"חד גדיא" ששרד את השואה

שמואל בלאס נרצח, אך הלחן המקורי שכתב לשיר הפסח האהוב שרד

חד גדיא

חד גדיא" בלחן שמואל בלאס. מחלקת המוזיקה, הספרייה הלאומית

הונגריה, 1942-1940

שמואל ל'
שמואל לזרוביץ', גבר צעיר בראשית שנות השלושים לחייו מגויס לשירות העבודה ההונגרי. הוא מותיר בביתו אישה וילדים. צבא הונגריה איננו מעוניין בשירות צבאי של לזרוביץ' היהודי ודומיו (בטווחי הגילאים 52-18) וכופה על אלו עבודות קשות ומפרכות.

שמואל ב'
שמואל בלאס, יהודי, מוזיקאי, מגויס גם הוא לשירות העבודה ההונגרי. בלאס, שעובד לצידו של לזרוביץ', מלמד את חברו החדש לחן מקורי משלו, גרסה הונגרית לפזמון "חד-גדיא". אחד מהשניים משרטט שורות תווים מאולתרות על גבי דף מזדמן ומתעד את הלחן שחיבר בלאס. לימים כשישוב לזרוביץ' להוג'ס לחופשה קצרה, יטמין את תווי השיר בארון צדדי בביתו.

 

1
"חד גדיא", גרסה הונגרית בלחן שמואל בלאס

 

1
שמואל לזרוביץ' (מימין) בשירות העבודה בהונגריה

 

הונגריה, 1944

ב-19 למרץ 1944 פלש צבא גרמניה להונגריה. רבים מיהודי הונגריה נספו וביניהם גם שמואל בלאס. משפחתו של שמואל לזרוביץ' – אשתו וילדיו נספו גם הם. שמואל לזרוביץ' עצמו נשלח למחנה הריכוז דכאו.

 

2
שמואל לזרוביץ' במדי אסיר במחנה הריכוז דכאו

 

הוג'ס, הונגריה, 1945

כמי שמחזיק בתעודה המעידה על היותו יוגוסלבי, מורשה שמואל לזרוביץ' לשוב אל הכפר בו התגורר – הוג'ס. כשהוא חבוש בכובע חיילים גרמני המעוטר בסמל הוֶרְמַאכְט, הוא מתקבל בשמחה בקרב תושבי הכפר השוואבים שמברכים אותו לשלום. לזרוביץ' ממהר לבדוק מה עלה בגורל ביתו. ארון העץ שבתוכו הטמין את תשמישי הקדושה נותר שלם כשהיה. הוא פותח את הארון ומגלה את סט התפילין והטלית שלמים כשהיו. בסמוך אליהם מונחת הגדה של פסח ובין דפיה מבצבץ דף תווים שחום – "חד-גדיא" בגרסה הונגרית בלחן שמואל בלאס.

 

 

ישראל, 1964

בתום המלחמה, לאחר תלאות רבות, נישא לזרוביץ' בשנית. עד לשנת 1956 המשיך להתגורר בהוג'ס ושימש כחזן, שוחט ומוהל. בהמשך התבקש לעבור לבודפשט ולשמש בתפקידים דומים בקהילה המקומית. בשנת 1964 עלה ארצה והתיישב בבני ברק שם התגורר קרוב לשני עשורים. בשנת 1983 הלך שמואל לזרוביץ' לעולמו כשהוא מותיר אחריו בת יחידה – יהודית.

 

1
שמואל לזרוביץ'. צילום: גבריאל לרון

 

ישראל, הספרייה הלאומית, פברואר 2019

גבריאל לרון, אחיינו של שמואל לזרוביץ', מבקש לתרום למחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית כתב יד של השיר "חד-גדיא" בלחן שמואל בלאס. שנים רבות נשמר כתב היד המקורי בידי יהודית לזרוביץ' – בתו של שמואל לזרוביץ'. לפני שנים אחדות הלכה הבת לעולמה. לאחר פטירתה הועבר כתב היד לרשות גבריאל לרון שהחליט לתרום אותו לספרייה הלאומית.

לרון גם הוקלט באולפן ארכיון הצליל במטרה לשמר ולתעד בשמע את הצלילים שהושרו בביתו. במהלך ההקלטה סיפר על שיר הונגרי נוסף שלמד מדודו: "הסיפור מתרחש בשנת 1882, בכפר בצפון-מזרח הונגריה. משרתת שהסתכסכה ככל הנראה עם בעליה (הלא יהודים), הלכה על גדות נהר הטיסה התאבדה או נפלה ומתה.

"זה היה בערב פסח. הנוצרים טענו שהיהודים הרגו את הילדה כי רצו להשתמש בדמה כדי להכין מצות. הגופה נמצאה אבל לא היו עליה סימנים שהעידו שהנערה נרצחה. אימה סירבה לזהות אותה וטענה שלא מדובר בבתה. התובע הכללי של המחוז, שהיה אנטישמי, הכריח את בנו של השוחט להודות שראה דרך מנעול בית הכנסת כיצד רצחו את הנערה. במשך שנים התקיים משפט גדול. השוחט, הרב, וחברי קהילה נוספים ישבו בבית הסוהר, עונו ונענשו. אציל הונגרי שפעל למען יהודים, הצליח להוכיח שבנו של השוחט היה קטן ונמוך מדי כדי לראות מבעד לחור המנעול את המתרחש. עד כדי כך הגיעו הדברים, שרק התערבותו של הקיסר פרנץ יוזף במשפט הובילה לסיומו. לעם זה לא היה משנה… שנים רבות לאחר מכן שמע דודי את השיר בבית בו התארח ממשרתת שנהגה לפזם אותם."

 

 

ובחזרה לחד-גדיא וללחן שכתב שמואל בלאס. לרון, אחיינו של לזרוביץ', לא ידע פרטים נוספים על זהותו של בלאס. חיפוש ברחבי המרשתת הוביל אותי לכתבה שפורסמה בארצות הברית בשנת 2011 וכתורתה (תרגום חופשי): "ניצולת שואה תזכה לשמוע את יצירות אביה בביצוע חי" ולשתי כתבות נוספות "ניצולת שואה האזינה ליצירות אביה לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה" ו"להשמיע את ההיסטוריה מחדש: מוזיקה מתקופת השואה מבוצעת לראשונה".

אוה אגרי, ניצולת שואה בת תשעים, זכתה להחיות מחדש קטעי מוזיקה שכתב אביה שמואל בלאס. שמואל בלאס היה מלחין וחזן ראשי של בית הכנסת באגר שבהונגריה. אגרי, שבעצמה שרדה את המלחמה, הגיעה לארצות הברית לאחר שעברה תלאות רבות וממושכות. במשך כשישים שנה שמרה על כתבי היד של אביה שהתגלגלו לידה. בשנת 2011 בוצעו יצירותיו של שמואל בלאס מחדש בניו-יורק ובהמשך בפלורידה.

ניסיתי ליצור קשר עם הכותבת ועם בני משפחה אחרים ללא הצלחה. בעקבות פרסום הרשימה הפנה אותי פרופ' נחום דרשוביץ אל ג'ודי מריק, מי שהכירה את בתו של בלאס בארצות הברית וגם ביימה כמה מיצירותיו. זו אישרה שאכן מדובר בשמואל בלאס, המלחין שיצירותיו זכו לביצוע מחודש.

 

ברלין, גרמניה, דצמבר 2019

"כשאתה מבצע יצירה אתה אף פעם לא יודע מה יקרה איתה. אתה מתחיל משהו, זורק משהו לאוויר ולא יודע איך זה יסתיים," אמר לי נור בן-שלום, קלרניתן ומוזיקאי ישראלי המתגורר בברלין. במובן מסויים זהו סיפורה של הרשימה הנוכחית, מילים שנתגלגלו ונעו בין זמנים, מקומות ועולמות. בן-שלום נחשף לסיפור גלגולו של השיר "חד גדיא" והחליט להחיותו מחדש. הוא חילץ את התווים מתוך סריקת כתב היד ועיבד אותו להרכב מוזיקלי חדש שכלל קלרינט, כינור ופסנתר.

"הופעתי במקומות שונים בעולם, עם הרכבים ותזמורות, שום דבר לא נתן לי סיפוק מיוחד כזה כמו להחיות מחדש יצירה כזו," סיפר, "יש חיבור מאוד גדול שגם אותו קשה להסביר, שזה חיבור למסורת, חיבור להיסטוריה, חיבור מוזיקלי. התחושה הזו של אותם יהודים שהיו חלק מהתרבות, שהעריכו אותם, להחיות אותם מחדש דווקא בגרמניה, לספר את הסיפור שלהם."

בן-שלום עיבד את השיר בשתי גרסאות שונות; האחת איטית ולירית והשנייה מהירה יותר כזו בעלת אופי כליזמרי. היצירה בוצעה בכנסיה הפרוטסטנטית בברלין בנוכחות קהל של 1,300 איש. לשאלתי האם לא מדובר בסתירה – ביצוע של יצירה מאת מלחין יהודי שנרצח בשואה דווקא בכנסיה נוצרית השיב: "אני חושב שזו אמירה. כשראש הכנסיה בגרמניה בא ואומר 'אני רוצה לבצע מוזיקה יהודית בכנסיה' זו אמירה חזקה. לכנסיה בגרמניה כח גדול והיא מעצבת באיזה שהוא אופן את התרבות בגרמניה.

 

 

 

 

"ויש גם משהו מיוחד בגישה למקור. לאחר הקונצרט ניגשו אליי אנשים, שאלו שאלות על שמואל בלאס ועל שמואל לזרוביץ' ורצו לדעת יותר. הדפסתי את הסריקה שצורפה לרשימה ואנשים התבוננו בה. אחד המשתתפים היה דובר הונגרית והתחיל לקרוא את המילים בהונגרית שהופיעו בתחתית התווים. אנשים ביקשו את השיר המעובד. אין לי שליטה על מה שיקרה מכאן והלאה, התווים יתגלגלו הלאה, מישהו אחר יבצע אותם בעיבוד הזה או בעיבוד אחר. הסיפור יסופר ופתאום שמואל בלאס קם לתחייה."

 

תודה לגבריאל לרון, ענת ווקס וילנה קמפל על הסיוע בהכנת הרשימה.

 

עוד הגדות של פסח, סיפורים מחג החירות ומערכי שיעור לחג

כתבות נוספות

ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים

הגדת השכול והגבורה של לוחמי הפלמ"ח

"הגדת בנגזי": הגדת הפסח שחוגגת את שחרור יהודי לוב מידי הנאצים

 

מסמכים היסטוריים מימי הביניים של משפחת האצולה באטיאני

מסופר, כי למשפחה האצולה ההונגרית באטיאני (Batthyány) שורשים מאז היווסדות הונגריה. ליתר דיוק, מדובר באחד המושלים של ארפאד, בשם Örs שהתיישב על החוף הצפוני של אגם Balaton. הוא נזכר לראשונה במסמך משנת 970 לספירה. אותו Örs הפך מאוחר יותר ל-Kővágó-Örs המפורסם.

.

הרוזן Lajos Batthyány שימש ראש הממשלה הראשון של הונגריה בשנת 1848. הדימוי שלו כאן הוא מתוך דיוקן במוזיאון הלאומי ההונגרי.

משפחת באטיאני היא משפחה אריסטוקרטית מדרג גבוה. היא שימשה כנקודת מפגש של מעמדות חברתיים שונים. בני משפחת באטיאני תרמו להמשכיותה של הונגריה המפוצלת בידי האימפריה העות'מאנית, לא רק על ידי צבאותיהם הפרטיים וארגוני השלטון שלהם, אלא גם על ידי תרומתם להיסטוריה התרבותית, החינוכית, הפוליטית והרפואית ההונגרית. כיום, כיכר בשם באטיאני (Batthyány tér) בבודפשט מנציחה את זכרם.

ניתן לעקוב אחרי משפחת Batthyány ברציפות מאז 1398. בשנה זו מנהיג הטירה שבעיר אסטרגום György Kövágóörsi קיבל מאת זיגיסמונד קיסר האימפריה הרומית את האחוזה Batthyán הכוללת את עיר השווקים Polgárdi בתמורה לתרומתו במאבק נגד הטורקים. מאז נשאו צאצאיו של György Kövágóörsi את השם המשפחה באטיאני (Batthyány). במשך מאות שנים, סמל משפחת בטיאני היה שקנאי המאכיל בדמו את אפרוחיו ומתחתיו אריה נושא חרב בלוע שלו.

Batthyanys Coat of Arm
סמל שהוענק למשפחת באטיאני ממלך Ulászló השני ב-12.12.1500 בעיר Buda.

Batthyanys newer Coat of Arms
בחלוף המאות, הסמל עבר שינויים קטנים, אך המוטיב המרכזי שלו נשאר. כיום, החלק התחתון של הסמל מקושט בסרט שעליו טקסט לטיני "FIDELITATE ET FORTITUDINE" (בנאמנות ובאומץ).

 

במחצית השנייה של המאה ה-17, כאשר הקיסר ליאופולד הראשון גירש את היהודים מאוסטריה התחתונה ואסר עליהם להתנחל בערים המלכותיות החופשיות, הייתה זו משפחת באטיאני (יחד עם המשפחות Esterházy ו-Zichy), שקיבלה אותם להתיישב על נכסיהם בחלק המערבי של הונגריה, וזיהתה יתרון כלכלי בפעילותם. החסינות שהעניקה המשפחה קבעה את חובותיהם וזכויותיהם של הפליטים היהודים. דבר זה שימש כיסוד גם עבור ההתיישבויות היהודיות שלאחר מכן. בדרך כלל, היהודים התיישבו בכפרים ובמרכזים של האחוזות הגדולות והיו מעורבים בחיי הכלכלה המקומיים.

היהודים הראשונים הגיעו לאזורים האלה בעיקר מקהילות היהודיות שבניקולסבורג ואוהרסקי-ברוד (Magyarbród). היהודים שהתיישבו על אדמות משפחת Esterházy במחוז Sopron היוו את מה שנקרא "שבע קהילות" של אחוזת Eisenstadt (Kismarton) ותרמו לשגשוג האזור כולו. על אחוזת משפחת באטיאני שסביב העיר Rohonc הוקמה ב-1687 הקהילה היהודית הראשונה הגדולה שמנתה כ-30 משפחות. חייהם היו מוגנים על ידי מכתב חסות שהם קיבלו ממשפחת באטיאני. החסינות שניתנה על ידם קבעה את חובותיהם וזכויותיהם של הפליטים היהודים. דבר זה שימש כחוק יסוד גם עבור ההתיישבויות היהודיות שלאחר מכן.

בניגוד ליחס החיובי הזה של משפחת באטיאני כלפי היהודים, הטירה ב-Rohonc מספרת סיפור עצוב מימי מלחמת העולם השנייה שמתואר היטב במסה של העיתונאי הבריטי דייוויד ליצ'פילד שפורסם בעיתון Frankfurter Allgemeine Zeitung ב-2007, וכן בספרו של העיתונאי השוויצרי Sacha Batthyány "פשע במשפחה" (Crime in The Family) שפורסם בשנת 2017. (ניתן לציין בנוסף שני עיבודים המזכירים את הטבח הטראגי – המחזה "רכניץ – מלאך המוות" והסרט הישראלי "העדות" משנת 2018).

אחוזת Rohonc הייתה מאז המאה ה-16 רכושם של בני משפחת Batthyány, אבל במאה ה-19 עברה לידי משפחת Thyssen. בשנות השלושים של המאה ה-19 התחתן איוון באטיאני עם Margit Thyssen-Bornemisza שנולדה ב-Rohonc. מרגיט היא למעשה דודתו של סאשה. עקב כך האחוזה חזרה להיות רכושה של משפחת באטיאני.

במסיבה שנערכה בטירה של Rohonc ב-24 במרץ בשנת 1945, נרצחו 180 עובדי כפייה יהודים הונגרים ונקברו בקברי אחים. 180 יהודים אלה היו חלק מ-600 היהודים שהובאו לאזור לבניית הסוללה הדרומית-מזרחית שנועדה לבלום את הצבא האדום המתקדם. את הירי על 180 היהודים שנמצאו כ"לא כשירים" לעבודה הובילו אוהד הנאצים Joachim Oldenburg (שהיה המאהב של מרגיט) ו-Franz Podezin, מפקד האזור מטעם המפלגה הנאצית שהם חילקו כלי ירייה למשתתפי המסיבה. הם השאירו 15 אסירים בחיים על מנת לחפור קברים משותפים לקורבנות. לאחר שסיימו את העבודה, הם נרצחו גם על ידי פודזין ואולדנבורג. לאחר סיום הירי, האורחים חזרו לטירה לשתות, לרקוד ולחגוג. בזאת הוטל כתם על שם משפחת באטיאני שאלמלא כן היה נותר ללא רבב. מרגיט ובעלה חיו חיים ארוכים בבאד-הומבורג בגרמניה. לאחר מותם הם לא הורשו להיקבר באחוזת הקבר המשפחתי על ידי משפחת באטיאני שהתגוררה באותה עת בעיר Német-Újvár השכנה.

אוסף באטיאני בספרייה הלאומית

אוסף באטיאני שבספרייה הלאומית בישראל מורכב מ-76 תיקי ארכיון (ARC. 4* 2031). תיקים אלה כוללים כ-200 רשומות בלטינית, בגרמנית, בהונגרית ובצ'כית כגון התכתבות, החלטות, צווים, תעודות ומסמכים מנהליים אחרים העוסקים בנכסים מכל הסוגים שנוצרו על ידי בני משפחת באטיאני או אנשים אצילים, מלכים קיסרים ועובדי המנהל שלהם בין השנים 1868-1470. לכאורה, אף אחד ממסמכים אלה לא עוסק ביהודים או ענייניהם.

ליתר דיוק, אוסף משפחת Batthyány כולל מסמכים מן המחצית השנייה של המאה ה-15 שהונפקו על ידי מלכים מוסדות מלכותיים, כגון הטירה של Cristalowcz. מן התקופה של המחצית השנייה של המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-18 אנו מוצאים מסמכים הנוגעים לענייני רכוש, ירושה ומסמכים מנהליים אחרים של האחוזות המפותחות היטב. ההתכתבות שנכללה בחומר זה אינה מנוהלת רק עם האישים הבולטים של התקופה, אלא גם עם משרתים מדרגה גבוהה, צמיתים ומושלי אזוריים שפנו אל בני משפחת באטיאני במשימותיהם. מהתכתבות זו משתקפות הבעיות של חיי היומיום באותה תקופה. בתיעוד המנהלי מהמאות ה-16 וה-19 מיוצגות הערים, הכפרים והאחוזות כגון Ortenegg, Város-Szalonak, Rohonc, Németújvár, Körmend, Ördöglika ,Hidegkút. המסמכים שהונפקו במאה ה-18 בענייני משפחת באטיאנים, או שנוצרו על ידי בני המשפחה עצמם נושאים אופי פוליטי וצבאי.

רוב המסמכים עוסקים בבירור עם משפחת באטיאני או בעניינים שלהם. עם זאת, בין מסמכים אלה נמצאים גם מספר קטן של מכתבים פרטיים ומסמכים רשמיים, אשר לכאורה אינם קשורים למשפחה. הקשר הישיר או העקיף שלהם למשפחה אינו נפסל, אך הניסיון לחשוף את הקשר הזה עשוי להצריך ידע היסטורי מעמיק יותר והיכרות מלאה עם אילן היוחסין של משפחת באטיאני.

למרות גילם, המסמכים שנכתבו על קלף ועל נייר נמצאים יחסית במצב טוב, אלו מהם הזקוקים לטיפול ולשימור מיוחד יזכו לטיפולים אלה בספרייה הלאומית בתקופה הקרובה. בשל רגישותם של חומרים ארכיוניים אלה ללחות ותנאי אקלים אחרים, ובגלל חשיבותם ההיסטורית הרבה, אוסף משפחת באטיאני שמור במחלקת האוספים הנדירים של הספרייה הלאומית.

האוסף משלים ללא ספק את הארכיון של משפחת באטיאני שבהונגריה, ארכיון גדול ומוכר היטב. הוא משמשת עד היום כמקור מידע להיסטוריונים רבים. למרבה הצער, הוא סבל מצרות רבות כמו מההרס על ידי חיילים סובייטים במהלך מלחמת העולם השנייה ב-Körmend ומנזקי האש במהלך המהפכה של 1956 בבודפשט. כיום הוא נשמר בספרייה הלאומית של הונגריה בבודפשט (Magyar Nemzeti Levéltár), וכולל כ-212 מטר רץ של חומרים ארכיוניים שנוצרו בין השנים 1501-1944.

כמה דוגמאות מהמסמכים ההיסטוריים המעניינים של אוסף משפחת באטיאני שבספרייה הלאומית בישראל:

Matyas kiraly
צו עם החותם הסודי של מתיאס קורבינוס, מלך הונגריה בנוגע ל-Berthold Elderbach/Ellerbach מהיישוב Monyorókerék. בודה, 1470.

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 02

 

Elisabeth Swetkowitz
הסכם חלוקת רכוש של אליזבת בטיאני (לבית סווטקוביץ', אשתו של קריסטוף באטיאני) על ידי יועץ הירושה האוסטרי Wilhem von Puchaim. וינה, 09.06.1535

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 05

 

Anna Lemberg
רשימת מלאי של כסף, בגדים, ודברי ירושה אחרים של אנה סווטקוביץ', אלמנתו של Joseph von Lemberg, תאריך: 04.03.1558

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 09

 

Balthasar Literatus Schytarocky
תעודה בלטינית חתומה בידי Balthasar Boldizsár III Batthyány. ניקולסבורג, 16.04.1572. רבים ממכתביו הוכרזו כאבודים. ל- Boldizsár הייתה תשוקה גדולה לספרים. ספרייתו הייתה מכילה כאלף ספרים.

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 14

 

Bethlen Gabor Thurzo Imre
מכתב ממלך הונגריה ונסיך טרנסילבניה, Gábor Bethlen, אל הרוזן Bethlenfalvi Imre Thurzó, בו הוא מדווח בין היתר על אירוע מתוכנן ל-16.03.1621 בהקשר של הקיסר פרידריך החמישי. 01/09.03.1621

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 18

 

Komornyik István
מכתב מהשופט István Komornyik אל הרוזן אדם באטיאני. הוא מדווח על ענייני משרתים שנמלטו, בקר, חובות, שבויים טורקים, קרבות וכו'. Veszprém, תאריך: 24.03.1639

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 21

 

Miklós Postákovich
חוזה בדבר השכרת הרכוש המשפחתי ב-Hidegkút, במעורבותם של Ambrosio Ludwig von Reichhardtsperg, Miklós Postákovich, Cristoph Batthyány וכו', Koschendorf, תאריך: 13.06.1696. המסמך כולל גם את פדיון הנכס השכור (טקסט נוסף) עבור 300 פלורינים חתום בידי Augustin Reichhartperg ב-Güssing ב-26.05.1745. (שימו לב להבדלי התאריכים)

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 40

 

Miklós Postákovich
חוזה דומה בדבר השכרת הרכוש המשפחתי ב-Hidegkút, בהשתתפות במעורבותם של Ambrosio Ludwig von Reichhardtsperg ועוד. המסמך כולל גם את הפדיון של הנכס השכור עבור 1000 פלורינים. חתום בידי Augustin Reichhartperg ב-Güssing ב-26.05.174. (שימו לב להבדלי התאריכים)

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 40

 

Güssinger Zeitung 1930

Güssinger Zeitung 1930
מאמר ב- Güssinger Zeitung מ-21.09.1930 המזכיר פדיון הרכוש של משפחת באטיאני ב-Hidegkút עבור 300 פלורינים בשנת 1745

 

Batthyány Eleonora
צו של אליונורה באטיאני לנשיא Sámuel Palotai בנוגע לענייני כספים, חוזי שכירות, שיט וחוזים עם הכמרים הדומיניקנים בעירים Sopron (Ödenburg), Steinamanger ועוד. וינה, 15.02.1713

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל:  ARC* 4. 2031 / 47

 

László Ignác Bercsényi
מכתב בהונגרית כמעט בלתי קריאה מאת László Ignác Bercsényi אל הרוזן פרנץ באטיאני על מפגש עתידי ב-Rohonc, ועוד. Szombathhely, תאריך: 10.05.1714

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 48

 

Galánthai József Esterházy
מכתב Galánthai József Esterházy בווינה לרוזן לודוויג באטיאני. Cseklész, תאריך: 15.02.1739

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 51

 

Maria Theresia - Philipp von Batthyány
מנדט קיסרי בחתימת הקיסרית, מלכת הונגריה, מריה תרזה שניתן לרוזן פיליפ באטיאני (1731-1795), הבן הצעיר של לודוויג באטיאני, לשרת בגדוד ההוסארים של Széchenyi כסגן אלוף. וינה, 10.10.1760

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 60

 

Count Philipp von Batthyány
צו קיסרי בעניין מינויו של הרוזן פיליפ באטאני (1731-1795) לאלוף בצבא ולחבר במועצה החשאית לתקופת ניסיון. וינה, 08.08.1771

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 65

 

Karl Carl von Batthyány
הערות בנושא ירושה שנקנתה בכסף. חתום בידי קארל באטיאני. Güssing, 30.09.1792. על אותו מסמך הערות נוספות בענייניהם של יוהאן ופיליפ באטיאני. Güssing, תאריך: 18.01.1827

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 68

 

 Gábor Sényi
מכתב מאת Gábor Sényi, מושל הסחורות של הנסיך Fülöp Batthyány למשרד הקרקעות ב-Körmend בנוגע להשכרת שטחים של הטירה של Körmend, מכירת סוסים וצמר מהאחוזות של Kanizsa ו-Ludbreg. וינה, 18.06.1852

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 71

 

Holic - Goods and Property Administration in Körmend
שני מכתבים ממשרד המלכותי והקיסרי ב- Holitsch אל המנהל ב- Körmend בנוגע למכירה פומבית ועוד. 09.06.1854

קישור לרשומה של המסמך הנ"ל: ARC* 4. 2031 / 73

 

הסידור והרישום הקטלוגי של ארכיון משפחת באטיאני התאפשרו בעזרת הסיוע הנדיב של קרן ליר.

כתבות נוספות

סיפורו של הרב שכתב ספר מדעי כאסיר בכלא ההונגרי

האמן היהודי שחזה בציוריו את זוועות הנאצים

האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?

גיבור השואה שהפך לראש העיר של הגיהינום

מיקשה דומונקוש, גיבור מלחמה הונגרי שהציל אינספור בני אדם בגטו של בודפשט בימי השואה, עונה למוות בתואנות שווא

centropa_715-537

כיתוב תמונה: מיקשה דומונקוש בחזית האיטלקית בטרנטו, איטליה, 1916. התמונה באדיבות סנטרופה

יותר מארבעים שנה התאמן מיקשה דומונקוש ללא ידיעתו לרגע שבו יזדקקו לו יותר מכול. הוא הפך לגיבור, גיבור הונגרי של ממש, ובדומה לגיבורים רבים כל כך בהיסטוריה של הונגריה, שילם על קורבנו מחיר גבוה.

 

רחוב בבודפשט, הונגריה, בגלויה מתחילת המאה העשרים. באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

 

דומונקוש נולד בשנת 1890 בעיר ז'אמבק (Zsambek). כשנולד, השתייכה הונגריה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ומיקשה שלט בגרמנית על בוריה. הוא למד בברלין ובשנת 1910, כאשר החלו ראשוני הטרקטורים המסחריים להימכר באירופה, החל לעבוד בחברת 'קטרפילר'.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, העמיד מיקשה את הידע שלו במשאיות ובטרקטורים לשירות האומה. עד מהרה טיפס בסולם הדרגות, מטוראי לסגן משנה ואז לסגן. הוא נפצע מספר פעמים ובכל פעם, אחרי שהחלים – שב וחזר לחזית.

 

מיקשה דומונקוש בתערוכת טרקטורים בבודפשט, הונגריה, 1930. התמונה באדיבות סנטרופה

 

בשנת 1918 נשא מיקשה לאישה את גבריאלה רוז'ה ולזוג נולדו שלושה ילדים: פטר, אישטבן ואנה. אך נישואיהם לא האריכו ימים, וכמה שנים לאחר מכן נשא לאישה את שטפניה סאבּוֹ. הוא שב לעבודתו בחברות טרקטורים והצליח בה עד מאוד.

כשפרץ המשבר הכלכלי העולמי באמריקה בשנת 1929 ולאחר מכן התפשט משם גם לאירופה, ספגה הונגריה פגיעה קשה. ממשלות חדשות שנבחרו בה נראו כנוטות יותר ויותר ימינה. מצב העניינים החריף בשנת 1938, כשחוקים אנטי-יהודים נחקקו בזה אחר זה. מיקשה איבד את מקום עבודתו והיה לסוכן מכירות נודד.

 

אישטבן ופטר, בניו של מיקשה דומונקוש, 1932. התמונה באדיבות סנטרופה

 

כשפלש אדולף היטלר לברית המועצות ב-1941, הוא ציפה מהאיטלקים, הרומנים וההונגרים להצטרף אליו. גם היהודים יצאו למלחמה, בגדודי עבודה לא חמושים. ב-1942 נשלח בנו של מיקשה, פטר, לגדוד עבודה באוקראינה, שם מת והוא רק בן 22. אישטבן נשלח גם הוא לעבודת כפייה בהרים, שם נאלץ לעבוד בפרך בחום היוקד של הקיץ ובסערות החורף.

 

מפת בודפשט, 1942. מתוך אוסף המפות על שם ערן לאור בספרייה הלאומית

 

בשנת 1944 היה מיקשה מובטל. בהיותו יהודי, אסור היה להעסיקו. באחד הימים נפגש עם ראש הקהילה היהודית, שנדור אפלר. אפלר שמע על אודות מיקשה דומונקוש – החייל המעוטר ממלחמת העולם הראשונה. הוא ידע שב-1935 היה מיקשה לסרן במילואים. הוא קיבל את מיקשה לעבודה וזה האחרון החל לארגן משלוחי אספקה ליהודים הצעירים בגדודי עבודות הכפייה. עד מהרה הפך דומונקוש את המוזיאון היהודי למחסן לשמיכות, מזון משומר ותרופות.

ב-19 במארס 1944, כבשו הגרמנים את הונגריה. בכל רחבי המדינה אולצו עד מהרה היהודים לענוד את הטלאי הצהוב. בסיוע הממשלה ההונגרית, הז'נדרמריה והמשטרה ההונגריות, אירגן אדולף אייכמן במהירות את גירושם של 437,000 יהודים מכל המחוזות ומפרבריה של פשט (Pest) ישירות למחנות ההשמדה בפולין הנתונה תחת שליטה גרמנית.

 

סרן מיקשה דומונקוש, 1938. התמונה באדיבות 'קולור פוטו סלון' VI, באדיבות סנטרופה

 

ביולי 1944 הגיע לבודפשט דיפלומט שוודי בשם ראול ולנברג, ועד מהרה החל בהצלת יהודים, על ידי כך שהנפיק עבורם אישורי מעבר מגנים ומאוחר יותר באמצעות שיכונם בבתי מחסה.

כשהחלו כוחות הצבא הסובייטי לסגור על העיר, נשלחו עשרות אלפי יהודים לצעדות המוות, ו-75,000 איש נאלצו להצטופף בגטו דחוק מאוד במרכז בודפשט.

אז הפך מיקשה דומונקוש לאיש שעליו סמכו כולם – הוא הפך לראש העיר דה-פקטו של הגטו – ראש העיר של הגיהינום.

מדי יום ביומו, גם בשעה שחיילים שמרו על הגטו, נהג מיקשה ללבוש את המדים שלו, לצחצח את כפתוריו וללכת לעבודה. הוא נמנה עם הבודדים שהחזיקו באישור לא לענוד את הטלאי הצהוב, ולכן יכל לנוע בחופשיות ברחבי העיר. הוא השתמש בקשריו מהצבא כמיטב יכולתו, ופנה לגורמים שעדיין רחשו כבוד לצבא שאותו שירת בנאמנות כה גדולה. הם נענו לפניותיו, וכשיכלו – הגישו סיוע.

 

אנדרטת ראול ולנברג בבודפשט, הונגריה, 1988. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

 

הוא הורה לעובדי הקהילה לחלק את מעט המזון שהצליח למצוא. הם הקימו משרדים רפואיים, כדי שרופאים יוכלו לטפל בחולים. הם ייסדו משטרת גטו משלהם, כדי לשמור על הסדר. ולאחר מכן ערכו את הסידורים הנחוצים לקבורת מתים. כל אותה עת, הוסיף ראול ולנברג לחלק מסמכים מזויפים שמצהירים שהיהודים המחזיקים בהם זוכים להגנה שוודית.

הצבא הסובייטי נכנס לבודפשט, וב-18 בינואר 1945 – הגטו שוחרר. המלחמה הותירה את בודפשט הגדולה והמפוארת זרועת הרס. ואז יצא ראול ולנברג לקדם את פני הצבא הסובייטי – ועקבותיו נעלמו.

בין השנים 1945 ועד 1948 חלה התאוששות. מיקשה עבד בקהילה היהודית וזכה להוקרה על כל פועלו לאורך המלחמה, אבל כל מה שראה ועשה גבה ממנו מחיר, ובשנת 1950 פרש מיקשה ממחויבויותיו כשהוא מותש.
בשלב זה הפכה הונגריה – שהיתה בעבר בשר מבשרה של אירופה – למדינה סטליניסטית נוקשה. וככל שהתגברו החיפושים אחר ולנברג, הרגישו הסובייטים את האדמה בוערת תחת רגליהם. באפריל 1953 נעצר מיקשה באישום כוזב על רצח ראול ולנברג. שישה חודשים עינו הקומוניסטים את מיקשה דומונקוש, חייל מעוטר מימי מלחמת העולם הראשונה וגיבור הגטו בבודפשט, כדי שיודה ברצח ולנברג – עד שדבר לא נותר ממנו.

 

מיקשה דומונקוש בטקס קבלת העיטור שלו בפרלמנט בבודפשט בשנת 1947. התמונה צולמה בידי 'פוטופרס', קרויי פאלוש, VIII. רחוב קישפלודי מספר 4, באדיבות סנטרופה

 

בנובמבר 1953, כשהיה ברור שמיקשה נוטה למות, השליכו אותו הסובייטים לבית חולים והוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. מיקשה דומונקוש נקבר בשקט בבית הקברות היהודי, ושנתיים לאחר מכן, כשהתקוממו ההונגרים נגד הסובייטים, נקברו גיבורי המהפכה הכושלת ההיא ממש מעברה השני של החומה.

חייו של מיקשה דומונקוש היו קודש לשירות הכלל. הוא היה איש של עקרונות, שהיה נחוש תמיד לעשות את הדבר הנכון – וכשהתהלך מדי יום ברחובות הגטו של בודפשט, חמוש רק במדיו האלגנטיים ובכל אותן מדליות נוצצות, עשה זאת על מנת לבצע את המשימה שהוטלה עליו – המשימה שנולד לבצע.

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד תוכלו למצוא פה

כתבות נוספות

אפילו תעודות זהות מזויפות לא יכלו להציל אותן מהנאצים

סיפור אהבה נצחי, שנגדע באבו בשל זוועות השואה

ילדות מרוסקת: זיכרונות מ'ליל הבדולח'

אפילו תעודות זהות מזויפות לא יכלו להציל אותן מהנאצים

רוזה בכר ואחותה, מטילדה, היו מוכנות לנסות הכול כדי להימלט מהנאצים, אבל בסופו של דבר, דווקא תעודות הזהות המזויפות שלהן – הן שהובילו לסופן

Roza Bahar's forged ID. Courtesy of the Historical Archives of Belgrade.

רוזה בכר נולדה ב-15 באוגוסט, 1916, בעיר פרישטינה שבדרום סרביה. היא גדלה עם אחותה הגדולה מטילדה ועם אחיהן, חיים ורחמים. אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר מצאה רוזה עבודה כפקידה. רק מעט פרטים נוספים ידועים על חייה לפני השואה; אין לנו מידע על מי שהייתה, על תחומי העניין שלה או על תחביביה, על חיי החברה שלה וחוויות שעברה – אבל בארכיונים ההיסטוריים בבלגרד שמורים כמה מסמכים שמגוללים את תלאותיה במלחמת העולם השנייה, ואת השתלשלות האירועים שבסופו של דבר הובילו למותה.

הקהילה היהודית בסרביה בת מאות שנים – היא קיימת עוד מימי הרומאים. שנים רבות השתלבו היהודים בהצלחה כאזרחים שווים, ולקחו חלק בכלכלה, בפוליטיקה, בחברה ובתרבות המקומיים, ותרמו רבות להתפתחותה של עיר הבירה, בלגרד.

 

המלך פטר הראשון מסרביה מניח את אבן הפינה לבית הכנסת 'בית ישראל' בבלגרד, 10 במאי 1907. התמונה באדיבות המרכז לאמנות יהודית

 

הקיום היהודי באזור הופרע בפרוץ מלחמת העולם השנייה, והחיים כפי שהיהודים הכירו אותם – הסתיימו. הקהילה היהודית בבלגרד שגשגה והיו בה 12,000 איש, אבל רק כאלף מהם שרדו את זוועות השואה. בראשית 1941 פלשו הגרמנים לסרביה והחלו לפשוט על בתיהם של יהודים ועל בתי העסק שלהם, לפנות דיירים ובעלי בתים יהודים ולהחרים את רכושם. יהודים רבים נורו ונרצחו בהוצאות להורג המוניות שביצעו הגרמנים במסגרת הפשיטות הללו.

 

בית הכנסת 'בית ישראל' בבלגרד שנחרב בהפגזות הגרמנים באפריל 1941. התמונה באדיבות המרכז לאמנות יהודית

 

ממסמכים בתיק תיעוד משטרתי מיוחד שהשתמר בארכיונים ההיסטוריים בבלגרד עולה שבמהלך הפשיטות על הקהילה היהודית בעיר, נתפסו רוזה בכר ואחותה, מטילדה, אחרי שהציגו תיעוד מזויף על שם רוקסנדרה ומילבה זוניץ, בפשיטה על דירתו של אדם בשם רדוייה זוניץ. רדוייה ניסה לגונן על הנשים והציג את רוקסנדרה – כלומר, את רוזה – כארוסתו, אבל מאמציו עלו בתוהו.

כשגילו הגרמנים את תעודות הזהות המזויפות שלהן, נעצרו רוזה ומטילדה בו במקום ונשלחו למחנה הריכוז סיימישטה (Sajmište), אחד מכמה מחנות שפעלו באזור. הן צורפו לאלפי הגברים, הנשים והילדים היהודים שנשלחו למקום מכל רחבי סרביה בסוף 1941 ותחילת 1942.

מחנה הריכוז סיימישטה נבנה על אדמת מתחם יריד התערוכות המוזנח בבלגרד שנועד להציג את ההתקדמות הגדולה בתחומי התעשייה ברחבי אירופה. האסירים שוכנו במבנים מטונפים וסבלו מתנאי מזג אוויר קשים וממחסור במזון. רבים מצאו את מותם ברעב, בהתפרצויות מחלת השפעת וכתוצאה מכוויות קור.

 

מתחם יריד התערוכות סיימישטה, לפני מלחמת העולם השנייה

 

סיימישטה החל לפעול כמחנה השמדה ב-1942, כאשר הוצב במקום תא גזים נייד. אסירים שהתנדבו לעבור למחנה שהתנאים בו כביכול שפירים יותר, הוכנסו לתא הגזים הנייד בתואנת שווא של העברה למחנה האחר, ונקטלו בשאיפת פחמן חד-חמצני רעיל.

 

משאיות גז ניידות, זהות לאלה שבהן השתמשו במחנה הריכוז סיימישטה

 

אחיהן של רוזה ומטילדה, רחמים, שרד את המלחמה ושב לביתו שבפרישטינה. לפי דיווח שהגיש בשנת 1945 מצאו אחיותיו את מותן במחנה סיימישטה. אחיהן חיים שרד גם הוא, ובשנת 1949 עלה לישראל עם אשתו סופיה וילדם.

 

הארכיונים ההיסטוריים בבלגרד

בשנת 1945 הקימה מועצת העיר בלגרד את הארכיונים ההיסטוריים בעיר, במטרה לאסוף, לעבד ולשמור על חומרים השייכים ל-17 מנהלות רובעי העיר. כיום שמורים בארכיונים 13 קילומטרים רצופים של מסמכי ארכיון, המאורגנים ב-2,737 חטיבות ואוספים. בארכיונים ישנם גם אוספים אישיים ומשפחתיים רבים השייכים לאישים בולטים בהיסטוריה הסרבית ולמשפחות חשובות, שהשתתפו כולם ברגעי מפתח בהיסטוריה של הבירה הסרבית.

מקצת החומרים בארכיונים הללו נוצרים עדויות מחיי היום-יום של הקהילה היהודית בבלגרד לאורך מאתיים השנים האחרונות. מסמכים יקרי ערך רבים מספור עוסקים במגוון היבטים בחייהם של חברי הקהילה היהודית במקום – גברים, נשים וילדים בגיל בית ספר.

 

דוגמה מחומרי הארכיון היהודיים בארכיונים ההיסטוריים של בלגרד. זוהי תעודת הזהות של הרב איגנץ רוט מבלגרד, משנת 1941. באדיבות הארכיונים ההיסטוריים של בלגרד

 

בתמיכת המחלקה האירופית של קרן הנדיב רוטשילד, פתחו הארכיונים ההיסטוריים ביוזמה חדשה וחשובה הנושאת את הכותרת "פרויקט האוסף הדיגיטלי היהודי", שמטרתה ליצור מסד נתונים מקוון של חומרי הארכיון היהודיים, תוך שימוש בחומרים השמורים בארכיונים ההיסטוריים של בלגרד הנוגעים לקהילה היהודית ולמורשת היהודית בבלגרד (סרביה).

במסגרת הפרויקט יעובדו 25 אוספי מסמכים, נוסף על מסמכים משישה בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בבלגרד. בסיום הפרויקט יתורגמו תיאורי הפריטים לאנגלית. כיום מכיל מסד הנתונים הפנימי של הארכיב כ-27,000 רשומות, ועד להשלמת הפרויקט עתידות להיסרק ולעבור שימור דיגיטלי בין 70,000 ל-100,000 רשומות נוספות.

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד תוכלו למצוא פה