט לכתוב סיפורים על "טרזן ותעלומת האטום", למרות שלא ממש קרא על הגיבור, וגם לא ממש סבל אותו.

"טרזן והמהפכה בג'ונגל". כרזת סרט. אוסף עיריית תל אביב.

"הדברים שיסופרו להלן התרחשו לפני זמן לא רב, בשנת 1957, ועד כה לא הגיע שמעם לידיעת הציבור הרחב. לפי מיטב ידיעתי ואמונתי, ספר זה מביא לראשונה בפני קהל הקוראים את פרטי הפרשה המוזרה בקשר לטרזן, פרופסור ג"ופרי אלן-ג"ון, העלמה אליזבט, אינספקטור מק-גילן, והתכנית האטומית השטנית… תכנית שסיכנה את כל העולם!"

בשנת 1960 התפרסם במגזין לילדים "הארץ שלנו" סיפור בהמשכים בשם "טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הלוא הוא הסופר הידוע פנחס שדה.שדה הרבה לכתוב במגזין, הוא היה הכתב הפוליטי וגם כתב בו לא מעט סיפורי הרפתקאות בהמשכים וסיפורי קומיקס בהמשכים תחת שם בדוי. סיפור זה על טרזן הוא יוצא דופן מבין היצירות של שדה בכך שהוא סיפור מקורי על דמות ידועה מהתרבות הפופולרית העולמית, טרזן איש הג"ונגל.

בסיפור נאבק טרזן בכנופייה של שודדי אורניום ומגלה שמאחוריה עומדת מזימה של מיליונר להשתלט על העולם בעזרת קרינה רדיואקטיבית שתופעל על המין האנושי ותהפוך את רובו לאידיוטים. בסוף הסיפור טרזן מתאהב בבחורה שבה פגש לראשונה במהלכו, ושאיננה ג"יין אהובתו ואשתו בסיפורים המקוריים, ומתעתד להינשא לה.

 .

"טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הארץ שלנו גיליון 19, 2.2.1960. לחצו להגדלה

שנתיים אחר כך, בשנת 1962, הפכו הסיפורים בהמשכים שהתפרסמו ב"הארץ שלנו" גם לספר. 

עטיפת הספר "טרזן ותעלומת האטום", הוצאת "עמיחי", 1962. מאייר לא ידוע

רק פעם אחת התראיין פנחס שדה על הספר "טרזן ותעלומת האטום". נראה כי זו הייתה גם הפעם היחידה שבה דיבר בפומבי על אחת מיצירותיו המרובות בהמשכים במגזין "הארץ שלנו". מראיון קצר זה לאיתן בר-יוסף  (שפורסם ב"עיתון תל אביבי, 6.5.1992) אפשר ללמוד הרבה על הדרך שבה ראה שדה את עבודתו בתור כותב לילדים:

"שדה: הבט, אין לי שום יחס לטרזן, וגם כשהייתי ילד הוא לא היה גיבור שלי. יהודי שמרחף באוויר ושואג לא תפס אותי [השחקן ג"וני וייסמילר ששיחק את טרזן בקולנוע היה יהודי]. אני העדפתי את הבלשים בפרוטה שמכרו אז. טרזן היה בתחום השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי. אני אפילו לא זוכר אם ראיתי סרט שלו. העובדה ששמי מופיע ליד הפסבדונים בספריה שבה חיפשת, מעידה רק על טמטומו של הספרן שם, לא יותר. אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו, ונאלצתי לכתוב ספרי ילדים כדי לאכול, וברור כי לא יכולתי לחתום עליהם בשמי."

בר-יוסף: "לא קראת אף פעם טרזן ולא הכרת אותו, אז איך כתבת את הספר?"

שדה: "אני חושב שאתה פשוט מגזים בהערכה שלך לטרזן. עם כל הכבוד, לא צריך דוקטורט. בסך הכול יהודי לא לבוש, או לבוש חלקית, מרחף מעל עצים ומציל נפשות בצרה, לא מרבה בדיבור וגם ההשכלה יכולה לזכות בשיפור. לגבי הספר שבכתיבתו חטאתי, אולי זו ההזדמנות לבקש את סליחתו של טרזן, אם אכן חטאתי ולא עמדתי בסטנדרט הראוי. אני משוחח איתך בכנות מוחלטת ובהתנצלות למרות שאיני חייב התנצלות לאיש. אבל טרזן היה דבר תמים מאוד, נקי. אם שימחתי את הקורא, אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית, הרי שזהו דבר תמים לגמרי, כמו טיול בחיק הטבע או אכילת תפוח זהב."

שדה אולי לא אהב את סיפור טרזן שלו ואת סיפורי ההרפתקאות האחרים שלו בהמשכים לילדים ולנוער, אך סיפורים אלה, מלאי פעולה, דמיון עשיר והומור מיוחד, העניקו שעות רבות של הנאה לדורות שלמים של ילדים ובני נוער שגדלו עליהם.

"טרזן ותעלומת האטום", הסיפור על ה"תכנית האטומית השטנית… תכנית שסיכנה את כל העולם", בהחלט עולה על הרוב המוחלט של למעלה מ-1000 סיפורי הטרזן המקוריים שהופיעו בישראל בשפה העברית בשיא ימי תהילתו של טרזן בארץ הקודש. 

"טרזן ותעלומת האטום" – הכריכה האחורית של הספר

נראה שב-1960 נהנה טרזן משיא הפופולריות שלו אי פעם בישראל ולכן החליט "הארץ שלנו" לחבק את הגיבור בגיליונותיו באותה שנה. מלבד הטרזן של פנחס שדה, הופיעה גם סדרת הקומיקס בהמשכים על טרזן של הצייר דני פלנט.  מה לא עושים כדי למשוך אל קהל הקוראים את אוהבי טרזן המרובים? 

טרזן בקומיקס מאת "דני פלנט", פורסם ב"הארץ שלנו", 1960. לחצו להגדלה

 

בונוס: ההקדמה לסיפור "טרזן ותעלומת האטום"

"השקעתי זמן, וטורח רבים באיסוף הידיעות המובאות בסיפור זה. ההתחלה הייתה מקרית לגמרי… בשנת 1958 הזדמנתי ללונדון, והוזמנתי לסעוד בחברתו של ידיד נושן, מר ג. וילסון בראון, עורך העיתון Good News. תוך כדי שיחה, השמיע ידידי הערות אחדות, שעוררו את סקרנותי. ביקשתי שיספר לי את כל הפרשה, אך הוא התנצל ואמר שאינו יודע אלא פרטים מעטים. יתר על כן – העניין הוא סודי ביותר! אך הוא יעץ לי (ואף נתן לי מכתב המלצה) לפנות למטה הבולשת – ה"סקוטלנד יארד" – ולנסות את מזלי. "תפנה למפקד, סיר ג"ון מוריס" –  אמר.

פניתי ל"סקוטלנד יארד", ומפקד הבולשת (בשמעו שאני מעוניין לכתוב ספר על הפרשה ובהיותו מוקיר ספרות וסופרים) הואיל להראות לי את כל המסמכים הנוגעים בדבר.

הללו נמצאים בתיק שחור, המסומן בסימונים אלו:  8TS A – 852 X 

ככל שהתעמקתי בקריאת המסמכים, גיליתי שאין די בכך; ושאם ברצוני לקבל פרטים מלאים – עלי להוסיף ולטרוח. היה עלי לבקר גם את הבסיס האטומי S   X  2  ולשוחח שם עם הסגל המדעי . לבסוף עמדתי בפני התפקיד הקשה ביותר, ואף אותו ביצעתי:  נסעתי לקונגו הבלגית, כדי לשמוע את פרטי הסיפור מפי שניים מגיבוריו הראשיים – טרזן והעלמה אליזבט אלן-ג"ונס. שלושה שבועות שהיתי בקונגו, ומיד ישבתי לכתוב את הסיפור.

אודה ולא אכחד: קוראים מסוימים ישתוממו מאוד בקראם את פרטי הפרשה. ואכן אינני מאשימם! צמרמורת חלפה בגבי, כאשר נודע לי, לפתע פתאום, לפני איזו סכנה איומה עמד העולם כולו (מבלי לדעת כלל!) בשנת 1957. תודה לאל שהאיום הוסר מעל ראש כולנו, וזאת כתוצאה מעוז-נפש עילאי, הקרבה ותבונה." 

(מתוך ההקדמה לסיפור בהמשכים "טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הארץ שלנו גיליון 19, 2.2.1960. ההקדמה כתובה בסגנונו של מחבר סיפורי טרזן המקורי אדגר רייס בוראוז) הכתבה פורסמה במקור פה. עוד על הגרסאות "כחול לבן" של טרזן, ב"מולטי יקום של אלי אשד" כתבות נוספות:כך פתרתי את תעלומת המערה החשמלית של חבורת חסמבהכך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו" – הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן שטקליסמוזמנים לבקר בפרויקט המיוחד שלנו "כך התחלנו": תחילת דרכם של גדולי הסופרים, המשוררים וגיבורי הילדות שלנו

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

ואיך הצליחה תמר בורנשטיין-לזר, להכניס את כל בני משפחתה כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), לתוך סדרת הסיפורים המצליחה?

"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ

שכונת עין גנים החלה את דרכה בתור ניסוי סוציאליסטי-אוטופי של צעירי העלייה השנייה, שמאסו ב"מנהלי העבודה" של פתח תקווה. כל המי ומי של תנועת העבודה עברו שם: שמואל דיין, יוסף חיים ברנר ודוד בן גוריון היו בין תושביה הראשונים.

כדרכו של עולם, נבלע לבסוף המושב הסוציאליסטי על ידי העיר פתח תקווה בשנת 1940 – עובדה שסייעה לצנן סופית את הלהט המהפכני שעוד נותר במקום. אך אם חששו התושבים המקוריים ששמו של עין גנים יישכח מלב עם הפיכתו של המושב לעוד שכונה משכונות "אם המושבות", לחיילת המשוחררת והסופרת המתחילה תמר בורנשטיין-לזר היו תכניות אחרות.

 

מהמעברה אל עין גנים

 

הסיפור הראשון שפרסמה תמר בורנשטיין הופיע בעיתון "דבר לילדים" בשנת 1951. הוא עוקב אחר כוכב מנצנץ ממרום, המסייע לילדה קטנה וחולנית ממעברה ששמה לא נודע להשיג חלב כדי להבריא. הסיפור בן העמוד שכנע את עורכי העיתון שלא מעט כישרון ספרותי גלום במורה הצעירה משכונת עין גנים. גם כשחזרה בורנשטיין אל מחוזות מוכרים יותר, וסיפרה לקוראיה על המתרחש במושב שהפך לשכונה בו נולדה וגדלה, שמרה על אותה מידה של חירות אמנותית.

 

סיפורה הראשון של תמר בורנשטיין-לזר מעיתון "דבר לילדים", שנת 1951

 

בעמוד הראשון של הגיליון המיוחד לחג הפורים שהוציא עיתון "דבר לילדים" לשנת תשי"ד (1954-1953), התפרסם הסיפור הראשון של בורנשטיין בסדרה ארוכה של סיפורים אודות קוף מחמד מיוחד מאפריקה, שזכה לשם "קופיקו". הסיפור נקרא "הקוף שהתחפש", ובדומה לסיפור הולדתו של פו הדוב, גם קופיקו נולד מבובה שהעניק בעלה של בורנשטיין לבתה.

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

 

כבר באותו סיפור ראשון נחשפים הקוראים הצעירים לכוח העל של גיבור הסדרה: יכולת אין-סופית להמציא תעלולים בו-במקום. בניגוד למתיחות היצירתיות שילך וישכלל קופיקו ב-165 הספרים בסדרה, המתיחה הראשונה שהגה הקוף השובב לא התאפיינה במורכבות יתרה: בזמן שאפרת החמודה יוצאת אל הגן, מחופשת לאסתר המלכה בבגדי מלכות, קופץ קוף המחמד שלה ממיטתו, מחטט בין שמלותיה של אפרת, מוציא חצאית אדומה, סנדלים לבנים ומטפחת סגולה ומורח שפתון על שפתיו, לחיו וקצה אפו. משם עושה את דרכו אל הגן, לזכות בתחרות התחפושות עליה הכריזה הגננת.

 

הסיפור הראשון של קופיקו התפרסם בגיליון פורים של שנת תשי"ד

 

דמותו של הקוף השובב מצאה חן בעיניו של עורך העיתון, אוריאל אופק, כמו גם בעיניי הקוראים הצעירים. העורך הפציר בבורשטיין לשלוח לו עוד סיפורים על מעלליו של קופיקו. סיפורים אודות הקוף השובב חזרו והופיעו גם בגיליונות נוספים של "דבר לילדים".

 

הסיפור השני של קופיקו שהתפרסם ב"דבר לילדים", תשי"ד

 

כשחיפש המוציא לאור, א" זלקוביץ, סיפורים חדשים לקובץ סיפורים לילדים שערך, נתקל באחד מסיפורי קופיקו וצירף אותו (מבלי שביקש רשות מהסופרת) לקובץ שערך.

בורנשטיין גילתה את הקובץ עם הסיפור שלה כמעט במקרה. תחילה שקלה לטפל בהפרה הזו בכלים משפטיים, אך במקום זאת הגיעה עם המוציא לאור לעסקה יוצאת דופן: הוצאת הספר הראשון של קופיקו על ידו. וכך, לאחר שזכתה בורנשטיין ב"פרס יציב" לסופרים צעירים שלוש שנים קודם לכן, יצא לאור בשנת 1958 הספר הראשון בסדרת קופיקו, ושמו "קופיקו האורח".

 

"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ

 

מעניין להשוות בין הסיפור הבוסרי של בורנשטיין ב"דבר" לבין עלילות הספר. שמה של הבעלים של קופיקו בסיפור, אפרת, משתנה לנגה (שמה של בתה הקטנה של בורנשטיין, ומי שהופיעה בסיפורים מאוחרים של קופיקו ב"דבר לילדים"). כמו אפרת לפניה, גם נגה מקבלת במתנה את קופיקו מהדוד המלח שלה, ועכשיו אנחנו אפילו יודעים מהיכן הגיע הקוף בדיוק – המדינה הדמיונית חונטוזה שבאפריקה.

תעלול הפורים של קופיקו אמנם נזכר בספר, אך מוצא את מקומו רק בפרק החמישי – לאחר שהספיק הקוף האפריקני להשיג לעצמו שם של עושה צרות מקצועי. מסתבר שבארבע השנים שעברו מאז פרסום הסיפור הראשון, למד גיבורנו לדבר כמו בן אדם. לגבי ההליכות והנימוסים ששולטים בשכונת עין גנים, השכונה בה גרה נגה ומשפחתה – זוטות משמימות שכאלה אין לו זמן ללמוד. מעניין לציין שכל בני משפחתה של תמר בורנשטיין-לזר, כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), מופיעים בסדרת הסיפורים המצליחה.

לאה גולדברג מתרגזת: "לא ידעתי שאני אדון וממין זכר"

מדוע פנה אברהם שלונסקי אל לאה גולדברג כאל גבר? ואיך כל זה קשור לזוג פילוסופים מצרפת?

הידידות הסבוכה וארוכת השנים בין לאה גולדברג ובין אברהם שלונסקי החלה בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת בחליפת מכתבים. שלונסקי היה אז עוזר העורך של השבועון הספרותי "כתובים", ולאה גולדברג – משוררת ליטאית צעירה שכתבה בעברית וחלמה לעלות לארץ ישראל בתום לימודיה בגרמניה. עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 שכנעה אותה למהר ולהגשים את תכניתה, ובעזרתו של שלונסקי המקושר הצליחה להשיג שנתיים לאחר מכן את הסרטיפיקט המיוחל.

בארץ ישראל זכתה גולדברג בעזרה ובסיוע מהמשורר המבוגר ממנה בעשור, אך הרגישה תוך זמן לא רב כי הוא מנצל את כישרונה כדי להאדיר את שמו שלו. שלונסקי חיפש תלמידים נאמנים; גולדברג רצתה לפלס נתיב משלה.

 

%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9c%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%a1%d7%a7%d7%99-1-001

ההזמנה ששלח שלונסקי לגולדברג יחד עם הערותיה הכתובות בעט

 

בין הפריטים הארכיוניים הרבים הנמצאים בארכיון גנזים וקשורים לפועלם של שני הכוכבים הספרותיים הללו, נמצא מכתב כעוס שחיברה לאה גולדברג ב-2 במרץ 1967. הנמען: אברהם שלונסקי מיודעינו. במכתב, גולדברג זועמת על ההזמנה ששלח לה שלונסקי ימים קודם לכן, בה פנה אליה בתור "א.נ" (אדון נכבד), גולדברג לאה, והזמין אותה להיות חברת ועדת מקבלי הפנים של הזוג האקזיסטנציונליסטי ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר.

 

כתבות נוספות:

"האמנם עוד יבואו ימים?": לאה גולדברג כותבת על היום שבו יהיה שוב מותר לאהוב

איה פלוטו? השתתפו בחידון הטריוויה שלנו

פגישת המחזור של דיירי "דירה להשכיר"

תחינות, נזיפות וחנופה: כך השיג אברהם שלונסקי טקסטים לשבועונים הספרותיים שערך

לאה גולדברג: האתר המרכזי מבית בספרייה הלאומית

 

"אני מצידי מודיעה", נזפה בשלונסקי, "שאפילו אם יבוא הנה שקספיר או טולסטוי, אני לא אגיב על מכתב הפונה אלי 'גולדברג לאה' ו'א.נ', ולא אשתתף בשום ישיבה המזמינה אותי בלי לטרוח בענייני נימוס אלמנטארי של הזמנה."

 

%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9c%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%a1%d7%a7%d7%99-2-001

 

%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9c%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%a1%d7%a7%d7%99-3-001

המכתב הזועם ששלחה גולדברג לשלונסקי. המכתב נמצא בארכיונה הגדול של לאה גולדברג בגנזים של אגודת הסופרים

 

למרות תגובתה הנחרצת, אנו מוצאים את לאה גולדברג בין שאר המקבלים את סארטר ובובואר בשדה התעופה בלוד ב-14 במרץ.

 

ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר מתקבלים בכבוד בנמל התעופה בלוד, ברקע: אברהם שלונסקי ולאה גולדברג. שם הצלם: משה מילנר, ארכיון לע"מ

 

היכנסו לארכיון מכון גנזים באתר "אז" – רשת ארכיוני ישראל