כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

מדינה לאומית או דו-לאומית? האספן הנודע ונשיא האוניברסיטה העברית מתווכחים

ועל מי משניהם כתב עגנון כי "אילו הייתי איש מעשה הייתי מחזר עמו בעיירות וקורא אותו לפני כל הציונים"?

חן מלול | 17.10.17 | 2 דק' |
Share
מימין: גדול האספנים היהודים, אברהם שבדרון. משמאל: נשיא האוניברסיטה העברית, הרב והפרופ' יהודה לייב מאנגס

כל עם המתעורר משנתו ויוצא לזכות בעצמאות מדינית זקוק לשורה של אישים פורצי דרך שיסייעו לו להכווין את עתידו, גם אם מדובר בעם עתיק כעם ישראל. במסגרת חלוקת התפקידים כבדי המשקל הללו לוהק הרצל בתור חוזה המדינה, בן-גוריון בתור המייסד, ז'בוטינסקי כמוכיח וטרומפלדור – הגיבור הטראגי.

מבלי לגרוע מגדולתם של ה"אישים הגדולים" של הציונות – התמקדות בלעדית בפועלם תסתיר מאתנו את תרומתם של רבבות פעילות ופעילים מכל הגילאים והרקעים שנטלו חלק משמעותי בתהליך. אחד מהם היה אברהם (שרון) שבדרון. כבר בגיל 16 הבין הנער מגליציה שלא רק שרירים ונאומים נחוצים לעם המתעורר, אלא גם כתבי יד מקוריים של גדולי ישראל, יחד עם דיוקנאותיהם.

אל העיסוק יוצא הדופן שהשתלט על חייו הגיע שבדרון במקרה. בספרו של ההיסטוריון משה (מוריץ) גודמן נתקל שבדרון בפרשנות שגויה לתעודה היסטורית, והחליט לשלוח את פירושו שלו. פרשנותו התקבלה על ידי גודמן, ומכתב התגובה ששלח לו ההיסטוריון עודד אותו להמשיך ולשגר מכתבים אל מלומדים וסופרים יהודיים אחרים. כאשר נודע לו שכל ספרייה או מוזיאון מכובד באירופה מחזיקים אוסף של כתבי יד ודיוקנאות, השתכנע שהוא האיש שנבחר להקים אוסף לאומי שכזה לעם ישראל. הוא הקדיש את חייו למטרה זו. בשנת 1927 עלה לארץ ישראל.

שבדרון הדעתן לא הסתפק רק במלאכת האספנות, וכיאה לציוני אדוק ונלהב – חיבר לאורך חייו שורה ארוכה של מאמרים פובליציסטיים בהם ניסה לשרטט את כיווני ההתפתחות הרצויים לתנועה שקשר את גורלו בגורלה. אפשר שאחד המאמרים שהייתה לו ההשפעה הגדולה ביותר היה דווקא מאמר תגובה שבו ביקש שבדרון להפריך את דעותיו של אדם שהעריך עמוקות – הרב והפרופ' יהודה לייב מאגנס.

 

העותק הפרטי של שבדרון, מתוך ארכיון אברהם שבדרון השמור בספרייה הלאומית

 

מעמדה של הגלות עבור עם ישראל

 

בשנת 1930 פרסם נשיא האוניברסיטה העברית ואחד ממקימי ברית שלום, פרופ' יהודה לייב מאגנס, ספרון בשם "כמו כל הגויים?". בספרון זה קיבץ מאגנס הרצאות, שיחות ומאמרים שנשא במהלך השנים בנוגע לאופייה המתגבש של הציונות, והיחס של אותה ציונות מתגבשת לשאלה הערבית.

בפתיחת הקטע הראשון בספרון – הקטע שהעניק לספרון את שמו, קובע מאגנס כי שלוש מטרות מוטלות על התנועה הציונית: עלייה, התיישבות על הקרקע וחיים עבריים ותרבות עברית. "אם תוכל להבטיח לי את אלה, הנני מוכן לותר על כל השאר: מדינה יהודית, ורוב יהודי". היות שהשגת רוב יהודי בארץ ישראל לא נחשבה למטרה בת קיימא, והקמת ממשלה ערבית תביא להפחתת מעמדה של העברית, מאגנס האמין שרק הקמת מדינה דו-לאומית תבטיח את הגשמת מטרותיה של הציונות.

 

על שלושה דברים עמדה הציונות. דברי הפתיחה של מאגנס בחוברת.מתוך ארכיון אברהם שבדרון השמור בספרייה הלאומית

 

חוסר ההסכמה הבסיסי של שבדרון למקרא הרעיונות של מאגנס מוצא ביטוי בעותק הפרטי של "כמו כל הגויים?" השמור בארכיונו בספרייה הלאומית. בעמוד 11, למשל, דן מאגנס "בשחיטות בחברון ובצפת" שאירעו במהלך הפרעות, וטוען שגם עוולות אלו לא גורעות מזכותם של ערביי הארץ לדרוש את זכויותיהם הצודקות על הארץ. בתגובה, הוסיף שבדרון הערה בעפרון בצד מילותיו של מאגנס: "אין לו זכות לבקש (…) וכשהוא עושה עוול, צריך לגרוע מזכויותיו עד שיתעדן אבל אין לנו הכוח לזה".

 

"אין לו הזכות לכך", הערותיו של שבדרון בצד המאמר. מתוך ארכיון אברהם שבדרון השמור בספרייה הלאומית

 

בהמשך המאמר, כשמביע מאגנס את התנגדותו לאמונה "שבלי ארץ-ישראל עם ישראל ילך וימות", הופך שבדרון את הקערה על פיה ומעיר בצד הדף – "אולי מכאן להתחיל?". לאורך מאמר זה מסמן שבדרון משפטים שיש להניח שעוררו בו תרעומת – בעיקר כאלו המתייחסים אל הגלות והגולה בתור גורם חיובי בחייו של עם ישראל.

שבדרון לא שמר את דעותיו לעצמו ושלח לשבועון הספרותי 'מאזנים' מאמר תגובה בן תשעה עמודים ובו הפיץ, ולא בפעם הראשונה בחייו, את רעיונו הרדיקלי בדבר שלילת הגולה. שבדרון טוען כי בניגוד לדעה הרווחת, "היהודי הפשוט והמסורת שלנו רואים, ראשית, את הגלות כאסון נורא, שקרה לאומתנו, ואת הגולה בבחינת הצריף הארעי והמזוהם, המלא דמים ופורענויות ושפלות, שנזכה לעזבו מתוך תרועות שמחה". אך גם בלעדי המסורת "יש להתנגד הרבה לדברי המחברת". מה עם "מיליונינו הנמקים בארצות שונות", בייחוד יהודי מזרח אירופה "ושערי כל ארצות ההגירה סגורים בפניהם?"

 

"כמתוקנים שבגוים!", מאמר התגובה של אברהם שבדרון הופיע בשבועון הספרותי מאזנים, גליון מט'/נ', שנת תר"ץ, עמ' 9

 

לדעת שבדרון, התמקדותו המוגזמת של מאגנס בהישגי היהודים בתפוצות סנוורו אותו מלראות את מצבם נכוחה. מרוב "ההפשטה והתבוננות ביער אין אנו רואים את הריאליות שלפנינו: את נפש היחיד הדואבת חרש ומבקשת גאולה וחרות" שיושגו בארץ ישראל, ורק במסגרת מדינה עצמאית וחופשית לעם היהודי. היכן ש"מצטער המחבר על אותה ציונות אשר נולדה ולא מתוך יחס חיובי, מלא תקווה, כי-אם מתוך יאוש" לעתידה של היהדות בגולה, מכריז שבדרון "שאני עבד לציונות זו".

אנו לא יודעים מה הייתה תגובת מאגנס לטיעוניו של שבדרון, אך מילותיו של האספן הגיעו אל אוזניו הקשובות של הסופר ש"י עגנון, ששהה באותה תקופה בלייפציג ועמל על הוצאת כל סיפוריו בדפוס. במכתב ששלח הסופר לעורך מאזנים ר' בנימין, יידע עגנון כי "שתי פעמים קראתי את המאמר ואי"ה (אם ירצה השם) מחר, ביום השבת, אקרא בו פעם שלישית. ראויים הם דבריו של שבדרון לחקוק אותם על הלב. תמה אני, אם נכתב בימים אלו מאמר חשוב כזה. אילו הייתי איש מעשה הייתי מחזר עמו בעיירות וקורא אותו לפני כל הציונים". מכתב ששלח ר' בנימין אל עגנון מלמד כי הערותיו של עגנון על המאמר שימחו את שבדרון. ובהתאמה עם האספן שהיה, סיים שבדרון בבקשה "לתת על ידו עשרה אכזמפלרים מגליון ג'", בו פורסם מאמרו.

 

מכתבו של ר' בנימין אל ש"י עגנון. ר' בנימין הוא שמו הספרותי של העורך והסופר יהושע רדלר-פלדמן. המכתב לקוח מתוך ארכיון עגנון השמור בספרייה הלאומית

חן מלול , עורך וכותב תוכן, הספרייה הלאומית

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו